השלמת צפיה: "ארתור" (2011)

אין לי הרבה מה לומר על "ארתור". הוא סרט דל משקל, וכל התייחסות אליו תהיה בהכרח בהתאם.

אני קצת מופתע שהוא לא הגיע לבתי הקולנוע בארץ. לא רק משום שמוקרנים כאן סרטים גרועים ממנו בהרבה, אלא משום שהוא עשוי מחומרים שיכולים להביא הצלחה סבירה בארץ, ומשום שסרטים כמוהו מוקרנים כאן בלי סוף. וב"סרטים כמוהו" אני מתכוון לקומדיות רומנטיות חביבות. במדינה שכל כך אוהבת קומדיות רומנטיות, ושמקרינה כל כך הרבה קומדיות רומנטיות עלובות (לרוב בכיכובה של קתרין הייגל), אין שום הצדקה לדלג על אחת חמודה כמו "ארתור".

שני אלמנטים הופכים את "ארתור" לחביבה ומוצלחת למדי. הראשון הוא התסריט. לא העלילה, שהיא טריוויאלית למדי (ומבוססת על "ארתור" המקורי מ-1981) – מיליונר אקסצנטרי ומפונק מתאהב בצעירה מפשוטי העם בזמן שהוא אמור להתחתן עם אשת עסקים כוחנית כדי לשמור על ירושת משפחתו – אלא הדיאלוגים השנונים (למשל, כשארתור אומר על נשיקה צרפתית אלימה ש"הצרפתים תמיד נכנעים. זה היה די גרמני"). הסרט לא מצחיק מאוד, בוודאי לא מהסוג שגורם להחזיק את הבטן מרוב צחוק, והוא גם לא מבריק או מציע תובנות עמוקות, אבל הוא משעשע למדי.

האלמנט השני שעובד לטובת "ארתור" הוא הליהוק. וכאן כבר לא מדובר בעניין מובן מאליו. כרימייק, "ארתור" נאלץ להתמודד לא רק עם זכר הקלאסיקה הישנה, אלא גם עם זכר השחקנים המעולים שהשתתפו בה. הלן מירן, שבתחילה חשדתי שהיא עומדת לבזות כאן את שמה המפואר, נכנסת יפה לנעליו של ג'ון גילגוד כהובסון. המשרת הפך לנני – עדיין עצורה ומרוסנת, אבל עם טאץ' אמהי. את ג'ניפר גארנר לא פגשתי זמן רב, ושמחתי לגלות אותה דווקא בתפקיד הסנובית המרושעת (בנעליה של ג'יל אייקנברי). ניק נולטה הוא ליהוק הולם כאביה (במקור – סטיבן אליוט), ומשעשע שאת ג'רלדין פיצג'רלד כסבתו של ארתור החליפה ג'רלדין ג'יימס כאמו (קיבעון מחשבתי בצוות ההפקה?).

Luke, I am your nanny

אבל העיקר הם צמד הנאהבים. גרטה גרוויג מקסימה כנעמי קווין. לגרוויג יש קסם אישי שאי אפשר ללמד בבית ספר למשחק, ומה שהיה ברור כבר ב"גרינברג" זוהר שוב, בפשטות מלאת חן, כאן. זה בהחלט משהו שונה מלייזה מינלי.

ברנד מתמודד עם הקושי הגדול ביותר, ועושה את זה בהצלחה רבה. כמו גרוויג, גם הוא טיפוס שונה בתכלית מארתור באך המקורי – הדובון החביב דדלי מור. אבל הוא עושה ארתור נהדר – בן עשירים מפונק שקשה לכעוס עליו מפני שהוא פשוט מתנהג כמו ילד מגודל שמכור לממתקים, לצעצועים – וגם לאלכוהול, מה לעשות. "ארתור" מספק לו כמה הזדמנויות להפגין משחק טוב, ועוד ליד הלן מירן, והוא עומד במבחן. הי, אם ג'ים קארי ובן סטילר עושים את זה, למה לא ברנד?

זה לא "ארתור" ההוא משנות השמונים, אבל זה "ארתור" לא רע בכלל בשביל שנות האלפיים. נכון שעכשיו האופנה היא לשנוא מיליונרים נהנתנים כמו ארתור, אבל כשמתחילים להכיר אותו מגלים שלבנאדם – ולסרט – יש לא רק כיסים גדולים, אלא גם לב רחב. ואת גרטה גרוויג, שזו תמיד אינדיקציה לבחור טוב.

*** כוכבים 

"ארתור" (Arthur). בימוי: ג'ייסון וויינר. תסריט: פיטר ביינהאם (על פי הסרט "ארתור" מאת סטיב גורדון). שחקנים: ראסל ברנד, גרטה גרוויג, הלן מירן, ג'ניפר גארנר, ניק נולטה, לואיס גוזמן, ג'רלדין ג'יימס. 107 דקות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s