הנסיכה הלוחמת במוסכמות ("אמיצה" – ביקורת)

"אמיצה" הוא סרט ההטמעות הראשון של פיקסאר בקונצרן דיסני. הוא מעמיד במרכזו גיבורה נסיכה יפה ואמיצה, מציב מולה מכשפה אדירת כוחות ומגולל סיפור אגדה קלאסי על בני אדם השבויים בקללות וכשפים. רק חסר בעל חיים מדבר שיפרוץ בנאמבר מוזיקלי וזה דיסני לכל דבר ועניין.

אבל זה לא. זה פיקסאר.

מה שאומר ש"אמיצה" הוא כמו דיסני – מין סינתזה סקוטית של "שלגיה" ו"מולאן" עם השפעות מ"הנסיכה מונונוקי" – רק בוגר, מורכב ואינטליגנטי. בסקאלה שבין דיסני לפיקסאר, "אמיצה" הוא עדיין יותר דיסני מפיקסאר – יותר "היפה והחיה" מ"צעצוע של סיפור" – ובכל זאת, יש בו את הפיקסאריות החכמה שאי אפשר לטעות בה.

גיבורת אמיצה, מרידה (בקולה של קלי מקדונלד, גיבורת "אימפריית הפשע"), היא נסיכת דיסני 2.0, עוד צעד באבולוציה שעוברות נסיכות דיסני מהעידן התמים של סינדרלה ואורורה ("היפהפיה הנרדמת") דרך הנסיכות הלוחמות מולאן ופוקהונטס ועד לנשיות הבועטת במוסכמות של רפונזל ("פלונטר") וטיאנה ("הנסיכה והצפרדע"). מרידה היא אישה משוחררת: אמה, המלכה אלינור (אמה תומפסון), מבקשת לסדר לה שידוך סקוטי אצילי, אבל מרידה מסרבת לקבל את עול המלכות ונמלטת מהבית כמו מתבגרת מן הישוב. מרידה לא צריכה אביר על סוס לבן – היא האבירה-קשתית על הסוס השחור. תלתליה האדמוניים הם מראה לנשמתה הסוערת והמרדנית.

הטוויסט שלוקחים כאן יוצרי פיקסאר בעלילות האגדות הקלאסיות האופייניות לדיסני הוא לא פחות מחתרני: עסקינן בנסיכה שלא רק שאין לה עניין בגינוני נשיות או מלכות (כאלה כבר ראינו), אלא שהיא גם לא מתכוונת לגלות עניין כזה בכל מהלך הסרט. תחת זאת מגולל "אמיצה" סיפור משפחתי יפהפה על יחסים טעונים בין אם לבתה. תגידו: "גם סיפורים כאלה כבר ראינו". כן, אבל  פעם לא ראינו את זה קורה בין (ספויילר לכאורה) בת אדם לדובה.

אחרי פתיחה מהנה שמציגה את מרידה ומשפחתה (כולל המלך פרגוס שגונב את ההצגה בקולו של בילי קונולי) מגיעה המערכה המרכזית של "אמיצה", שכולה היחסים העדינים בין מרידה לאלינור, שעוברים תפנית דרמטית בעקבות קללה שמטילה מכשפה (ג'ולי וולטרס) על המלכה (ובכך סיימנו עם העלק-ספויילר). זו מערכת יחסים שבין אדם לחיה, ובין יצור אחד שמדבר ליצור אחד אילם, וכמו במערכה הראשונה המופתית של "וול-E" מוכיחים שוב החבר'ה של פיקסאר שהיעדר דיאלוגים לא עוצר אותם מלייצר דרמה טובה ומרגשת. וכשזה מגיע למערכה השלישית, שבה מעורב דב אימתני ממין זכר וחבורת ציידים סקוטיים בריונים וצמאי דם, "אמיצה" מגיע לקרשנדו יפהפה, סוחף ונוגע ללב.

מימין לשמאל: וויליאם וואלאס, יצחק שמיר, אובליקס

אצל פיקסאר תמיד הכל מתחיל ונגמר מסיפור טוב, וכאן הם שוב מביאים אותה בסיפור טוב – וליתר דיוק, בוואריאציה חכמה ומקורית על סיפור קלאסי. אבל לצד הסיפור עומדים גם כמה הישגים טכניים יוצאים מן הכלל, ובראשם האנימציה היפהפייה שהופכת את השיער של מרידה ליישות בפני עצמה, את הדובה הגדולה לאנושית ואימהית, ואת המלך פרגוס לשחקן בשר ודם, ממש כאילו בילי קונולי היה שם בגופו (הכה שונה מפרגוס).

"אמיצה" אינו פסגת יצירתם של פיקסאר, אבל הוא אינו נופל מהסטנדרט הגבוה הנהוג אצלם. הוא מצליח לעשות את ההכלאה הכמעט מושלמת בין דיסני לפיקסאר, וליצור סרט התבגרות יפהפה, סוחף ומרגש. כמה כיף לגלות שגם ההיבלעות בקונצרן העל המתקתק לא פוגמת במאום באיכות יוצאת הדופן של האולפנים. כי כשזה מגיע לפיקסאר, אפשר לומר בפראפראזה על הסלוגן המוכר של HBO: זו לא אנימציה. זה פיקסאר.

…talking about bad hair day

Twitsonfilms: "מולאן" פוגשת את "שלגיה" ביערות סקוטלנד? למעלה מכך. סינרגיה קרובה לשלמות בין השורשים הקלאסיים של דיסני לטאץ' האינטליגנטי של פיקסאר. ½****

בונוס טריילר: אפילו בפוטבול הם מבינים?

בונוס (2): קטע קצר מ"לה לונה", הסרטון שפותח את "אמיצה"

"אמיצה" (Brave). בימוי: ברנדה צ'פמן (הוחלפה במהלך ההפקה), מארק אנדרוס, סטיב פארסל. תסריט: ברנדה צ'פמן (סיפור ותסריט), מארק אנדרוס, סטיב פארסל ואיירין מצ'י. שחקנים: קלי מקדונלד, אמה תומפסון, בילי קונולי, ג'ולי וולטרס, קרייג פרגוסון, רובי קולטריין, קווין מק'קיד, סטיבן קרי, קלום או'ניל, ג'ון רצנברגר. 100 דקות.

אידיבי כאן, IMDB כאן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s