התמונה מסתכלת עלי: "לינקולן"

לינקולן

מה זה "התמונה מסתכלת עלי"

"פוליטיקה היא אמנות האפשר"

(אוטו פון ביסמרק)

פוליטיקה.

"לינקולן" הוא דרמה פוליטית במלוא מובן המילה. לא סתם סרט שמתרחש בשדה הפוליטי או שנסב סביב סוגיה פוליטית, אלא סרט שעוסק באמנות הפוליטיקה. אמנות הבלתי אפשרי.

רגע השיא שלו, לפיכך, אינו אחד מרגעי השיא המוכרים והמובהקים של לינקולן, כמו נאום גטיסברג או, להבדיל, ההתנקשות בחייו. למעשה, רגע השיא של "לינקולן" הוא רגע נעדר לינקולן; בעת שחברי הקונגרס מצביעים על ביטול העבדות, ספון לינקולן בבית הלבן, מנותק מן האירועים. רגע הניצחון הזה של לינקולן הוא קרב שהוא תכנן, גייס והוביל, אך לא לוקח בו חלק. זהו רגע פוליטי טהור: "בעד", "נגד", "נמנע". גם זו אמנות הפוליטיקה, שבה מלאכתם של פוליטיקאים נעשית לעתים בידי פוליטיקאים אחרים.

ההיסטוריה זוכרת את לינקולן כאחד המנהיגים הגדולים, החשובים והנערצים בתולדותיה, כאייקון וכמיתוס. "לינקולן" מזכיר את לינקולן האחר: לינקולן הפוליטיקאי הפיקח והמפוכח. לינקולן זה, בחודשים האחרונים של כהונתו השנייה כנשיא, הוא איש מעשי אך תקיף. כשיועציו ועמיתיו מבקשים ממנו לחתור להסכם שלום עם הדרום על חשבון ביטול העבדות, הוא מסרב. הוא רואה בביטול העבדות ערך עליון, אידיאל.

לינקולן של סטיבן ספילברג וטוני קושנר נע ונד בין אידיאולוגיה לפרגמטיזם. הפרגמטיזם אומר לחתום על הסכם שלום עם הדרום, לעצור את שפיכות הדם ולדחות את הדיון על ביטול העבדות על להודעה חדשה. זה מה שהיה עושה פוליטיקאי מעשי אך חסר שאר רוח. האידיאליזם אומר לבטל את העבדות בכל מחיר, כיוון שהעוולה המוסרית בה היא נגועה מסוכנת לחברה יותר מכל. ואם צריך להמשיך ולשפוך דם עבור מטרה זו – כך יהיה. זה מה שהיה עושה פוליטיקאי מלא שאר רוח אך לא בהכרח מעשי.

לינקולן מיטלטל בין שני קצוות רעיוניים אלה, אבל הוא לא באמת מיטלטל ולו לרגע. לכל אורך הסרט הוא מצטייר כאדם נחוש ומלא ביטחון שיודע היטב לאן הוא מוביל את האומה. "מצפן תמיד יצביע עבורך על הצפון האמיתי", אומר לינקולן לעמיתו ת'דאוס סטיבנס, "אבל הוא לא יזהיר אותך מהמכשולים והביצות שבדרך". המשפט הזה לוכד את ההוויה הלינקולנית אליבא דספילברג: אדם שמצפן מכוון את צעדיו, אבל שכל ישר מוביל אותם.

לינקולן אינו רק "איש של מעשים". הוא גם איש של מילים. הוא איש של נאומים גדולים (הסרט מסתיים בנאום ההשבעה השני שלו) ושל שיחות קטנות (הסרט נפתח בשיחה של לינקולן עם חיילי יוניון מזדמנים, וחוזר שוב ושוב לשיחותיו של הנשיא עם "האנשים הפשוטים"). הוא איש של ציטטות ושל סיפורים ("אתה הולך לספר את אחד מהסיפורים שלך! אני לא יכול לעמוד בעוד אחד מהסיפורים שלך!", רוטן שר המלחמה אדווין סטנטון. חבל, הוא מחמיץ את אחד המוצלחים שבהם). לינקולן ידע להפיח רוח בעמיתיו ובעמו במילים חכמות ומלאות עוצמה. נאום גטיסברג הוא הרי פנינה רטורית, אבל "לינקולן" דווקא מתעכב על הרגעים הקטנים הרבים שבהם הנשיא כובש את החדר ואת לב האנשים במילים. נדירות הפעמים שבהן הוא נאלץ להרים את קולו ולהכריז "אני הנשיא של ארצות הברית של אמריקה, ואני דורש שתשיגו לי 12 קולות". לרוב די במנהיגות השקטה, הצנועה והמופתית שלו (בגילומו הלא פחות ממופלא של דניאל דיי לואיס שפשוט נטמע בתוך הדמות האיקונית) כדי להשיג את מבוקשו.

