קטגוריה: פרסום

קלוני. אפילו מפרסומות הוא יוצא טוב

קלוניפורסם במקור ב"פנאי פלוס", אוגוסט 2013

אף אחד לא אוהב פרסומות. זה מס שפתיים שכולנו נושכים כדי לקבל את ליטרת התוכניות שלנו. בהתאם לכך, אף אחד לא אוהב כוכבים שמשתתפים בפרסומות. אנחנו אוהבים אותם כי הם מוכשרים, או מצחיקים, או פליטי ריאליטי. אבל אנחנו לא אוהבים אותם בזכות הפרסומות.

ואז מגיע ג'ורג' קלוני ומאתגר את כל מה שחשבתי על סלבריטאים בפרסומות. הוא נכנס לביצה הממוסחרת, שולה מתוכה את תיבת האוצר, ועוד זוכה לתשואות הקהל. למה? כי קלוני פורט חוזי פרסום למטבעות פוליטיים.

קלוני הוא הפנים היפות של "נספרסו". וכשאדם כמו קלוני הופך לפרזנטור, זה לא מגיע רק עם שארם הוליוודי וסעיף שכר אסטרונומי; זה מגיע גם עם אג'נדה. קלוני מסתובב עם משפחת מגדלי קפה בקוסטה ריקה, פועל למען הגדלת ייצוא הקפה מאפריקה, יושב במועצת הקיימות של נספרסו.

אבל זה עוד כלום. לאחרונה התברר מה קלוני קונה עם הכסף של נספרסו: לוויין ריגול. לא, זו לא גחמה מגלומנית של כוכב משועמם. הלוויין של קלוני עומד על הגבול בין דרום סודאן לסודאן וצופה בעומאר אל-באשיר, המכשפה הרעה מהצפון, מתעד את צבאו ומתריע על תנועותיו. או כפי שקלוני הסביר זאת בפשטות: "אני רוצה שפושע המלחמה הזה יזכה לאותה כמות תשומת לב שאני מקבל".

קלוני הוא מנהיג חברתי לא פחות מכפי שהוא כוכב הוליוודי. כשאסון טבע מכה בגלובוס, קלוני מתייצב. בטבח בדארפור הוא מטפל ישירות מול הנשיא אובמה, במה שנראה כמו פגישת פסגה טבעית של מנהיגי העולם החופשי. את הכסף שהוא מרוויח בכל מיני "אושנים" הוא משקיע בסרטים עם אג'נדה שקרובה לליבו. קמפיין נספרסו הוא יוצא דופן, אבל רק אם מתעלמים מהעובדה שבמרכזו ניצב הצליין הכסוף. אל תתפלאו כשתראו אותו יום אחד רץ לנשיאות. אם הפרזנטור של בנק הפועלים יכול להיות שר אוצר, אז הפרזנטור שלקח את נספרסו לסודאן יכול להיות נשיא ארה"ב.

מכוניות, דאודורנטים והחולצה של ג'ו מונטנה: הפרסומות הטובות של סופרבול 2013

ביונסה בסופרבול 2013

סופרבול 2013 נגמר. זה קרה כבר ביום שני בבוקר. אני מצטער, לקח לי קצת זמן להתאושש מהפסד הניינרס, ועוד קצת זמן להשלים שעות שינה, ועוד קצת זמן להשלים צפייה במקבץ הפרסומות המלא שהפעם החמצתי (ב-ESPN מעדיפים לשדר שמונה פעמים את הפרומו המתיש לליגת הגולף לנשים האמריקאית). בכל אופן, זה לא הבלוג לספר לכם על המשחק המרתק שהיה. זה בלוג תרבותי, ואם הגעתם עד כאן, זה בגלל הפרסומות.

ככה זה היה בשנה שעברה, ואני יכול להעתיק את הפתיח כמעט במלואו:

כי גם מי שלא מתעניין בסופרבול, מתעניין בדרך כלל בפרסומות. ובצדק – הפרסומות הן נושא בפני עצמו כשמגיעים לסופרבול. ובכלל, מרענן מדי פעם לראות פרסומות אמריקאיות, כדי להבין עד כמה אנחנו בכלל לא בכיוון. משום שהפרסומות באמריקה אומרות, כמעט תמיד, דבר אחד: בידור. הן כמעט תמיד מנסות להצחיק. לא לשכנע, לא להפליג בשבחים, לא להיות ספקטקולארי, לא למכור דימויים שנראים נכונים למותג. כל אלה הם לא פעם תוצרים נלווים, ומכוונים, אבל הפרסומות (כמעט) תמיד ינסו בראש ובראשונה להעלות על פניך חיוך. כי הם יודעים שכך הם יקנו אותך. וזה כמעט א"ב של מכירות.

וזה בולט תמיד במבול הפרסומות של הסופרבול, שבו תשעים אחוז מהפרסומות הן פרסומות מצחיקות, ועוד 2-3 הן פטריוטיות (הערה עדכנית: את הפטריוטיות השארתי הפעם בחוץ, כי הן שעממו אותי. לא היה את האמינם של 2011 או את הקלינט של 2012. היתה אופרה. מצטער, זה לא אותו דבר בשבילי).

 אז הנה עשר פרסומות שחיבבתי במיוחד (לא לדאוג, מדובר בפחות מעשר דקות של צפייה).

1.

פולקסוואגן

מפתיע איך מבטא ג'מייקני יכול להאיר את היום. ריספקט בוס מן.

2.

יונדאי סנטה פה.

ג'ודי היל ("עקוב ודווח") ביים סרטון מקסים של יום אגדי.

3.

טאקו בל

איטס גרנדפס נייט אאוט (ביים: נועם מורו, שאנחנו תמיד מתגאים בהיותו ישראלי לשעבר).

4.

איטרייד

אני מחבב את הילד הזה.

5.

ספיד סטיק

(דאודורנט 1) מזכיר לי שאני מבלה מעט מדי זמן במכבסות ולא פוגש שם בחורות יפהפיות כמו שתמיד קורה בסרטים.

<iframe width="560" height="315" src="http://www.youtube.com/embed/0mMPoBaLho8&quot; frameborder="0" allowfullscreen></iframe>

6.

אולד ספייס

(דאודורנט 2) אולד ספייס תמיד משעשעים אותי. גם כשזה בחור שלובש זאבים.

7.

אקס

(דאודורנט 3) לא פרסומת גדולה, אבל התובנה שלה כל כך חדה ומבריקה שאי אפשר להתכחש לה. מזכיר לי את בן הנשיא בפרק הראשון של "1600 Penn", שחולם שאביו ימנה אותו לצ'יף אסטרונאוט.

8.

טייד

כבוד למונטנה ביום הגדול של הניינרס.

9.

אוראו

קרב לחישות הרואי.

10.

קוקה קולה

אחת הפרסומות הכי מדוברות בסופרבול היתה פרסומת האחווה של באדווייזר, על חברות בין אדם לסוס. אבל עם כל האהבה שלי לסוסים, הפרסומת הזאת היא חתיכת קיטש. אם כבר מסרים הומניסטיים, זאת של קוקה קולה עדיפה בהרבה.

