על בוקרים וחייזרים ("הפלישה למערב" – ביקורת)

חייזרים? צ'ק. קאובויס? צ'ק. האריסון פורד? צ'ק. דניאל קרייג? צ'ק. אוליביה פאקינג וויילד? צ'ק. סם רוקוול? צ'ק. קית' קאראדין? צ'ק. פול דיינו שהיה נהדר ב"זה יגמר בדם"? צ'ק. אדם ביץ' שהיה יופי של איירה הייז ב"גיבורי הדגל"? צ'ק. וולטון גוגינס, שהיה שיין הנפלא ב"המגן"? צ'ק. התסריטאים של "סטאר טרק"? טריפל צ'ק.

אז איך זה ש"הפלישה למערב" הוא סרט כל כך סתמי?

ג'ון פאברו? צ'ק מייט.

תאהבי אותי גם אם אהיה במאי מחורבן?

ג'ון פאברו הוא בחור חביב, ואפילו שחקן קומי לא רע עם תפקיד אורח זכור לטוב ב"חברים" (פיט, החבר המיליארדר של מוניקה שחלם להיות מתאבק), ובאופן אישי אני זוכר לו אפילו יותר חסד נעורים על כך שהסתתר מאחורי איפור ליצן והסתבך עם ג'ורג' קוסטנזה בפרק "השריפה" המופתי.

אבל פאברו הוא במאי מוגבל מאוד. הסרטים שביים עד ל"איירון מן" הבהירו שמדובר, במקרה הטוב, במקצוען הוליוודי עם חוש הומור. "איירון מן", שהיה סרט מצוין, היה אמור לשדרג אותו. אבל "איירון מן" היה מצוין למרות פאברו, ולא בזכותו. פאברו הצליח לא להפריע לכריזמה המשתוללת של רוברט דאוני ג'וניור ולתסריט המתחכם והקליל להכתיב את הטון, ו"איירון מן" נחרת בזיכרון כסרט קיץ ראוי, מהנה ושנון.

אבל גם אלף חליפות ברזל וזרועות ביוניות לא ישנו את העובדה שלפאברו אין שאר רוח. וללא ההברקות של "איירון מן" והברק של דאוני ג'וניור, ל"מפלצות נגד חייזרים" – סליחה, "בוקרים נגד חייזרים" – אין שום דבר למכור. חוץ מאת העיניים העמוקות של אוליביה וויילד.

נא להכיר: הדבר הכי טוב בסרט

בבסיס "הפלישה למערב" עומד רעיון לא רע. הוא לוקח גיבור קולנועי אמריקאי אולטימטיבי – הקאובוי; ונבל קולנועי אמריקאי אולטימטיבי – החייזר, ומעמת ביניהם. הפיצוץ הזה יכול היה ליצור סרט עמוק ומרובד שעוסק בכל מה שמערבונים וסרטי מד"ב טובים עוסקים בהם בדרכם האלגורית (אם כי במקרה דנן, זה לא תרחיש סביר). הוא גם יכול היה ליצור סתם פיצוץ ספקטקולארי. אבל הוא לא יוצר כלום.

"הפלישה למערב" (המבוסס על נובלה גרפית מאת סקוט מיטשל רוזנברג) הוא תזכורת טובה לעובדה שרעיון בעל ערך מסוים יכול להיות בסופו של דבר, בידיים הלא נכונות, לא יותר מגימיק. הוא אינו מצליח לפתח את הרעיון, לרקום עלילה מורכבת ואפילו לברוא דמויות מעניינות. הוא שטוח כמעט כמו שהוא מציג את עצמו: בוקרים וחייזרים. מה שאתה רואה, זה מה שאתה מקבל.

הקאובויס של "הפלישה למערב" יצאו מקלישאה של מערבון, כולל הזר המסתורי (קרייג), הגביר עם הצלקות הנפשיות (פורד), החנון שהופך לגבר (רוקוול) והאישה המשוחררת (וויילד). על החייזרים אי אפשר לומר אפילו את זה. הם סתמיים לחלוטין, מתרוצצים בסרט כמכונות יריה מבלי להותיר בו כל חותם שאינו פיצוץ CGI.

אני מתחיל לחשוב שהסרט עם דיאן קיטון לא היה רעיון רע כל כך...

מה שמטריד אפילו יותר מהסיפור הדלוח, הדמויות הקרטוניות והפיצוצים הזולים, הוא שפאברו – קומיקאי בהכשרתו, להזכירכם – לא הצליח לדחוף לסרטו החדש אפילו חיוך. איך סרט שמעמת קאובויס מהמערב הפרוע עם חייזרים ממאדים יכול להיות לא מצחיק? תשאלו את פאברו.

החייזרים הם כנראה הסיבה היחידה שסטיבן ספילברג, עם חולשת החייזרים הידועה שלו, הסכים לתת לפרויקט הזה לצאת לדרך. חבל שהוא לא טרח לרדת לפרטים ולבדוק מה בדיוק פאברו וצוות התסריטאים המנופח שלו עושים עם החייזרים, עם התקציב ועם האריסון פורד. אם היה בודק את הספרים, אולי כל הפארסה המשעממת הזו היתה נמנעת. להבא, מוטב להפריד את הבוקרים מהחייזרים, את דניאל קרייג מסרטים מטופשים, ואת ג'ון פאברו מסרטים בלי רוברט דאוני ג'וניור.

Twitsonfilms: יש בוקרים, יש חייזרים, יש אוליביה וויילד – אבל המפגש הזה סתמי, מטופש ובנאלי להחריד. לא כל דבר עם חייזרים וספילברג זה באנקר. ½**

 

הפלישה למערב (Cowboys & Aliens). במאי: ג'ון פאברו. תסריט: אלכס קורצמן, רוברט אורסי, דיימון לינדלוף, מארק פרגוס והוק אוסטבי. שחקנים: דניאל קרייג, האריסון פורד, אוליביה וויילד, סם רוקוול, קית' קאראדין.

אידיבי כאן, IMDB כאן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s