קטגוריה: תמונות קצרות

תמונות קצרות: קרוז קונטרול ("ג'ק ריצ'ר")

 ג'ק ריצ'ר

1. "יש את הבחור הזה. הוא סוג של שוטר. לפחות היה. הוא לא שם על הוכחות, הוא לא שם על החוק. רק צדק מעניין אותו. הוא יודע מה עשיתי. את לא יכולה להגן עלי. אף אחד לא יכול".

2. ידוע שג'ק ריצ'ר הוא בחור שנושק לשני מטר. ידוע גם שטום קרוז הוא בחור בגובה 1.72 מ'. גם אם תוסיפו לו סטאר קוואליטי לא תגיעו ליותר מ-1.85. על ריצ'ר יש גם 100-115 קילו. על קרוז, לפי גוגל, יש משהו כמו 77 קילו. הי, לפחות בגיל הם קרובים (ריצ'ר נולד ב-1960, קרוז שנתיים אחר כך). ריצ'ר גם בלונדיני, קרוז לא.

ההבדלים הפיזיים בין קרוז לריצ'ר כבר הצליחו לעורר לא מעט ביקורת. בצדק; הגודל של ריצ'ר הוא עניין משמעותי. תחשבו על צ'אק נוריס – עם כל הכבוד המיתולוגי לצ'אק נוריס, ויש כבוד כזה – עושה את הטרמינייטור. זה פשוט לא מסתדר.

3. לכן, אגב, סטיבן סיגל היה יכול להיות ג'ק ריצ'ר לא פחות טוב מקרוז. גם אם הרבה פחות רווחי.

4. לי צ'יילד (הוא ג'ים גרנט) סיכם זאת כך: "המידות של ריצ'ר בספרים הן מטאפורה לכוח בלתי ניתן לעצירה, וקרוז עושה זאת בדרכו שלו". טוב, שילמו לו הרבה כדי להגיד את זה.

5. "ג'ק ריצ'ר הוא רוח רפאים. אתה לא מוצא את הבחור הזה אלא אם הוא רוצה שימצאו אותו"

6. ג'ק ריצ'ר הוא גיבור פעולה כלבבי. הוא גיבור שהוא צאצא ישיר לשושלת של גיבורי על כמו באטמן וגיבורי מערבונים כמו האיש ללא שם, שאיש אינו יודע מאין באו, אבל הם תמיד שם כשצריך אותם. והם מאוד חזקים. ומאוד קולים. ומאוד שנונים.

7. "סנדי עובדת כאן?"

"מי אתה, שוטר? אני צריך שתראה לי תעודה"

"לך תקרא לסנדי"

"אני צריך לראות משהו"

"מה בקשר לבפנים של אמבולנס?"

8. כן, שנינויות רצות על ימין ועל שמאל ב"ג'ק ריצ'ר". אם הסרט הזה מרגיש כמו מותחן אקשן משנות השמונים זה בעיקר בגלל שאין בו דיאלוג שלא הושחז באבן. כן, ג'ק ריצ'ר הוא לא רק בריון מסוקס, אלא גם בדרן חד לשון. הוא בעצם פיליפ מארלו עם ימנית קטלנית.

9. "נולדתי באוקטובר. כשאגיע ליום ההולדת שלי, אירה. אחת, שתיים…"

10. עוד תכונה שג'ק ריצ'ר הביא מהאייטיז: לשמור שורות מנצחות לטיימינג המושלם. למשל, לא לענות בזמן על השאלה מה המספר הסידורי של הרובה של הרוצח. כמו שלימד אותנו בארני סטינסון – Wait for it. ואז זה יהיה לג'נדרי.

11. "אני מתכוון לפרק לך את הצורה ואז לשתות את הדם שלך ממגף"

12. ועוד משהו: כשצריך להסביר משהו, מסבירים. למשל, כשריצ'ר צריך להסביר אם הוא היה באמת הורג אדם עליו איים (ולמעשה, להסביר למה האדם הזה נשבר אחרי שתי שניות), הוא מסביר ("הוא ידע שאני לא מבלף"). כי הלן רודין (רוזמונד פייק) שאלה, כלומר הצופה שאל. כלומר, התסריטאי שאל, כי הוא הבין שזה קצת קלוש ושעדיף לשים את זה על השולחן ולגמור את זה, אפילו במחיר של דיאלוג מטופש. הי, ככה עשו סרטים פעם, deal with it.

13. קראתי ראיון עם צ'יילד שבו הוא ציין את אחת הבעיות בעיבוד של ריצ'ר לקולנוע: "איך מוציאים דברים מתוך הראש שלו ומעבירים אותם אל המסך?". מקווארי בחר לפעמים בדרך הגרועה ביותר: בדיאלוג ישיר. האמת? צריך להיות מאוד פתוח לקולנוע מיושן ב-2013 כדי לקבל את זה. בחיוך.

מה זאת אומרת "אין בסקר את המפלגה של אלדד יניב?"

