הורה מחליף: "היורשים" (ביקורת)

אני עומד מופתע במקצת מול מבול השבחים ובאז הפרסים של "היורשים" (הזוכה הטרי בפרס הדרמה בטקס גלובוס הזהב). אין ספק שזה סרט מצוין, אבל הוא רחוק מלהיות "הסרט הטוב ביותר של השנה" בעיני. למעשה, אני אפילו לא בטוח שהוא הסרט הכי טוב של אלכסנדר פיין. וכאמור – הוא עדיין מצוין.

כמו בסרטיו הקודמים של פיין, ולמרות שהפעם הוא כתב תסריט לא מקורי (עפ"י ספרה של קאווי הארט המינגס, שראה כעת אור בהוצאת מעריב), "היורשים" הוא סרט אלכסנדר-פיין קלאסי: שילוב מדויק של חומרים דרמטיים וקומיים, מוטיבים של מסע פיזי ונפשי ודמויות מרתקות. גיבור "היורשים" הוא מט קינג (ג'ורג' קלוני), עו"ד ואב לשתיים שחי בהוואי. מכריו מהיבשה, הוא מספר, חושבים שמי שחי בהוואי נמצא בחופשה מתמדת, חי בגן עדן. אבל קינג חי בגיהנום; הוא צמוד למיטתה של רעייתו אליזבת' (פטרישיה הייסטי), שעברה תאונת שיט קשה ומצבה אנוש. כשהוא מגלה שדינה נחרץ וימיה ספורים, הוא אוסף את בתו בת ה-17 אלכסנדרה (שיילין וודלי), הלומדת באי סמוך, ויחד עם הבת הצעירה סקוטי (אמארה מילר) וידידה של אלכסנדרה, סיד (ניק קראוס), תוספת שתפורה בגסות לסיפור אך נותנת ל"היורשים" עוד ממד קומי ודרמטי – הם יוצאים לבשר לבני המשפחה והחברים על מותה הקרב של אליזבת' – ולהתעמת עם גילוי חדש שמעיב על חיי משפחת קינג (ונחשף משום מה בתקציר ובטריילר, אך אני מציע למי שטרם ראה את הסרט לגלות אותו בהפתעה, גם אם זו רק הפתעה חלקית).

מיהם "היורשים"? לכאורה, היורשים (או "הצאצאים", "The Descendants") הם קינג ובני דודיו הרבים. ירושתם היא אדמה משפחתית שעומדת להימכר במיליונים לטובת פיתוח, בהתאם להחלטת המשפחה ובעיקר להחלטת מט, שהוא היורש החוקי והבלעדי (ומצדד במכירה למיליונר בן הוואי). אם לא תימכר הקרקע בתוך שבע שנים, הזכויות יפקעו וכל הרווח הפוטנציאלי יאבד.

אבל זוהי רק חלק מירושתו של מט. ירושתו הראשונה, כך נדמה, היא משפחתו – שתי בנותיו. בזמן שהוא ניהל קריירה מצליחה כעו"ד מקומי, אשתו היתה מי שניהלה את המשפחה. כעת, בהיעדרה, הוא נאלץ להתרגל לתפקיד האב שלא מוכר לו. אם לא די בבעיות הטבעיות העומדות בפני אב בגידול בנות (בולטת לטובה בהיעדרה סצנת ה"קיבלתי מחזור ראשון, מה עושים?"), הרי שבנות משפחת קינג הן צרות כפולות. שתיהן דומות זו לזו: סוררות, מסתבכות סדרתיות ובעלות פה גדול. כשמט מופתע מפיה המלוכלך של סקוטי, היא מפנה את אצבעה אל אלכס. כנראה שבצדק.

את כל כובד המטען הזה – ועוד, כאמור – מעמיס מט על כתפיו. כמו גיבוריו הקודמים של פיין, הוא לומד להכיר את עצמו מחדש מתוך המשבר שנופל עליו. מט מזכיר במידה רבה את וורן שמידט מ"אודות שמידט" (שגם הוא היה מבוסס על ספר), שחי שנים בבועה הנוחה והמנותקת שהיא חיי העבודה והמשפחה שלו, וזו התפוצצה בפניו בן לילה. גם אשתו של שמידט נפטרה במפתיע, וגם הוא ניהל יחסים לא פשוטים עם בתו. אלא שקינג אינו סובל מכישוריו החברתיים הלקויים של שמידט ומהדכדוך שזורק אותו אל חוסר תפקוד מוחלט. הוא אינו נופל, אלא אוסף מחדש את חייו השבורים בלי להתעכב לרגע, ויוצא אל דרך חדשה.