חמש הערות:

1. הפרסומת הכי מדוברת, זאת של בר רפאלי לגו.דאדי, בחוץ. כי עם כל האהבה שלי שאינה תלויה בדבר או בגיוס חובה לבר, אני מודה שהיא עושה לי קצת לי טוב בבטן.

אגב, אם כבר גו.דאדי, עדיפה הפרסומת החביבה הזאת.

2. כל כך קיוויתי לא לראות פרסומת עם גאנגם סטייל. כל כך.

3. את כל הפרסומות אפשר למצוא כאן.

4. ואת החמישים הכי טובות אי פעם של בליצ'ר רפורט כאן.

5. וככה זה היה בשנה שעברה.

וארבעה בונוסים

1.

הטריילר הכי טוב של הסופרבול. עושה רושם שבנדיקט קאמברבטץ' יהיה נבל נפלא.

אבל הטריילר הכי טוב בכלל לא שודר בסופרבול, אלא רק נרמז בסופרבול, רמז שהוביל לדבר הזה:

2.

חלק מהעניין הגדול בסופרבול הוא בכלל הפרסומות שלא משודרות בו – הפרסומות המצונזרות, גם אם לפעמים אף אחד לא ממש מבין למה הן מצונזרות. הפרסומת הזאת של סודה סטרים צונזרה ע"י CBS אבל הפכה לויראלית. האמת היא שאני לא מבין לא את החלק הראשון של המשפט האחרון, ולא את החלק השני.

הפרסומת של דוריטוס לא נראית מבריקה, עד לשנייה האחרונה שלה.

אבל זאת כנראה הטובה מכולם.

3.

25 פרסומות הסופרבול הטובות בכל הזמנים.

4.

לא צריך לאהוב פוטבול כדי ליהנות מהסופרבול, ולא צריך יותר מתירוץ כדי לראות את קווין בי.

ביונסה סופרבול 2013

תמונה

הקמפיין החדש של "קדימה"

הרולר (2.3.12)

1.

בשל לחץ עבודה, הרולר לא עלה במשך השבועיים האחרונים, והצטברו חומרים רבים על השולחן. למשל – וויטני יוסטון מתה. זוכרים?

 

תעזבו אותי מכל הקיטש שלה. בעיני זה עדיין השיר הכי טוב שלה. ורק בגרסה הזו.

2.

וביום רביעי מת דייוי ג'ונס – מהמאנקיז, לא מ"שודדי הקאריביים". כמה עצוב.

אז כולם מכירים את "I'm a Believer", ואני מניח שגם את "Sleepy Jean" – שניהם נפלאים – אבל הנה משהו אחר. במחווה לסצנה שהבאתי כאן לפני זמן לא רב, מתוך "פרח הקטטוס", הנה "She Hangs Out" לזכרו (ג'ונס הוא הסולן עם החולצה המצחיקה והתנועות המצחיקות עוד יותר).

(וכאן ג'ונס מבצע את השיר בהופעה מהשנים האחרונות, עם הרבה חן והומור עצמי)

3.

ובזמן שלא היינו פה אדל הספיקה לחזור מנבצרות, להכחיש פרישה ולקטוף את כל הפרסים בעולם. בצדק.

4.

עוד מהגראמי: ברוס אלמייטי מאותת שהוא חוזר.

5.

אבל הדבר הכי מרגש בגראמי היה זה.

לא יודע מה איתכם – I'm thinking of Good Vibrations.

6.

ומהגראמי – לאוסקר. סיכום מזורז של אוסקר די משעמם תמצאו כאן.

אם אתם מתעקשים על קטע מהאוסקר, קחו את זה.

וזו, כמובן, תמונת השבוע:

7.

אמנם הפסדנו לאיראנים, אבל אפשר להתנחם בכמה דברים. ראשית, הפסדנו לסרט מצוין. שנית, פוליטיקה בלה בלה בלה. שלישית, כבוד בלה בלה בלה. ורביעית, יצא מזה יופי של מערכון ל"ארץ נהדרת", שהיה מחווה ראויה לשלמה בראבא (שבטח חלפה לחצי מצופי "ארץ" הצעירים מעל לראש).

8.

"הארטיסט" הוא הזוכה הגדול של האוסקר, עם פרסי הסרט, הבמאי והשחקן הטובים ביותר – אבל "הוגו" יצא עם מספר שווה של פסלונים (חמישה). הביקורת על הסרט הנפלא הזה כאן (ועל "הארטיסט" – כאן).

9.

בחזרה למוסיקאים ולאמנים מתים – גם לאריק לביא הגדול מתוכנן אלבום חדש – אוסף שילווה ביוגרפיה שכתבה רעייתו שושיק שני – ובאוסף שיר חדש של נעמי שמר. אני מאלה שמברכים תמיד על גילויים חדשים של אמנים מתים.

את זה אתם מכירים? (מתוך אוסף קודם של הקלטות נדירות של לביא – "בדרכי שלי". דוד אבידן התפרע)

10.

וממוסיקה – לשירה. יום השירה הבינלאומי צוין השבוע בעולם – וגם כאן בבלוג.

11.

גם זו שירה:

מיכאל הנדלזלץ מביא בביקורתו על "קומדיה של טעויות" של "הקאמרי" טקסט נהדר – מונולוג של תומאס מור, ממחזה המשויך בין השאר לשייקספיר, בתרגומו של דורי פרנס. פרנס קושר בין המונולוג לבין "קומדיה של טעויות" כמחזה על שוהים לא חוקיים – עניין רלוונטי כמובן לנו ולזמננו. הנה המונולוג:

תדמיינו לראות את הזרים

האומללים, עם תינוקות על גב,

נושאים מטען עלוב, מדשדשים

אל הנמלים והחופים בכדי

להישלח אך אתם מתרווחים

כמו מלכים במשאלות לבכם.

ומה השגתם, אה? הוריתם איך

עוז מצח והיד החזקה הם המנצחים!

לפי תקדים זה איש מביניכם

אף פעם לא יחיה עד גיל זקנה:

כי עדר בריונים אחר, אם רק

יצוץ בו חשק – באותה היד,

בשם אותן סיבות, אותה הזכות,

יעוט גם עליכם כמו כריש,

ובני-אדם כמו דגי-טרף רק

יאכלו זה את בשר זה.

ואם, נאמר, המלך, אשר חס על מי

שמתחרט, לא יעניש אתכם,

רק יגרש, לאן תלכו? צרפת,

גרמניה, הולנד, פורטוגל, ספרד?

לא-לא, בכל מקום שלא כפוף

לאנגליה – אתם תהיו זרים.

ינעם לכם למצוא אומה כל כך

ברברית שבפרץ אלימות

מחריד לא תעניק לכם מעון,

תבעט בכם כמו בכלבים?… כיצד

תרגישו אם כך ינהגו בכם?

זה מצבם של הזרים, וזה

לבכם: הר פרא בלי אנושיות.

12.

"שלושת החזרזירים" – גרסת העיתונות המודרנית (פרסומת של הגרדיאן)

13.

אסי דיין העניק ראיון מעניין לאורי קליין ב"גלריה" לרגל עליית "ד"ר פומרנץ".

14.

זוכרים את "Iron Sky" (הסרט על הנאצים בחלל)? אז הוא יופץ בישראל!

15.

