התמונה מסתכלת עלי: "התפשטות"

מה זה "התמונה מסתכלת עלי"? ניתוח תמאטי, צפייה רפלקסיבית, ואזהרת ספויילרים. והסברים נוספים – כאן

פחד. הסימן הראשון אינו מותה של אישה בשיקגו, או של מלצר בהונג קונג. הסימן הראשון הוא הפוסטר הזה של "התפשטות", סרטו החדש של סטיבן סודרברג, והסלוגן שמתנוסס במרכזו:

כך, חד וברור, אדום על גבי צהוב. "דבר לא מתפשט מהר יותר מן הפחד". כלומר, "התפשטות" – סרט שעלילתו עוסקת בהתפרצותה של מגיפה גלובאלית קטלנית – בכלל מתייחס להתפשטותו של הפחד, הסכנה המיידית לשלומה של האנושות. יותר מסוכן מנגיף מסתורי ורצחני? תתפלאו.

הסימן השני הוא הפוסטר הזה:

(יש, אגב, פוסטרים בכיכובם של הכוכבים האחרים בסרט עתיר הכוכבים הזה, אבל בחרתי במריון קוטיאר מהסיבה הפשוטה שהיא אהובתי וכנראה השחקנית שאני הכי אוהב היום בקולנוע – אבל לאו דווקא בזכות הסרט הזה)

"אל תדבר עם אף אחד, אל תיגע באף אחד". די ברור מדוע ניתנה ההוראה לא לגעת באף אחד. הנגיף עובר במגע. זה מצוין בפירוש בסרט, וגם באופן שבו סודרברג מצלם אותו, ונותן דגש על המגע.

אבל מדוע לא לדבר עם אף אחד? האם הנגיף עובר בדיבור? התשובה היא לא, כמובן. לא הנגיף הזה. יש נגיף אחר שעובר בדיבור (או בקריאה, לצורך העניין), ולנגיף הזה האנושות טרם מצאה פתרון הולם, למרות לא מעט ניסיונות דיכוי, לעתים אפילו בריוניים – הפחד.

האפשרות להפיץ פחד בעולם המודרני, המוכר לכם גם כ"כפר הגלובאלי", היא מפחידה כשלעצמה. ריבוי אמצעי התקשורת, האינטרנט, המיידיות, הפתיחות המוחלטת, הקושי בהפעלת צנזורה, הפיחות החמור ביכולת להבטיח אמינות, ניתוץ מושג האמת – כולם מאפיינים ותוצרים של העידן הזה. ובעידן הזה, מציעים סודרברג ושותפו התסריטאי סקוט ברנס (יחד עשו גם את "המודיע!", שגם בו כיכב מט דיימון), פחד יכול להתפשט מהר יותר מנגיף, ומי בכלל מפחד מקטסטרופה ביולוגית כשעלולים להקדים אותה אנרכיה וכאוס ציבוריים?

מגיפה ביולוגית מוזכרת לא פעם ככלי נשק בידיהם של טרוריסטים. "התפרצות", סרט מגפות שהקדים את "התפשטות" בעשור וחצי, היה אחד הסרטים שהעלה את האפשרות הזו. תחשבו רגע על המילה "טרור", שבעברית אובד לנו פירושה האנגלי המקורי: פחד ומורא. הטרוריסט מבקש להטיל אימה באמצעות פעולות אלימות. הנזק של האימה רחב יותר מהנזק הישיר של הפעולות. הנה לכם כוחו של הפחד ועליונותו על הנגיף.

ההונג קונגים רוצים את מריון לעצמם. אפשר להבין אותם

מידע. שלא תבינו לא נכון – "התפשטות" הוא על סרט על מגיפה. מגיפה מוחשית ושרירה, שמפילה קורבנות. אפילו סבירה, אם תשאלו מדענים כמו הבחור הזה, ד"ר איאן ליפקין, צייד וירוסים שגם סייע לסודרברג ולברנס בתסריט ועל הסט (ושדמותו של אליוט גולד, ד"ר איאן סוסמן, מרפררת אליו). במגזין "סלייט" עסקו בהרחבה, בסדרת התכתבויות בין ארתור אלן (מחבר הספר "חיסון") לקארל זימר (מחבר הספר "כוכב של וירוסים"), בצדדים הביולוגיים והמטרידים של "התפשטות". זימר מספר על זה בקצרה בבלוג שלו במגזין דיסקברי.

אבל לצד חוט העלילה המרכזי הזה משתלשל חוט עלילה משני, שהוא הסימן השלישי לתמה הכפולה של הסרט. במרכז העלילה הזו עומד הבחור הזה:

קוראים לו אלן קרומווייד (מגלם אותו ג'אד לאו), והוא בלוגר פופולארי. וכמו שאתם יכולים לראות, במהלך הסרט הוא הופך בעיני רבים לנביא, כזה שכרזות הנושאות את דמותו האיקונית (בשפה גרפית שמזכירה, ולא במקרה, את שלטי הבחירות של אובמה ואת ה"תקווה") נתלות במנהרות הרכבת התחתית. "דברי הנביאים כתובים על קירות הרכבת התחתית", שרו פעם סיימון וגרפונקל ב"Sounds of Silence". כעת גם דיוקנותיהם.

