טינטין ג'ונס ושודדי תיבת האוצר האבודה ("הרפתקאות טינטין" – ביקורת)

 

התגעגעתי לסטיבן ספילברג. כתבתי עליו בגיליון ספטמבר של "בלייזר", לקראת עליית עוד סדרת טלוויזיה שלו, "טרה נובה", שהתגלתה בינתיים כסבירה, לא יותר. ספילברג לא נעלם מהראדאר. רחוק מזה. הוא מפיק סדרות וסרטים בקצב רצחני. אבל מספילברג הבמאי לא שמענו מאז "אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח" ב-2008. מספילברג הבמאי הטוב לא שמענו מאז "מינכן" ו"מלחמת העולמות" ב-2005. זה כבר למעלה מחצי עשור.

מעניין לגלות שהקאמבק הגדול של ספילברג למסך – והוא גדול – הוא מעין ואריאציה על אינדיאנה ג'ונס. נדמה שכל מה שנכשל בניסיון לשחזר את הצלחת אינדיאנה בפעם הרביעית, מצליח בניסיון להתניע סדרה קולנועית חדשה על בסיס הקומיקס הצרפתי מאת הרז'ה (שזוכה להופעת אורח מפתיעה בתחילת הסרט). הבחירה ב"טינטין" נדמית כמושלמת עבור ספילברג. היא משלבת סיפור הרפתקאות סוחף וחובק עולם, גיבור אידיאליסט ונאיבי שזקוק דמות אב, ויריעה גדולה לצייר עליה מעללים והתרחשויות מלהיבים.

ומי לכם טוב מספילברג לביים סרט הרפתקאות שכזה? הרי האיש כבר הוכיח את עצמו ביצירת סרט ההרפתקאות האולטימטיבי, "אינדיאנה ג'ונס", ש"הרפתקאות טינטין" מרפרר אליו שוב ושוב, כולל בסיקוונס האקשן הטוב בסרט, מרדף ארוך בשוט אחד במורד רחובותיה הצרים של עיר מרוקאית בעקבות כתב יד סודי. ואם כבר מרוקו (ומדבר סהרה), הרי שספילברג גם קורץ כאן לסרטי ההרפתקאות הישנים והרומנטיים של פעם, אלה שעליהם גדל, כמו "לורנס איש ערב" של דייויד לין.

את המיומנות של ספילברג משלים פיטר ג'קסון, היום על כסא המפיק ומחר על כסא הבמאי (בסרט ההמשך – אם כי כעת, אם כל אהבתי הרבה לג'קסון, אני כבר מייחל לכך שספילברג יביים את הסדרה כולה). ג'קסון הביא לספילברג את טכניקת לכידת התנועה, שבה השתמש ב"שר הטבעות "כדי ליצור את אחד מהגיבורים הקולנועיים המורכבים שנראו על המסך – גולום. רוברט זמקיס, בן טיפוחיו של ספילברג, כבר למד את זה מזמן ("רכבת לקוטב"), אבל אף אחד לא יכול לעשות את זה כמו ספילברג, שפשוט מפיח בקומיקס חיים. הבחירה להפוך את טינטין לא לסרט אנימציה ולא לסרט לייב-אקשן, אלא לטווינר שכזה, פוגעת בול בבלורית של העיתונאי הג'ינג'י. זהו סרט חי ונושם (וקופץ, ונוסע, ומטלטל בין הגלים ומה לא), אבל גם אמנותי ומרהיב כמו יצירת קומיקס. הוא מדויק, עשיר בפרטים, צבעוני ושובה עין. פשוט יפהפה.

כאן צריך גם להגיד מילה טובה על תלת הממד, טכנולוגיה שנדמה כי נוצלה לריק מאז "אוואטר", אבל ספילברג וג'קסון מוכיחים כי אפשר בכל זאת לעשות בה שימוש נאות – לא מוגזם מדי, לא גס מדי, ובדיוק במידה הדרושה כדי לברוא עולם – בדיוק כפי שעשה ג'יימס קמרון לפניהם.

סטיבן תומסון ופיטר תומפסון. במרכז - עיתונאי

טינטין הוא גיבור בעייתי במידה מסוימת. אין בו את השארם הרומנטי של אינדיאנה ג'ונס, למשל. הוא טיפוס יבש, די משעמם, לא מורכב במיוחד, ויש אפילו שיאמרו – מעצבן. לא גיבור שקל להתמודד איתו. אבל טינטין מעולם לא היה העיקר ב"טינטין". הוא היה רק הגיבור השפוי שרץ עם הצופה לאורך מסלול ההרפתקאות המבדר ולצד כוכבי המשנה הססגוניים – קפטן האדוק השתיין, פרופסור חשביה (או קלקולוס) וצמד הבלשים הנבובים תומסון ותומפסון.

ספילברג ותסריטאיו (סטיבן מופט, אדגר רייט וג'ו קורניש – הראשון אחראי על "ד"ר הו", השני על "מת על המתים", השלישי על "חייזרים נגד השכונה") משאירים את המצב הזה על כנו. כסרט שמיועד גם לילדים (וזהו בפירוש "סרט לכל המשפחה", במובן הכי טוב של המילה – ככה נראה סרט שכל המשפחה צריכה ללכת לראות יחד, סרט שיודע לכוון גם לילדים וגם למבוגרים), טינטין (ג'יימי בל) הוא גיבור שנוח לילדים להזדהות איתו, לרצות להיות כמוהו – עיתונאי אמיץ, נבון וחובב אתגרים, שאף אחד לא שואל שאלות על חייו האישיים המוזרים, ובכלל, בן כמה הוא ומתי יתחתן כבר. תומסון ותומפסון (בגילומם של סיימון פג וניק פרוסט, כוכבי "מת על המתים") מתפקדים כסייד קיקס, צמד לא יוצלחים שישעשעו בעיקר את הילדים.

