קטגוריה: דאבל אימפקט

הרולר (22.6.12)

מתוך "ואניטי פייר"

1.

באמפייר בחרו את 50 הקומדיות הגדולות. ובמקום הראשון… לא אגלה לכם.

אבל זה בעשירייה הראשונה:

וגם זה:

יש משהו יותר טוב מזה?

מבחינתי זה המנצח:

2.

ממשלת שבדיה יצאה בניסוי חברתי מרתק: מדי שבוע ניתנה לאחד מאזרחי הממלכה הזכות לצייץ בחשבון הטוויטר הממשלתי. העניינים קצת הסתבכו כשסוניה אברמסון שאלה "מה הקטע עם יהודים?", אבל זה לא מפחית מהחשיבות החברתית והתרבותית של המיזם הזה. אני יכול לנחש איך זה היה נראה אם זה היה קורה בארץ. בערך ככה:

"ביבי שולטטתתתתתתתתתתתתתתתתתת!!!!!!!!!!!!!!1"

"מה הקטע עם חרדים?"

"מה זה טוויטר?"

ואני אפילו לא רוצה להתחיל ולספר לכם איך היו נראים הציוצים הממשלתיים שלי.

3.

סערה בווסטרוז: מישהו השתמש בראשו של ג'ורג' וו. בוש בסצנת ראשים ערופים.

שתבינו: ההפקה היתה צריכה כמה ראשים ערופים לסצנה. אחד מהראשים שנלקחו מהמחסן היה ראש בובה של ג'ורג' בוש. לא הצהרה פוליטית ולא בטיח. מה שלא עזר ל-HBO שכמובן נאלצו להתנצל, למחוק ולהקריב קורבנות לאל האור.

4.

50 שנה אחרי, מיתוס הנמלטים מאלקטרז ממשיך להסעיר את אמריקה. בצדק.

5.

סיפור מעניין: סבר פלוצקר נשלח לראיין את ההיסטוריון הנחשב פרופ' רוברט קונקווסט. הוא גילה, לדבריו, איש זקן ותשוש שמתקשה לדבר, והחליט לוותר על הראיון. ימים אחדים לאחר מכן הופיע ב"ישראל היום" ראיון של דרור אידר עם האיש. אידר – שכבר הסתבך בעבר כשהועסק ע"י משרד רה"מ בעת שכתב טורים בעיתון – מסר תגובה לגל מור ב"חורים ברשת". אידר סיפר שהראיון הוקלט, אך סירב לבקשה להעביר הקלטה. מכאן והלאה, תשפטו אתם.

6.

מארגני מירוץ הסוסים באסקוט החליטו על קודים חדשים וקצת יותר צנועים של לבוש. מצד שני, זה לא הולך לפגוע בקוטר הכובעים של הגברות. יופי, כי באמת הגיע הזמן לדבר על העניין הזה של כובעים באסקוט.

לפחות קייטי שומרת על צניעות.

7.

אפרופו סוסים:

המציג אינו זאק גאליפיאנאקיס.

הוא סתם בחור שתפסתי במרוץ סוסים ב-ESPN.

שלום, מדבר הכפיל שלך

8.

קבלו עוד דאבל אימפקט:

זוכרים שהתלוננתי על משקפי החנונים של כוכבי ה-NBA בשבוע שעבר? טוב, כי זה כבר ממש מוגזם:

דוויין ווייד

הי, בחור שחור בשם דוויין עם משקפי חנונים כפולים זה רק זה:

דוויין וויין ("עולם אחר")

9.

ביקור בסמטת דיאגון

10.

מובטל? יופי. בדיוק התפנה הג'וב הגרוע בעולם: אנסטסיה הומואים-זה-נשים-בשאיפה-מתחת-לגיל-40 מיכאלי ומירי-רגב-סליחה-חברת-הכנסת-מירי-רגב מחפשות דוברים. לא מבין למה, הן עושות עבודה כל כך מוצלחת בעצמן.

