שלום לסוכן (רקוויאם ל"הפמליה")

ה"מקס" היה עמוס, כך שאת פרק הסיום של "הפמליה" תפסתי רק אתמול. לרגל ירידתה מהמסך הקטן (ועלייתה על המסך הגדול?) מובא כאן טקסט שפרסמתי, בגרסה דומה, בגיליון יולי של "בלייזר", עם עליית העונה האחרונה, ובסיומו סיכום קצרצר ומעודכן.

****************************************************************************************************

הקיץ זה יקרה. הפמליה של וינסנט צ'ייס תעזוב את גבעות הוליווד, וכמובן שהיא לא תשאיר מאחוריה פיסת נייר לא מגולגלת ופיסת ישבן לא מלוטפת. האם לויני נשאר עוד מקום למשהו בראש חוץ משתן? האם ג'וני דרמה המצויר יהיה טיפש יותר מהומר סימפסון? והאם זה יגמר בסרט? הישארו עמנו. אם לא תקבלו תשובות, לפחות תקבלו ציצים.

"הפמליה" מעולם לא היתה הסדרה הכי טובה, הכי חכמה או הכי מבריקה בטלוויזיה. היא מעולם לא הגיעה למורכבות המבנית של "הסמויה", לאיכויות הקולנועיות והתמאטיות של "הסופרנוס" או למעמקים המורבידיים של "עמוק באדמה" – ואלו רק השותפות לבית HBO. אבל גם בבית HBO היה ברור שבעוד הנערות המבריקות מפלרטטות עם מוות ואלימות, "הפמליה", כמו הנערות מהשיר, רק רוצה לעשות חיים, ובזמן שהן חפרו בקרביים המשפחתיים והחברתיים שלהן, היא חפרה במסיבות בריכה.

לפיכך, אין תמה ש"הפמליה" מעולם לא זכתה בפרס האמי או גלובוס הזהב – אבל היתה לאחת הסדרות הנצפות והאהובות בארה"ב, וזכתה להגיע לעונה שמינית. בזמן שגיבורה ניסה להוכיח פעם אחר פעם שהוא לא רק פנים יפות (ונכשל), "הפמליה" ידעה להסתפק במה שנתנו לה אלוהים והיוצר דאג אלין – סטייל ותאבון בריא למנעמי החיים. כשלא נפל קורבן ליומרותיו, גם ויני היה כזה: קליל, זחוח ומשוכנע שדברים טובים קורים לאלה שיש להם עיניים כחולות וריבועים בבטן. פרויקט חדש של סם מנדז? נחמד. דברו איתי אחרי הסופ"ש במקסיקו.

אולם, כפי שאי אפשר לפטור את ויני צ'ייס כפרצוף יפה ותו לא, כך גם ל"פמליה" מגיע קרדיט גדול מזה של סדרה היפר-קולית או מין "חלום עליכם" שבו כל הילדים חולמים על סקס ומסיבות קוקטייל. מבעד לעשן הג'וינטים, אדי האלכוהול ומצעד הסלבריטאים, מתגלה סדרה שמהותה פשוטה להפליא – נפלאות החברות הגברית, ותהא זו אחוות לוחמים בגולני, אחוות סטלנים בסרטי ג'אד אפאטאו או אחוות מסודרים בשדרות סאנסט. לא לחינם כונתה הסדרה "סקס והעיר הגדולה של הגברים"; שיחות אופנה וסקס על כוס מטרופוליטן דקת רגל במנהטן הוחלפו בשיחות גאדג'טים וסקס על בקבוק בירה במאליבו. אבל זו לא שיחת גברים ריקה – זו אהבה מקודשת בטקילה. המציאות החלומית של חברי הפמליה (שלא לחינם נקראת "הפמליה" ולא "ויני צ'ייס") נשענת על ארבע רגליים מוצקות שתמיד מייצבות את מי מהן שקורסת תחת משברים אישיים וכישלונות מקצועיים.

הקומדיה הקולנועית האמריקאית, שילדה בשנים האחרונות את הברומדי (Bro-Comedy, "קומדיית האחוקים" אם תרצו), חייבת הרבה ל"פמליה", שאמנם לא לקחה את האחווה הגברית למקומות הקיצוניים עד מביכים של אפאטאו ושות', אבל נתנה לחברות הזו תוקף, ביטוי וכרטיס אשראי פתוח. ארבעה גברים סביב שנות השלושים לחייהם הגרים ביחד היו יכולים להיות נושא להסתלבטות, אלמלא היה מדובר בוילת ענק בהוליווד עם בריכה, מסך טלוויזיה בגודל קיר ושרשרת אנושית של כוסיות בחצר.

בעידן של סדרות קשוחות ומשובחות שיורדות לך כמו וויסקי בגרון, ושל תוכניות אווריריות ועלובות שיורדות לך כמו קאווה זולה בגרון, "הפמליה" היא שמפניה טלוויזיונית. מזה שבע עונות שהיא נותנת לנו חמצן אסקפיסטי ראוי. היא מיישמת בשיטתיות את רשימת שבעת החטאים, שוב ושוב, מבלי להתנצל על כך. היא מאפשרת לנו להציץ מקרוב בחיי העשירים והמפורסמים, לחיות את הערוץ E דרך עיניהם של הבחור אי (אריק) וחבריו, לפדר את הפנים היגעות מעמל היום בגלאמור הוליוודי, ולהוריד שורות של אבק כוכבים מול המרקע.

כשתתפזר הפמליה, ישאר רק הספיח. ארי גולד, פמליה של איש אחד: אביר ונושא כלים, מלך וליצן. הנה רעיון לפרויקט חדש ל-HBO: מוקומנטרי בכיכובו של ארי גולד, לארי דייויד סטייל. "בוא נתחבק על זה"?

 ****************************************************************************************************

שתי פסקאות פרידה:

לא אהבתי את העונה האחרונה של "הפמליה". חשבתי שהסדרה הפכה להיות מודעת מדי לעצמה – כמו טרטל, שפתאום השיל מעצמו קילוגרמים מיותרים, ואיתם את כל חנו. סדרה שהיתה כולה קלילות וקוליות התחילה להסתבך ברגע שנכנסה למערכות יחסים מורכבות ומכבידות. היו שואלים אותי והייתי מזהיר אותם מראש שזה מה שקורה כשנכנסים למערכות יחסים.

וזה מה שקרה: אי וסלואן המשיכו לשחק אותה רוס ורייצ'ל, וינס ניהל את אחת מהרומנים הכי מואצים, חפוזים וכתובים ברישול בתולדות הטלוויזיה (חתונה?! עם בחורה שנכנסה לתמונה לפני שלושה פרקים?!), וטרטל הצטמק לנגד עינינו. מזל שג'וני "הצלבתי את הביצים שלי" דרמה נשאר ג'וני דרמה, ושסיום הסדרה רומז שאולי, כפי שקיוויתי, ארי גולד עוד לא אמר את המילה האחרונה (שהיא מן הסתם קללה, עם אופציה לקללה גזענית). כי הפמליה הזו ממילא הפסיקה להיות מגניבה מבחינתי, אבל ארי גולד ישאיר חלל בלבי.

* למי שהחמיץ – סצנת האפטר-קרדיטס של ארי גולד בפרק האחרון:

תגובה אחת ל-“שלום לסוכן (רקוויאם ל"הפמליה")

  1. וואו, ביקורת ממש מועילה! תודה רבה!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s