סוחר המוות ("ד"ר פומרנץ" – ביקורת)

פורסם במקור במגזין "בית אבי חי"

העיסוק במוות הוא נטייה מוכרת ושכיחה בקרב יוצרים מבוגרים. אדם קרוב אצל עצמו, וכשהמוות קרוב – הוא קרוב אצל עצמו אף יותר. אסי דיין מתקרב כבר לגיל שבעים, ובריאותו – כפי שניתן היה לראות לפני כמה שנים בכתבה בערוץ 10 – רופפת. אבל האמת היא שזה אינו המוות שנוקש על דלתו של דיין, אלא דיין שנוקש על דלתו, ומזמן. דיין – בניגוד למה שאולי אפשר לחשוב על מי שיצר קומדיות כמו "גבעת חלפון אינה עונה" ו"שלאגר" – מתעסק במוות כבר מגיל צעיר. המוות מופיע כבר בסרטו הראשון כבמאי וכתסריטאי, "הזמנה לרצח" (1973), ועולה למדרגת ההתאבדות כבר בסרטו השני הנשכח והנפלא, "חגיגה לעיניים" (1975), בו מגולל דיין את קורותיו של משורר הנוסע לצפון במטרה להתאבד. בסרט שנחשב לגולת הכותרת של יצירתו – "החיים על פי אגפא" (1992) – שוב מופיע מוטיב ההתאבדות. וכעת מגיע "ד"ר פומרנץ", וכל כולו שרשרת התאבדויות מתמשכת.

ד"ר יואל פומרנץ (בגילומו הגרוטסקי במתכוון של דיין) הוא פסיכולוג מזדקן ולא מצליח במיוחד, שמארח את אחרוני לקוחותיו בסלון ביתו שבקומה ה-12 של בניין דירות תל אביבי, ומחלטר כפסיכולוג טלפוני בשירות שמציע עזרה נפשית אקספרס. חייו העלובים נעים בין שני המוקדים הדיכאוניים, מתובלים בארוחות על בסיס "מנה חמה" ונחלקים עם בנו יואב (מיכאל הנגבי), פקח חניה הלוקה בתסמונת אספרגר. כשפומרנץ מחליט לשלב בין העבודות, ולהזמין את מטופליו הטלפוניים לפגישה בקליניקה הביתית, הוא מפוטר מעבודתו. אבל כשדלת אחת נסגרת, חלון המרפסת נפתח, וכך מגלה ד"ר פומרנץ את יתרונות המגורים בקומה ה-12 – היאוש נעשה יותר נוח לקפיצת התאבדות.

"ד"ר פומרנץ" הוא אחד הסרטים החשובים והמעניינים בפילמוגרפיה המרשימה של דיין. זאת בעיקר משום שהוא נדמה כסיומו (העגום) של מהלך ארוך שעבר דיין מדמות הצבר האולטימטיבי אורי כהנא ב"הוא הלך בשדות" ועד לד"ר יואל פומרנץ ב"ד"ר פומרנץ". כברת הדרך הזו ניכרת באופן פיזי ממש על דמויותיו של דיין – הפלמ"חניק יפה הבלורית והתואר הפך לדמות לווייתנית, גדולת מידות וגסת מראה (דיין סיפר כי ניסה לחקות את "בהמיותו" של מנחם גולן). כשמעתיקים את המסלול הזה אל מישורים מטאפוריים, אפשר אולי למצוא בו את דעתו של דיין על שאירע למדינת ישראל ב-45 השנים שבין שני הסרטים ושני הגיבורים; לוחם המחתרת שגאל את מדינתו הפך לגבר כעור, רצוץ, עלוב, שמנהל חיי דלות מדכאים. ומי שהיה מציל העם, שולח אותו היום להתאבד בקפיצה מהחלון.

וכך, למרות ש"ד"ר פומרנץ" הוא סרט בעל ממדים מינוריים וצנועים בהרבה מיצירות קודמות של דיין – הוא מתרחש ברובו בחלל הדירה המצומצם ומתאר סיטואציות קטנות של שניים ושלושה אנשים – דיין מנסח בו אמירה ברורה למדי על ישראל שנת 2012. ועם זאת, נדמה שהאמירה הזו פחות פוליטית מאשר זו שנוסחה בטרילוגיה של דיין ("החיים על פי אגפא", "שמיכה חשמלית ושמה משה" ו"מר באום"), למרות שדיין מתייחס לסרט כחלק הרביעי בטרילוגיה. הפעם האמירה היא אישית מאוד, אוטוביוגרפית במידה מסוימת, ועם זאת אוניברסאלית. ובעיקר – זו אמירה אנושית. כי "ד"ר פומרנץ" הוא סרט על בדידות.

וכמו ב"חגיגה לעיניים" וב"החיים על פי אגפא", הבדידות הקיצונית אצל דיין מובילה למעשה הקיצוני של התאבדות. אלבר קאמי הגדיר את ההתאבדות כשאלה הפילוסופית המשמעותית מכולן, אבל נדמה שעבור הדמויות ב"ד"ר פומרנץ" אין כאן כל שאלה או התחבטות. הן רוצות להתאבד, וזהו. הן נחושות להתאבד, גם אם פעולותיהם (עמידה על מרפסת נמוכה, צניחה על חבלי כביסה) אינן מעידות על כך. אבל כשהן מגיעות לביתו של פומרנץ, הן מיד פונות אל המרפסת ואל העסק.

אך יש אפשרות נוספת – כך לפחות נדמה במשך רוב הצפיה בסרט – ואותה מגלם פומרנץ. אותו פומרנץ נדמה כבודד לא פחות ממטופליו. התקשורת עם בנו לקויה, הרופאה במוקד העזרה הנפשית (יבגניה דודינה) מפנה לו עורף, המוקד עצמו מתנער ממנו. פומרנץ, באקט נצלני אך כזה שנראה אגבי עבורו, מחליט לנצל את בדידותם של אחרים כמקור הכנסה, והופך לסוחר מוות. אלא שהוא אינו מין נבל מתוחכם וחורש רעה. נדמה שהוא פשוט אדיש למוות ולגורלם של אחרים. הוא מתייחס למוות באותה מידה של השלמה טבעית וכמעט בלתי מודעת שהוא מתייחס להליכה לשירותים, נניח. "החיים", הוא אומר, "הם מחלה עם מאה אחוז תמותה".

אבל הבדידות, כך על פי "ד"ר פומרנץ", סופה שתגבר גם על נפשו של האדם האפאטי ביותר. והבדידות הזו, עם הסוף הפסימי והאופטימי בה בעת של הסרט, היא שהופכת את "ד"ר פומרנץ" ליצירה קומית-מלנכולית אנושית, אינטימית וכנה של יוצר חשוב ונערץ שהוא גם, מסתבר, אדם בודד מאוד.

"ד"ר פומרנץ". תסריט ובימוי: אסי דיין. שחקנים: אסי דיין, מיכאל הנגבי, שלמה וישינסקי, רבקה מיכאלי, שמיל בן ארי, לוסי דובינצ'ק, שלמה בר שביט, צופית גרנט, יוסף כרמון, אושיק לוי, יבגניה דודינה. 88 דקות.

אידיבי כאן

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s