גרהאם צ'פמן ובני מינו ("סיפורו של שקרן" ומונטי-פייטונים אחרים)

גרהאם צ'פמן

השבוע נפתח פסטיבל הקולנוע הבריטי, שכולל מחווה למונטי פייטון, שכוללת את הקרנת סרטו החדש של הפייטון המנוח גרהאם צ'פמן. כן, אף על פי שצ'פמן מנוח, אין לו מנוח.

לרגל הפסטיבל ראיינתי ל"פנאי פלוס" את גורי אלפי, AKA האיש הכי מצחיק בטלוויזיה, שהוא גם מעריץ מושבע. כזה שמדקלם מערכונים בעל פה, תוך כדי שיחה, ברמת האינטונאציה. ולצד הראיון, הנה ביקורת קצרה על "סיפורו של שקרן: הסיפור הלא אמיתי של גרהאם צ'פמן" (חפשו את הקרנותיו בפסטיבל כאן, או שתמתינו לצאתו להקרנות מסחריות), ועוד חמישה מערכוני פייטון שחייבים להכיר (מינוס עוד חמישים שחייבים להכיר).

סיפורו של שקרן

"גרהאם צ'פמן היה הגדול מכולם", אומר גורי אלפי. "הוא לא היה השחקן הכי גדול, אבל הוא המנוע הקומי. כשהוא היה אומר משהו, זה היה קורה. והוא גם באמת חי את החיים האלה של האיש המופרע והמופרך. הוא היה ההומו המוצהר הבועט בכל מוסכמה".

צ'פמן הוא היחיד מבין חברי הלהקה שכבר אינו בין החיים – הוא נפטר מסרטן ב-1989 בגיל 48 – אבל זה לא מפריע לו לככב בסרט חדש, "סיפורו של שקרן" ("A Liar's Autobiography"), שיוצג במסגרת הפסטיבל ובהמשך בהקרנות מסחריות ברחבי הארץ. "סיפורו של שקרן" הוא שם ספרו האוטוביוגרפי לכאורה של צ'פמן, שראה אור ב-1980 תחת חמישה מחברים שונים (כיאה לאוטוביוגרפיה). הסרט מבקש לחקות את הרוח הצ'פמנית ונתלה בשלושה במאים וב-14 חברות אנימציה שונות שנטלו בו חלק. התוצאה היא סרט מפתיע, זיקיתי וחופשי עד כדי בלבול, שמחליף סגנונות כמו שצ'פמן החליף זהויות בימי המערכונים. וזה עוד לפני שהגענו לתוכן, שהוא, כאמור, אוטוביוגרפיה שקרית פרי עטו של אחד הקומיקאים המבריקים והחתרניים שידענו.

מעריצי פייטון לא ימצאו בסרט אנקדוטות חדשות מאחורי הקלעים, אבל יתענגו שוב על קולו המוכר של צ'פמן (שהקליט את הספר לפני מותו) שמשחזר פכים מחייו הסוערים, מימיו באיטון (שלא היו) ועד לרומנים הומוסקסואליים (שהיו בהחלט). הם גם בוודאי ייהנו מהעושר ומההמצאות הויזואליות שהולמות את רוחו של צ'פמן, כמו רכבת הרים בצורת פין ומונטי פייטונים בצורת קופים.

פיסות המציאות והבדיון – מסיבות קוקטייל, זיונים בחדרי מלון, טיול אופניים באיביזה, שיחות על ספרים במושב האחורי של האוטו – מצטברות לכדי פרופיל מעורפל של אדם מצחיק מאוד ומתוסבך מאוד, מבריק ומוזר, משועשע ומתוסכל, ובעיקר חסר. "הוא אחד הגדולים שהיו", אומר אלפי, "זו אבידה ענקית".

"סיפורו של שקרן: הסיפור הלא אמיתי של גרהאם צ'פמן" (A Liar's Autobiography: the Untrue Story of Monty Python's Graham Chapman). בימוי: ביל ג'ונס, ג'ף סימפסון, בן טימלט. תסריט: גרהאם צ'פמן ודייויד שרלוק (על פי ספרם הנושא שם זה). שחקנים: גרהאם צ'פמן, ג'ון קליז, טרי ג'ונס, מייקל פיילין, טרי גיליאם, קרול קליבלנד, קמרון דיאז, ג'סטין מקדונלד. 85 דקות.

IMDB כאן

חמישה מערכונים של מונטי פייטון שאתם חייבים לעצמכם

התוכי (Dead Parrot)

כל דיון במערכונים של מונטי פייטון חייב להתחיל בתוכי מת: לקוח (ג'ון קליז) נכנס לחנות בעלי חיים ומתלונן שהתוכי שקנה מת. המוכר (מייקל פיילין) מתעקש שהתוכי רק נח. מכאן והלאה מתנהל ויכוח בין קליז לפיילין, ויכוח שנכנס למיתולוגיה הבריטית כשמרגרט תאצ'ר קראה לאיחוד המפלגות היריבות לה "תוכי מת".

המשרד להליכות מטופשות (Ministry of silly walks)

קליז עובד במשרד להליכות מטופשות. פיילין הוא לקוח שמחפש הליכה מטופשת חדשה, וקליז שמח להציע לו כמה, בעודו שולח איברים לכל עבר. אחת מההליכות, אגב, שייכת לישראלים, אבל קליז לא מספיק להציג אותה, כיוון שלמשרד בדיוק מגיעה המזכירה עם מגש הקפה המקרקש בעת שהיא הולכת באופן מטופש. קומדיה פיזית במיטבה.

האינקוויזיציה הספרדית (The Spanish Inquisition)

"לא ציפיתי לאינקוויזיציה הספרדית", אומר גרהאם צ'פמן לאשתו, וזוכה לתשובה שהפכה לאחד הציטוטים הפייטונים הנודעים מכולם: "אף אחד לא מצפה לאינקוויזיציה הספרדית". כך עונה לו שלישיית הקרדינלים שמזנקת לחדר לצלילי מוזיקת הפתעה, ומיד מסבירה שהפתעה היא הנשק שלה. ופחד. ויעילות חסרת מעצורים. וכן הלאה. יש לה הרבה כלי נשק, לאינקוויזיציה הספרדית, והרבה מערכונים נהדרים.

שיר חוטב העצים (The Lumberjack Song)

הפייטונים אהבו לשיר, ואחד השירים הנפלאים בפלייליסט הפייטוני הוא זה שמספר על חוטב העצים מסוקס. נערתו מאושרת, רעיו השוטרים הקנדים מהללים. אך לאט לאט מתקלפות השכבות המחוספסות וחולצת הפלנל ותחתיהן מתגלה גבר עם חיבה תורשתית לבגדי נשים. התגובה של הקנדים, שמעכלים את הבשורה המפתיעה תוך כדי חזרה על הפזמון, עושה את המערכון.

ריקוד הדגים המצליפים (Fish-Slapping Dance)

20 שניות. זה אורכו של הריקוד שרוקד פיילין לפני קליז כשהוא סוטר ליריבו עם זוג דגים, לפני שקליז עונה לו בריקוד-הצלפה משלו. פיילין טוען שבמערכון הקצרצר הזה מזוקקת תמצית המונטי פייטניות, וגורי אלפי, שמציין שמדובר באחד המערכונים האהובים עליו, קורא לזה "רגע סלפסטיק צ'פליני נפלא. פשוט מושלם".

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s