הבו לסיזר את אשר לסיזר ("כוכב הקופים: המרד" – ביקורת)

לא ציפיתי. מהוליווד – נצלנית מותגים שכמותה – לא ראיתי את זה בא. "כוכב הקופים" – סרט שישבתי מולו נפעם בילדותי, מהופנט מהכריזמה של הקופים המדברים – כבר הכשיל במאי בעל חזון כטים ברטון. מה זה בשבילו אלמוני כרופרט וויאט? ואחרי שראיתי מה עשתה הוליווד לדרדסים מחמלי נפשי, בוודאי שלא רציתי לראות גם את הקופים נשחטים באותה מטחנת בשר סלאש מדפסת כסף.

אבל וויאט הפתיע, ו"כוכב הקופים: המרד" שבבימויו הוא לא עוד ניסיון נצלני לחדש מותג ישן ולהזניק סדרת סרטים חדשה וקופתית, אלא יצירה נהדרת, מרהיבה וסוחפת, שמחזירה את הקופים למקומם הראוי בשרשרת האבולוציה. לא נותר אלא להריע בפניו, או לכל הפחות לצעוק מולו "הו! הו! הו!" תוך גירוד עצבני בבתי השחי והלימת אגרופים על החזה.

"כוכב הקופים: המרד" (להלן: "המרד", להבדילו מעמיתיו למשפחת הקופים) הוא פריקוול ל"כוכב הקופים" המקורי מ-1968, ההוא שהסתיים באחד הסופים הידועים והגדולים בתולדות הקולנוע. "המרד" מבקש להסביר איך קרה (עלק-ספוילר אין) שצ'רלטון הסטון נחת על כוכב מאוכלס קופים מדברים שהתגלה ככדור הארץ (עלק-ספוילר אאוט).

התשובה, במילה אחת, היא המדע. בשתי מילים: הטבע האנושי. התמאטיקה של "המרד" מפנה את האצבע המאשימה אל המין האנושי, שתאוותו הבלתי ניתנת לריסון לדעת הכל, לכבוש הכל ולשלוט בכל מביאה עליו את אסונו המוחלט, האפוקליפטי – הכחדתו מעל פני האדמה.

הכוונות דווקא טובות: לאו דווקא בצע כסף ומידות מושחתות מביאות את בני האדם לגרום במו ידיהם לכריתת הגזע האנושי. הרי המדע נולד ממניעים הומאניים. הוא נועד להיטיב עם המין האנושי, לרפא את מחלותיו ולשפר את איכות חייו. גיבור הסרט – ליתר דיוק, גיבור המשנה של הסרט – הוא מדען, ד"ר וויל רודמן (ג'יימס פרנקו), המבקש לגלות את התרופה לאלצהיימר. כשהוא חושב שגילה את התרופה, הוא אינו עוצר וממתין להליך המקובל של ניסויים וביקורות. הוא נחפז לנסות אותו על בני אדם – ולא כדי לעשות רווח מהיר על הפטנט, אלא כדי להציל את אביו המאבד את צלמו לנגד עיניו. אבל הדרך לגיהנום הרי רצופה כוונות טובות, וכמותה הדרך לכוכב הקופים.

כאן אולי ניצבת המחלוקת שבבסיס "המרד": המדע, שלרוב מעומת עם הדת, מוצא עצמו לפתע מעומת עם הטבע. הרבולוציה המדעית כנגד האבולוציה הטבעית. האבולוציה הניחה למינים להתפתח מתוך תהליכים של ברירה, והעמידה את הקריטריונים להישרדות למבחן הטבע. המדע מבקש לאתגר את הטבע, ללמוד את רזיו ולגבור עליו – להשמיד חיידקים, לתקן פגמים, לנצל משאבים. "המרד" הוא נורת אזהרה המהבהבת מעל למכוני המחקר ומעבדות הניסויים, ואומרת למין האנושי: אט לך.

