חולם על דינוזאורים, רוקד עם חייזרים

אתמול עלתה אצלנו, רק יממה לאחר שידורה בארה"ב, הסדרה החדשה של סטיבן ספילברג – "טרה נובה". הביקורת עוד תשמע, אבל קודם לכן – הטקסט המסוקרן שפורסם החודש ב"בלייזר" לקראת הגעתו של ספילברג עם עוד פרויקט עם תקציב ענק, באז מטורף ורפרורים להצלחות קודמות.

פורסם בגיליון ספטמבר של "בלייזר"

איך אומרים "סיי צ'יז" בחייזרית?

בזמן שהעולם סביבו עובר תהפוכות, העולם הערבי מקיץ לשחר חדש וכלכלות המערב מתכוננות לעוד משבר, סטיבן ספילברג ממשיך לעבוד על פתרונות יצירתיים לתרחישים אפוקליפטיים. בקולנוע יכולתם לראות הקיץ שלושה סרטים בהפקתו. בכולם כיכבו חייזרים מסוכנים שאיימו על האנושות (או, לפחות, כך היא חשבה): "רובוטריקים 3" של מייקל ביי, "8 מ"מ" של ג'יי. ג'יי. אברמס, ו"הפלישה למערב" של ג'ון פאברו. אם לא די באלה, תקף אותנו ספילברג עם חייזרים פולשניים גם ב"שמיים נופלים", סדרת הטלוויזיה שהפיק לרשת TNT.

רק ב-2010 עוד נדמה היה שספילברג העביר את השקעותיו מהאפיקים הספקולטיביים/ספקטקולאריים לסולידיים: המערבון "אומץ אמיתי", הדרמה העל-טבעית "מכאן והלאה", סדרת המלחמה "הפאסיפיק". לא הפקות זולות, אבל נעדרות הרעש והפיצוצים המלווים פרויקט של מייקל ביי, למשל.

והנה, שנה לאחר מכן, ספילברג שוב משחק עם חייזרים. טוב, הרי ספילברג גדל עם חייזרים וחב להם את תהילתו. מה טבעי יותר מחזרה לספינת האם?

אל תזוז, יש לך משהו בזקן. סטיבי וחבר

הקריירה של ספילברג, בשלביה המאוחרים והמבוססים, נעה תמיד בין הבלוקבאסטרים המד"ביים עתירי האקשן לבין הדרמות בעלות הטון הצנוע (והתקציב המכובד כשלעצמו). על כל "פארק היורה" – "רשימת שינדלר" (1993), על כל "העולם האבוד" – "אמיסטד" (1997), על כל "מלחמת העולמות" – "מינכן" (2005).

בשנים האחרונות התרחק ספילברג מכסא הבמאי ושקע בכורסת המפיק. הסרט היחיד שביים בשש השנים האחרונות היה חלקו הרביעי והכושל של "אינדיאנה ג'ונס" (2008). כדי שלא תגידו שגם השנה לא ראיתם סרט של ספילברג, עתידה להסתיים 2011 עם שני סרטים חדשים בבימויו, שתואמים את הדואליות הספילברגית המדוברת: "הרפתקאותיו של טין טין", חלקו של ספילברג בטרילוגיית התלת ממד שהשיק יחד עם פיטר ג'קסון, ו"סוס מלחמה", על פי הרומן והמחזה הלונדוני המצליח. ב-2012 צפויה לצאת דרמה אודות אברהם לינקולן, וב-2013 מתוכננת יציאת סרט המד"ב "רובוקליפסה". נראה שספילברג חוזר לקצב בימוי סדיר.

