המסע המופלא ("ההוביט: מסע בלתי צפוי" – ביקורת)

ההוביט

החדשות הטובות הן שכל האזהרות מפני מה שפיטר ג'קסון עשה ל"הוביט" היו מוגזמות.

החדשות הרעות הן שצריך לחכות עכשיו שנה עד שההוביט יחזור.

החשש הגדול ביותר של צופי הקולנוע הנרגשים, מעריצי ג'.ר.ר. טולקין, מעריצי פיטר ג'קסון ומעריצי המדיום כאחד, נבע מהעובדה שג'קסון בחר לעבד את הספר הלא עצום בממדיו של טולקין (305 עמודים בתרגום החדש לעברית בהוצאת כנרת זמורה ביתן) לאפוס המתפרש על פני לא פחות משלושה סרטים, שכבר הראשון שבהם מחזיק לא פחות מ-169 דקות. זה נשמע כמו מתכון לכישלון שמעורבבים בו סצנות נמרחות, דמויות מיותרות ויותר מדי שירים.

גרוע מכך: זה נשמע כמו החטאת כוחו של "ההוביט", שהציע הרפתקה פשוטה למדי, ליניארית ממש כמו המסלול שממחילת באגינס ועד להר הבודד. כוחה בכך שהיתה הרפתקה סוחפת, דבר שעלול להיפגם בקלות כשמורחים את הסיפור ומשלבים בו רבדים מורכבים ומעמיקים יותר.

"ההוביט", יש לזכור, נכתב טרם היות סאורון, לפחות בכל הקשור לכרונולוגיית כתיבת ופרסום הספרים. התודעה הקולנועית המודרנית מכירה את "שר הטבעות", האפוס המפואר שמגולל את הפרק המרכזי בתולדות הארץ התיכונה, לפני שהכירה את "ההוביט", סיפור ההרפתקאות הקטן בהרבה. אך לא כך היו פני הדברים עם פרסומם. מי שקרא את "ההוביט" בזמן אמת, כמו גם מי שקרא את טולקין בהתאם למוסכמה הגילית ("ההוביט" לפני "שר הטבעות"), לא יכול היה עדיין לזהות את טביעות אצבעותיו של שר האופל ביצירה הקטנה, העולזת, הכמעט ילדותית, על ההוביט הנאיבי שיצא למאורת הדרקון.

מה היה קורה אם שתי הגרסאות של "שלגיה" היו מאוחדות

מה היה קורה אם שתי הגרסאות של "שלגיה" היו מאוחדות

לפחות בעיניו של צופה זה, שקרא את "ההוביט" בילדותו ואת "שר הטבעות" בבחרותו, הפער בין שני הספרים גדול מהפער בין שני הסרטים. "ההוביט" מעלה בדמיון את "שר הטבעות" בכל פריים, ולא רק משום שהוא מחזיר אל הבד דמויות מהטרילוגיה הגדולה, חלקן אפילו לא היו חלק מהסיפור המקורי (כך למשל גלדריאל ופרודו, ובהמשך גם אראגורן). "ההוביט" מזכיר את "שר הטבעות" משום שיש בו מן התנופה האפית שהיתה בטרילוגיה של ג'קסון, תנופה שמרגישה כמו יותר "שר הטבעות"-הסרט ופחות "ההוביט"-הספר. מתחת לסיפור ההרפתקה של בילבו באגינס וחבורת הגמדים מסתתר הסיפור הגדול על ממלכת הגמדים שחרבה, על קרע בחבורת הקוסמים הגדולים, על יצורים אכזריים שמגיחים מן האופל, על טבעת שכוחה גדול מכפי שנראה, ועל צללים שמעיבים על שלוות הארץ התיכונה.

כך, למשל, טורין (ריצ'ארד ארמיטאג' המרשים מסדרת הטלוויזיה "מכת מחץ"), מנהיג החבורה, לא נראה כמו גמד מן המניין, אלא כמו "נסיך גמדים". פגישת פסגה של מנהיגי הקוסמים (גנדלף וסארומן) והאלפים (גלדריאל ואלרונד) נראית כמו ועידת יאלטה. המפגש האפיזודלי בין בילבו (מרטין פרימן הנהדר) לבין יצור ביצות סכיזופרן נראה כמו רגע מכונן במיתולוגיה. בדיוק כפי שהוא.