זינוק של 100% בהוצאת שכר המנהלים מ-2006; 34 מיליון ש"ח הוצאות גביה; 45 מיליון ש"ח הוצאות נסיעות, טלפון ואש"ל – דברים שצריך לדעת על רשות השידור (רגע לפני ש"המדריך למהפכה" של דורון צברי מגיע ליס דוקו).

(נתי טוקר ב"דה מארקר")

16.

שמתם לב שהריאליטי בארץ נהיה רכרוכי? גילי אייזקוביץ' מ"גלריה" שמה לב. אחת האמירות של עמי גלאם (מנהל תחום בידור וריאליטי ב"קשת") מתוך הכתבה מעניינת במיוחד. גלאם מספר על פרק ב"מאסטר שף" שבו הוחלט, ללא תכנון מראש, לוותר על ההדחה. "בתחילת דרכנו בריאליטי בטחנו רק ברגע ההדחה. חשבנו שזה מה שאנשים רוצים לראות. עם הזמן התברר שלצופה הדרך חשובה כמו התוצאה, לפעמים אפילו יותר".

17.

נילי אושרוב תמהה, ובצדק, על ההתלהבות מכך שעומר אדם הואיל בטובו להתגייס לאיזה תפקיד עורפי.

18.

ואני שמח לגלות שסוגיות פוליטיות וחברתיות שהחברה הישראלית זרקה מהדלת חוזרים אליה מהבריכה בוילה של "האח הגדול" (מתוך "עכבר העיר").

וכמעט באותו הקשר – מברך על עצם קיומה של "עבודה ערבית" (מתוך "בית אבי חי").

19.

שמעתם על המלצר שהכה סועד שלא השאיר לו טיפ? הגיע הזמן לדבר על עניין הטיפים. את הנורמה הנפסדת הזו צריך להפסיק.

מובן שלרובנו (לרבות אנוכי) לא יהיה האומץ לא לתת טיפ. הנה תרגיל מחשבתי שאולי ישחרר אותנו מעכבות: נניח שנפסיק לתת טיפים. הכנסתם של המלצרים תצנח – הרי רוב משכורתם מבוססת על הטיפים. המקצוע יאבד אטרקטיביות – והרי כל האטרקטיביות שבו היא הטיפים. המלצרות היא עבודה מייגעת, ובלי הטיפים היא גם לא מתגמלת. מלצרים יתפטרו מעבודתם. בעלי המסעדות יאלצו להעסיק בשכר הנמוך מלצרים מוכשרים פחות, אדיבים פחות, מיומנים פחות. לקוחות יפסיקו להגיע למסעדות שבהן השירות יהיה ירוד. בעלי המסעדות שירצו להתאושש ולהתבלט, ישפרו את תנאי המלצרים, יגייסו כוח אדם טוב יותר ויחזירו את הלקוחות. בסופו של התהליך, כולם ירוויחו: המסעדות ישובו לשגשג, המלצרים יהנו משכר קבוע והולם, הלקוחות יהנו משירות טוב, והטיפ יחזור להיות טיפ: ינתן במקרים החריגים בהם הוא ראוי להינתן.

עוד בנושא – כאן.

20.

מה אם גברים ונשים היו מתחלפים בתפקידים בסצנות הברים? זה היה נראה בערך ככה.

וזה ההמשך

מזכיר את זה.

וזה ההמשך

יש גם את זה

21.

טריילר לשבת

טים ברטון חוזר ל"פרנקנוויני".

בונוס: "פרנקנוויני" המקורי (ובונוס בבונוס – הופעות מפתיעות של שלי דובאל, דניאל סטרן, סופיה קופולה וג'ייסון הרווי, שהיה האח וויין המעצבן ב"שנות הקסם" – שם, אגב, שימש סטרן כמספר, קולו של קווין ארנולד המבוגר)

הרולר (10.2.12)

1.

אוסקר 2012: הספירה לאחור נמשכת. השבוע התכנסו כל המועמדים לצילום המסורתי של האקדמיה. הנה כמה מהתמונות (ועוד תמונות כאן).

קלוני - מאחוריך. דוז'ארדן.

אומרים שהחזה של האוסקר מבוסס על דמותו. פיט

להיות זבוב על הוילון הכחול הזה. ספילברג וסקורסזי

תמונה קבוצתית של כל המועמדים. אין טעם לחפש את וודי אלן.

2.

ומפגש פסגה הוליוודי למפגש פסגה מוסיקלי שקרם סוף סוף עור וגידים: אריק איינשטיין ושלמה ארצי – לטעמי, באופן חד משמעי ובלי להיכנס לקריטריונים איכותיים, שניים משלושת הזמרים הגדולים בתולדות המדינה – חברו לשיר משותף. ובכך גם נסגר משולש עם הצלע השלישית, שלום חנוך, ששיתף פעולה עם השניים.

בעצם, אולי המילה "מפגש" אינה במקום. כפי שמספר אורי זר אביב ב"גלריה", השניים אפילו לא נפגשו באולפן. שלמה שלח שיר, אריק הרים אגודל לאישור, כל אחד הגיע לאולפן, והיידה לתחנות הרדיו המשתוקקות.

צריך לומר שאפו לארצי. הוא יודע שהמעמד שלו בציבור הרחב נמצא כמעט ביחס הפוך למעמדו בקרב מבקרי המוסיקה. הוא לא אריק ולא שלום, וכנראה לעולם לא יהיה (אלא אם יביא אותה בטוויסט ג'וני-קאש-ריק-רובין בסיום הקריירה). אז הוא מנסה לקבל את הלגיטימציה הביקורתית-אליטיסטית דרך החיבור איתם. ההצלחה, בינתיים, חלקית.

ואיך השיר? תשפטו בעצמכם. ותקראו גם את שי להב ב-YNET.

להתראות באיזו הופעה? לא הייתי בונה על זה. יש דברים שאפילו שלמה ארצי הגדול לא יכול להשיג.

הנה הטקסט:

בנקודה שבה הכל מתחיל תגיד לי, האם ליבך בוכה מאושר או כאב? האם אתה זוכר רגעים אינטימיים, בהם אתה פותח את הלב

בנקודה שבה הכל ממשיך יש קושי, תמיד האמנתי שבאמת יהיה רק טוב, ולפעמים כשהופיע רגע אושר, ניסיתי רק לשמור שלא ייעלם בסוף.

פזמון: עומדים על שביל חיים חוזרים הביתה, שנינו נעים בין אהבה לבין בריחה, בנסיעות הארוכות הייתי שר לה, האם על מה שבאמת קרה לך?

עומדים על שביל חיים בתוך החושך, שים לב הטוב מגיע בדממה דקה, כשהרחוב מתחיל להתעורר בבוקר, הרעש הגדול מכסה את השתיקה.

בנקודה שבה הזמן עוצר לרגע, האם פגשת לפעמים את הבדידות? הייתי נעמד לא פעם ומחכה לה, מת להרגיש אצלה האיש הכי אהוב.

פזמון: עומדים על שביל חיים חוזרים הביתה

בנקודה שבה הכל מתחיל בלי רשע, האם אפשר לחיות בתוך בועה? תקשיב לרוח וללב יש צל חומק שם, להתראות באיזו הופעה…".

3.