לכל זה יש להוסיף כמובן את הביקורת המוטמעת בסרט על ניסויים לא מבוקרים בבעלי חיים, גם אם הם נעשים מכוונות טהורות, בתנאים נעימים ועם חיוך מנציג השירות. ב"המרד", גם ניסויים שאינם כוללים התעללות מכוונת ותנאים מחפירים מסתיימים באסון. אפילו הניסיון לביית קוף בסביבה אנושית מסתיים בתקרית אלימה. "המרד" מדפיס על תעשיית הניסויים כולה חותמת ברורה: "נכשל".

העם דורש צדק חברתי!

עד כאן תמאטיקה – שיש בה, כפי שאפשר להבין, בשפע ב"המרד", ורק על כך שסרט קיץ מציע חומר רב כל כך למחשבה יש לגמול לו באשכול בננות. אבל "המרד" הוא גם סרט מעולה באספקטים הסינמטיים שלו – ובראש ובראשונה באופן בו הוא משרטט על הבד את דמויותיהם של הקופים. בחסות אנשי האפקטים של פיטר ג'קסון, הופכים הקופים של "המרד" ליצורים חיים וחמים, בעלי תנועה זורמת ומבע עז. בראשם ניצב כמובן סיזר, גיבורו האמיתי של הסרט – הקוף המבריק שגדל בחיקו של המדען. אנדי סירקיס, שכבר יצר דמות קאלט וירטואלית (גולום ב"שר הטבעות"), משחזר כאן את הישגו ומשפר את סיכוייו לזכות הפעם באוסקר. סירקיס הוא לתקופתו מה שהיה קווין פיטר הול, האיש שנכנס לעורם של "הטורף" והארי הביגפוט מ"הארי והאנדרסונים" לשנות השמונים, אבל גם יותר מזה – שחקן משובח מהשורה הראשונה.

סיזר שלו – קוף שימפנזה אינטליגנטי וכריזמטי שנע בין ריסון לסערה ובין יצרים אלימים, "חייתיים", לתבונה "אנושית" – המרכאות הן אתגורו של הסרט את המושגים האלו – הוא גיבור מרתק ובלתי צפוי. הוא עושה את המסלול ההפוך, הלא-טבעי, מדמוי-אנוש בעל רגשות חמלה, חום והפנמה של נורמות חברתיות ומעמדיות, לחיה אנרכיסטית שמכירה בכוח כאמצעי לגיטימי לשחרורה. כן, "המרד" הוא גם מניפסט אנרכיסטי.

תוצאתו של הניסוי האכזרי הזה במניפולציות דרמטיות וטכנולוגיות היא שהצופה בן האנוש מוצא את עצמו מזדהה עם חיה אלימה ופורעת חוק שמבשרת את קצו של המין האנושי. הנה כך ממשיך "המרד" במסורת סרטי הסדרה ומאתגר את מחשבותינו על האנושות ומקומה בעולם.

"המרד" אינו סרט מושלם – הוא מתניע באיחור מה, רק עם מעבר המיקוד מדמותו של רודמן לזו של סיזר, ומסתיים בחופזה – אבל הוא ככל הנראה סרט הקיץ המושלם, שילוב יוצא מן הכלל בין אקשן קולנועי עשוי לעילא לדרמה אינטליגנטית. סיומו מלמד שהמרד רק התחיל, וקופים רבים עוד יבואו בעקבותיו. אלו בשורות נפלאות – העיפו מן המסך את בני האדם השטוחים האלו, ותנו לקופים האנושיים של וויאט וצוותו את הבמה. הבו לסיזר את אשר לסיזר.

Twitsonfilms: שיבה נפלאה לכוכב האהוב, בזכות קופים מפעימים שלא הולכים אחרי בני אדם. חוליה אינטליגנטית באבולוציה של הקיץ. משוגע על הקוף. ****

כוכב הקופים: המרד (Rise of the Planet of the Apes). במאי: רופרט וויאט. תסריט: ריק ג'אפה ואמנדה סילבר. שחקנים: אנדי סירקיס, ג'יימס פרנקו, פרידה פינטו, ג'ון לית'גו, בראיין קוקס.

אידיבי כאן, IMDB כאן

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s