מה זאת אומרת "אין בסקר את המפלגה של אלדד יניב?"

14. "מה עושה בכלל שוטר צבאי?"

"מה שאתה עושה, בהבדל אחד – כל חשוד הוא רוצח מאומן"

15. יש סיפור. תמיד יש סיפור. הפעם (כי יהיו עוד פעמים), בסיפור המבוסס על "הצלף", ג'ק ריצ'ר מגיע לעבוד עם פרקליטה שמתגייסת להגן על צלף מטורף שהרג חמישה עוברי אורח תמימים. ומובן שמה שנראה כמו תיק סגור מתגלה כתיק מאוד פתוח.

16. האמת? סיפור לא רע.

17. טרם קראתי ספר של ג'ק ריצ'ר. סביר להניח שזה בגלל שלכל חמשת הראשונים שבספריו קוראים (בעברית) "משהו קטלני". האמת? עכשיו אני אתחיל.

18. אם בשביל זה עזב טום קרוז את סדרת "משימה בלתי אפשרית", אז זה בסדר מבחינתי. בעיקר בגלל שאני שמח שג'רמי רנר יקבל את "משימה בלתי אפשרית", אבל גם בגלל שאני רוצה לראות עוד ג'ק ריצ'רים.

19. וחוץ מזה, קרוז הוא עדיין אית'ן האנט, רק אחרי שהפשיטו אותו מכל הטכנולוגיה וזרקו אותו לבד בשטח. הי, הוא בכלל הסמוראי האחרון! או שזה הנוסע?…

20. לטום קרוז יש שני סרטים. האחד זה "אהבה בשחקים", השני זה "הסמוראי האחרון". כל השאר זה ואריאציות.

21. לכן קרוז תמיד עובד כמו על אוטומט, משחק ללא מאמץ. נוסע על קרוז קונטרול.

אוקיי, ברגע שהיא יוצאת, תירה בה. ואז אני רץ, תופס את סורי ובורח.

אוקיי, ברגע שהיא יוצאת, תירה בה. ואז אני רץ, תופס את סורי ובורח.

22. כריסטופר מקווארי כתב את "החשוד המיידי". בעיני זה מספיק כדי שאראה כל סרט שהוא מעורב בו.

23. מה שמזכיר לי – לאן נעלם בראיין סינגר?

24. אה, ל"ג'ק קוטל הענקים". אני כל כך מתפלל למענו. אני כל כך לא אופטימי.

25. רוזמונד פייק, נערת בונד לרגע, לא מצליחה לפרוץ להוליווד. זה לא קרה עד עכשיו, וזה גם לא יקרה. צוננת מדי. אני נותן לה חודשים ספורים לפני שהיא חותכת לטלוויזיה.

26. וורנר הרצוג, לעומת זאת – וואו. אני תמיד נהנה לראות במאי מפציע לתפקיד בסרט. אני שמח במיוחד כשזה מישהו כמו וורנר הרצוג. מישהו שחנך את קלאוס קינסקי. אני חושב שאם קינסקי היה חי, הוא היה גאה היום בהרצוג.

27. גם רוברט דובאל וריצ'ארד ג'נקינס פה. הם מצוינים, כצפוי, רק שקצת מפתיע למצוא כל כך הרבה שחקנים טובים בסרט אקשן שהיה שגרתי כבר לפני עשרים שנה.

28. אלקסיה פאסט. נערה בשער.

29. האמת? סתם סרט.

30. האמת? נהניתי לאללה.

31. "אתה חושב שאני גיבור? אני לא גיבור. אני נווד שאין לו מה להפסיד. ואם אתה חכם, זה מפחיד אותך. כי אני אהיה בשטח המת שלך, ואין לי שום דבר אחר לעשות".

Twitsonfilms: טום קרוז בתפקיד בלש בריון בגובה שני מטר? למה לא? אולד סקול אקשן שעושה את העבודה כמו שקרוז עושה אותה בדר"כ. ½***

"ג'ק ריצ'ר" (Jack Reacher). בימוי: סטיבן מקווארי. תסריט: סטיבן מקווארי (על פי "הצלף" מאת לי צ'יילד). שחקנים: טום קרוז, רוזמונד פייק, ריצ'רד ג'נקינס, דייויד אויילוו, ג'יי קורטני, ג'וזף סיקורה, ורנר הרצוג, רוברט דובאל, ולדימיר סיזוב, אלקסיה פאסט, ג'וש הלמן. 130 דקות.

IMDB כאן

http://www.imdb.com/title/tt0790724/

תמונות קצרות: פיגוע חטיפה ("נקודת שבירה" ו"חטיפה לאור היום")

1. העלילה של "נקודת שבירה" פשוטה מאוד: סטיבן דורף הוא סוכן בשירות החשאי שמתעורר לכוד בתא מטען של מכונית. יש לו מכשיר קשר, שעון דיגיטלי שחוזר על עצמו ואפס מושג. וככה זה הולך להיות בתשעים הדקות הקרובות.

