גלקטיקוס ("הנוקמים" – ביקורת)

הגיע הזמן לדבר על "הנוקמים". הגיע הזמן להגיד שאני לא שותף להתלהבות. הגיע הזמן להגיד שנורא רציתי, ושהוא אחלה סרט בעיני – באמת סרט קיץ מצוין – אבל שהוא אפילו לא קרוב למימוש הפוטנציאל שלו ושאין שום הצדקה למספרים הפנטסטיים שהוא עושה בקופות. הוא בטח לא יותר טוב מ"כוכב הקופים: המרד", נניח. הגיע הזמן לספר שכשואלים אותי "הנוקמים" או "באטלשיפ", אני אומר "באטלשיפ". הגיע הזמן להודות שאני לא בטוח שהוא טוב בהרבה מ"איירון מן" ושהוא לא יכול להחזיק ל"האביר האפל" את הגלימה. וזה מגיע מבחור שמת על גיבורי קומיקס, אוהב סופרגרופים ומחזיק מג'וס ווידון.

ווידון הוא לא הבעיה של "הנוקמים". ווידון, אם כבר, הוא הפתרון שלה. העבודה שהוא עשה בסרט שהרבה יותר קל להיכשל בו מאשר להצליח בו מרשימה. כפי שיכול לספר כל מאמן כדורגל שעבר במועדון גדול, עבודה של ניהול אגו היא עבודה קשה. במקרה הזה האגו המנוהל אינו של השחקנים – שרובם אינם בקליבר הכי גדול שיש בהוליווד – אלא בניהול האגו של הסופר-גיבורים, שכל אחד מהם שווה סרט בעצמו, ולרובם כבר יש כמה כאלה.

לא, אמרנו שאתה מביא את הבירות (תמונות: יח"צ)

להצליח לטוות את כל המיתולוגיות, מבני האישיות והכוחות המיוחדים לתוך תסריט אחד זו מלאכת מחשבת, ו-ווידון עשה זאת (ועשה זאת כמעט לבדו, אגב, למרות הקרדיט שניתן לזאק פן). טוני סטארק שלו (רוברט דאוני ג'וניור) מתבלט בחבורה, אבל לא גונב את המנהיגות הטבעית של קפטן אמריקה (כריס אוונס). ת'ור (כריס המסוורת') הוא אל שנמצא בעצם חמש דרגות מעל כולם, אבל לא תופס תחת. האלמנה השחורה (סקרלט ג'והנסון) והוקאיי (ג'רמי רנר) – שתי הדמויות היותר מוזנחות של הסרט – הם בני אדם רגילים עם כישורים מיוחדים שלא מתביישים להסתכל לכל המוטאציות האלה בלבן של העיניים. והענק (מארק רופאלו) – סטן לי חייב חיבוק גדול לווידון על בנייתו מחדש של הענק, שאחרי שני ניסיונות כושלים (לא לגמרי בצדק) מתחיל להיראות כמו מישהו שיכול להחזיק סרט על כתפיו האימתניות.

החבר'ה האלה לא רק מסתדרים ביחד מבחינה קולנועית מבלי לדרוך אחד על אצבעות רגליו של האחר (עניין כואב כשמדובר למשל בכף רגלו של הענק), אלא גם מביאים את קרבות האגו שלהם למסך. לפרקים זה כמו להציץ לחדר ההלבשה של קבוצת כדורגל ולראות את המתחים מצטברים ומתפרקים בין האגואים הנפוחים, רגע לפני שהם חייבים לשים את הדברים בצד, לאחד כוחות ולצאת אל הקרב על כר הדשא.

אני אומר לכם, אני זוכר שחניתי ב-3 צהוב

הבעיה היא שכל הסופר-גיבורים הנפלאים האלה, עם כל הכוחות המיוחדים והפאנץ' ליינים המעולים שלהם ("הוא מאומץ", אומר ת'ור על לוקי), לא מקבלים סיפור ראוי להתמודד בו. זה עוד סרט העולם נגד החייזרים, והבעיה עם סרטי העולם-נגד-חייזרים היא שבדרך כלל החייזרים הם פונקציות בריוניות מכוערות שאין לך שום טיפת עניין בהם חוץ מלראות אותם מכוסחי-תחת. שזה בסדר, אבל לא יותר ממשחק וידאו על מסך ענק. וכשיש לך "חצי אל, סופר-חייל שהוא אגדה חיה שגם מקיים את האגדה, בחור עם בעיה קשה של שליטה בכעסים ושני מתנקשים מקצועיים" – ובכן, כמו שמנסה טוני סטארק להסביר ללוקי, צריך קצת יותר מלוקי וצבא של חייזרים כדי לעורר עניין. צריך סופרגרופ של נבלים.

מרוב גיבורי על ווידון מתקשה להגיע לעומקים שיצירות קומיקס – לפחות הטובות שבהן – מצליחות להגיע אליהם. יש לא מעט חומרים תמאטיים להתעסק איתם ב"הנוקמים" – הדואליות של הענק, הריקנות הרגשית של סטארק, הפשיזם של לוקי – אבל יש מעט מדי זמן (כן, לפעמים גם 143 דקות הן מעט זמן) לטפל בהם, וממילא לכל אחד בחבורה הזו יש סשנים קולנועיים משלו כדי לשטוח את הבעיות הפסיכולוגיות והביוגרפיה המשפחתית שמעיקות עליו. בכל זאת, צריך לגבש כאן חבורה של אגואים אדירים, לעשות להם קצת דינמיקה קבוצתית ולשלוח אותם להציל את העולם במערכה אחרונה אדירה. אז גם אם זה שלם שקטן מסכומם הבלתי נתפס של חלקיו, זו ללא ספק פסגת המנהיגים הטובה ביותר שהעולם יכול היה לקוות לה.

ואם יצאתם לפני סיום הקרדיטים, הנה מה שפספסתם:

כאן תתחילו ב-5:30

<iframe width="560" height="315" src="http://www.youtube.com/embed/DqJbQEVA-vU&quot; frameborder="0" allowfullscreen></iframe>

וכאן פשוט תפתחו תיאבון

<iframe width="560" height="315" src="http://www.youtube.com/embed/TvwmKKi3LZE&quot; frameborder="0" allowfullscreen></iframe>

Twitsonfilms: סופגרופ של גיבורי על? למה לא? ג'וס ווידון מצליח לקבץ חבורת אגואים נפוחים לכדי אגרוף קולנועי מבדר ושנון. הגלקטיקוס האלה מספקים את הסחורה. ****

 

הנוקמים (The Avengers). בימוי: ג'וס ווידון. תסריט: ג'וס ווידון וזאק פן (על פי הדמויות של "מארוול קומיקס"). שחקנים: רוברט דאוני ג'וניור, כריס אוונס, כריס המסוורת', סקרלט ג'והנסון, ג'רמי רנר, מארק רופאלו, טום הידלסטון, סמואל ל. ג'קסון, קלארק גרג, סטלאן סקארסגארד, קובי סמאלדרס, גווינת' פאלטרו, פול בטאני. 143 דקות.

IMDB כאן

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s