אובר דרייב ("דרייב" – ביקורת)

מכירים את הסיפור על העקרב והצפרדע? העקרב ביקש מהצפרדע לעזור לו לחצות את הנהר. הצפרדע התנגדה, מחשש שיעקוץ אותה. למה שאעשה זאת? תמה העקרב, שנינו נמות. אוקיי, הסכימה הצפרדע. נשמע הגיוני. במחצית הדרך, עקץ אותה העקרב. למה? ששאלה הצפרדע בעודה גוססת את דרכה אל מעמקי הנהר. העקרב רק משך בכתפיים שאין לו. זה הטבע שלי.

עכשיו תתבוננו בז'קט (היפהפה, מי משיג לי כזה?) של ראיין גוסלינג. תתבוננו בעקרב הזהוב והיפה הזה, התפור בתפרים גסים על המעוינים הלבנים. העקרב הזה הוא ראיין גוסלינג, או ליתר דיוק גיבורו עלום השם של "דרייב", סרטו החדש והנפלא של ניקולס וינדינג רפן – ובמידה רבה גם של גוסלינג, מי שהבריק ובחר ברפן כבמאי. העקרב הזה הוא טיפוס עצמאי, קטלני, חד ומדויק, ויש לו טבע משלו. האם יוכל לשנות אותו? הצטרפו לנסיעה וגלו בעצמכם.

ככה זה מתחיל. השיר הזה, ואלו שיבואו אחריו, לקוחים מתוך פסקול הסרט

העקרב על הז'קט של גוסלינג הזכיר לי עוד עקרב אחד, קולנועי. באחד הרגעים היפים ב"חבורת הפראים", מערבון המופת של סם פקינפה, משתעשעת חבורת ילדים בעקרב. היא מקיפה אותו בטבעת אש ומצפה בהתרגשות להתאבדותו. כך נוהג עקרב שמוצא את עצמו בדרך ללא מוצא – עוקץ את עצמו למוות. האם זה גם מה שיעלה בגורלו של הנהג?

האזכור של "חבורת הפראים" אינו מקרי, מפני ש"דרייב" הוא במידה רבה מערבון. כלומר, ואריאציה מודרנית על המערבון. יש בו גיבור אלמוני, זאב בודד, מקצוען להשכיר, אקדוחן ללא שם, שתקן ומסוגר, עם אישיות מסתורית ומוסר מפוקפק, שמגלה את הלב שפועם בו פנימה נוכח אהבה, ויוצא להגן על הנערה היפה מפני פורעי החוק המרושעים. הוא פועל כמעט לבדו, נגד חבורה של נבלים בעלי כוח וחסרי לב. ביניהם מונח אוצר כספי, אך הוא הופך שולי בעיני הגיבור, שרגיל לפעול למען הכסף, ופתאום פועל למען מטרה מוסרית נעלה יותר. והוא אפילו לא מתכנן לזכות בלב הנערה, שאינה שלו. הוא רק רוצה להגן עליה – ואולי בכך גם לנקות את מצפונו מחטא שמייסר אותו – ואז להתרחק אל השקיעה. בשאגת מנוע, במקרה הזה.

אבל "דרייב" הוא לא רק מערבון. קודם כל כדאי אולי לציין שהוא לא בדיוק סרט אקשן, בטח שלא במושגים הוליוודיים. השם שלו – וגם סיקוונס הפתיחה – יכולים להטעות. הוא גם לא ממש מותחן שודים, למרות שיש בו שניים כאלה. תקציר העלילה שלו – וגם סיקוונס הפתיחה – יכולים להטעות. הוא סרט פשע, שמציג שילוב כמעט מושלם בין מותחני הפשע הצרפתיים מעדת מלוויל לסרטי פשע קוריאניים בני זמננו. הוא יונק ממסורת קולנועית ארוכה. יש בו מסרטי הפילם נואר הישנים; מסרטי הגל החדש של שנות השישים; מהקולנוע האמריקאי העצמאי של שנות השבעים; מהפסקול ומהצבעים של שנות השמונים; מהקולנוע הפוסט-מודרני של שנות התשעים; ומהאלימות שלוחת הרסן של שנות האלפיים.

הסיפור של "דרייב" הוא סיפור פשע. נהג שודים (שימו את "הנהג" של וולטר היל ברשימת הרפרנסים המתארכת), שהוא גם נהג פעלולים (תוסיפו גם את "הפעלולן" של ריצ'ארד ראש ואת "חסין מוות" של טרנטינו), מסתבך עם צמד גנגסטרים בשם האהבה. זה נשמע בנאלי – וזה לא מאוד רחוק מהאמת – עד שרואים מה עשה רפן עם הסיפור הזה.

רפן הוא מקצוען כמעט כמו הנהג. השליטה שלו במדיום מרשימה, והחיבור שעשה ב"דרייב" בין האלמנטים השונים – תסריט, צילום, משחק, עיצוב, פסקול (שקטעים ממנו משובצים בטקסט הזה – פרי מלאכתו של קליף מרטינז, שיעור בעיצוב אווירה ועניין למאמר בפני עצמו) וכן הלאה – הוא פשוט מלאכת מחשבת. והסצנות שהוא מביים הן חתיכות קטנות של עבודה משובחת, שמצטברות לטור דה פורס קולנועי. רפן הוא במאי דני מעולה, שלמרבה הצער זה סרטו הראשון שמגיע לבתי הקולנוע בישראל. אני קורא למי מהסינמטקים להרים את הכפפה ולנצל את "דרייב" כדי להקרין גם את סרטיו האחרים, שראויים למסך הגדול כדי לחוותם במלוא עוצמתם.