2. מזכיר לכם משהו? את "קבור", נגיד, ההוא שדחף את ראיין ריינולדס לארון ולא עשה לו אאוטינג? אז בצדק. "נקודת שבירה" זה "קבור" בבגאז'.

3. הרעיונות האלה נראים בדרך כלל ממבט ראשון כגימיק במקרה הטוב, וכתירוץ להפקה זולה להחריד במקרה הרע. אבל לפעמים הם עובדים. זה המקרה של "נקודת שבירה".

4. לוקיישן מצומצם הוא בעצם כר יצירתי רחב. אפשר לזרוק עליו הרבה המצאות רבות דמיון – זה לא מה שקורה ב"נקודת שבירה"; ואפשר פשוט לנהל בו סיפור לא מתוחכם אבל אפקטיבי (תסריט סביר: טימות'י מאניון בסרטו הראשון) ולנצל את הממדים המוקטנים לשם אווירת המתח (בימוי אפקטיבי: גייב טורס). זה מה שקורה ב"נקודת שבירה".

5. כי אלה היתרונות של המרחב המצומצם של הבגאז': ריאליזם גבוה (מגובה בסגנון צילום אינטנסיבי), אינפורמציה לוקה בחסר (כי אנחנו תקועים עם הגיבור בתא המטען) ואווירה קלאוסטרופובית (כי אנחנו תקועים עם הגיבור בתא המטען). בידיים של במאי מקצועי – וטורס, עם עבר עשיר של תוכניות תעודה בטלוויזיה, מתגלה כבמאי כזה – אפשר ליצור מותחן מוצלח בתקציב מעליב.

אוקיי, אני רואה פה צידנית, כיסא ים מתקפל ואפוד זוהר (תמונות: יח"צ)

6. ג'רמי ריינס, הדמות שמגלם דורף, הוא אמנם חסר עומק ועניין כמעט לגמרי, וגם התסריט לא מצטיין בהמצאות שעולות בקנה אחד עם הגימיק המרכזי שבו, אבל "נקודת שבירה" בכל זאת מצליח לספק 80 דקות מהנות ומותחות למדי.

7. רגע, לא אמרת שהסרט הוא בן 90 דקות? אמרתי. והנה אנחנו מגיעים לפואנטה.

8. וכשמגיעים לפואנטה, "נקודת שבירה" פשוט מנפץ לרסיסים את כל המתח שבנה עד כאן, בפתרון מגוחך לחלוטין שגורם לך בעיקר לרצות לשרוק "בוז". ואז הוא מביא אותה בטוויסט נוסף שרק מוסיף חטא על פשע, ואתה מצטער שהצטרפת לנסיעה הזו מלכתחילה. אם טורס ומאניון היו מסתפקים בהברקה המקורית שלהם, וממשיכים משם למותחן האפקטיבי שלהם עד לסיום סביר, "נקודת שבירה" היה נזכר כחוויית בידור לא רעה. עכשיו הוא נזכר כבזבוז זמן נלעג.

9. "בזבוז זמן נלעג", אגב, זה בדיוק מה שאפשר להגיד על "חטיפה לאור היום", החדש של ברוס וויליס.

10. גם להגיד עליו "החדש של ברוס וויליס", אגב, לא יהיה הוגן. בואו נגיד שאל תבואו אליו בגלל ברוס. בואו גם נגיד שאל תבואו אליו בכלל.

11. "חטיפה לאור היום" מספר על וויל שואו (הנרי קאוויל), שמשפחתו נעלמת בלב ים ליד חופי ספרד בזמן שהוא קופץ רגע למכולת להביא קולה. מכאן ואילך מתגלגל סיפור מתח לא מותח בעליל, שבו משתתפים סוכנים אמריקאיים, אנשי מוסד ישראלים ושוטרים ספרדים.

בן – אני רוצה שתבטיח לי שלא תספר לאף אחד שעשיתי את הסרט הזה

12. בקיצור – שום דבר שלא ראיתם קודם, רק הרבה פחות טוב ואפילו לא זכאי לקרדיט המוגבל של "מותחן אפקטיבי" של "זהות לא ידועה" עם ליאם ניסן, נניח.

13. העלילה צפויה. האקשן חלש. ההומור נעדר. למעשה, מרגע שמבינים שברוס וויליס הוא לא אלמנט משמעותי פה, אין בסרט הזה שום דבר שיעורר בצופה הסביר עניין למעט כמה דיאלוגים בעברית שבוודאי יסבו הנאה לאוזן ישראלית. אבל עזבו, בשביל זה לא קונים כרטיס. אם אתם רוצים קצת דיאלוגים בעברית, תלכו ל"ההתחלפות". הוא גם יאתגר אתכם.