לינקולן (3)

מטרה.

תקציר של "לינקולן" יכול להישמע גם כך: "נשיא אמריקאי מנסה לגייס תמיכה לתיקון לחוקה". יבש ככל שזה ישמע, זה סיפור העלילה המרכזי של הסרט. לא סרט על אמריקה בתקופת מלחמת האזרחים (אגב, גם "ג'אנגו חסר מעצורים" של טרנטינו – ביקורת כאן – מתרחש באותה תקופה), לא סרט על לינקולן והעבדות (מה שמסביר את היעדרו של פרדריק דאגלס, למשל). כבר אמרתי: סרט על אמנות הפוליטיקה.

כדי לגייס מצביעים לצדו לינקולן נאלץ לעסוק בצדדים המלוכלכים של הפוליטיקה: לשכנע פוליטיקאים. וזה לא קורה, על פי רוב, בנאומים חוצבי להבות או בשיחות נפש אינטימיות ופתוחות. באמריקה של 1865 משכנעים פוליטיקאים כמו שמשכנעים פוליטיקאים בישראל של 2012: בשוחד כספי ובשוחד פוליטי. בדולרים ובג'ובים.

לינקולן לא מתלכלך בעצמו. כמו פוליטיקאים חכמים (ע"ע אריק שרון או אהוד אולמרט), יש לו מי שילכלך ידיו בשבילו. מנהיגים רפובליקאים מתוך הפרלמנט (דייויד קוסטבייל כג'יימס אשלי) ומחוצה לו (האל הולברוק כפרנסיס פרסטון בלייר) מבטיחים את המשמעת הסיעתית. מזכיר המדינה וויליאם סיוורד (דייויד סתראת'יירן), שמצטייר כמנוע הפוליטי המרכזי ב-USS Lincoln, שוכר את שירותיהם של שלושה מאכערים (ג'ון הוקס, טים בלייק נלסון וג'יימס ספיידר הנפלא) שיתרוצצו בין פוליטיקאים דמוקרטים וינסו להעביר אותם צד. והם עושים את זה כמו שלוביסטים עושים את זה: עם הבטחות, עם ניירות ועם שטרות.

אין פוליטיקה נקייה. זהו המסר המייאש הרובץ בתוך הסרט מעורר ההשראה של ספילברג. גם לינקולן הגדול נאלץ לכתת רגליו בין פוליטיקאים זוטרים, לחלק משרות ממשלתיות ולהעלים עין מדילים מפוקפקים.

אבל מעל כל זה ניצבת המטרה. זה דבר אחד לחלק ג'ובים בשביל למנוע את נפילת הממשלה, ודבר אחר לעשות זאת בשביל לבטל את העבדות. זה אינו ניואנס מוסרי אלא לקח פוליטי מעשי. פוליטיקאים נתקלים בזה כל יום: האם להסכים לשלם מיליונים לש"ס כדי להקים ממשלה ולהוביל דרך, כפי שלא עשתה ציפי לבני? האם לקחת את מנדט הבוחר ולהתפצל מהמפלגה כדי לבצע צעד מדיני מעורר מחלוקת, כפי שעשה אריק שרון? האם לתת לאלכס גולדפרב משרד ומיצובישי כדי להעביר הסכם שלום, מעשה יצחק רבין?

פוליטיקה היא מה שקורה כשאידיאולוגיה פוגשת בפרקטיקה. במקרה הרע, הפרקטיקה מנצחת. במקרה הטוב, האידיאולוגיה לא מפסידה. פוליטיקה היא שדה קרב שבו אתה נאלץ להפסיד קרבות כדי לזכות במלחמה. לפעמים אתה מתלכלך בבוץ, לפעמים אתה מדמם. השאלה החשובה שפוליטיקאי צריך לשאול את עצמו בסופו של יום היא: עבור מה הוא נלחם.

לינקולן נלחם עבור ביטול העבדות – מתוך הנחה שזה יכריע את הדרום, אבל גם מתוך הבנה שאומה חופשית ודמוקרטית אינה יכולה להסכין עם תופעה כה בזויה. אני רוצה לקוות שמנהיגים מקומיים שנאלצים לנהל קרבות פוליטיים כמו לינקולן ולשלם מחירים מוסריים ואידיאולוגיים עושים את זה למען מטרות נעלות לא פחות. איך אומר ת'דאוס סטיבנס: "הצעד החשוב ביותר במאה ה-19 עבר בזכות שחיתות, בסיועו ובעידודו של האיש הטהור ביותר באמריקה".

לינקולן (2)

אידיאולוגיה ופרקטיקה.  