קרומווייד הופך לנביא ולגיבור העם כשהוא מאשים את הממשל בהונאת הציבור. הוא מציג את עצמו כחולה שנרפא מהמחלה בזכות תרופה הומאופתית, וגורם להסתערות אלימה על בתי מרקחת שמתקשים לעמוד בביקוש האדיר והמיידי לתרופה. זו הנקודה שבה המסר הופך להיות ברור – הרבה לפני שהמגיפה קוטלת מאות אנשים, היא כבר מפוררת את האנושות.

רוג'ר איברט תהה על תפקידו של קרומווייד בסיפור. "עלילת המשנה של הבלוגר לא משתלבת בבהירות בקווי הסיפור העיקריים", הוא כותב, וצודק – אך מפספס את תפקידו של קרומווייד כמי שמוביל את עלילת המשנה, שבמישור התמטי חשובה כאן לא פחות.

בעוד שהסרט כולו הוא אזהרה מפני הרגלי היגיינה ירודים, מדיניות ממשלתית צנזוריאלית והתערבות האדם בטבע – כולם, במידה חלקית, אופייניים למתרחש במדינות עולם שלישי ובמשטרים לא דמוקרטיים להלכה או למעשה – קרומווייד הוא תמרור אזהרה מפני מה שהוא אחד מסמליו של המערב הנאור – הדמוקרטיה.

"התפשטות" תוקף בין השאר את הסכנה שבהסתרת מידע מחשש לזריעת פאניקה בציבור. החשש הזה אופייני למערב ולמזרח כאחד, אם כי במזרח קל לו יותר למצוא ביטוי (ראו, למשל, הטיפול היפני בכור בפוקושימה, או הצנזורה הסינית). המערב מתגאה בחופש המידע שהוא מאפשר, גם אם לפעמים הוא מנסה להגביל אותו. קרומווייד, כבלוגר, הוא תוצר של חופש המידע הזה. הוא גם נהנה מהגישה הליברלית והפלורליסטית, וגם מגשים אותה ואף עושה לה אמפליפיקציה, בבלוג שנשען על עקרון חופש המידע. לכאורה, הוא האנטיתזה לסגירות ולצנזור המשוקצים. למעשה, הוא מתגלה כמי שבעצמו סוחר במידע מטעמים אינטרסנטיים.

במרחב האינטרנטי, שהוא אולי שיאה של הדמוקרטיה, יכול כל אדם בעל כישורים מסוימים (שאינם עולים בהכרח בקנה אחד עם כללי אתיקה ומוסר) לצבור כוח עצום, ולנצל אותו כרצונו. בעלילה אחרת היה עשוי קרומווייד להתגלות כנביא אמת שמסיר את המסכה מעל פניהם של רשויות ותאגידים הקשורים ביניהם בקשרים של כוח וממון. בעלילה של "התפשטות", קרומווייד הופך לנבל שעשוי להמיט על האנושות תוהו ובוהו בהבל פיו, מהר יותר מכפי שעושה זאת הנגיף. מהר כמו החיבור המהיר לאינטרנט.

"בלוגים הם גרפיטי עם סימני פיסוק", אומר ד"ר סוסמן באחד הציטוטים המבריקים בסרט. זה לא בהכרח כך, כמובן. אם זה היה כך, לא הייתי כאן. אבל כן, יש גם בלוגים שהם גרפיטי עם סימני פיסוק. ובעיקר – כל בלוג טומן בחובו את הסכנה שהוא גרפיטי עם סימני פיסוק. וכך, הציטוט האגבי והמשעשע הופך להיות משפט מפתח בסרט. גרפיטי יכול להיות סיסמאות ריקות, דברי הבל והצהרות שזורות פחד, דיסאינפורמציה או דברי הסתה ואלימות. חשבו גם על פשקווילים, למשל, כסוג של גרפיטי הנכתב על הקירות.

ומאידך, הוא יכול להיות גם אמנות, אמירות חריפות ונבואות תוכחה מטרידות. ראו את בנקסי. ראו את הקירות המשקיפים על שדרות רוטשילד. "דברי הנביאים כתובים על קירות הרכבת התחתית", זוכרים?

האינטרנט, אליבא דסודרברג, הוא כנראה הנשא המסוכן ביותר של הנגיף המסוכן ביותר – הפחד. המדע המתקדם והעקשן יכול תמיד (לפחות כך אנו מקווים) למצוא חיסונים למגפות ביולוגיות, אבל הוא לא מצא עדיין חיסון אפקטיבי למידותיהם הרעות של בני האדם.

ג'וד לאו משאיר התרעה לפני נקיטת הליכים

Twitsonfilms: ארווין אלן פוגש את טראפיק פוגש את התפרצות 2.0? למה לא, בעצם? גם מותחן אסונות קצבי וגם דרמה אנושית מעוררת מחשבה. ****

בונוס מוסיקלי:

"התפשטות" (Contagion). בימוי: סטיבן סודרברג. תסריט: סקוט ברנס. שחקנים: מט דיימון, גווינת פאלטרו, קייט ווינסלט, מריון קוטיאר, ג'וד לאו, לורנס פישבורן, ג'ניפר אילי, אליוט גולד, דימיטרי מרטין, בראיין קרנסטון, ג'ון הוקס. 106 דקות.

אידיבי כאן, IMDB כאן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s