אז הופעה של אריק ושלמה עדיין לא באופק, אבל זו של מדונה דווקא כן. המדונה תופיע באצטדיון ר"ג ב-29.5, והמחירים שווים לכל נפש שיכולה להרשות לעצמה כרטיס ב-250 ₪. רכישת כרטיסים ב-eventim.co.il, החל מהיום.

4.

בדיוק באותו שבוע בו התבשרנו על הופעתה של מדונה בארץ, קיבלנו גם חתיכת טיזר: מדונה בהופעת המחצית של הסופרבול.

הנה קטע מתוכה, עם M.I.A וניקי מינאז'.

(ההופעה במלואה – כאן)

וכמובן שבלי הפשלה התורנית אי אפשר. הפשלה מוגשת בחסות M.I.A והעורכים הלא ערניים ב-NBC.

5.

ואי אפשר להגיד סופרבול בלי להגיד "3.5 מיליון דולר על חצי דקת פרסומת?!". כן, זה המצב. האם זה שווה רק בשביל לתת לקלינט איסטווד לדברר אותך? מבחינתי התשובה היא כמובן כן.

פוסט הפרסומות המלא כאן.

6.

אפרופו פרסומות: בשעה טובה ובאיחור של שנתיים הגיעה לישראל (ביחד עם המותג עצמו) הפרסומת המפורסמת, הנפלאה והמצליחה של "אולד ספייס".

איזו פרסומת מעולה. מצחיקה אותי בכל פעם מחדש (מאחורי הקלעים שלה – כאן).

מרשים במיוחד אייזיאה מוסטפה, שחקן פוטבול לשעבר שמגלה כאן כישורים קומיים אדירים (וכשנשאל ממה הוא הכי נהנה בקמפיין, ענה בקולו העמוק: "The Ladies").

ויש עוד עשרות סרטונים כאלה, ששווה לבדוק. לא כולל פרודיות.

כל הפרסומות של "אולד ספייס" – כאן.

והנה הפרודיה הישראלית (יוצר: גל ינאי).

7.

אפרופו תגובה מאוחרת: בשעה טובה נוסחה התשובה הישראלית הזו: "דברים שתל אביבים אומרים" (יוצרים: רפי ברבירו ונועה לביא).

זו כמובן תגובה לסרטון המצוין "Shit Girls Say" (והנה פרקים 2 ו-3)

ויש גם שיט שרווקות אומרות, שיט ששיכורות אומרות, שיט ששמנות אומרות וכן הלאה עד הנצח.

הבעיה היא שכמעט כולן לא מתקרבות למקור. באופן מאוד לא מפתיע, דווקא זו שעשעה אותי. זה ישעשע כל גבר, אני מניח:

8.

וואו. אני כבר רגיל לזה ששני סרטים של כוכב קולנוע עולים במקביל: ניקולאס קייג', ראיין גוסלינג, קייט בקינסייל לאחרונה. אבל צ'נינג טייטום? שני סרטים של צ'נינג טייטום? במקביל? זה גדול עלי. דו"חות צפיה ב"בן של אף אחד" ו"לא תשכח" בהמשך השבוע. אולי.

9.

ועוד עלה השבוע: "מלחמת הכוכבים: אימת הפאנטום". בתלת ממד. השד יודע למה אנחנו צריכים את זה. בטח שלא בשביל זה – הטריילר הזה לבדו הצליח לגרום לי לוותר על הצפייה.

10.

זה הרבה יותר טוב – "Star Wars Uncut". זוהי גרסת השיווד האולטימטיבית שיצרו מעריצי הסדרה למיתולוגיה שג'ורג' לוקאס מחריב בהתמדה. מדובר במקטעים בני 15 שניות שיצרו מעריצים מכל רחבי העולם, אשר בראו מחדש את "מלחמת הכוכבים: תקווה חדשה" (באורך מלא, כן?). זה די סמטוחה – היא כוללת כלבים, רובי מים, לגו, מטוסי נייר, שקיות קרטון ומה לא, כשהכל מתערבב בתוך הסצנות – אבל זו סמטוחה משעשעת מאוד.

הנה הטריילר:

11.

אז מה היה לנו השבוע בבלוג? חוץ מהסופרבול, דיברנו גם על סרט גיבורי העל המפתיע "כרוניקה בזמן אמת" ועל גיבורת העל מריל סטריפ ב"אשת הברזל", וציינו 200 שנים להולדת דיקנס. אבל הפוסט הפופולארי ביותר בבלוג בשבוע האחרון היה – ועלי להוסיף כאן "במפתיע" – זה שהביא מבחר קטן מיצירתה של ויסלבה שימבורסקה המנוחה. מסתבר שרבים ביקשו לחשוב רגע קט על גורל שימבורסקה. בימי "האח הגדול", זו מחשבה מנחמת מאוד.

12.

בשעה שבתי קולנוע בתל אביב רק נעלמים, טוב לשמוע גם על אחד שנולד. זה קרה השבוע בבית ציוני אמריקה: "אורלנדו סינמה", בית קולנוע בן שני אולמות שמתכוון להוות אלטרנטיבה לקומפלקסים הגדולים. מה זה אומר? הקרנות בוקר (מהשעה 10:00), למשל, ואפילו במחיר מוזל (לפחות בתקופת ההרצה) – 29 ₪ ליומית. הבעלים, עודד הורביץ-ראובני, מבטיח גם רצועות נושאיות, הזדמנות לסרטים שהדרישות המסחריות סותר את אופיים, וקלאסיקות מהאוצר של סרטי אורלנדו. בקיצור – נדמה שמדובר בקולנוע שבאמת נולד מאהבת סרטים.

בשבועות הקרובים יוקרן ב"אורלנדו סינמה", בין השאר, סרטו המצוין של קמרון קרואו על פרל ג'אם, "20", שזכה בארץ להקרנה חד-פעמית בלבד. זה בהחלט שיבוץ בכיוון הנכון.

13.

דיווחים ממחלקת אבידות:

בשבוע שעבר נפטר איאן אברקומבי – לא מ"אברקומבי אנד פיטץ'", אלא מ"סיינפלד". מיסטר פיט, כמובן.

בשישי שעבר נפטר ממחלת הסרטן בגיל 69 זלמן קינג, שחתום על כמה מהיצירות האירוטיות המפורסמות בתולדות הקולנוע המודרני – ""סחלב פראי", "יומני הנעל האדומה" ו"תשעה וחצי שבועות של שכרון חושים" (אותו הפיק לאדריאן ליין). היה זה אך הולם שאת הבשורה על מותו נשא צ'ארלי שין.

אתמול הלכה לעולמה המשוררת ש. שפרה (שפרה שמואלביץ'), שחתומה בין השאר (לצד פרופ' יעקב קליין) על אנתולוגיית שירת המזרח הקדום המונומנטלית "בימים הרחוקים ההם".

הנה טליה אליאב שרה את "פשוט" שכתבה ש. שפרה (לחן: חיים רחמני).

אבל האבידה שנגעה ללבי יותר מכל התרחשה בדיוק לפני שבוע, כשבגיל 81 הלך לעולמו בן גזארה – מהמעולים שבשחקני הוליווד, שבעיני זכור בראש ובראשונה דווקא כאביו של וינסנט גאלו ב"בפאלו 66".

