שמואל שילה, 1929-2011

אתמול היה יום טרגי באורח חריג. בצהריים קראתי שחנן פורת נפטר, בערב – אורי סלונים, ובלילה – שמואל שילה.

אין מוות של דמות ציבורית שחולף מעלי כמו הרוח – בוודאי לא של אמן צעיר או של פוליטיקאי וותיק – אבל השניים הראשונים לא נגעו בי אישית כמו המוות של שמוליק שילה.

כמו כל ילדי שנות השמונים, גם אני גדלתי על ברכי שילה כשמיל האהוב מ"רחוב סומסום". ברבות השנים ראיתי אותו גם בסרטים ובסדרות אחרות, אבל מעט מדי. שילה היה בעיני שחקן נפלא, לא מוערך ולא מנוצל דיו. רציתי לראות ממנו עוד. הוא היה חם ואנושי באופן בלתי רגיל, והצליח לגעת גם בלבו של ילד קטן שראה "רחוב סומסום". נתן דטנר קרא לו אתמול "מענטש", ונדמה שאין כינוי טוב מזה לשילה. הוא מעולם לא העפיל למדרגה של גדולי הבמה הישראלית ובכירי התיאטרון הרפרטוארי, וחבל שכך, משום שהוא באמת היה שחקן נפלא.

ואני גם יודע שאהבתי אותו במיוחד משום שהוא הזכיר לי במידה רבה את סבא שלי זכרונו לברכה. כמוהו הוא היה ניצול שואה, כמוהו הוא היה מענטש פולני, וכמוהו הוא היה בשבילי, כשמיל, איש עבודה צנוע עם ידיים טובות (תחליפו בית מלאכה בדרך סלמה ביפו בחנות חומרי בניין ברחוב סומסום) שהיה נעים הליכות ומסביר פנים לבריות.

שמוליק שילה היה אחד השחקנים שקיוויתי שיום אחד אזכה לכתוב תפקיד עבורו. במובנים מסוימים – ברמת הטיוטה – זה כבר קרה. אבל במציאות זה כבר לא יקרה. ואני עצוב מאוד היום.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s