אבל מוקד הסרט הוא דווקא קפטן האדוק – בגילומו המופתי כרגיל של אנדי סרקיס (גולום ב"שר הטבעות", סיזר ב"כוכב הקופים"), גדול השחקנים שאתם לא מכירים את פניהם. הקפטן הוא הדמות המורכבת ביותר בסרט, גיבור עם משא כבד על הכתפיים, צלקות בלב ופלאסק בכיס. הלב יוצא אל הקפטן, שנדמה שאינו מסוגל לתפקד לא כשיכור ואפילו לא כפיכח, אבל עדיין פועם בו לב אמיץ של יורד ים עשוי ללא חת. אני זוכר את האדוק מספרי "טינטין" כדמות נלעגת במידה מסוימת, חלש אופי, אלכוהוליסט מריר שמקלל ללא הרף ונתון למצבי רוח, הרפתקן אגדי שהוא בעצם בלון נפוח שעומד בניגוד מוחלט לטינטין הצעיר והאמיץ; אבל ב"הרפתקאות טינטין", כשסרקיס מתגנב מתחת לעורו, הוא הופך לגיבור שובה לב.

ההרפתקה שמגוללת ב"הרפתקאות טינטין", ושואבת משלושה מספריו של הרז'ה (שניים מהם – "תעלומת חד הקרן" ו"אוצרו של רקהאם האדום" – ראו אור בעברית), עוסקת באוצר סודי, בספינה אגדית וביריבות עתיקת יומין בין שתי שושלות של יורדי ים מהוללים (דניאל קרייג מגלם את סכרין, יריבו של האדוק). היא לוקחת את טינטין, האדוק, הכלב סנואי והתומסון-תומפסונים למסע ארוך וחוצה ימים ויבשות של הרפתקאות מסעירות.

וכאן אנו מגיעים לחלק הטוב ביותר של "הרפתקאות טינטין" – ההרפתקאות. ואת זה, כאמור, איש אינו יודע לעשות כמו ספילברג. מהרגע הראשון – סיקוונס כותרות נהדר שמזכיר את "תפוס אותי אם תוכל" (ובכלל, ספילברג מרפרר כאן לעצמו לא פעם, גם עם "מלתעות") – הוא שולח אותנו ל-107 דקות של פאן מתמשך וכמה סצנות אקשן בלתי נשכחות. אל תחפשו כאן יותר מדי היגיון; להיפך – ספילברג משחק באנימציה, והוא יודע לנצל את היתרונות שלה ואת החופש שלה לשם המצאות ויזואליות נהדרות. סצנות האקשן של "הרפתקאות טינטין" לא היו עובדות ב"אינדיאנה ג'ונס", אבל ספילברג מצלם כאן קומיקס, והוא עושה את זה בדיוק כפי שצריך – משעשע, משוחרר ועתיר דמיון.

לא, אל תחפשו היגיון רב ב"טינטין". יש בו שני בלשים מטומטמים שעובדים בשביל האינטרפול, להזכירכם. אל תחפשו כאן גם תחכום רב, ציניות או אירוניה, כפי שאולי עלול לרמוז צוות התסריטאים המבריק. גם צדדים אפלים אין כאן. אף לא אזכורים לענייני הגזענות והאנטישמיות שנקשרו בשמו של הקומיקס ויוצרו. שלא לדבר על מין. או על נשים בכלל. גם האלימות כאן זהירה יחסית (למרות שיש בסרט אדם מת כבר בהתחלה). ספילברג נותר מעריץ של התום הילדי, ו"טינטין" נותן לו את כל הנאיביות שהוא צריך. זה כמו מועדון בנים, שבו רק משחקים בשוטרים וגנבים, עם טובים ורעים, עם מרדפים ותעלומות, בלי מבוגרים אחראים ובלי בנות.

לדור הצעיר, "הרפתקאות טינטין" עשוי להפוך ל"אינדיאנה ג'ונס" חדש, סרט שיהפוך עבורם עם השנים לקאלט אותו יחזיקו בעוד עשור או שניים על המדף במהדורת בלו-ריי מיוחדת (או מה שלא תהיה הטכנולוגיה אז). לדור המבוגר יותר, הוא מציע את גרסת המראה – התרפקות נוסטלגית על סרט שמחזיר אותך לילדות, לסרטי ההרפתקאות המלהיבים ולאינדיאנה ג'ונסים. יודעים מה? זה כל מה שביקשתי מספילברג אי פעם. שיחזיר אותי לילדות.

עוד ילד רץ לראות את "הרפתקאות טינטין"

Twitsonfilms: טינטין ג'ונס ושודדי תיבת האוצר האבודה? למה לא? חיבור טבעי שעובד נפלא ומחזיר לספילברג את הכבוד שאיבד בממלכת הבדולח. ****

(הטריילר הוא גם הזדמנות להזכיר את הפסקול הנפלא של ג'ון וויליאמס)

גם זה טריילר נחמד, שעושה שימוש בסרט האנימציה מ-1991:

"הרפתקאות טינטין" (The Adventures of Tintin). בימוי: סטיבן ספילברג. תסריט: סטיבן מופט, אדגר רייט וג'ו קורניש, עפ"י ספרי הקומיקס מאת הרז'ה. שחקנים: ג'יימי בל, אנדי סרקיס, סיימון פג, ניק פרוסט, דניאל קרייג, ג'ו סטאר, קרי אלווז, טובי ג'ונס, גד אלמליח. 107 דקות.

אידיבי כאן, IMDB כאן

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s