אחת-שתיים-שלוש קלוני!

שלושה כוכבים מרכזיים יש ל"היורשים", ושלושתם מעולים. הראשון הוא קלוני כמובן, הזוכה הטרי בגלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר בדרמה, שמבצע כאן את אחד מתפקידיו הטובים ביותר. מט קינג הוא דמות שאינה אופיינית לפילמוגרפיה של קלוני, שמגלם לרוב ואריאציות מצליחות ומוצלחות על ג'ורג' קלוני (כמו בסרטו הקודם, "משחקי שלטון"). קלוני אינו נראה כאן במיטבו; חולצות הוואי והמכנסיים הקצרים לא עושים איתו את החסד של חליפות ערב מעוצבות. זהו קלוני בוגר, רגיש ופגיע. נדמה לי שהוא מחייך פחות מאי פעם. ספק אם מישהי היתה עושה לג'ורג' קלוני את מה שאליזבת' עשתה למט קינג – אבל קלוני מוכר לנו את האשליה שזה אפשרי. העובדה שהוא מצליח לעבור כגבר עם חולשות (שאינן, נניח, חיבה יתרה לנשים) נזקפת לזכות עבודתו המעולה.

הכוכבת השניה היא וודלי, שגונבת את ההצגה בתפקיד אלכס. אלכס המתבגרת היא דמות מעניינת לא פחות מאביה, וגם המסע שהיא עוברת לא נופל מזה שהוא עובר. וודלי מגלמת אותה בחינניות וברגישות רבים. היא יודעת לכאוב כשצריך, לדחוף את אביה כשצריך ולצאת בהדרגה מקליפת המתבגרת המעצבנת שלה אל הנישה האמהית שהתפנתה בתא המשפחתי. לוודלי, כאחת הצעירות המבטיחות החדשות של הוליווד, אני מאמין שעוד אתייחס בנפרד בעתיד הקרוב.

יצאתי די מוצלחת, לא? טוב, אני הבת של ג'ורג' קלוני

הכוכבת השלישית של "היורשים" היא הוואי. הנוכחות שלה בסרט דומיננטית, והיא ממלאת אותו בנופים, באווירה ובמוסיקה. הבחירה בגן העדן הצבעוני כמקום לגולל בו מעשיה כואבת על חיים חלומיים שהכזיבו מוכיחה את עצמה. הוואי עדיין נראית כמקום מקסים לנפוש בו או לחיות בו, אבל העובדה שדווקא היא נבחרה כרקע לסיפור של מט קינג מלמדת יותר מדבר או שניים על מורכבות החיים, על אשליות של אושר ואהבה – וגם, בעלילה המשנית של הסרט, על לאומיות ומורשת.

סיום הסרט מציע פרשנות חדשה לשמו. יורשים חדשים תופסים את מקומם של היורשים הישנים, וליורשים הישנים יש ירושות חדשות. כמו כל המסעות של פיין, גם המסע הזה נגמר, למרות הרגעים החמוצים שבדרך, בסוף טוב. נכון יותר יהיה לומר – סוף אופטימי. הוואי כבר לא תהיה גן עדן, אבל היא תישאר מקום יפה לחלום בו חלומות.

Twitsonfilms: ג'ורג' קלוני בתפקיד הקורבן? למה לא? דרמה קומית מתוקה-מרירה, אינטליגנטית, משעשעת ונוגעת ללב. החיים בהוואי מעולם לא נראו מסובכים יותר. ****

"היורשים" (The Descendants). בימוי: אלכסנדר פיין. תסריט: נט פקסטון, ג'ים ראש ואלכסנדר פיין (עפ"י ספרה של קאווי הארט המינגס). שחקנים: ג'ורג' קלוני, שיילין וודלי, אמארה מילר, ניק קראוס, פטרישיה הייסטי, בו ברידג'ס, מרי ברידג'סטון, רוב יובל, ליירד המילטון, רוברט פורסטר, מת'יו לילארד, ג'ודי גריר. 115 דקות.

אידיבי כאן, IMDB כאן

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s