11.

בדרום קוריאה דיונון הפרה אישה. לינק טוב לביקורת על "פרומתיאוס".

12.

מה היה השבוע בבלוג חוץ מזה? הוצאת קיטור על פרשני כדורגל וביקורת על "העולם מצחיק".

13.

אפרופו "העולם מצחיק": מומלץ לקרוא את אודי שרבני כותב על חוסר האפשרות למצוא מערכונים של הגשש החיוור ביוטיוב. כמי שמבין היטב את חשיבות זכויות היוצרים – וכמעריץ חרוף של הגששים – נדמה לי שיש כאן דוגמה לניצול לא נבון של אותן זכויות. בשבוע שעבר, במקרה, אנשים אמרו לי שהדור הצעיר כבר לא מוצא את הגששים מצחיקים. נדמה לי שכאן טמונה חצי מהתשובה – הדור הצעיר לא מוצא את הגששים בכלל.

למעט "גבעת חלפון אינה עונה", ששומר על מעמדו הפולחני, הצעירים לא מכירים את הגששים, את השפה הגששית ואת ערכם התרבותי העצום. חבל – שימוש נבון ביוטיוב היה פותר את זה. הגששים עדיין מצחיקים.

14.

ב"נקסט" התכוננו ל"אברהם לינקולן: צייד ערפדים" עם פרויקט משעשע של ביופיקים מסקרנים על נשיאים אמריקאיים.

עוד כאן.

15.

אפרופו נשיאים: הנה דיקטטור. לא זה של סשה ברון כהן, אלא זה המקורי.

בשביל דברים כאלה אני שמח שהקימו את עדן סינמה – קולנוע מסחרי שמציג גם קלאסיקות. "הדיקטטור הגדול" יוקרן בו החל מיום חמישי הבא.

16.

ואפרופו פוסטרים: מלא כאלה, מהסוג החדש, תוכלו למצוא במכונת הפוסטרים (וכאן בפייסבוק). כאלה:

17.

הי, לצ'אק נוריס יש דף חדש בפייסבוק: Jewish Chuck. ויש שם כאלה משפטי צ'אק נוריס מצוינים, כמו אלה:

קרנות המזבח אוחזות בצ'אק נוריס (אסי טייכטל)

אם צ'אק נוריס שוכח את ספירת העומר כולם מתחילים מההתחלה. מזל שזה לעולם לא יכול לקרות (שי שוחט)

צ'אק נוריס לא מתנדנד בתפילה – הוא מזיז את העולם קדימה ואחורה (חגי לוגר)

צ'אק נוריס צייר עיגול סביב הקב"ה ואמר לו לא לצאת עד שירד גשם

18.

"ואלה שמות 2012"!

מילים: שחר צמח. שירה: ירון שזר

19.

טריילר לשבת: "זיכרון גורלי"

קייט בקינסייל וג'סיקה בייל? איים סו אין!

תמונות קצרות: אש על הפנים ("גוסט ריידר: רוח הנקמה" – ביקורת)

1. נוולדיין וטיילור כבר עשו סרטים טובים יותר ("קראנק") ופחות ("גיימר"). זה פחות.

2. עם כל הסימפטיה (הכנה) למצבו של ניקולאס קייג': כל עבודה מכבדת את בעליה, אבל העבודות של ניקולאס קייג' פחות.

3. אז מה הסיפור ב"גוסט ריידר: רוח הנקמה"? ג'וני בלייז, הוא רוכב הרפאים, נשלח לאתר ולהגן על דני, שהוא זרע השטן, המלווה על ידי אמו ונרדף על אביו. עכשיו תחליפו את ג'וני בלייז בטרמינייטור, את ריי קריגן הרודף אחריו ב-T-1000, את נדיה בשרה קונור ואת דני בג'ון קונור, וקיבלתם את "שליחות קטלנית 2". אבל הרבה פחות טוב.

