קולות מן הארכיב: "בלתי נשכחים"

פורסם במקור ב"פרומו" ("מעריב"), 2010

סילבסטר סטאלון, ארנולד שוורצנגר וברוס ויליס נכנסים לכנסיה. נשמע כמו התחלה של בדיחה? לא בדיוק, אבל אתם בכיוון.

מדובר למעשה בסצנה קטנה, חסרת חשיבות אך רבת רושם, בסרטו החדש של סטאלון, "הבלתי נשכחים" (במקור "The Expendables", שמשמעותו כמעט הופכית לתרגום העברי. לא היה עדיף "מבוזבזים", נניח? בדיוק מידת ההומור העצמי שחסרה לסרט). למעשה יש לקרוא לזה הפרויקט החדש של סטאלון. שהרי מדובר בפרויקט לכל דבר, מכרז שנתפר למידותיהם של כוכבים מקשישים, בדיוק כמו פרויקט הגלקטיקוס המקורי של מכבי תל אביב. וכולנו זוכרים איך זה נגמר שם.

לזכות הכוכבים שאסף סטאלון יאמר שגם הם – כמו ג'ובאני רוסו ואייל ברקוביץ' – לא לוקחים את עצמם יותר מדי ברצינות. שוורצנגר זוכה להקנטות כראוי לגיבור אקשן שעבר לעבודה משרדית, ג'ט לי סופג בדיחות מז'אנר הגמדים, וסטאלון חוטף נוק אאוט מסטיב אוסטין (המתאבק, לא האיש השווה מיליונים). אבל מכמה דאחקות על חשבון גיבורים מזדקנים לא עושים סרט. מקסימום חונכים סניף חדש של פלאנט הוליווד.

אני הולך לגמור על קליפורניה, תקראו לי לסיקוול

הרעיון של סטאלון, צריך להודות, מבריק בפשטותו: לאסוף את כוכבי האקשן הגדולים של שנות השמונים והתשעים, וליצור ביחד סרט עתיר פיצוצים שגם יצדיע לשנים הגדולות של האקשן ההוליוודי, וגם יקרוץ לקהל הצעיר, לדור שלא ידע את רמבו, ג'ון מקליין והמחסל. לפחות לא בגרסאותיהם המקוריות.

הביצוע כבר היה מבריק פחות, עוד משלבי טרום ההפקה. אם כבר סרט שכולו מחווה לגיבורי האקשן של האייטיז, אז איפה ואן דאם? סטיבן סיגל? קורט ראסל? ווסלי סנייפס? עם כל הכבוד לאנסמבל שאסף סטאלון – ובאמת שיש הרבה כבוד, מדובר בגיבורי ילדות – דולף לונדגרן הגרוגי, מיקי רורק מינוס סצנות אקשן ושתי דקות של ויליס ושוורצנגר זה לא לגמרי זה. יש לי הרגשה שלא כך דמיין סטאלון את פרויקט הגלקטיקוס שלו.

כשמתפזר העשן מעל השמות המפוצצים, מתגלה סרט אקשן בינוני, שבוודאי לא ממצה את הפוטנציאל הגלום בקאסט. הסיפור הוא בוודאי לא מקור גאוותו של סטאלון: חבורת שכירי חרב בראשותו – המונה גם את ג'ייסון סטאטהאם (תשובת שנות האלפיים לברוס ויליס – גיבור אקשן שמסוגל להקריח ולהישאר סקסי), ג'ט לי, לונדגרן, שחקן הפוטבול טרי קרוס ומתאבק ה-UFC רנדי קוטור – יוצאת למשימה באי בדרום אמריקה הנשלט בידי גנרל עריץ ושותפו האמריקאי המרושע (אריק רוברטס). כמובן שהמשימה מסתבכת, כמובן שיש אישה יפה בעסק, כמובן שהרגשות מתערבים בעסקים, וכמובן שהטובים מנצחים בסוף. יש דברים שלא השתנו מאז שנות השמונים.

שור, שור! אתה לא רואה שאני עושה צללית של שור?

מצד אחד, מאכזב לראות סרט בעל פוטנציאל קאלטי על הנייר מבזבז תחמושת משובחת על עלילה טריוויאלית ואקשן סביר. מצד שני, מה כבר אפשר לצפות מסרט שהתאים עצמו לכוכביו במקום להיפך?

מצד שלישי, כאן היה אמור להיות כוחו של "הבלתי נשכחים". מה שהיה יכול להציל את הסרט – מלבד, כמובן, עלילה מעניינת, דמויות בעלות עומק ושאר מרכיבים שוליים – הם קצת יותר הומור ומודעות עצמית. "אחרון גיבורי הפעולה" השוורצנגרי ידע לעשות זאת. גם ויליס ב"מת לחיות 4.0" ידע לעשות זאת. סטאלון הוכיח כבר ב"ג'ון רמבו" שלגיבורי האקשן שלו אין שום סנטימנטים לעבר, לא כל שכן יכולת לקריצות נוסטלגיות. מפגש הפסגה של פלאנט הוליווד בכנסייה מצליח להיות רבע מרגש, שליש משעשע, ולגמרי מסורבל.

אלמלא שלל השמות שמעטרים את הסרט, ספק אם "הבלתי נשכחים" היה זוכה לתשומת לב רבה. הוא בוודאי נחות מ"צוות לעניין" היוצא כמעט במקביל אליו, ומציג צוות שהוא הרבה יותר – איך לומר? – לעניין.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s