Twitsonfilms:

נקודת שבירה: "קבור בבגאז'"? למה לא? 80 דקות של מתח אפקטיבי מתנפצות בעשר דקות של התרה דבילית. ***

חטיפה לאור היום: עוד מותחן חטיפה באירופה? לא תודה. מותחן בלי מתח, בלי אקשן ובלי עניין. וגם ההופעה של ברוס נראית כחטיפה לאור היום. ½**

iframe width="560" height="315" src="http://www.youtube.com/embed/QPofHkR5K9E&quot; frameborder="0" allowfullscreen></iframe>

"נקודת שבירה" (Brake). בימוי: גייב טורס. תסריט: טימות'י מאניון. שחקנים: סטיבן דורף, טום ברנג'ר, צ'יילר לי, ג'. ר. ברן, בובי טומברלין, קאלי רוחה, קינג אורבה, פרואיט טיילר וינס. 92 דקות.

IMDB כאן

"חטיפה לאור היום" (The Cold Light of Day). בימוי: מברוכ אל מכרי. תסריט: סקוט ווייפר וג'ון פטרו. שחקנים: הנרי קאוויל, ורוניקה אצ'גואי, סיגורני וויבר, ברוס וויליס, רושדי זם, רפי גברון, קרוליין גודל, אמה המילטון. 93 דקות.

 IMDB כאן

תמונות קצרות: אש על הפנים ("גוסט ריידר: רוח הנקמה" – ביקורת)

1. נוולדיין וטיילור כבר עשו סרטים טובים יותר ("קראנק") ופחות ("גיימר"). זה פחות.

2. עם כל הסימפטיה (הכנה) למצבו של ניקולאס קייג': כל עבודה מכבדת את בעליה, אבל העבודות של ניקולאס קייג' פחות.

3. אז מה הסיפור ב"גוסט ריידר: רוח הנקמה"? ג'וני בלייז, הוא רוכב הרפאים, נשלח לאתר ולהגן על דני, שהוא זרע השטן, המלווה על ידי אמו ונרדף על אביו. עכשיו תחליפו את ג'וני בלייז בטרמינייטור, את ריי קריגן הרודף אחריו ב-T-1000, את נדיה בשרה קונור ואת דני בג'ון קונור, וקיבלתם את "שליחות קטלנית 2". אבל הרבה פחות טוב.

4. הבעיה מתחילה בליהוק. הבעיה מתחילה ב"גוסט ריידר" הראשון. כבר אז חשבתי שקייג' הוא בחירה טבעית והגיונית, אבל לאו דווקא טובה, לתפקיד ג'וני בלייז. בלייז (וגוסט ריידר) הוא בעיני אחת הדמויות המגניבות בקומיקס. קייג' לא. הוא פשוט מוזר ומיוסר מדי, אפילו כשהוא "מכייף". ולי הוא מוצא את כל הכיף.

5. אפרופו ליהוקים: אני מקווה ש"גוסט ריידר" לא מרמז על המשך דרכו של אידריס אלבה. הוא ראוי ליותר מזה.

אלבה בימים טובים יותר

6. אפרופו ליהוקים (2): קיארן הינדס הוא שטן ראוי. פניו הבלתי נעימות משרתות היטב את הדמות.

7. אפרופו ליהוקים (3): כריסטופר לאמברט.

8. אפרופו ליהוקים (4): ג'וני וויטוורת'. תייגו תחת "דאבל אימפקט".

9. אני תמיד מתרשם מאנשים שעומדים מול שלד בוער ומעדיפים להילחם מאשר לברוח.

10. משהו על ההומור ב"גוסט ריידר": ג'רי ספרינגר הוא התגלמות של השטן. זו רמת ההומור ב"גוסט ריידר".

11. עוד משהו על רמת ההומור ב"גוסט ריידר": דימוי ויזואלי של גוסט ריידר משתין כמו להביור. פעמיים. זו רמת ההומור ב"גוסט ריידר".

12. קייג' מהמם את השטן במכת אגרוף. אולי זו רמת ההומור ב"גוסט ריידר".

13. גוסט ריידר, אגב, הוא כנראה דמות הקומיקס הכי פחות ידידותית לסביבה שנוצרה. הבנאדם מזהם אוויר ברמה של מדינה קטנה.

14. כמה זמן יעבור עד שחבר כנסת פעיל מדי – דני דנון או גלעד ארדן, נניח – יקרא לצנזר את הסרט בגלל שג'וני בלייז רוכב בלי קסדה?

15. ומצד שני, יש גם איזו אמירה חינוכית על ג'אנד פוד. שזה מאזן, לא?

16. תרשמו לפניכם: "גוסט ריידר: רוח הנקמה" – משתין בלהביור על הקהל.

