העולם קורס, אז צוחקים – קומדיות הסתיו של הטלוויזיה האמריקאית

פורסם במקור בגיליון אוקטובר של "בלייזר"

אני לא יודע מה כל כך מצחיק את האמריקאים. הכלכלה שלהם בקנטים, הסינים דורסים אותם, המוסלמים הורגים בהם והרוסים לא סופרים אותם. בחודש הבא יתמודדו על הנשיאות מועמד דמוקרטי שהתחיל כהבטחה ונשאר רק עם תקווה בתוך פוסטר, ומועמד רפובליקאי יותר שמרן מארצ'י באנקר, שחולק עם בנימין נתניהו חזון, ספונסר וכישרון הרסני לשגיאות מביכות. וזה עוד לפני שהזכרנו שאחד הסמלים הכי גדולים של האומה מתווכח עם כיסאות ושהאייפון 5 לא משהו. בעצם, אולי זו הסיבה שהאמריקאים צוחקים. מה נשאר להם חוץ מלצחוק?

הטלוויזיה האמריקאית מרימה את הכפפה, ובסתיו הקרוב יופגזו הצופים בארטילריה קומית כבדה. נושאת הדגל היא כמובן NBC, שמבחינתה הסיטקום מעולם לא מת. בזמן שהטלוויזיה האמריקאית חיפשה את עצמה בין דרמות במשקל כבד לסדרות ריאליטי במשקל של מתחרה מורעב ב"הישרדות", NBC שמרה על הקו האסקפיסטי שמנחה אותה כבר שלושה עשורים: להצחיק את הצופה. להזכירכם, זו הרשת שהביאה לכם את "חופשי על הבר", "קשרי משפחה", "עולם אחר", "הנסיך המדליק מבל אייר", "בית דין לילי", "הצלצול הגואל", "אלף", "בנות הזהב", "משתגעים מאהבה", "עיקר החדשות", "וויל וגרייס", "ג'ון היקר", "סוף סוף סוזאן", "האמת העירומה", "תהרוג אותי וזהו" ו"סקראבס". רשימה חלקית. NBC לא משכה ידיה מהדרמה – בשנות הקסם של הסיטקומים שלה פרחו גם "בלוז לכחולי המדים", "פרקליטי אל.איי." ו"אי.אר." – אבל הקומדיה היתה משלח ידה העיקרי מ"משפחת קוסבי" ועד היום.

הדומיננטיות של NBC, ששלטה במשך שני עשורים בטבלאות הרייטינג של יום חמישי עם בלוק מפלצתי של אווזות שמטילות פסלוני זהב ("סיינפלד", "חברים", "פרייז'ר"), החלה להתערער בתחילת המילניום. אז התגלה שיש מתחרה חדש בקרב ההישרדות של הז'אנרים, והוא מבין משהו בהישרדות, כי ככה קוראים לכוכב שלו. "הישרדות" של CBS בישרה הרבה שינויים בטלוויזיה בפרט ובתרבות בכלל – אף אחד מהם לא לטובה – אבל בראש ובראשונה היא סימנה את מותה של ה-Must See TV של NBC. את הסתיו של 2004 – עונה ראשונה בלי "חברים", וכש"סיינפלד" ו"פרייז'ר" הן זיכרון רחוק – פתחה אן-בי-סי עם "ג'ואי" ו"וויל וגרייס" העייפה בעונתה הלפני-אחרונה. הן הקדימו את כתב הכניעה הרשמי של הרשת: "המתמחה".  את הצניחה הזאת חזה סת' מקפארלן כבר ב-2000, כשהציב מחוץ למשרדי הרשת המאוירים ב"איש משפחה" את השלט "NBC: היה לנו פעם את 'סיינפלד', זוכרים?".

ל-NBC לא לקח זמן רב להתאושש. בחורף 2006 נוסד בלוק סיטקומי חדש: Comedy Night Done Right. היו שם "רוק 30", "המשרד", "קוראים לי ארל" ו"סקראבס", ובהמשך גם "קומיוניטי", "מחלקת גנים ונוף" ואחרות. אבל חבל ההצלה של הסיטקום הגיע בכלל מ-ABC: "משפחה מודרנית", משאבת צופים ופרסים, שהצליחה לקרוא תגר על שלטון הריאליטי. אחרי שהביסה את "אקס פקטור" – "אני בטוח שלסיימון קאוול יש מטרה על הגב שלי", אמר יוצר הסדרה סטיבן לוויטן – היה ברור שבלימון הסיטקומי עוד יש מיץ. "שני גברים וחצי", "המפץ הגדול" ו"איך פגשתי את אמא" היו שם לפניה, אבל נגררו לצמרת אחריה; "הבחורה החדשה", "ערים כל הלילה" ואחרות נולדו בעקבותיה. "משפחה מודרנית" היא בעצם "משפחת קוסבי" החדשה.