אני נגד לגליזציה של טבק הוביטים כי זה לא חוקי

אני נגד לגליזציה של טבק הוביטים כי זה לא חוקי

פיטר ג'קסון הוא במאי נפלא, ו"ההוביט" מזכיר את גדולתו בעבודה על קנבס גדול. אין היום במאי שיכול להתחרות בו בהעמדת סצנות גדולות. המשך הטרילוגיה צפוי עוד להעמיד בפניו אפשרויות לסצנות מלחמה שלפחות יזכירו את הקרבות הגדולים מ"שר הטבעות", אבל כבר בחלק הראשון הוא מצליח להוכיח את יכולותיו. ב"ההוביט" הרפתקה רודפת הרפתקה, וג'קסון מעמיד סצנות סוחפות שמריצות כמעט שלוש שעות בלי להרגיש, אף על פי שמדובר בחלק ראשון בטרילוגיה, כלומר אקספוזיציה, כלומר מכשלה מועדת בפני היוצר.

גם הרמה הטכנית שמפגין כאן ג'קסון מרשימה. רבות כבר דובר על החלטת ה-48 פריימים (יאיר רוה עושה כאן קצת סדר בעניין ההקרנות בארץ). מומלץ לבדוק ולהתרשם בעצמכם, אבל בעיני זה פחות חשוב, והתוצאה זהה גם אם בדרגות שונות – "ההוביט" נראה נפלא. גם השימוש שעושה ג'קסון בתלת ממד מדויק ותואם לדור החדש של השימוש המושכל בטכנולוגיה. ומה שמרשים יותר מכל היא הדייקנות הדיגיטלית. גולום, למשל, מעולם לא נראה טוב יותר. הוא נראה פשוט מדהים. כמוהו גם יצורים דיגיטליים נוספים, כמו מלך הגובלינים, כל כך מכוער ומדויק בפרטים שקשה להתיק ממנו את העיניים.

קבל חיקוי של פואד...

קבל חיקוי של פואד…

אפרופו "להתיק את העיניים", צריך לשבח את ג'קסון גם על ליהוק הגמדים – אוסף פרצופים בעלי נוכחות (חפשו ביניהן את ג'יימס נסביט) שעוזרים להפריד בין שלוש עשרה דמויות שבקושי זוכות למקום המגיע לכל אחת מהן, ושהן הרבה יותר מכמות הגמדים הנוחה לעיכול אליבא דהאחים גרים. הסרט מחזיר לעניינים כמובן גם את איאן מק'קלן, שבדיוק כמו ב"אחוות הטבעת" נושא על כתפיו חלק נכבד מהנטל ומצטיין בקריאת "רוצו!", בדיוק כמו אז, על פי התהום במכרות מוריה. בולט לטובה גם סילבסטר מקוי בתפקיד הקוסם רדגסט החום, שפשוט משווע לספין-אוף (טרילוגיה?). ואת אנדי סרקיס (גולום) כמעט כבר אין צורך להזכיר, חוץ ממשהו על אוסקר.

ציפי או ביבי? אני לא יודע, פרשס...

ציפי או ביבי? אני לא יודע, פרשס…

 Twitsonfilms: "שר הטבעות" לילדים? לא ממש. יותר "שר הטבעות" לאוהדים. יותר "שר הטבעות"-הסרט מ"ההוביט"-הספר, אבל זה נפלא. ½****

"ההוביט: מסע בלתי צפוי" (The Hobbit: an unexpected Journey). בימוי: פיטר ג'קסון. תסריט: פראן וולש, פיליפה בויינס, פיטר ג'קסון וגיירמו דל טורו. שחקנים: מרטין פרימן, איאן מק'קלן, ריצ'ארד ארמיטאג', אנדי סרקיס, הוגו וויבינג, כריסטופר לי, סילבסטר מקוי, קן סקוט, גרהאם מק'טאביש, וויליאם קירשר, ג'יימס נסביט, סטיבן האנטר, דין או'גורמן, איידן טרנר, ג'ון קאלן, פיטר האמבלטון, ג'ד ברופי, מארק הדלואו, אדם בראון, איאן הולם, אלייג'ה ווד, קייט בלאנשט, בארי האמפריז, בנדיקט קמברבטץ'. 169 דקות.

אידיבי כאן, IMDB כאן

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s