Twitsonfilms: "שליחות קטלנית 2" פוגש את "ספר הגולגלות"? הל נו. אקשן סביר, עלילה משעממת, קייג' לא מוצלח. עשן בלי אש. ½**

 

"גוסט ריידר: רוח הנקמה". במאים: מארק נוולדין ובראיין טיילור. תסריטאים: סקוט מ. גימפל, סת' הופמן ודייויד ס. גויר (עפ"י דמות הקומיקס שיצרו ריי תומאס, גארי פרידריך ומייק פלוג). שחקנים: ניקולאס קייג', ויולנטה פלאסידו, אידריס אלבה, קיארן הינדס, פרגוס ריורדן, ג'וני וויטוורת', כריסטופר לאמברט. 95 דקות.

IMDB כאן

תמונות קצרות: עלייתו של אביר הג'דיי ("כרוניקה בזמן אמת" – ביקורת)

1. שימו לב ל"כרוניקה בזמן אמת". הוא משייט לכם כאן מתחת לאף, בפרופיל נמוך, בלי קמפיין שנפרש על פני שנה כמו "עלייתו של האביר האפל" או טריילרים מפוצצים נוסח "האוונג'רס", אבל הוא אחד הסרטים המצוינים והמהנים שמחכים כרגע בקולנוע הפוסט-אוסקרי.

2. אין סיבה טובה שהוא יעבור לכם מתחת לאף. מדובר בבלוקבאסטר הנוכחי של אמריקה.

3. והוא גם עף גבוה. הרבה מעל לאף שלכם. אני מדבר על ממש גבוה. סופרמן-גבוה.

4. והוא גם במידה רבה (אקשן, בידור, קלילות) סרט קיץ. וזה דווקא נחמד לקבל בשיא החורף סרט קיץ.

5. מדובר באחד מסרטי גיבורי העל המגניבים ביותר שנוצרו אי פעם. הייתי אומר סרט קומיקס, אבל לפעמים מה שנראה כמו סרט קומיקס, מתנהג כמו סרט קומיקס ועובד כמו סרט קומיקס – הוא לא סרט קומיקס. הוא יצירה מקורית.

6. על היצירה המקורית הזו חתומים שני חבר'ה צעירים ומוכשרים: הבמאי ג'וש טראנק (שיחגוג ב-19 לחודש יומולדת 27) והתסריטאי בן גילו מקס לנדיס (הבן של ג'ון, שמריח כמו תפוח שנפל מטר מהעץ – ומאידך, יש לו עוד הרבה עפרונות לחדד, והוא אחראי על הבעיות העיקריות בסרט). את הסיפור הם הגו יחד. לשניהם זהו פיצ'ר ראשון, וזה חתיכת פיצ'ר מרשים.

7. לא צריך לצאת מפרופורציות, כן? לא מדובר בסרט שעומד בקנה המידה של "האביר האפל", ואפילו לא של "ספיידרמן" או "איירון מן". ובכל זאת, מדובר בסרט מגניב באופן יוצא מגדר הרגיל.

8. הסיפור שבמרכזו לא מבריק במיוחד: שלושה נערים נכנסים לבור מסתורי, ויוצאים ממנו כשהם מחזיקים בכוחות על. לא מתוחכם, ובכל זאת מגניב – במיוחד באופן בו טראנק ולנדיס מגוללים את הסיפור, כששלושת הנערים משתמשים בכוחות כדי לעשות שטויות (להחזיר לבריונים של בית הספר, להרים חצאיות של בחורות, להתל בעוברי אורח ועוד שעשועים דביליים של נערים מתבגרים, שהלוואי שהיו לכולנו כוחות העל המתאימים לעשות אותם בגיל 16).

9. מתבגרים דבילים וחרמנים עם כוחות על. זה בדיוק מה שהיה חסר לעולם.

!Hold on to your skirts

10. אומר זאת כך: "כרוניקה בזמן אמת" הוא כמו קומדיית התבגרות בכיכובם של אבירי ג'דיי.

11. הי – זה היה נחמד אם "כרוניקה בזמן אמת" היה בעצם פריקוול של "מלחמת הכוכבים" המספר על הולדת מסדר הג'דיי, לא?

12. זה בטח היה יותר טוב מ"מלחמת הכוכבים: אימת הפאנטום", שחוזר השבוע למסכים בשלושה ממדים (כאילו שניים לא הספיקו ללבנו להחמיץ).

מישהו אמר "אימה"?

13. בסיפור הפשוט הזה, על הנערים שמגלים כוחות על, מתחילה גם הבעיה של "כרוניקה בזמן אמת". סעיף מספר 8, פסקה אחת שהיתה אמורה להיות רק האקספוזיציה לסיפור, מחזיק כשעה מהסרט. אין פה כמעט התפתחות עלילתית. הנערים אמנם לומדים גם על הצד הרע של הכוח (אפרופו אבירי ג'דיי), אבל אל תצפו ליותר מדי גם בעניין הזה.

14. וכך, שעה לתוך הסרט, מתחילה לבלוט גם החולשה השניה שלו, לצד פיתוח העלילה – פיתוח הדמויות. ל"כרוניקה של אמת" יש שלושה גיבורים, ששניים מהם סתמיים לחלוטין, והשלישי, אנדרו (בגילומו של דיין דיהאן), הוא דווקא גיבור מעניין שכתוב ברישול. לנדיס סידר לו איזה משבר אב חסר בסיס ואם נצרכת, אבל זה רחוק מכדי להוות ולהסביר את המהלך שבו הופך אנדרו את עורו.