תפוס אותו, זה אל באנדי!

עכשיו אנחנו מגיעים לבעיה. "וויטני", "ערים כל הלילה", "פרברי הגיהנום" – סדרות נחמדות, אבל איך לומר? "סיינפלד" זה לא. חלקן הפתיעו לטובה ברייטינג ("מרוששות" רשמה את הפתיחה המוצלחת ביותר של סדרה מתוסרטת מאז 2005 והטובה ביותר של סיטקום בסתיו מאז 2001); אחרות לא סגרו עונה ("השטויות שאבא שלי אומר", How to be a Gentleman, I Hate my Teenage Daughter, Man Up!); ויש כאלה שבכל זאת ממשיכות, השד יודע איך ("גבר מי שנשאר אחרון"). אף אחד לא הבריקה, ובכל זאת, רוח הסתיו שוב מביאה אל המסך חזיונות קומיים לא מלהיבים.

"ערים כל הלילה" אחראית לכך שחייהם הקשים של הורים צעירים – מנוע עלילתי לעוס כמו צעצוע של פישר פרייס – משתלטים על לוח השידורים. רק ב-NBC תמצאו שתי סדרות כאלה. הראשונה היא The New Normal של ריאן מרפי (גלי), רוכבת על הגל ההומואי ומספרת על זוג הומואים שמזמינים את הפונדקאית לגור איתם. היא בוודאי מקווה להיות "משפחה מודרנית", שמציגה זוג גיבורים הומואים ובכל זאת מצליחה להיות הסדרה השלישית הכי אהובה על מצביעים רפובליקאים (שאוהבים, אגב, גם את "שקר לי". תסיקו לבד את המסקנות). הסדרה השניה מהז'אנר היא Guys with Kids, ואני נותן לכם ניחוש אחד כדי להבין במה היא עוסקת. אגב, היא מזכירה באופן חשוד את הסרט "למה לצפות כשאתה לא מצפה", שהציג באחת מעלילות המשנה שלו חבורת גברים שמתקשה לאזן בין ילדים לילדותיות.

אבל הנשק הכבד של NBC הוא Go On!, שבה מגלם מת'יו פרי שדרן ספורט שמאבד את אשתו בתאונת דרכים ומצטרף לקבוצת תמיכה. כבר מצחיק. פרי – חבר שמחפש את עצמו כבר שמונה שנים – כבר נכשל עם "מיסטר סאנשיין" (ועם עוד פיילוט כושל ל"שואוטיים"), אבל הוא יכול להיתלות ברנסאנס של מט לבלאנק, שנפל עם "ג'ואי" וקם עם "אפיזודס".

חוץ מזה מעלה NBC גם את Animal Practice, שמתרחשת בבית חולים וטרינרי ובגלריית הדמויות שלה יש קוף בשם ד"ר ריזו. רק על בסיס הגימיק הזה אני צופה לה התפתחות אבולוציונית קצרה והרדמה מוקדמת. ל"פן 1600" שתעלה בהמשך העונה אולי צפון עתיד ורוד יותר; בכל זאת, היא משיבה לכס הנשיאות את ביל פולמן, 12 שנים אחרי הקדנציה ההרואית ב"היום השלישי". אולי זה לקח לכל השמאלנים אוהבי-אובמה בקהל, שבטח כבר יחגגו בשלב זה את ניצחונם. הבשורה המעודדת היא שביחד עם עונות שניות של "סקנדל" (בספטמבר האחרון), "ויפ" (מתישהו בעתיד) וגם "חדר החדשות" (יוני 2013), האמריקאים לא מתייאשים מהפוליטיקה גם אחרי הבחירות.

NBC מפגיזה עם עשר סדרות קומיות חדשות (לעומת חמש דרמות), אבל היא ממש לא לבד. גם ב- ABC מושפעים מ"ערים כל הלילה" ומציגים את הסדרה בעלת השם הקליט How to Live with your Parents for the Rest of Your Life, שמחזירה אם חד הורית (שרה צ'אק) לבית הוריה – שכבר הוכיחו את עצמם כבני משפחה לא מתפקדים בתור האמא האיומה מ"העשב של השכן" (אליזבת' פרקינס) ואח הכאפות מ"כולם אוהבים את ריימונד" (בראד גארט).

פוקס מציעה את The Mindy Project, פרי עטה ובכיכובה של מינדי קיילינג. מצד אחד, קיילינג ("המשרד") היא אחת השמות הכי חמים בעולם הבידור האמריקאי כרגע. מצד שני, NBC ויתרו על הפרויקט הזה, שמתויג כגרסה טלוויזיונית של ברידג'ט ג'ונס. אותי הם איבדו בדיוק ברגע הזה.

