233 דקות ביום

(cc license  - Major Clanger)

(cc license – Major Clanger)

פורסם במקור ב"פנאי פלוס" (2.1.13)

היה רגע כזה, בקיץ המחאה של 2011. ברחובות עמדו 150 אלף איש, ובערוץ 2 שודר "רמזור". תהיתי אם תנועת ההמונים מהכורסאות אל המדרכות היא אות בשורה או משבר רגעי במערכת היחסים שבין הישראלי לטלוויזיה שלו. למחרת הגיעה התשובה: שידורי המחאה השיגו רייטינג נאה. "רמזור" שברה את שיא כל הזמנים שלה. הישראלי שוב הצביע בשלט, והוא הצביע אסקפיזם. לא היה אכפת לו בכמה נסגר מחיר הדלק. היה אכפת לו מה נסגר עם איצקו.

התובנה הזאת מתיישבת מצוין עם נתוני הרייטינג שפורסמו החודש ומספרים שהישראלי צופה בטלוויזיה מספר בלתי נתפס של 233 דקות בממוצע מדי יום – השיעור הגבוה ביותר מאז החלו להיאסף הנתונים, וגבוה בדקה מאשר בשנה שעברה.

כמעט ארבע שעות ביום, כולל צופים מורידי-ממוצע כמו חרדים, שומרי מסורת, צופי VOD, צופי סלולר ופיראטים למיניהם. אם תוסיפו לזה יום עבודה בן שמונה שעות וחצי, שעה-שעתיים של פקקים, שש שעות שינה מטכ"ליות ועוד שעתיים לאכילה, רחצה ועשיית צרכים, ישארו לכם לא יותר משעתיים ביום לעניינים נוספים כמו סידורים או בילוי משפחתי. למי יש זמן למחאות חברתיות?

הנתון הפנטסטי הזה מלמד אותנו דברים רבים שלא ידענו על עצמנו, ואולי ידענו והתביישנו לומר בקול, ואולי ידענו ולא התביישנו לומר אבל פשוט בדיוק היה משהו ממש טוב בטלוויזיה. למשל, הוא מציב אותנו במקום השלישי במדד בטטות הכורסה המובילות בעולם, מזנבים בבריטים (242) גם אם רחוקים מהאמריקאים (293). אבל לאמריקאים לפחות יש סדרות משובחות ושידורי ספורט מעולים, בלונדון הטלוויזיה מצוינת. ומה אצלנו?

ריאליטי. זה מה ששולט בטבלה. בין חמש התוכניות הנצפות יש ארבע תוכניות ריאליטי. בשביל אקטואליה צריך לרדת למקום השמיני (שידורי "עמוד ענן"); בשביל יצירת מקור צריך לגלוש לסוף העשירייה ("הפרלמנט"); בשביל תוכנית תחקירים ("עובדה") או דרמה ("עבודה ערבית") צריך להמשיך להידרדר במדרון. בשביל "המקור" צריך טלסקופ חלל.

וכך, בזמן שהריאליטי בעולם הולך ומתנדף כמו זבל אורגני, אצלנו הוא עדיין מושל בכיפה. כאלה אנחנו – רוצים להיות אור לגויים, ובסוף נשארים לכבות את האור בווילה. מבעד לנתוני הצפייה של 2012 יש לנו ארץ נהדרת שכולה כישרונות חבויים וסיפורים מרגשים. ופתאום זה נראה נורמלי שראש הממשלה מסרב לעימות טלוויזיוני אבל מוצא זמן לשיר עם שרית חדד. מי צריך קולות כשיש The Voice?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s