15. השחקנים, אגב, אינם הבעיה. הם עושים עבודה מצוינת ואמינה מאוד.

16. ומהחולשות, למעלה: "כרוניקה של אמת" הוא ערבוב מוצלח מאוד של ז'אנרים – ז'אנר ה-Found Footage (חומרי תיעוד שנשכחו מאחורי זירת אירוע –"פרויקט המכשפה מבלייר", "פעילות על טבעית"), ז'אנר סרטי הרפתקאות הנעורים ("אני והחבר'ה", "סופר 8"), וכמובן ז'אנר גיבורי העל (ובפרט סרטי ה-Origin stories, שחופרים אל שורשיו של האדם שהופך לגיבור על). והוא רוקם את כל הז'אנרים יחדיו לאריזה מהנה מאוד. מדובר במעין "גיבורים" פוגש את "קלוברפילד".

17. אגב – זה הזמן להגיד שז'אנר ה"שכחנו את המצלמה ומזל שתיעדנו כל רגע באופן אבסורדי" צריך למות. אני לא מצליח להיזכר בסרט שראיתי שבו הרעיון הזה עבד כמו שצריך לכל אורכו. גם הפעם זה לא קורה, למרות היתרון שמאפשר לאנדרו לצלם את המתרחש בזמן שהוא לא מחזיק את המצלמה (כך נדמה לרגעים מהתיעוד האובססיבי וחסר ההיגיון שאופייני לגיבורי הז'אנר).

18. מה שעובד ב"כרוניקה של אמת" נהדר הוא האקשן. כי בניגוד לסרטי Found Footage כמו "פרויקט המכשפה מבלייר" ו"פעילות על טבעית", ובדומה ל"קלוברפילד", "כרוניקה של אמת" לא משתמש באלמנטים הסגנוניים הזולים כדי להציג תקציב דל, אלא להיפך – יש פה סצנות נהדרות שמעוצבות נפלא ומציגות חפצים מרחפים, אנשים טסים ועיר שלמה שהופכת לזירת פוד-פייט של מכוניות. רמת הגימור ב"כרוניקה של אמת" מאוד מרשימה.

19. אז "כרוניקה של אמת" הוא סרט נהדר, שנראה כרגע כמו הפריקוול הארוך מדי למה שהוא באמת צריך להיות. בכנות – ולמרות הפתח שהוא משאיר לכך – זה לא סרט שהייתי רוצה לראות לו המשך. הדמויות, הסיפור והקומיקס שנוצר כאן לא מספיק מעניינים בשביל זה. אסתפק ב"כרוניקה של אמת" כמו שהוא: סרט סופר-הירו סופר מגניב. עד שיגיע "עלייתו של האביר האפל", זה לגמרי לא רע.

לקסם הבא אזדקק למכונית מהקהל

Twitsonfilms: "גיבורים" פוגש את "קלוברפילד"? למה לא? אפס דמויות ועלילה, שפע בידור ואקשן. כמו קומדיית התבגרות בכיכובם של אבירי ג'דיי. ½***

"כרוניקה בזמן אמת" (Chronicle). בימוי: ג'וש טראנק. תסריט: מקס לנדיס. שחקנים: דיין דיהאן, אלכס ראסל, מייקל ב. ג'ורדן, מייקל קלי, אשלי הינשואו, בו פיטרסן, אנה ווד. 83 דקות.

אידיבי כאן, IMDB כאן

תמונות קצרות: "W.E" (ביקורת)

1. ראשית כל, אני רוצה להגיד שהתכוונתי להעניק לסרט ביקורת מלאה, ולא במתכונת "תמונות קצרות" שמוקדשת לרוב לסרטי אקשן זולים ולא מורכבים יותר מדי. רציתי לתת למדונה את הכבוד להתייחסות מעמיקה. אבל "W.E" פשוט לא שווה את זה.

2. אני יכול להגיד הרבה דברים על "W.E", אבל את השורה התחתונה ניסחה סטפאני צז'ארק מ"מוביליין" טוב ממני: "W.E הוא למעשה שני סיפורים מצטלבים – או בעצם, ליתר דיוק, שני סיפורים שמתחככים זה בזה באופן מגושם בניסיון מביך להפיח ניצוץ".

3. היא, אגב, עוד היתה רחומה עם הסרט. ריצ'ארד קורליס מ"טיים מגזין" – שהציון שלו לסרט לפי מטהסקור הוא אפס עגול – טען שזה כנראה הסרט הגרוע של 2011.