מי שמבטיחה עבור פוקס לא פחות היא "בן וקייט", סיטקום על שני אחים שעוברים לגור ביחד (בני משפחה שעוברים לגור ביחד, לא שמעתם את זה כבר שתי פסקאות). לפחות בית היוצר חלומי: נאט פקסון (חתן האוסקר על תסריט "היורשים") וג'ים ראש ("קומיוניטי").

אם אתם מחפשים מקוריות, חפשו אותה ב-CBS, עם סיטקום בשם "שותפים" על שני חברים טובים, ארכיטקטים שעובדים ביחד, ועל בחורה שמתארסת עם אחד מהם ומערערת את מאזן הכוחות. שזה בדיוק מה שקרה לפני 17 שנה בסיטקום בשם "שותפים" (פוקס), שחולק עם הסדרה הנוכחית גם במאי פיילוט, שם של גיבורה ומשבצת שידור. החידוש: אחד מהשותפים גיי (למה ציפיתם מהיוצרים של "וויל וגרייס"?), ובן הזוג שלו היה פעם סופרמן (ברנדון ראות').

ל-CBS יש גם את Friend Me, על שני חברים טובים שמתחילים לעבוד ביחד בחברה סטייל "גרופון". אין, מקוריים החבר'ה ב-CBS. מה שכן, כריסטופר "מקלאבין" מינץ-פלאס כאן, אז אולי עוד יצא מזה משהו. ואם לא, תמיד אפשר יהיה לצרף אותו לערב D&D ב"המפץ הגדול".

כשאהיה גדול אני אהיה הארי פוטר

אין "סיינפלד" חדשה באופק הטלוויזיוני. ומה שבאמת עצוב זה שהכמעט-סיינפלד נאלצת לפנות את מקומה לטובת כל המטען הקומי המפוקפק הזה. כן, "רוק 30" פותחת החודש את עונתה האחרונה, המקוצרת והמעציבה. היא אמנם לא "סיינפלד", אבל היא לא מאוד רחוקה משם; סדרה מבריקה עם קצב אש של אדי מרפי, דמויות מעולות ויחס לא מקובל של שנינויות לדקת שידור, שגם אחראית לתחייתו של אלק בולדווין ולהזנקתה של טינה פיי, על כל המשמעויות הפמיניסטיות הנלוות. מצד שני, את ההצלחה הרייטינגית של "סיינפלד" היא מעולם לא הצליחה לשחזר. אפילו לא קרוב.

"רוק 30" היא חלק מנבחרת סיטקומים שהם תמונת המראה השחורה של "שני גברים וחצי" ודומותיה: סדרות מתוחכמות ונטולות פסקול של צחוקים, עם יוקרה ביקורתית ורייטינג פושר. "קומיוניטי" פותחת את עונתה הרביעית בלי היוצר (דן הרמון) ובלי משבצת השידור המקורית. זה לא מבשר טובות, בטח כשיורים בכל מי שעומד לידה בתא הקומדיות האינטליגנטיות של NBC; ביחד עם "רוק 30" תוצא להורג גם "המשרד" (דווקא הקומדיה הכי מצליחה של הרשת) אחרי תשע עונות.

ועם זאת, אפשר להתנחם בעובדה שסדרות שנאבקות על השלט מצליחות להגיע רחוק כל כך: "לואי" ו"על הפנים" (ימשיכו לעונה רביעית), "מחלקת גנים ונוף" (פותחת עונה חמישית), "פילדלפיה זורחת" (סגרה חוזה עד עונה תשיעית). "תרגיע" צלחה כבר שמונה עונות, וכמו שסיפר נשיא מחלקת התוכן של HBO, מייקל לומבארדו: "לראשונה לארי לא אמר בסיום העונה 'אני לא רוצה לעשות את זה יותר'". ואם לארי רגוע, כולנו צריכים לדאוג.

לארי, יש לי שאלה אחת. פרק הסיום של "סיינפלד" – מה זה היה?

תגובה אחת ל-“העולם קורס, אז צוחקים – קומדיות הסתיו של הטלוויזיה האמריקאית

  1. אם יש משהו שפחות מדבר אליי מאקטואליה ישראלית, זו אקטואליה של ארה"ב. אבל משהו קרא לי לבדוק את הסדרה הזו (שאגב כבר הגיעה ליס לכל מאותגרי ההורדה הרשתית), והמשהו הזה היה שיתוף הפעולה המעניין בין שני הכותבים/במאים, גרג מוטולה שכתב את הפיילוט לסדרה (אשר ביים את הסרט סופרבאד ומספר פרקים של הסדרה "משפחה בהפרעה", הקומדיה הטובה ביותר שאי פעם שודרה) עם יוצר הסדרה – ארון סורקין (התסריטאי של "הרשת החברתית").

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s