זה לא שעד עכשיו הוא נח. את מה שמחסיר ספילברג בבימוי, הוא משלים בהפקה קדחתנית. ספילברג הוא אחד מהבמאים הגדולים בתולדות הקולנוע, אמנותית ומסחרית, אבל במקביל הוא קיבע את מעמדו כאחד האנשים החזקים בתעשיית הבידור בעיקר בזכות הפיכתו לפטרון אמנותי בעל כסף וחזון. הוא הזניק את הקריירות של במאים מוכשרים כרוברט זמקיס וג'ו דנטה, חבר לקליברים כמו מרטין סקורסזי, קלינט איסטווד ופיטר ג'קסון, חיבק במאים צעירים שיוצרים ברוחו כמו ג'יי. ג'יי. אברמס וסטיבן סומרס, הפיק עבור מייקל ביי את סרטי ה"רובוטריקים", הקים את אולפני דרימוורקס, ורשם צ'ק כמעט לכל מי שהביא לו תסריט עם חייזרים בפנים, מ"גברים בשחור" המצליח ועד "אבולוציה" הפלופי. שורת ההפקות של ספילברג רק מרחיבה את מעגל ההצלחה שלו. הוא פגע, בין השאר, ב"גרמלינס", ב"בחזרה לעתיד", ב"מי הפליל את רוג'ר ראביט?", ב"גברים בשחור", ב"שרק" וב"רובוטריקים". הוא גם הפיק זוכי פרסים כ"אומץ אמיתי" ו"מכתבים מאיוו ג'ימה".

במלתעות שובר הקופות

עליית המדרגה האמנותית שחווה המדיום הטלוויזיוני בשנות האלפיים לא תפסה את ספילברג לא מוכן. ספילברג הרי גדל בטלוויזיה: בגיל 24 כבר ביים פרקים ל"קולומבו" וסרט טלוויזיה באורך מלא, "דואל". בשנות התשעים היה מעורב בסדרות אנימציה רבות של "האחים וורנר", כמו "פינקי והמוח" ו"טייני טון" – וגם ב"אי.אר".

הטלוויזיה כבר לא נראתה אותו הדבר ביום שאחרי עלייתו של טוני סופרנו (1999), וספילברג שב אליה עם תשוקה ישנה ומזומנים חדשים. ב-2001 הוא הימר במיליונים – 125 מהם – על "אחים לנשק", מיני סדרה מוערכת על מלחמת העולם הראשונה. "אחים לנשק", שהיתה בשעתה הסדרה היקרה בתולדות הטלוויזיה, זכתה לא רק לשבחים, אלא גם לפרסי האמי וגלובוס הזהב. בעקבות ההצלחה הביא ספילברג גם את החייזרים החביבים עליו אל המסך הקטן. המשולש המבטיח של ספילברג, חייזרים ותקציב מרשים שהציעה "מפגשים" ("Taken") לא אכזב, והמיני סדרה זכתה באמי והיתה מועמדת לגלובוס הזהב.

המשפט "מבית היוצר של סטיבן ספילברג" הפך להיות סלוגן מוכר גם על מסך הטלוויזיה, והוא לווה כצפוי בהייפ גדול. אחרי כמה שנים שלא הניבו הצלחה טלוויזיונית מרשימה הציג ספילברג את "טארה", סדרה קומית על אישה הסובלת מפיצול אישיות, שזכתה להצלחה, לביקורות לא רעות ולפרסים (בעיקר הודות למשחקה הוירטואוזי של טוני קולט), ואפילו לנתוני צפיה בלתי רגילים עבור רשת שואוטיים.

שנה לאחר מכן חזר ספילברג לדרמות המלחמה עם "הפאסיפיק", שהיתה ה"אחים לנשק" של חזית האוקיאנוס השקט, צמודה למדד עם תקציב של מעל ל-150 מיליון דולר (יש אף הערכות הנעות בין 180 ל-270 מיליון דולר). וכמו קודמתה, גם "הפאסיפיק" זכתה בנתוני הצפיה הגבוהים, בביקורות המשבחות ובפסלונים המתבקשים.

השנה החלה להיסדק התדמית המצליחנית של ספילברג. במאי התקבלה ההודעה על ביטולה של "טארה". השנים שחלפו הרחיבו את הקוריוז שבבסיס הסדרה לכדי יצירה אמיתית ומלאה, אך דווקא אז סר חינה בעיני הקהל. בטיפוסים השונים שאיישו את נשמתה של טארה גרגסון בוצע טבח המוני.

חודש לאחר מכן עלתה ברעש גדול "שמיים נופלים", מיני סדרה בעשרה פרקים ששוב איחדה את ספילברג עם חייזרים. הרייטינג היה, כצפוי, מרשים: בפרק הבכורה, ספיישל בן שעתיים, צפו 5.9 מיליון צופים, הפתיחה הטובה ביותר לסדרת כבלים השנה, ובפרק הסיום – 5.6 מיליון, מה שהבטיח לה סיבוב שני בקיץ הבא. הביקורות היו נלהבות פחות. השמיים נפלו, המבקרים לא.