ת'דאוס סטיבנס (טומי לי ג'ונס המשעשע והנהדר בפאה מגוחכת אך מודעת לעצמה) הוא משלימו של לינקולן. דובר אמיץ וחריף של המפלגה הרפובליקאית שמתנגד לא רק לעבדות, אלא לאי השוויון הגזעי שעומד בשורשה. הוא לא יסתפק בביטול העבדות; הוא חותר לביטול האפליה כולה. המשמעות של זה באמריקה של 1865 מרחיקת לכת. ביטול העבדות הוא צעד שיאפשר לשחורים להשתחרר. ביטול האפליה הוא צעד שיאפשר לשחורים לפעול. עבדים משוחררים יכולים להשתלב בחברה; שחורים בעלי זכויות יכולים לעצב את החברה.

הרגע המכונן של סטיבנס מגיע בשלב מוקדם למדי של הסרט. הוא ניצב על הפודיום ונאלץ להתמודד עם השאלה המתריסה מספסלי הדמוקרטים: האם הוא בעד שוויון זכויות לשחורים. הודאה באמת עלולה לסכל את המאמץ הרפובליקני לביטול העבדות ולגלות שמאחורי אורנים א' מסתתרת אורנים ב' שמטרתה "להשחיר" את אמריקה. סטיבנס נאלץ להכריע בין לב לשכל, בין אידיאליזם לפרגמטיזם.

לבסוף הוא אומר, וחוזר ואומר, שהוא בעד שוויון בפני החוק. לא, הוא לא מאמין שכל בני האדם נולדו שווים, הוא מסביר, ואז, בסיבוב רטורי מבריק, מדגים כיצד ישנם אנשים לבנים טיפשים ואנשים לבנים חכמים. ואם כך, מובן שלא כולם נולדו שווים.

אבל זו רטוריקה. מאחוריה מסתתרת בחירתו של סטיבנס. הוא מבין שעליו לשלם מחיר אידיאולוגי אישי לטובת המטרה הגדולה. עליו לעשות שקר בפיו (אך לא בליבו), גם במחיר החרפה שיספוג מחוץ לחדר ובמחיר ייסורי המצפון שילוו אותו, על מנת לזכות באתנן פוליטי-חברתי יקר ערך. ברגע הזה מסננת רעייתו של לינקולן כי סטיבנס עוד עשוי להתגלות כפוליטיקאי מוצלח.

סטיבנס הוא האידיאולוג המתפכח. סיום הסרט מלמד שהוא בחר היטב, ואכן זכה לראות שכר בעמלו רב השנים. ניגודו של סטיבנס הוא מזכיר המדינה סיוורד, קול ההיגיון. כמוהו יש רבים בפרלמנט ומחוצה לו, אבל הוא הבולט שבהם והקרוב מכולם לאוזנו של הנשיא. סיוורד הוא אדם מיושב, חכם וקורא היטב את המציאות. אבל הדבר הבולט ביותר בו הוא שהוא נעדר את שאר הרוח שקיים במנהיגים. אין לו מצפן ביד.

בין שני הקצוות האלה נמצא לינקולן. ואין זה מקרה שהאיש הזה, שידע לנתב את ספינתו בין אידיאולוגיה ערכית לפרקטיקה פוליטית, היה האיש ששחרר את העבדים באמריקה ואת אמריקה מהעבדות. "לינקולן" אינו רק דרמה פוליטית. זהו משל פוליטי שראוי לכל פוליטיקאי ללומדו.

Twitsonfilms: השינדלר החדש של ספילברג? למה לא? סרט שנראה כמו שידור מערוץ הכנסת, אבל איזה שידור מרתק ומעורר השראה! ½****

"לינקולן" (Lincoln). בימוי: סטיבן ספילברג. תסריט: טוני קושנר (עפ"י ספרה של דוריס קירנס גודווין). שחקנים: דניאל דיי לואיס, טומי לי ג'ונס, דייויד סתראת'יירן, סאלי פילד, ג'יימס ספיידר, טים בלייק נלסון, ג'ון הוקס, גלוריה רובן, ג'וזף גורדון לוויט, האל הולברוק, ג'קי ארל היילי, ברוס מקגיל, ג'וזף קרוס, ג'ארד האריס, לי פייס, מייקל סטאהלברג, פיטר מקרובי, גוליבר מקגראת', ג'רמי סטרונג, ברוס מקגייוור, דייויד קוסטבייל, סטיבן ספינלה, וולטון גוגינס, דייויד וורשהופסקי, לוקאס האס, ג'ולי ווייט, וויין דובאל, רוברט איירס. 150 דקות.

IMDB כאן.

2 תגובות ל-“התמונה מסתכלת עלי: "לינקולן"

  1. תודה רבה

    Arye Barak – Carmel Rabinowitz PR
    +972-36951177

    אריה ברק – כרמל רבינוביץ יחסי ציבור
    03-6951177

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s