נמר של צלולויד ("חיי פיי" – ביקורת)

 חיי פיי

החדשות הרעות הן של"חיי פיי" יש חצי שעה עם יותר קשקושים רוחניים מאשר בסופשבוע באשרם במדבר.

החדשות הטובות הן של"חיי פיי" יש עוד שעה וחצי של קולנוע מפעים.

עמוס חששות נכנסתי לאולם שבו הוקרן "חיי פיי". האשמה היתה טמונה בספר. לא, לא קראתי אותו. הוא היה מונח על אחד ממדפי ספרייתי, אך לא פתחתי אותו עד היום. משהו בעטיפה, משהו בסיפור ומשהו בהצלחה המסחררת הרתיע אותי. נמר ונער על רפסודה, בסיפור שכתב סופר מערבי? נשמע לי כמו מעשיית זן יומרנית שאין לי שום סבלנות אליה.

ההתחלה לא היתה מבטיחה. סופר (רייף ספאל) מגיע לפגוש הודי חכם (אירפאן קהאן), שמאמין בכל הדתות שבעולם (הוא הינדו-נוצרי-מוסלמי שמלמד קבלה) ומתחיל לזרוק קשקושים רוחניים כמו "אמונה היא בית עם חדרים רבים". אם לא הייתי הצופה העקשן שאני, הייתי נשבר.

אבל הסיפור המשיך. ההודי, פיי פאטל שמו, התחיל לגולל את סיפורו כנער, ואיך נאלץ לעזוב את הודו עם משפחתו ולהפליג בספינה שנטרפה בלב ים, ואיך מצא את עצמו על סירת הצלה עם צבוע, זברה, קופה – ונמר (כולם חלק מגן החיות שהפליג עם המשפחה). וכאן, אחרי משהו כמו חצי שעה של פטפטת תיאולוגית מלאת אוויר, התחיל הסרט.

הסיפור של פיי הוא סיפור מרתק. הוא לא יכול להיות פחות מזה כשמדובר באדם שתקוע בלב ים עם טיגריס בנגלי שמאגרי המזון שלו הולכים ומידלדלים. האופן שבו פיי לומד לחיות עם הטיגריס אותו הוא מכנה ריצ'ארד פארקר, האופן שבו הוא הולך וצובר ביטחון, מאלף את הנמר, מכבד אותו ולבסוף נקשר בו, הוא סיפור נהדר שלי מיטיב לספר ולהציג (עוד נגיע לחלק הוויזואלי). הוא גורם לך לפחד, ואז להתפעל, ואז להתלהב, ואז להתרגש. הוא מעורר בך השראה.

עוד פעם אחת! שאל אותי עוד פעם אחת מה המצע המדיני שלי!

עוד פעם אחת! שאל אותי עוד פעם אחת מה המצע המדיני שלי!

לא צריך להגיע לסופו של הסרט כדי להבין שבין אם מדובר בסיפור אמיתי (לכאורה) ובין אם פיי בדה אותו מליבו, מדובר באלגוריה. אבל זה קורה בסיום הסרט, כשפיי מספר שוב את הסיפור, והפעם באופן שונה לחלוטין, ומותיר בידי הצופה את הבחירה בסיפור המועדף בעיניו. לי, בסיפור המסגרת של הסרט, הופך את מלאכת הבנת הסרט לפשטנית במידה רבה, אבל הוא לפחות מציב בפני הצופה באופן ברור את הצורך בהכרעה בין סיפור הרפתקאות קסום לבין התרחשות אלימה ומכוערת. הבחירה הזאת אינה בחירה דרמטית – היא בחירה מוסרית. היא הבחירה בין להתעלם מהאמת על חולשותיו של המין האנושי לבין להכיר בהן בעיניים מפוכחות ויראות. אם אתם זקוקים למפתח, תוכלו למצוא אותו בטיגריס הבנגלי שאינו חתול ידידותי ונוח לאילוף אלא טורף אכזר ומשתתף מן המניין בגלגל החיים, מהצד הגבוה שלו.

הדעה הרווחת היא ש"חיי פיי" הוא סרט על אמונה, שהרי גיבורו המאמין בכל הוא כמו כל-מאמין. אבל, כרגיל עם מאמינים, "חיי פיי" משאיר כר נרחב מדי לאינטרפרטציה. האם סיפור על אדם שהושלך לנפשו בלב ים עם טיגריס הוא סיפור שאמור לעורר אמונה באל? האם זה סיפור הישרדות או סיפור גאולה? פיי המבוגר מבטיח לסופר כי הסיפור יגרום לו להאמין באלוהים. אולי, אם אתה אוהב את האלוהים שלך סדיסט מרושע או מנחה ריאליטי אכזרי.

חיי פיי (2)

ובכל זאת, הרבדים הפילוסופיים של "חיי פיי" כמעט וניגפים מפני האסתטיקה המפעימה של הסרט, שברובו עומד גיבור בשר ודם בלב אוקיאנוס דיגיטלי עם טיגריס שעשוי (לרוב) מפיקסלים אבל מרגיש כמו הדבר האמיתי. לא ידעתי שהטיגריס אינו אמיתי, והיו רגעים בודדים בלבד בהם חשדתי בכך. זוהי אחת החיות היפהפיות שנראו על מסכי הקולנוע מאז ומעולם. מעבר לכך, לי עובד כאן עם טכנולוגיית התלת ממד, וזו אחת מעבודות הקולנוע הטובות ביותר שנעשו איתה.

"חיי פיי" הוא סיפור הרפתקאות נהדר שמתגלה בסופו גם כמשל מעורר מחשבה. אני לא בטוח שהוא יגרום לכם להאמין באלוהים, אבל סיכוי לא רע שהוא יגרום לכם להאמין שוב בקולנוע של אנג לי.

Twitsonfilms: מעשיית זן יומרנית? ממש לא. ולהפוך רב מכר מלא רעיונות לסרט הרפתקאות כובש לב ושובה עין זה לא פשוט, זה קצת כמו לאלף נמר. ****

"חיי פיי" (Life of Pi). בימוי: אנג לי. תסריט: דייויד מגי (עפ"י ספרו של יאן מרטל). שחקנים: סוראג' שארמה, אירפאן קהאן, אדיל חוסיין, טאבו, רייף ספאל, ז'ראר דפרדייה, שראוואנט'י סיינאט'. 127 דקות.

אידיבי כאן, IMDB כאן

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s