מכיוון שאת הקטע שבלינק לא ניתן לאמבד, הבאתי לכם במקום קטע מ"רציחתו של סוכן הימורים סיני" של ג'ון קסאווטס, שגזארה נמנה על הלהקה הקבועה שלו (הופיע גם ב"בעלים" וב"ליל הבכורה")

14.

בשבוע הבא יצוין ולנטיינ'ס דיי. ואם אתם מחוסרי עבודה בולנטיין כמוני, אין סיבה שלא תבחרו בדרך הזומבית לציין את היום.

מדובר ברעיון של חובבי זומבים בכלל ו"המתים המהלכים" בפרט, המבקשים לאתגר את יום האהבה הסכריני ולצאת למצעד זומבי בינלאומי ב-11 בפברואר. אתם מוזמנים להצטרף לצעדה התל אביבית, מחר ב-19:00. פרטים נוספים כאן (יום הזומבי-ולנטיין) וכאן (מצעד הזומבים בישראל).

15.

אפרופו "The Walking Dead" – אתם כבר מכירים את ה"The Walken Dead"?

16.

מרצ בחרה מנהיג. הבעיה היא שהיא בחרה בין (זהבה) גלאון ל(אילן) גילאון. הכרעה על קוצו של יוד – זו ממש עילה לתביעה בגין זיופים, לא?

17.

אפרופו תביעות: שבוע מצוין עבר על "עובדה"; זיכוי ראוי בפרשת סגן ר', ותחקיר מקומם ופוקח עיניים על עבודת הלוביסטים בכנסת. שווה צפייה.

18.

אפרופו תחקירים: ברוך קרא פרסם בערוץ 10 תחקיר על הנעשה באגף הפיקוח על הגז במשרד התשתיות. באחד הרגעים בכתבה נשמעת היועצת המשפטית של האגף, אולגה רזניקוב-גבאי, כשהיא מודיעה לבעליה של חברת גז כי האגף השתיל סוכן סמוי בחברתו, ומפלילה את הסוכן במילים "הוא לא עשה בר מצווה". אני נתפס למשפט הזה, כי הוא כל כך מטומטם עד שהוא מצחיק. האם היועצת המשפטית המלומדת באמת חושבת שהמשפט "המעורפל" הזה הוא שיציל אותה מלתת דין על מעשיה?

19.

ובחזרה לכנסת: חברת הכנסת אורית זוארץ מקדמת חקיקה נגד משלמים על שירותי מין. מבלי להיכנס לסוגיה המורכבת, צריך לגנות את מי שבחר להלחם בה באמצעות הפצת כרטיסי ביקור עם המספר שלה בתל אביב, במתכונת המוכרת לכל מי שחנה בתל אביב אי פעם ומצא את הכרטיס המבטיח צמוד לשמשה. כמה נמוך.

20.

ועוד מהכנסת: החוק המטומטם שחייב את ערוץ 10 לשדר את מהדורת החדשות שלו מירושלים יצר מצב אבסורדי שבו המהדורה המרכזית מתנהלת כשהמגיש באולפן, וכל הכתבים והפרשנים נמצאים מגבעתיים. אז מה בדיוק הרוויחו מהחוק? האם יעקב אילון ותמר איש שלום העתיקו את מגוריהם לבירה? מובן שלא. הוא שאמרתי – טמטום.

21.

השבוע שמעתי את יעל דן מראיינת ברדיו את יובל בן עמי. לפני הראיון היא הקדימה וסיפרה על החשיפה הגדולה של חייו. שתי מחשבות עלו בי. הראשונה: די. עד מתי תתואר כל יציאה של סלבריטאי מהארון כ"חשיפה" מרעישה?

השניה היתה רעיון: אנחנו כבר לא מתרגשים מהומואים, לסביות ואפילו טרנסג'נדרים שיוצאים מהארון, אבל מה בדבר יציאה מהארון של טרנסווסטיט או קרוסדרסר? זה יהיה חדש. זה יהיה מעניין.

בום. דקות מאוחר יותר, ומסתבר שזו בדיוק החשיפה האמיצה להדהים של בן עמי: בלילות הוא מגלח רגליים, שם בלונים עם מים בחזייה, לובש שמלה אדומה ויוצא לכבוש את תל אביב בדמותה של אנה לולו.

הסיפור המלא והנועז בראיון של בן עמי עם יגאל סרנה, לרגל יציאת ספרו האוטוביוגרפי "הקומדיה התל אביבית".

22.

לידיעת קוראי מה שאלון עידן מכנה "נייר העמדה היומי של ראש הממשלה" ("ישראל היום").

23.

"אפרת" – העמותה המתנגדת להפלות – מתחילה להסעיר את הזירה הציבורית. השבוע נתקלתי לראשונה בתשדיר הרדיו שלה.

הבעיה עם התשדירים של "אפרת" היא לא שהעמותה מעודדת נשים לא לבצע הפלות. הבעיה היא שהיא לא אומרת את זה. הבעיה היא שבתשדיר היא פשוט מזמינה נשים ששוקלות לעבור הפלה להתקשר, במסווה של ייעוץ – כשבעצם יש כאן אג'נדה ברורה ומוצהרת. אני דווקא בעד פרישה של התמונה המלאה, ולא להגיד אוטומטית "כן להפלות!", אבל אני בספק אם זה מה שקורה ב"אפרת". וזה בטח לא מה שעולה מהקמפיין המעורפל שלה.

24.

הנה נשים שבאמת זקוקות לעזרה: האחיות סנגלי מהודו.

הן סובלות מתסמונת נדירה המכונה "תסמונת איש הזאב". אני לא חושב שצריך להכביר מילים. הדוקומנטריסט סנה גופטה מבקש כעת ליצור סרט אודותיהן, כדי לסייע במימון ניתוחי לייזר יקרים שיגאלו את הבנות. הסיפור המלא כאן.

25.

חדשות נפלאות: כתביו התיאולוגיים של אייזיק ניוטון עלו לאתר הספריה הלאומית. מי שמכיר את ניוטון בעיקר כפיזיקאי דגול – כלומר כולנו – יופתע לגלות את ניוטון התיאולוג הסקרן, עם פרשנויות מקראיות ונבואה לגבי אחרית הימים (2060, אם אתם צריכים להתכונן). מרתק.

26.

ברכות למנהלי הרדיו החדשים: מיקי מירו, שמינויו למנהל קול ישראל אושרר, וירון דקל, המפקד המפתיע של גל"צ. עם שניהם יהיה לכל הפחות מעניין – מירו כבר הצליח לעורר תסיסה בקול ישראל, ודקל הוא עיתונאי פוליטי אסרטיבי שיהיה מעניין לראות את חותמו על התחנה הנתונה למרותו של שר הביטחון המושמץ. שיהיה בהצלחה.

27.

ובטלוויזיה: "עבודה ערבית" חזרה לעונה שלישית, אמנון לוי פגש את אליקו כהן. כתבתי על שניהם (הלינקים בפנים).

28.

יאיר רוה מבקש ליצור מאגר תסריטים ישראלי. אם יש בידיכם כאלה, אתם מוזמנים להצטרף.

29.

