This one goes out to the ones I love

R.E.M התפרקה. לא הייתי אף פעם חסיד מושבע שלה (למרות שאני חושב שזו להקה גדולה), אבל כמו כל נער שגדל בישראל בשנות השמונים והתשעים, היא לקחה חלק נכבד בתקלוט פסקול חיי. היא ליוותה אותי במסיבות מקלט של כיתה ו', בתחילת ימיה של MTV, בימים שעוד שמעתי גלגל"צ ובלילות של אהבה. אז זה לא סוף העולם כפי שהכרנו אותו, אבל גם אין שום סיבה להרגיש מצוין היום.

הנה חמישה שירים נצחיים שילכו לאלה שאני אוהב, באשר אתם.

Losing My Religion

בגלל המנדולינה. בגלל מסיבות כיתה. בגלל שאפילו גלגל"צ לא הצליחו להרוס לי אותו.

 

Drive

בגלל ההד. בגלל הטיק-טוק. בגלל כל היגון והאבדון שמוטבעים פה.

Everybody Hurts

בגלל הקליפ. בגלל שאי אפשר היה לברוח ממנו במשך תקופה ארוכה. בגלל שמייקל סטייפ גורם לך להרגיש כאילו הוא מדבר ישר אליך, ומאשר לך לבכות. לפעמים.

 

Nightswimming

בגלל המעגלים שמצייר הפסנתר במים. בגלל איך שהקול החד של סטייפ שר את ה"You, I thought I knew you". בגלל שהוא הולם כל כך ערבים שקטים.

 

At My Most Beautiful

בגלל הריקוד העדין של הפסנתר. בגלל הרעם של התופים. בגלל החיתוכים של הצ'לו. בגלל ההרמוניות הקוליות שעושות ביץ' בויז בלב. בגלל שמייקל סטייפ שר כאן כל כך יפה, אולי הכי יפה, רך ומלטף ששר אי פעם. בגלל הלילות שאני חייב לו. ובגלל הבחורה שאני מקדיש לה את הרשימה הזו, שמעולם לא שמעה את השיר הזה ביחד איתי, אבל ספרה לי את הריסים בשקט כמו שמייקל סטייפ ביקש.

תגובה אחת ל-“This one goes out to the ones I love

  1. ממש מרגש.
    ואחלה פוסט מוזיקה 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s