4. "W.E" מגולל, כאמור, שני סיפורים עם הקבלה עלילתית ורעיונית שמצטלבים מדי פעם בתודעתה של הגיבורה. הסיפור הראשון הוא סיפורה של וולי ווינת'רופ (אבי קורניש), אמריקאית נשואה בלא אושר שהופכת לאובססיבית לסיפור האהבה של וואליס סימפסון (אנדראה רייסבורו) והמלך אדוארד השמיני (ג'יימס ד'ארסי) ונשאבת לרומן עם איש אבטחה רוסי בשם יבגני (אוסקר אייזיק).

5. הבעיה היא שזה מיותר בדיוק כמו שזה נשמע. אין שום הצדקה לסיפור המודרני המולבש על הסיפור ההיסטורי; בעיקר משום שהסיפור ההיסטורי הוא מרתק, עסיסי ויכול בקלות להחזיק סרט בעצמו. במשפט אחד: אדוארד השמיני, מלך אנגליה למשך פחות משנה (ינואר-דצמבר 1936), ויתר על כתרו כדי לחיות עם אהובתו, שהיתה גם זרה וגם אישה נשואה, וחי איתה בגלות עד למותו. מי צריך להערים על זה את הקשקוש המלנכולי של וולי ווינת'רופ?

נאום הפרישה של אדוארד

6. יתר על כן – מדונה ואלק קשישיאן, שותפה (האמריקאי ממוצא לבנוני) לכתיבת התסריט, אפילו חשבו לתקוף את הסיפור הזה מזווית שונה: לא סיפורו של המלך שהקריב את הכתר למען האהבה, אלא האישה שספגה זעם ועלבונות מאותה סיבה.

7. תובנה: וואליס סימפסון היא היוקו אונו של בית המלוכה הבריטי.

למעלה: וינדזור וסימפסון. למטה: ד'ארסי ורייסבורו

8. סיפור עסיסי, פרספקטיבה ייחודית – ובכל זאת "W.E" הוא שעמומון היסטורי. הריעו למדונה.

9. מבחינתי, זה עדיין הסרט הכי טוב של מדונה (והוא נמצא במלואו ביוטיוב, בחלקים. תתחילו כאן)

http://www.youtube.com/watch?v=pYgiSRTfzm0&feature=related

10. וזה עדיין הדבר הכי טוב שהיא עשתה בקולנוע (אני עוד זוכר איך נשמטה לי הלסת כשהבנתי שהקוזינה הצעירה הזו היא מדונה).

11. וזה עדיין רגע השיא של הקריירה שלה.

Do it with Madonna

12. מפתיע כמה מעט כוכבים הצליחה לגייס מדונה לסרט בבימויה. בין היתר דחו כאן תפקידים ורה פרמיגה (תפקידה של סימפסון) ויואן מקגרגור (המלך ג'ורג'). מדונה, סופרסטארית ברמות אלוהיות, נשארה כאן עם קאסט דרג ב'.

13. אבל הקאסט הזה, ברובו, אינו הבעיה של "W.E". אבי קורניש היא שחקנית נפלאה שעדיין מחכה לתפקיד הפריצה שלה. וולי ווינת'רופ הוא לא המקרה. אבל כשזה יקרה, קורניש תכבוש את הוליווד כמו קייט ווינסלט. קורניש שווה פוסט בפני עצמו, ועוד אקדיש לה אותו. אוסקר אייזיק ("דרייב") ממשיך להיות אחד משחקני המשנה המעניינים בהוליווד, ודייויד ד'ארסי נראה טבעי יחסית בתפקיד המלך ההולל.

(2) Do it with Madonna

14. מי שמאכזבת במיוחד, שלא באשמתה, היא רייסבורו. רייסבורו היא שחקנית (בריטית שמשחקת כאן אמריקאית) מצוינת – מדונה בחרה בה לאחר שראתה אותה בתפקיד מרגרט תאצ'ר בדרמת הטלוויזיה של ה-BBC "ההליכה הארוכה לפינצ'לי", עליה זכתה גם במועמדות לבאפט"א – אבל היא נעדרת את הנתונים, הפיזיים והכריזמטיים, כדי ליצור אצל הצופה את האמון שזו האישה שלמענה המלך אדוארד ויתר על כס המלוכה ועל מולדתו. זה שלא בגלל שהיא לא יפה במיוחד – גם סימפסון לא היתה יפהפיה, ורייסבורו דווקא דומה לה. הבעיה היא שהיא גם לא מקסימה במיוחד. ולכן היא פשוט לא משכנעת.

רייסבורו כמריל סטריפ הצעירה

15. אומלל במיוחד לורנס פוקס, שמגלם את תפקיד המלך המגמגם ג'ורג' השישי, אחרי שקולין פירת' כבר הפך אותו לאייקון קולנועי.

16. "נאום המלך", אגב, הוא בדיוק מה ש"W.E" היה צריך להיות – דרמה היסטורית אמינה, עשויה כהלכה ולא מסורבלת. אבל מדונה העדיפה להסתבך.