"האלבומים" בערוץ 8 מגיע לסיומה בשבת עם הפרק על "פלונטר" של רמי פורטיס. השבוע גם התבשרנו בשמחה שהיא תזכה לעונה שניה (ובוואלה גם הציעו אלבומים חדשים לעסוק בהם).

הנה רצועה חביבה עלי במיוחד מ"פלונטר".

30.

תראו מי נפגשו בבית החולים.

זה מה שקורה כשמשחקים גיבורי אקשן אחרי גיל 60.

ועל כך כבר אמר רבנו דגלובר:

 31.

טריילר לשבת

ספיידרמן מתקרב. אני מאוד פסימי לגביו.

סופרבול 2012 – הצד הלא ספורטיבי

סופרבול 2012 נגמר. הניו יורק ג'איינטס ניצחו. היה מרתק (כמעט כרגיל), אבל זה לא בלוג ספורטיבי, אז לא ארחיב על כך. אם הפסדתם, כנראה שזה ממילא לא מעניין אתכם יותר מדי, ובאתם לפה בגלל הפרסומות.

כי גם מי שלא מתעניין בסופרבול, מתעניין בדרך כלל בפרסומות. ובצדק – הפרסומות הן נושא בפני עצמו כשמגיעים לסופרבול. ובכלל, מרענן מדי פעם לראות פרסומות אמריקאיות, כדי להבין עד כמה אנחנו בכלל לא בכיוון. משום שהפרסומות באמריקה אומרות, כמעט תמיד, דבר אחד: בידור. הן כמעט תמיד מנסות להצחיק. לא לשכנע, לא להפליג בשבחים, לא להיות ספקטקולארי, לא למכור דימויים שנראים נכונים למותג. כל אלה הם לא פעם תוצרים נלווים, ומכוונים, אבל הפרסומות (כמעט) תמיד ינסו בראש ובראשונה להעלות על פניך חיוך. כי הם יודעים שכך הם יקנו אותך. וזה כמעט א"ב של מכירות.

וזה בולט תמיד במבול הפרסומות של הסופרבול, שבו תשעים אחוז מהפרסומות הן פרסומות מצחיקות, ועוד 2-3 הן פטריוטיות. מיד תראו.

את כל הפרסומות של סופרבול 2012 אפשר למצוא כאן (וזה לא זמן צפייה ארוך במיוחד כמו שאפשר לחשוב. מדובר בספוטים של 30-60 שניות לרוב).

כמה מהפרסומות הטובות בתולדות הסופרבול אפשר למצוא בכתבה של עמרי פולק ב-NRG.

וכאן תוכלו למצוא את עשר הפרסומות שחיבבתי במיוחד (לא לדאוג, מדובר בפחות מעשר דקות של צפייה).

1.

סיינפלד. וניומן. בערך.

2.

שברולט. איזו פרסומת מעולה ונטולת תקציב.

3.

אופטימה. החומרים שמהם חלומות של גברים עשויים.

4.

יונדאי. חשיבה מקורית. אלא אם כן הם גנבו את זה מ"012". תשפטו אתם, אגב, אצל מי זה נראה יותר טוב ואצל מי זה יותר מצחיק.

5.

שברולט. גם מכוניות יכולות להיות הרפתקניות.

6.

הונדה. אם יש מחווה קולנועית, ברור שהיא תהיה כאן.

7.

בסט ביי. מהאנשים שהביאו לכם דברים מגניבים לסמארטפון.

8.

איטרייד. תינוקות מדברים. עובד מאז 1989.

9.

טויוטה קאמרי – ועוד כמה המצאות מבריקות

10.

זוכרים מה שאמרתי לכם על פרסומות מצחיקות? אז תשכחו מזה. כי זו הפרסומת הכי טובה שהיתה אתמול (המשך של הפרסומת הזו משנה שעברה)

טוב, אני לא אובייקטיבי.

בונוס (1)

הפרסומת הגרועה ביותר של הסופרבול. חוסר הבנה מוחלט של קהל היעד, שיושב וצורך בירות ונקניקיות בזמן שהוא רואה את הדבר המלוקק הבא (ואני אומר את זה כאוהד אמיתי של אובייקט המין המוצג כאן)

עוד פרסומות גרועות (עפ"י Superbowl-Commercials.org) – כאן

בונוס (2)

הטריילר הטוב ביותר של הסופרבול. סופר-גרופי (הגרסה הארוכה שלו, ששודרה באינטרנט במקביל למשחק – כאן)

בונוס (3)

המדונה. הרבה יותר טוב מ"W.E", אגב.

בונוס (4)

אפרופו האוונג'רס: למה היה ברור שהג'איינטס ינצחו.

בונוס (5)

M.I.A דואגת שלא יהיה משעמם.

הרולר (20.1.12)

1.

השבוע עמד, כמובן, בסימן גלובוס הזהב. ושלא במפתיע, "הארטיסט" (זה מה שחשבתי עליו – שהוא קסום) היה הזוכה הגדול של הערב. השנה היה משהו משעשע בבחירה הכפולה של העיתונאים הזרים – שבוחרים את הדרמה הטובה ביותר, ואת הקומדיה הטובה ביותר. בפרס הראשון זכה "היורשים" (האוברייטד לטעמי), שהוא דרמה קומית. בשני זכה "הארטיסט" – שאפשר להגדירו כקומדיה דרמטית. שניהם, למעשה, סרטים שנעים על קו התפר שבין שני הז'אנרים, שההפרדה הגלובוסית-זהבית שלהם הופכת מופרכת משנה לשנה.

ברכות לזוכים.

2.

כמובן שכוכב הטקס היה, כרגיל, ריקי "אם אעשה שוב סקנדלים, אין ספק שיזמינו אותי להנחות גם בשנה הבאה" ג'רבייס. כמה מטעמים ממונולוג הפתיחה המשעשע כתמיד שלו:

"גלובוס הזהב לאוסקר הוא מה שקים קרדשיאן לקייט מידלטון: קצת יותר רעשנית, קצת יותר טראשית, קצת יותר שיכורה וקלה יותר להשגה"

על אדי מרפי והאוסקר: "כשהאיש שאמר כן לנורביט אומר לך לא, אתה יודע שאתה בצרות"

"אסור לי להזכיר את מל גיבסון. במיוחד את הביוור של ג'ודי פוסטר" (באנגלית זה נשמע יותר טוב).

והנה המונולוג המלא. חפשו גם את המונולוגים שלו משנים קודמות, זו תמיד חוויה.

3.

מי שהיו חביבים במיוחד היו וויליאם ה. מייסי ואשתו פליסיטי הופמן, שבחרו להגיש את פרס שחקנית המשנה כך (אם הקישור שוב נחסם – יש גם פה):

4.

מישל וויליאמס כבר זכתה בגלובוס הזהב על "השבוע שלי עם מרילין" החמוד, אבל כנראה שבכל הקשור לאוסקר היא עדיין לא רגועה (בצדק. אני מוכן לשים כסף על מריל סטריפ ב"אשת הברזל" עוד לפני שראיתי יותר משלושה פריימים שלה בסרט). אבל אנחנו מרוויחים מזה, כי מישל הולכת ומתפשטת ל-GQ. מה שנקרא "תחרות בריאה".

Some like it hot. So do I

5.