4. הבעיה מתחילה בליהוק. הבעיה מתחילה ב"גוסט ריידר" הראשון. כבר אז חשבתי שקייג' הוא בחירה טבעית והגיונית, אבל לאו דווקא טובה, לתפקיד ג'וני בלייז. בלייז (וגוסט ריידר) הוא בעיני אחת הדמויות המגניבות בקומיקס. קייג' לא. הוא פשוט מוזר ומיוסר מדי, אפילו כשהוא "מכייף". ולי הוא מוצא את כל הכיף.

5. אפרופו ליהוקים: אני מקווה ש"גוסט ריידר" לא מרמז על המשך דרכו של אידריס אלבה. הוא ראוי ליותר מזה.

אלבה בימים טובים יותר

6. אפרופו ליהוקים (2): קיארן הינדס הוא שטן ראוי. פניו הבלתי נעימות משרתות היטב את הדמות.

7. אפרופו ליהוקים (3): כריסטופר לאמברט.

8. אפרופו ליהוקים (4): ג'וני וויטוורת'. תייגו תחת "דאבל אימפקט".

9. אני תמיד מתרשם מאנשים שעומדים מול שלד בוער ומעדיפים להילחם מאשר לברוח.

10. משהו על ההומור ב"גוסט ריידר": ג'רי ספרינגר הוא התגלמות של השטן. זו רמת ההומור ב"גוסט ריידר".

11. עוד משהו על רמת ההומור ב"גוסט ריידר": דימוי ויזואלי של גוסט ריידר משתין כמו להביור. פעמיים. זו רמת ההומור ב"גוסט ריידר".

12. קייג' מהמם את השטן במכת אגרוף. אולי זו רמת ההומור ב"גוסט ריידר".

13. גוסט ריידר, אגב, הוא כנראה דמות הקומיקס הכי פחות ידידותית לסביבה שנוצרה. הבנאדם מזהם אוויר ברמה של מדינה קטנה.

14. כמה זמן יעבור עד שחבר כנסת פעיל מדי – דני דנון או גלעד ארדן, נניח – יקרא לצנזר את הסרט בגלל שג'וני בלייז רוכב בלי קסדה?

15. ומצד שני, יש גם איזו אמירה חינוכית על ג'אנד פוד. שזה מאזן, לא?

16. תרשמו לפניכם: "גוסט ריידר: רוח הנקמה" – משתין בלהביור על הקהל.

Twitsonfilms: "שליחות קטלנית 2" פוגש את "ספר הגולגלות"? הל נו. אקשן סביר, עלילה משעממת, קייג' לא מוצלח. עשן בלי אש. ½**

 

"גוסט ריידר: רוח הנקמה". במאים: מארק נוולדין ובראיין טיילור. תסריטאים: סקוט מ. גימפל, סת' הופמן ודייויד ס. גויר (עפ"י דמות הקומיקס שיצרו ריי תומאס, גארי פרידריך ומייק פלוג). שחקנים: ניקולאס קייג', ויולנטה פלאסידו, אידריס אלבה, קיארן הינדס, פרגוס ריורדן, ג'וני וויטוורת', כריסטופר לאמברט. 95 דקות.

IMDB כאן

תמונות קצרות: אז סיימון אמר – מחשבות חטופות על "רודף צדק"

1. "רודף צדק" במשפט: מורה לספרות (ניקולאס קייג') שמנהל חיים יאפים מאושרים מסתבך כשאשתו (ג'נוארי ג'ונס) מותקפת באישון לילה ואיש זר בשם סיימון (גאי פירס) מציע לו לטפל באותו פושע במקום המשטרה, בתמורה לטובה עתידית.

2. תודו שזה נשמע טוב.

3. בפועל, זה מתחיל כמו "אזרח שומר חוק", והופך באמצע ל"הנמלט".

4. שזה עדיין נשמע טוב.

