דו קרב בצהרי היום: ראיין גוסלינג נגד ראיין ריינולדס

אלה שניים מהשחקנים הצעירים הכי בולטים של התקופה. שניהם חתיכים הוליוודיים בדרכם למעלה, אם הם לא כבר שם. שניהם השתלטו בחודשים האחרונים על מסכי הקולנוע שלנו. ולשניהם קוראים ראיין.

אני מאוד מחבב את ראיין ריינולדס. בשלב מסוים ומוקדם של הקריירה שלו, נראה היה שהוא לא יצליח להתפתח ליותר מכוכב קומדיות משני וסתמי. אבל ריינולדס כן התפתח. הוא הפך לסופרסטאר הוליוודי שמככב בבלוקבאסטרים, נבחר לכל מיני רשימות של גברים נחשקים, מתארס עם אלאניס מוריסט, מתחתן עם סקרלט ג'והנסון ויוצא עם בלייק לייבלי. אי אפשר היה שלא לקנא בו.

ריינולדס הוא שחקן מצוין, כריזמטי ומצחיק, אבל החשש הגדול שלי הוא שהוא עלול להיתקע בנישת הקומדיות הרומנטיות. הוא חייב להתרחק מהקומדיות האלה, לא משנה כמה הוא נהנה בהן או כמה כסף הן מכניסות לו. הוא טוב מזה, וצריך לכוון גבוה יותר. עדיף שיסדר לעצמו מינון מושכל של סרטי אקשן ומותחנים שישאירו אותו בתמונה ככוכב קופתי מבוקש, יופיע בכמה קומדיות שברור שבהן הוא באמת נהנה, ויתבל עם כמה סרטים רציניים שיעלו את המניות שלו כשחקן ואולי יביאו לו כמה פרסי פסטיבלים, ואולי גם מועמדות לאוסקר יום אחד. החשש היותר גדול שלי הוא שבכלל לא בטוח שריינולדס קורץ מהחומר הזה. גם בסרטים "הרציניים" שהוא עשה, כמו "חיים מסתובבים" או "לחזור בקיץ", הוא לא הרשים באופן יוצא דופן. הכיוון הנכון לריינולדס הם דרמות פשע בהן יוכל לשלב את המאפיינים הגבריים שלו עם משחק דרמטי רציני.

למשל, "דרייב". לא שאני רואה את ריינולדס מככב בסרט כמו "דרייב", אבל אלה סוג התסריטים שהוא צריך לחפש.

בינתיים, מי שמוצא אותם הוא ראיין גוסלינג. לגוסלינג אין שום בעיה בבחירת סרטים. מעבר על הפילמוגרפיה שלו מגלה שהוא כמעט לא עושה טעויות מאז 2000. "המאמין", "הישאר", "נקודת מבט", "חצי נלסון", "לארס והנערה האמיתית", "עדות שבורה", "כל הדברים הטובים", "בלו ולנטיין". יש בהם סרטים טובים יותר וטובים פחות, אבל אף אחד מהם לא סתמי, לא טיפשי, לא חסר ערך. פעם הוא עשה את "הרקולס הצעיר". לא עוד. אפשר לומר שגוסלינג לא עושה סרט שלא יכול להיכנס לפסטיבל קולנוע. הוא שחקן אינדי בנשמה, והוא שומר על הנשמה הזו גם כשהוא הולך ומתפתח לסרטים הוליוודיים מיינסטרימים כמו "משחקי שלטון".

וזה הופך את גוסלינג לשחקן הבולט ביותר בדורו. בזמן שרוב השחקנים מחפשים תפקידים מאתגרים רק כדי לשפר את נקודת הזינוק שלהם לכוכבות, לסרטי אקשן ולקומדיות רומנטיות, גוסלינג – קצת כמו שחקני תיאטרון – לא מפסיק לחפש את התפקידים הכי עמוקים ומורכבים שיש.

כך הוא מיצב את עצמו כשחקן אופי רציני ומעניין. בנוסף לכריזמה ולסקס אפיל, זה הפך אותו לכוכב. אבל לא די בכך – צריך גם להיות שחקן טוב כדי להישאר זמן רב כל כך בתודעה ולקבל את התפקידים הכי טובים, כמו להיות כוכב האנסמבל המרשים של ג'ורג' קלוני ב"משחקי שלטון".

וגוסלינג הוא שחקן מעולה. ולמרות שהוא משחק במגוון רחב מאוד של סרטים ושל תפקידים – עכשיו למשל תוכלו לראות אותו בקומדיה "טיפש, מטורף, מאוהב", בדרמה הפוליטית "משחקי שלטון" ובמותחן הפשע "דרייב" – הוא גם שחקן מאוד מובחן באיכויותיו. הוא משדר אינטנסיביות שקצת מזכירה את אדוארד נורטון, מין פסיכיות פנימית מטרידה שעלולה להתפרץ עליך בכל רגע. זה הופך אותו לליהוק מושלם לדמויות טעונות עם ניצוצות של אלימות, של אקסצנטריות, של נפש מסוכסכת ושל אישיות גבולית. אבל גוסלינג צולח גם תפקידים "קונבנציונליים" יותר, כמו זה של שובר הלבבות ב"טיפש, מטורף, מאוהב", מכיוון שהוא מצליח לטעון אותן במורכבות שלו. הוא עושה את זה באמצעות שתיקות ארוכות, באמצעות מבטים ארוכים בעיני הכלבלב שלו. משפט הפתיחה הנדוש מ"מסודרים" – "יש לך משהו עצוב בעיניים" –יושב בול על העיניים של גוסלינג. יש לו משהו עצוב בעיניים. ויש לו משהו מורכב בנשמה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s