אם יש מישהו שאין סיכוי שהבחירות שלו יתיישבו עם אלה של עיתונאי "גלובוס הזהב", זה כנראה קוונטין טרנטינו. טרנטינו בחר גם השנה את הסרטים הטובים ביותר שראה, וכרגיל, הוא מקפיד להיות "מיוחד".

עם מרבית הבחירות אין לי בעיה: "כוכב הקופים: המרד" ו"מאניבול" דורגו גבוה גם בסיכום השנה שלי (ואפילו סבלו משאריות 2010 שהתגנבו לרשימה); גם "העור בו אני חי", "חצות בפאריס", "אקס מן: ההתחלה", "לוחם" ואפילו "אחינו האידיוט" היו שם. "הארטיסט", שאצלנו כבר עבר ל-2012, הצליח בכל זאת להיכנס לסוף הרשימה שלי. אבל "שלושת המוסקטרים"? ברצינות, קוונטין?

רשימת הסרטים שהוא חיבב מעניינת יותר וטרנטינואית למדי (הרבה "הצרעה הירוקה", "קפטן אמריקה", "מהיר ועצבני 5", "משימה בלתי אפשרית: קוד הצללים" וכאלה). אבל מה שבאמת מפתיע זה של"דרייב" ול"פלדה אמיתית" (כמו גם ל"האנה" ו"מרדף עצבני" – כאן אני איתו) הוא נתן את פרס ה"Nice Try". "דרייב"? "ניסיון יפה"? WTF, קוונטין?

למי קראת "ניסיון יפה"?

6.

ועוד זוכה: "הערת שוליים". הוא עשה עוד צעד בדרך לאוסקר, ונכנס לרשימה המקוצרת של תשעת המועמדים (ביניהם גם הפייבוריט האיראני "פרידה" – שהשבוע התבשרנו שיוקרן בארץ). בשבוע הבא נדע אם סידר יהיה בחמישיה הסופית. נחזיק אצבעות.

תופר חליפות. סידר

7.

סערת יאיר לפיד מסרבת לשכוך.

הכניסה של לפיד לפוליטיקה (כאן הטור המלא שמסביר למה) העלתה שוב את קרנו הגוגלית של האתר הצ'אק-נוריסי "עובדות על יאיר לפיד", שכולל הברקות כמו "יאיר לפיד כתב את התנ"ך שנתיים לפני אלוהים", "יאיר לפיד מריח כל כך טוב עד שלפעמים הוא מסכים למרוח את עצמו על דאודורנט", ו"יאיר לפיד הזיז את הגבינה שלך. יש לך בעיה עם זה?". לרותם עידו קינן יש עוד כמה תוספות.

בינתיים, ב"נו ניוז" ו"מקור ראשון" פרסמו מאמר תגובה – "הטור האמיתי" של לפיד. למה הוא הולך לפוליטיקה? כי זה ישראלי בעיניו.

מיותר לציין ששי גולדן לא אוהב את המהלך. הנה עיתונאי אחד שלא יכנס לרשימה של לפיד.

פרופ' דני גוטוויין נשלח לבדוק את משנתו של לפיד באמצעות ספרו "שוב עומדים בטור". זה בעייתי, בלשון המעטה – עמדתו האנטיתטית של גוטוויין ידועה, וכך גם נקרא המאמר כולו, שהוא כלל אינו ביקורת ספרותית כמובן, אלא מאמר פובליציסטי (לגיטימי) שהשתרבב למוסף הלא נכון. אפשר ללמוד ממנו על לפיד, אבל בעיקר אפשר ללמוד ממנו על חילוקי הדעות בינו לבין גוטוויין (שקורא לו ניאו-ליברל ש"משתמש ברטוריקה של (שלי) יחימוביץ' כדי לקדם מדיניות בנוסח נתניהו).

ורותם שטרקמן ב"דה מארקר" עשה חתיכת עבודה והוציא מ-400 טורים של לפיד את המצע המפלגתי הפוטנציאלי. בין השאר הוא כותב "מתי אתה מבין שהמדינה מושחתת? כשבניין מתרומם במקום שבו אין שום סיכוי שבעולם שהתקנות העירוניות או המשרד לאיכות הסביבה היו מאשרים". וזה בא ממי שהתייעץ עם אהוד אולמרט על כניסה לפוליטיקה.

חבר, אתה מעיק. יאיר ואהוד

ועם זאת, במקום אחר הוא מאחל "שתהיה שנה כנה שבה פוליטיקאי יגיד 'אני כאן בשביל הכסא'". בעניין הזה אני מאמין לו. הוא לא הולך בשביל הכיסא. הוא כבר ישב על כיסא הרבה יותר נוח.

מתוך "TheMarker"

8.

דייויד מאמט חביבי נתן ראיון לאלוף בן ב"מוסף הארץ". את דייויד מאמט תמיד חייבים לקרוא, לא משנה באיזה פורמט.

9.

מה קורה כשמחברים את טים טיבו עם דייויד בואי? טים טיבואי.

10.

ואם כבר טים טיבו – פלייאוף ה-NFL הזכיר לי שאלה הפרסומות הכי טובות שאני רואה כרגע (לפוקס), בכיכובו של ג'יי. בי. סמוב, המוכר כלאון מ"תרגיע" (טוב, אני לא מסתכל על פרסומות ישראליות):

חפשו עוד ממנו ביוטיוב.

11.

ובינתיים, גם לליונל ריצ'י יש עדנה.

<iframe src="http://player.vimeo.com/video/35055590?title=0&amp;byline=0&amp;portrait=0&quot; width="400" height="225" frameborder="0" webkitAllowFullScreen mozallowfullscreen allowFullScreen></iframe><p><a href="http://vimeo.com/35055590">Hello</a&gt; from <a href="http://vimeo.com/ant1mat3rie">ant1mat3rie</a&gt; on <a href="http://vimeo.com">Vimeo</a&gt;.</p>

12.

האם אנג'לינה ובראד חוזרים בתשובה, או שהם סתם מגדלים משפחה של 15 נפשות? כן, מספרים שאנג'לינה בהריון עם מה שהוא כנראה העובר הכי יפה בעולם.

אם הבחורה הזו בהריון, כנראה שגם אני בהריון

13.

לא נפלתי מהסוס מ"סוס מלחמה", שהיה מרשים אך שמאלצי ומיושן לטעמי. אבל זה לא אומר שלא כדאי לראות אותו – ואת המערכון של "סאטרדיי נייט לייב".

14.

מה היה לנו השבוע בבלוג? ביקורות ("הארטיסט""היורשים"), קרבות (ג'ייסון סיגל נגד ארמי האמר) והרבה האחיות מארה (רוני וקייט בשער, "נערה עם קעקוע דרקון" ו"המבצר האחרון"). בקיצור – הרבה דברים טובים.

15.

זה שבוע טוב בקולנוע, שבו אפשר לפגוש את קייט בקינסייל פעמיים ("המבריח" ו"מלחמת האופל: התעוררות").  לא יודע מה איתכם – אני לא מחמיץ את קייט.

נשקיני, קייט. בבקשה!

16.

אין שום סיכוי שלאונרד כהן, גבר שאני מעריץ וזמר החורף הרשמי של הבלוג, יוציא שיר חדש אחרי שמונה שנים ולא תשמעו אותו כאן (גם אם באיחור רב).