5. אבל פחות. כי "רודף צדק" מתחיל כמו סרט נקמה על אדם שלוקח את החוק לידיים – בשלב הזה אני מחכך ידי בהנאה, כי אני מת על הז'אנר הזה – וממשיך כמו מותחן שגרתי על אדם שהסתבך עם החוק. שזה מעניין, אבל קצת פחות מגניב.

ניקולאס קייג' רודף צדק. לא בתמונה: צדק

6. אפרופו "אזרח שומר חוק": אם כבר גבר נוקם, נסו את ג'רארד באטלר ב"נשק של תקווה".

7. שגם השם שלו – לא העברי המבאס, אלא המקורי – יותר קולי: Machine Gun Preacher. השם הקולי של השנה ליד Hobo with a Shotgun, והכי בעל פוטנציאל של מערבון ספגטי אחרי Bulletproof Monk.

מאשין גאן פריצ'ר ההעתק

מאשין גאן פריצ'ר המקורי

8. בינינו, ניק: בשביל ג'נוארי ג'ונס, הייתי עושה אותו דבר.

זה אקדח או שאתה שמח לראות אותי? הו, שיט. זה אקדח.

9. המסקנה הברורה מ"רודף צדק" היא שלא כל מה שסיימון אומר, צריך לעשות.

אלא אם כן זה סיימון פיניקס

10. רוג'ר דונלדסון הוא במאי מיומן. מה שנקרא בהוליוודית "מקצוען". גם "רודף צדק" לא שינה את דעתי בעניין. הבחור מקצוען. ואני אומר זאת לחיוב.

11. לרגע חשבתי שויגו מורטנסן נותן פה קמאו. אבל לא. זה דיקראן טוליין.

תייגו תחת "דאבל אימפקט"

12. ניקולאס קייג' הוא ארגיובלי הבחור עם החוש הכי גרוע לבחירת סרטים בהוליווד כרגע. לאור זאת, "רודף צדק" מסתמן כהצלחה יחסית בפילמוגרפיה האחרונה שלו.

ניקו שוב מסתבך עם החוק

13. ומעבר לפינה: אל פאצ'ינו לוקח הרבה יותר מדי דקות ב"ג'ק וג'יל" של אדם סנדלר.

14. והכי גרוע: הוא מסתמן כדבר הכי טוב בסרט.

פאצ'ינו מסמן לסנדלר להתקשר. Big mistake

15. מאחוריכם, חברים: רוברט דה נירו. עוד רגע בקומדיה רומנטית עם אשטון קוצ'ר ושרה ג'סיקה פארקר. טוב לדעת שתמיד יש מישהו שמוכן לרדת יותר נמוך ממך, אה, ניק?

16. בגדול, אני מוכן לראות כל סרט שרם ברגמן ("בריק") מצא ראוי להפקה.

17. בין הרולד פריניו מ"אוז" (של טום פונטנה, שצמח מ"רצח מאדום לשחור"), מארדי גרא בניו אורלינס ("טרמיי") וטקס אשכבה של שיכורים בפאב אירי ("הסמויה"), לרגע חשבתי שאני במחווה לדייויד סיימון.

18. אני לא.

19. כבר סיפרתי לכם פעם עד כמה אני מתגעגע ל"הסמויה"?

געגועי לעומאר

20. מה שמזכיר לי – מה קורה עם הפרויקט של סיימון ופונטנה המכונה "Manhunt", על תריסר ימי המרדף אחר ג'ון ווילקס בות', רוצחו של לינקולן? ברינג איט און!!!

21. אני מרגיש לגבי "רודף צדק" קצת כמו שהרגשתי לגבי "שלושת הימים הבאים": לבד. כלומר, די מבסוט מסרט שרוב המבקרים, דומני, התאכזבו ממנו.

22. בהתחשב בעובדה שמככב כאן ניקולאס קייג' – שחקן מצוין אבל בהחלט לא פייבוריט שלי – זה מאוד מפתיע.

חייב לסיים את הטייק ולהגיע לשירותים...