תודה שבחרת בי! רפן וגוסלינג מודים זה לזה

האירוניה הגדולה ביותר בסרט היא שאחרי שסיפרתי לכם על נהג שודים שהוא נהג פעלולים, הסרט הזה, שקוראים לו "דרייב", הוא סרט איטי להפתיע. כשנכנסתי אליו, חשבתי שאני נכנס לגרסה מתוחכמת ואלימה של "עקיצה בשישים שניות", שבסופה אכנס לרכב ואסע חזרה הביתה כמו נהג השודים שתמיד אומרים לי שאני (רק שהפעם זה יהיה לצלילי סינתיסייזרים). אבל כשיצאתי ממנו, הרגשתי שיצאתי מסרט מצוין של מייקל מאן, מ"גנב" ועד ל"הנוסע" (וחזרתי הביתה כמו נהג שודים. אין מה לעשות. זה הטבע שלי).

"דרייב" מתרחק רוב הזמן מאובר-דרייב. בהתחשב בעובדה שמדובר בסרט שמציב במרכזו נהג ומכונית, יש בו כמות מפתיעה של שקט ואיטיות – קצב איטי, סלואו-מושן, דיאלוגים של שתיקה, ורגעים ארוכים של דממה. יש בו כמה סיקוונסים מצוינים של אקשן, וכמה רגעים חסרי רחמים של אלימות, אבל רוב הזמן הוא על קרוז קונטרול, משייט ברוגע ונותן לנהג לבנות את מערכות היחסים הבעייתיות שמערערות את עולמו – עם השכנה איירין (קארי מאליגן), עם בעלה (אוסקר אייזיק), עם מנהל המוסך שנון (בראיין קרנסטון) ועם צמד הגנגסטרים היהודים נינו (רון פרלמן) וברני (אלברט ברוקס), שכמו נלקחו מתסריטי הביעותים של האחים כהן.

זה המקום לציין גם את הקאסט המצומצם והמשובח. כולם פגיעות בול, אבל את ההצגה גונבים פרלמן ובמיוחד ברוקס, שזוכה סוף סוף לתפקיד עסיסי לנעוץ בו שיניים, ונותן נופך קומי-מפחיד לדמותו של המאפיונר ברני רוז. מעניין, אגב, אם מישהו יאשים את רפן באנטישמיות על כך, כמו שנוהגים לעשות לכל מי שאינו יהודי אבל מעז להדביק שם של יהודי לנבל הספרותי שלו.

מחווה לכל הקאסט המשובח של "דרייב"

ובראש הקאסט ניצב, כמובן, ראיין גוסלינג האחד והיחיד, השחקן הבולט בדורו (שאתם עדיין יכולים לתפוס אותו, במקביל ובתפקידים מצוינים ושונים לחלוטין, ב"טיפש, מטורף, מאוהב" וב"משחקי שלטון"). דמותו של הזאב הבודד – כדאי לקרוא עליה ביתר אריכות בביקורתו היפה של אבנר שביט ב"וואלה" – עובדת יפה במערבונים. היא השתחלה יפה גם לסרטי הפשע והפילם נואר. אבל בשנים שאחרי אלן דלון ("הסמוראי") וקלינט איסטווד, היא הפכה לא פעם לפארודית שלא במתכוון, עמוסה במניירות של שתיקה וסיגריות שמחפות על ריקנות תסריטאית.

הנהג מחזיר את הכבוד לדמות הזו. הוא מאמץ את כל השטיקים – הז'קט מחליף את מעיל הגשם, הקיסם הנעוץ בפה את הסיגר או הסיגריה – ובעיקר את השתיקה והסגירות, אבל מבלי לגלוש למנייריזם. גוסלינג הוא אחד השחקנים המשובחים והמגוונים בתעשייה, אבל גם בתפקידיו הרבים והשונים הוא שומר על הגוסלינגיות שלו – דמות אפופת מסתורין, פנים יפות ואינטליגנטיות שמקרינות נפש מסוכסכת. יש בו איזשהו יסוד בלתי יציב, אפילו מפחיד. הוא טוען את הנהג בכל כך הרבה עומק, עד שהוא הופך אותו לדמות איקונית כמעט כמו הז'קט שהוא לובש. זה מה שהופך את ראיין גוסלינג לכוכב הכי קול על המסך שלכם כרגע; את הנהג לגיבור הכי קול על המסך שלכם כרגע; ואת "דרייב" לסרט הכי קול על המסך שלכם כרגע.

Twitsonfilms: האיש ללא שם מתיישב מאחורי ההגה? למה לא? מותחן פשע מהפנט, מהורהר ואלים. טוב שההגה בידיים של רפן. ½****

"דרייב" (Drive). בימוי: ניקולס וינדינג רפן. תסריט: חוסיין אמיני, על פי ספרו של ג'יימס סאליס. שחקנים: ראיין גוסלינג, קארי מאליגן, בראיין קרנסטון, אלברט ברוקס, רון פרלמן, אוסקר אייזיק, כריסטינה הנדריקס, קיידן לאוס. 100 דקות

אידיבי כאן, IMDB כאן

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s