17.

וזה בכלל רק בגלל שגם ברוס ספרינגסטין הגדול מבשל אלבום חדש. ויש גם סינגל:

http://ahref=

18.

ב"הארץ" הזכירו לי השבוע את המשחק "חמש אבנים". הידעתם שיש לו גרסאות רבות כל כך? ולמה הירושלמים תמיד צריכים להיות הכי מסובכים?

19.

"רחוב סומסום" חוזר לעונה חדשה ב"הופ". מוישה אופניק שם, חווה אלברשטיין מתארחת, ואפילו אלמו עושה עליה.

עד כאן החדשות הטובות. החדשות הרעות הן שאריק ובנץ נשארו על רצפת חדר העריכה, וקיפי עדיין מאופסן במחסנים של החינוכית.

זה לא אותו דבר בלעדיהם.

אבל אלה לא כל החדשות הרעות. יש עוד: הגרסה הפלסטינית של הרחוב בוטלה.

וגם בכך לא תמו החדשות הרעות. כי גם המקור האמריקאי בצרות. מיט רומני, שהולך ומסתמן כמועמד הרפובליקאי שיאיים על אובמה, כבר מאיים על PBS: "לא נהרוג את ציפורת, אבל לציפורת הולכות להיות פרסומות". הי, זה ממש כמו ביבי והחינוכית!

20.

הנה עוד פוליטיקאי מתוסבך: יובל בן עמי חובט באיווט ליברמן, על פי השיר האירי "Hey, Ronnie Reagan", או בגרסה החדשה: "שק לי, איווט" (נוסח עברי: רותי פליסקין ויובל בן עמי).

21.

אפרופו ליברמן (בערך): יגאל שתיים מזהה את אויבי האומה החדשים.

22.

אפרופו ליברמן (בערך) (2): הקומיקאי אילון גולד (כן, הוא יהודי. הוא אפילו אח של ארי גולד – לא ההוא מה"פמליה". ממש לא. הוא זמר R&B, והוא גיי) – בקיצור, אילון גולד צוחק על מבטאים. גם של ישראלים.

23.

עפרון אטקין נפטר השבוע, בן 59, לאחר מאבק במחלת הסרטן.

את פניו של אטקין אתם זוכרים בוודאי מתפקידו כאלוף הפיקוד מ"מבצע סבתא" ששכח איפה למד לעשות רוורס על עגלה (רמז: לא בפו"מ), ולאחרונה גם כמיקי כץ המשוקץ ב"פולישוק". את קולו אתם בוודאי זוכרים מתפקידיו כדולף מ"שאלתיאל קוואק" וכאחד מגלגוליו של קרנג ב"צבי הנינג'ה" (קדמו לו יהויכין פרידלנדר ועמי מנדלמן). יהי זכרו ברוך.

24.

ובאותה אווירה מדכאת: עלי מוהר, שבנובמבר האחרון צוינו חמש שנים לפטירתו, יזכה בשבוע הבא למופע מחווה. בין השאר תבצע בו נורית גלרון שיר מעזבונו של מוהר, שהלחין לה אבי גרייניק. הנה הוא לשיפוטכם.

25.

והנה עוד עלי מוהר – שיר ישן, ביצוע חדש ומקסים של מיכל שפירא ונפתלי קון (בקליפ בבימויו של גיא דיין).

26.

והנפטר הטרי ברשימה המצערת הוא שרגא גפני ז"ל, AKA און שריג ("דני דין"), AKA אבנר כרמלי ("הכדורגלנים הצעירים"). כמו עבור רבים אחרים, גם בשבילי מדובר בגיבור תרבות (או במי שברא כמה מגיבורי ילדותי). וברשימה שלי, אגב, אלון הכדורגלן ניצב אפילו מעל דני דין הרואה ואינו נראה. מומלץ לקרוא את אלי אשד, שכתב עליו בעבר כאן.

27.

ובאווירה אחרת: ג'ורג' טאקיי (סולו מ"מסע בין כוכבים") משתעשע על חשבון יוצאי הוגוורטס.

28.

אני לא רואה את "המרוץ למיליון", אבל השבוע, במהלך זפזופ מקרי, נתקלתי ונתקעתי על הקטע הזה.

אני מקווה שלא כל הקטעים בתוכנית נראים כמו זה, שפה ישראלים צוחקים על זרים בעברית, לועגים להם לפני המצלמה ומשפילים אותם ב"התחלות" שווא. מזמן לא הרגשתי "הישראלי המכוער בחו"ל" כמו אתמול.

29.

ויש גם טלוויזיה טובה: yes oh, שעולה ביום שבת ב-21:00 לאוויר עם מיטב התוצרת האמריקאית, מ"אימפריית הפשע" ועד "הומלנד", מ"ההריגה" ועד "משחקי הכס". הולך להיות חורף ארוך.

30.

חדשות טובות מהרצליה: "אולפני הרצליה" חוזרים להפיק סרטים. שיהיה במזל.

31.

הקרנות אחרונות ל"מורעלים" בסינמטק תל אביב. לכו!

32.

תשמעו, אני כל כך במקצוע הלא נכון…

33.

שמעתם על הסקנדל ב"האח הגדול" בברזיל? אני לא יודע מה מטריד אותי יותר – עצם ההטרדה המינית, העובדה שהיא נעשתה במקום הכי פומבי שאפשר להעלות על הדעת (טלוויזיה במעגל סגור שמשודרת לכל המדינה), או העובדה שאף אחד לא עצר את זה. אלוהים, שלא נגיע לשם.

34.

הקריקטורה הבאה (של לילך ארנשטיין) אינה מיועדת לצופי "האח הגדול". הם עלולים להיפגע.

35.

זה משעשע: עמוד האינטרנט של "חמש עם רפי רשף", כפי שנתפסה ע"י ניתאי אלבוים (ויה "סטטוסים מצייצים").

36.

"וניה הימן" היה המושג המחופש ביותר בבלוג השבוע (וליתר דיוק – המחופש בגוגל שהוביל לבלוג). זה קרה מכיוון שהימן ("בקיצור") שוב השתלט על הרשת עם סרטון חדש: "חיי מדף". אתם חייבים להודות שבשביל "תרגיל שנה ב'" זה די מרשים.

קרדיט יוצרים: וניה הימן, דנה פינטו ומרים נובופלסקי. שחקנים: ד"ר יעקב הימן, אסף סנפירי, דוד שוטנפלס, אלי רינמן, דבורה אחלדד ארושס, איתי אמינוף, סטפן הולצברג, קובי סוויסה, אליה לואיס, אורי לואיס ויוליוס הכלב.

37.

וגם זה סרטון מעולה (של "פולקסווגן" וה"גיים-דיי" שהם מכינים לסוף החודש, לכבוד "מלחמת הכוכבים")

38.

טריילר לשבת: "Moonrise Kingdom"

לווס אנדרסון יש סרט חדש. זה בהחלט נראה כמו סרט חדש של ווס אנדרסון (שכתב את התסריט ביחד עם רומן קופולה). וזה כל כך מסקרן.

וחוץ מזה, כל גדוד צופים שהרשג"ד שלו הוא ברוס ויליס הוא גדוד צופים שאני מוכן להיות חבר בו.