23. "רודף צדק" הזכיר לי את "שלושת הימים הבאים", מכיוון שבשניהם יש גיבור אקשן שהוא אדם נורמטיבי שנאלץ לגלות את צדדיו הרעים כדי להגן על אשתו. הטאגליין של "שלושת" – Lose who you are to save what you love – יכול לעבוד גם על "רודף צדק". ב"רודף צדק" הגיבור לכאורה נשאב על כורחו אל הפשע והאלימות, אבל למעשה – הוא מביא את זה על עצמו ברגע שהוא מחליט להעמיד את עצמו מעל לחוק.

24. והם גם דומים, כאמור, משום שאת שניהם מאוד חיבבתי (את "שלושת הימים הבאים" יותר – הוא באמת מצוין בעיני).

25. והם גם דומים בגלל שבאחד מהם משחק ראסל קרואו, ובשני – גאי פירס. וזה עושה לי צמרמורת נעימה של "סודות L.A" בגב. ג'נוארי יכולה לשחק את קים בייסינגר, וניקולאס קייג' ממילא כבר מקריח כמו קווין ספייסי.

הגברים של אל.איי.

26. והם גם דומים בגלל שבשניהם יש בחורות שאני מאוד אוהב: אליזבת' בנקס וג'נוארי ג'ונס.

27. תמיד זה נגמר בבחורה.

Twitsonfilms: ניקולאס קייג' הוא 'אזרח שומר חוק'? ממש לא. הוא סתם בחור טוב שהסתבך עם גאי פירס בגלל ג'נוארי ג'ונס. מותר לו. ½***

"רודף צדק" (Seeking Justice). במאי: רוג'ר דונלדסון. תסריט: רוברט טאנן. שחקנים: ניקולאס קייג', ג'נוארי ג'ונס, גאי פירס, הרולד פריניו. שעה ו-45 דקות.

אידיבי כאן, IMDB כאן

הרולר

1.

"מעל עשרים ושלושה אלף דירות" (מתוך פרסומת ללוח win-win)

אני מצטער, אבל טעויות בעברית בתקשורת מעבירות אותי על דעתי. ואני לא מצליח להבין איך שגיאה שלא נעשית במהלך שיחה, אלא בפרסומת שמישהו עבד עליה, השקיע, צילם, ערך ועיבד – מצליחה לעבור דרך כל הפילטרים.

[עדכון והבהרה: הטעות היתה כנראה באוזן שלי, ולא ביד קלה מדי של מפרסמים. התנצלותי הכנה]

כמעט באותו עניין: איתן בקרמן כתב על אבי נמני – ההוא שמדבר שתי השפות – כאן.

(עוד על נמני, בנושא אחר ומפרי עטי, כאן)

2.

הציטוט היפה של השבוע שייך לפרופ' מיכאל הרסגור ז"ל. בשיחה מוקלטת עם ליעד מודריק על תחביב אספנות המטבעות שלו, הוא סיפר לה על מקור שמו של הפני האנגלי. איך אתה מגלה את הקשר הלשוני הזה, שאלה אותו מודריק. מתעניין, ענה בפשטות הרסגור. כל כך פשוט, שזה מבריק.

אני קורא משמע אני קיים. הרסגור

3.

אם כבר הגעתי לרדיו:

זאב בילסקי הוא אורח קבוע בתוכניתו המשעשעת של בני בשן בגל"צ, "בני ברדיו". בילסקי קצת מביך באחוקיותו הדודית, אבל ניחא.

הפינה החדשה שלו עוסקת בזאבים נוספים (נוספים עליו, הכוונה), והשבוע הוא סיפר על בנימין זאב הרצל. בשן שאל אותו מדוע להרצל קראו "בנימין זאב", שם עברי כל כך, בזמן שלילדיו ניתנו שמות נוצריים כמו פאולינה והאנס. בילסקי לא ידע לענות על כך, אבל כמו פוליטיקאי טוב הוא לא ענה על כך במאתיים מילה, ומבלי לציין שהוא לא יודע את התשובה. הוא פשוט המשיך לדבר ברוב פאתוס על הרצל שחזה את המדינה. פוליטיקאי טוב.