הו-הו, אלה המבקרים. נואה וויילי, "שמיים נופלים"

אבל ספילברג עוד לא אמר את המילה האחרונה. ב-26 בספטמבר תעלה בארה"ב (ושעות אחדות מאוחר יותר – אצלנו, ב"yes אקשן") "טרה נובה", הלהיט הפוטנציאלי הבא שלו. להגיד על סדרה של ספילברג "מדוברת" זה כמו להגיד על אהוד ברק "לא אהוד" – גם המובן מאליו וגם אנדרסטייטמנט – אבל נדמה ש"טרה נובה" שוב מעלה את הרף. בכל הקשור לסעיפים תקציביים, ברור שאין דין "טרה" כדין "טארה". היא מזכירה יותר את תקציבי הענק של "אחים לנשק" ו"הפאסיפיק". על פרק הפיילוט שפך ספילברג 16 מיליון דולר, כשכל פרק בסדרה מוערך בכ-4 מיליון דולר, והתקציב בכללותו מגיע לכ-150 מיליון דולר ("שמיים נופלים", לשם השוואה, מוערכת בכ-2.5 מיליון דולר לפרק). "טרה נובה", אגב, באורח חריג, לא עברה פיילוט – כל 13 פרקיה הוזמנו מראש על ידי רשת פוקס (גם כדי לחסוך בעלויות בניית הסט באוסטרליה).

אבל הבאז הגדול לא נובע רק מהתקציב המנופח. הוא נובע גם מהסיפור שמציעה "טרה נובה". אחרי שספילברג כבר ריפרר בקריירה הטלוויזיונית שלו לסרטי החייזרים ולסרטי המלחמה, הגיעה שעתם של הדינוזאורים מ"פארק היורה" להצטרף. "טרה נובה" מתרחשת חוזרת 85 מיליון שנים אחורה כדי ללוות את הקהילה החלוצית שמתיישבת בעולם הישן ובונה את עתיד האנושות לצדם של דינוזאורים אימתניים.

הסיפור הקצר ביותר בסיפורת הלטינו-אמריקאית, פרי עטו של הגוואטמלי אאוגוסטו מונטרוסו, הולך כך: "כשהתעורר, הדינוזאור עוד היה שם" (תרגום: טל ניצן-קרן). דינוזאורים, כידוע לכל מי שלא שואב את ההשכלה שלו מפרקים של "משפחת קדמוני", לא חיו לצד בני האדם. אבל ספילברג, שכבר הביא את הדינוזאורים אל בני האדם (והודיע בחודש שעבר על הפרק הרביעי בסדרת "פארק היורה"), מתכוון כעת להביא את בני האדם אל הדינוזאורים. אם לשפוט על פי הטריילר, זה נראה מבטיח.

את "טרה נובה" ליווה רחש שלילי בחודשים האחרונים, כולל שמועות על פיטורי הכותבים, שכתובי תסריטים, נטישה של אחד המפיקים ודחיית הפרמיירה ממאי לספטמבר. התקציב העצום, הקאסט המסקרן (ג'ייסון או'מארה מ"החיים על מאדים" האמריקאי וסטיבן לאנג מ"אוואטר"), הדינוזאורים הדיגיטליים והחותמת הספילברגית יוצרים, כמובן, ציפיות גבוהות. את ספילברג, מן הסתם, זה לא מטריד. הוא לא מכיר סטטוס ציבורי-תקשורתי אחר חוץ מ"ציפיות גבוהות". אפילו אם "טרה נובה" תיכשל, תמיד הוא יוכל לשלוף איזה פרויקט חייזרים מהמגירה.

מפה זה נראה לי כמו הצלחה מובטחת. סטיבן לאנג, "טרה נובה"

תגובה אחת ל-“חולם על דינוזאורים, רוקד עם חייזרים

  1. פינגבק: טינטין ג’ונס ושודדי תיבת האוצר האבודה ("הרפתקאות טינטין" – ביקורת) | עין עצלה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s