ככה גדול. בילסקי

4.

אני אוהב את עודד קוטלר, אבל מישהו צריך להגיד לו שהמראה הזה, איך לומר בעדינות, קצת בעייתי.

5.

תקראו ב"עין הדג" את הפוסט הבלשי המצוין על "שובר הקופות" האיראני.

6.

זה לא הזמן להיות בתולה קולנועית. ב"בני אלמוות" פרידה פינטו מוותרת על כושרה הנבואי בשביל הפעם הראשונה. ב"דמדומים" זה בכלל נגמר רע. אני מקווה שהמסר ברור, בנות.

(עוד הרהורים על "דמדומים" – כאן)

7.

השבוע ראיתי את ליברפול משחקת נגד צ'לסי, ופתאום נזכרתי את מי פפ ריינה, שוער ליברפול, מזכיר לי.

את סטנלי טוצ'י כמובן. תייגו תחת "דאבל אימפקט".

8.

אם כבר ספורט – קבלו את הדיאלוג הבא:

טל שורר (גל"צ): "ולהצגה הגדולה של הערב, הפועל ירושלים מתארחת אצל מכבי תל אביב, ואנחנו אומרים שלום לעו"ד שמעון מזרחי, יו"ר מכבי".

שמעון מזרחי: "ערב טוב, שבוע טוב, ומכבי א-ל-ק-ט-ר-ה תל אביב".

רול קרדיטס. שימון

9.

ואם כבר ספורט ושמעון מזרחי –

ב"מאניבול" (המעולה) ג'ונה היל קבע מעל למיטתו פוסטר של אפלטון. "בני אלמוות" נפתח ומסתיים בציטוט של סוקרטס.

זה מזכיר לי שפעם, בטוקבק לכתבה ב"בלייזר" שהשוותה בין שמעון מזרחי ליענקל'ה שחר ועשתה שימוש במושגים כמו יאנוס (האל הדו פרצופי) ואוטוקרטיה, הניח טוקבקיסט אחד שאני בוגר לימודים קלאסיים שעושה ניים דרופינג של מושגים מתוך המחברת.

אני לא. אני סתם מתעניין.

אפלטון, סוקרטס וידידים. האסכולה של אתונה

דאבל דאבל אימפקט: אחינו האידיוט

אני מניח שלא חידשתי לכם כלום בתמונות למעלה. זואי דשאנל דומה לקייטי פרי (אבל נראה אתכם מזהים מי מהפרחים זו זואי ומי קייטי). אוקיי, מה עוד חדש?

נסו את זה:

אני יודע שזה לא מושלם, אבל בסרטים זה עובד הרבה יותר טוב. כדי לוודא שאני לא היחיד שראה את הדמיון הזה, גם גיגלתי את שמותיהן ביחד, ולפחות בלוגר אמריקאי אחד חשב כמוני – שהבחורה החמודה עם העיניים הגדולות משמאל היא כפילה לא רעה של יקירת הבלוג מימין.

גם כאן אפשר לראות את הדמיון בין שתי נערות נאות שמככבות כרגע על מסכינו, האחת ב"אחינו האידיוט" (זוהי זואי) והשניה, לורן ביטנר, ב"פעילות על טבעית 3".

ואם דיברנו על זואי, בואו נדבר גם על אחותה הקולנועית, אליזבת' בנקס היפהפיה – בין השאר כוכבת משנה ב"רוק 30" והעזר המושלם כנגדו של ג'ק דונגי. והיא דומה להפליא לכוכבת טלוויזיה אחרת, ג'ולי בוון מ"משפחה מודרנית".

שבינינו, לכולנו ברור מאיפה הן אימצו את מראה הבלונדה המתוקה שלהן.

מקלי באנדי, כמובן.

ואם אנחנו כבר ב"אחינו האידיוט", מה תגידו על שתי אלה:

מימין – ראשידה ג'ונס, שמופיעה ב"אחינו האידיוט" לצד זואי. משמאל – מגי ג'ילנהאל (ששיחקה השנה ב"היסטריה" לצד יו דנסי – שמשחק ב"אחינו האידיוט").

טוב, מילא זה, אבל מה תגידו על זה:

מימין – ראשידה ג'ונס. משמאל – דנה הרמן. מכאן שמגי ג'ילנהאל דומה לדנה הרמן. מש"ל.

דאבל דאבל אימפקט: מאלנה אנאיה לקווין ספייסי בחמישה צעדים פשוטים

אלנה אנאיה, כוכבת "העור בו אני חי", מאוד הזכירה לי את נטע גרטי.

יש לה, אגב, גם תמונות יפות יותר, כמו זו:

שבהם היא גם מפגינה את תווי הפנים העדינים והיפים שלה.

בכל מקרה, לי היא הזכירה את גרטי המתוקה. את גרטי לא ראינו בקולנוע מאז 2007, אז כיכבה במקביל ב"רק כלבים רצים חופשי", "חיי אהבה" ו"החוב". השנה היא חוזרת למסכים עם "הפנטזיה הגדולה של סימיקו הקטן".

נטע גרטי משלמת את חובה לחברה

גרטי לא תככב מן הסתם ברימייק ישראלי ל"העור בו אני חי" (למרות שלאור התעוררות הז'אנר בישראל, אולי עוד נזכה לאיזו ורסיה ישראלית על הנושא), אבל בינתיים "החוב" זכה לרימייק אמריקאי. שבו מככב, בין שאר הכוכבים, מרטון קסוקס בתפקיד יחזקאל לזרוב.

ואת מי מזכיר מרטון קסוקס?

את ראסל קרואו כמובן. שניהם, אגב, ילידי ניו זילנד, ורק שנתיים מפרידות ביניהם. כן, קסוקס נראה צעיר יחסית, אבל הוא יליד 1966. משעשע, לאור העובדה שב"החוב" הוא נדמה כבן גילם של סם וורת'ינגטון, שצעיר ממנו בעשור, וג'סיקה צ'סטיין בת ה-30.

אבל בעוד קרואו מסתובב בהוליווד מ-95', והפך כבר לכוכב על הוליוודי, קסוקס יצא מאוסטרליה רק בשנות האלפיים, בין השאר בזכות "פארסקייפ" ו"שר הטבעות", ורק לאחרונה החל לבסס את מעמדו בהוליווד. נדמה לי שהוא מקרין הרבה כריזמה שעוד תהפוך אותו לשחקן אופי נחשב בתעשייה. כלומר, לא לראסל קרואו, אבל אולי לקווין ספייסי.

תודו שיש בו משהו.

דאבל אימפקט: גבריאלה וויילד ואסתי גינזבורג

  על גבריאלה וויילד המהפנטת כבר דיברתי. היא צעירה, כך שאין לי עדיין הרבה מה לספר עליה, אבל אני מקווה שעוד יהיה.

חוץ מלהיות נערת השער הראשונה של הבלוג, היא גם משתתפת ב"דאבל אימפקט" כתאומה האבודה של אסתי גינזבורג. מסתבר, אגב, שלא רק לי היא הזכירה את אסתי שלנו, אלא גם לאבנר שביט.

מכיוון שאת גבי כבר הזכרתי כאן, כאמור, אגיד גם מילה על אסתי. בעצם, משפט:

היא לא שמנה.

אז מי שמקנא, שיפסיק לקנא וימשיך להסתכל. אסתי היא שלנו, היא יפהפיה, ואולי היא גם תהיה כוכבת הוליוודית קטנה יום אחד. ב"12" היא דווקא היתה טובה מאוד, בתפקיד שנתפר בול למידותיה (הלא גדולות! תפסיקו עם זה!). היא עוד תהיה נערת שער בהרבה מקומות.