17. מי שמצטיין בסרט בכל זאת הוא אבל קורזניובסקי. קורזניובסקי הפולני אחראי על הפסקול של "W.E" (אפשר לשמוע אותו ביוטיוב. תתחילו כאן). תגידו מה שתגידו – במוסיקה מדונה בכל זאת מבינה דבר או שניים. גם אם מדובר רק בבחירת האדם הנכון למשימה. קורזניובסקי זכה עם "W.E" למועמדות שניה לגלובוס הזהב, אחרי "סינגל מן" ב-2009 ("W.E", אגב, זכה למועמדות לאוסקר דווקא על עיצוב התלבושות). והפסקול שהלחין ל"W.E", עדין ואקספרסיבי בה בעת, הוא מצוין. למעשה, במרבית הזמן הוא הרבה יותר טוב מהסצנות אותן הוא מלווה.

http://www.youtube.com/watch?v=CFGMDQSHHhA

זה מהפסקול שהלחין קורזניובסקי

<iframe width="420" height="315" src="http://www.youtube.com/embed/yDmsvYnfMQA&quot; frameborder="0" allowfullscreen></iframe>

וגם השיר הנהדר הזה מהפסקול (אבל את זה לא הלחין קורצניובסקי) – שיר שמלווה מסיבה אצל המלך אדוארד, ובכלל מספר על האהבה שגרמה למלך לוותר על כתרו (ומוכר יותר בביצוע של הארי בלפונטה)

<iframe width="560" height="315" src="http://www.youtube.com/embed/_97U-9GpmTo&quot; frameborder="0" allowfullscreen></iframe>

http://www.youtube.com/watch?v=FDQx5puxfHE&feature=related

וזה החלק של מדונה בסיפור

<iframe width="560" height="315" src="http://www.youtube.com/embed/Y3ZyO0xHBl0&quot; frameborder="0" allowfullscreen></iframe>

17. ה"W.E", אגב, מתייחס ל"וואליס ואדוארד" ול"וולי ויבגני", וכמובן גם ל"We". זה יפה מאוד, אבל אל תצפו לעוד הרבה רעיונות יפים שכאלה.

Twitsonfilms: נאום הפילגש? לא ממש. מדונה לוקחת סיפור מצוין מזווית מעניינת, ומסרבלת אותו עם עלילה צולבת מיותרת. משעמם כמו נאום מלכותי מגומגם. ½**

"W.E". בימוי: מדונה. תסריט: אלק קשישיאן ומדונה. שחקנים: אבי קורניש, אנדראה רייסבורו, דייויד ד'ארסי, אוסקר אייזיק, ריצ'ארד קויל, לורנס פוקס, ג'יימס פוקס, ג'ודי פארפיט, כריסטינה צ'ונג, חלוק בילגינר, קייטי מק'גראת, נטלי דורמר. 119 דקות.

IMDB כאן

תמונות קצרות: פעמיים בקינסייל ("המבריח" ו"מלחמת האופל: התעוררות" – ביקורת)

1. "המבריח" זה מה שקורה כשכוכב קולנוע שתמיד חושב "הי, אני יכול לביים את החרא הזה" פוגש מפיק קולנוע שאומר "הי, אתה באמת יכול לביים את החרא הזה". זה מה שקרה לבלתזאר קורמאקור האיסלנדי, במאי "המבריח" וכוכב גרסת המקור האיסלנדית "רייקיאוויק-רוטרדאם" (שביים אוסקר יונאסון).

2. זה לא בהכרח גרוע. קורמאקור כבר ביים בעבר (בין השאר את "101 רייקיאוויק"), וגם ב"המבריח" הוא לא טובע. ואיך אפשר לטבוע כשג'יי.קיי. סימונס אוחז בהגה הספינה?

3. הבעיה היא ש"המבריח" גם לא מחדש שום דבר. הוא נראה כמו אלף סרטי שוד שכבר ראיתם, מהמניעים של הגיבור הטוב שנאלץ לחזור לפשע כדי להגן על משפחתו ועד לפיתולים העלילתיים הצפויים.

4. ואיכשהו, גם ברגעים שבהם אתה אמור להיצמד לכסא במתח – אתה לא. הקצב גבוה, העלילה זורמת, וולברג נהדר (אבל עובד על אוטומט) – אבל הסרט פשוט לא מותח.

5. אני חושב שלמארק וולברג יש לא יותר מחמש שורות דיאלוג בתסריט. כל השאר זה "פאק".

פאק!

6. הי, גם רוברט וולברג (אח של) פה!

בתפקיד ג'וני דרמה: רוברט וולברג

7. לקייט בקינסייל יש כאן את אחד התפקידים הכי מבוזבזים שהיא עשתה בקריירה כנראה: להיות יפה.

8. כמובן שהיא עושה את זה נהדר.

קייט בקינסייל משחקת

9. בדיוק כמו שהיא עושה ב"מלחמת האופל: התעוררות". שם, אמנם, התפקיד שלה משמעותי בהרבה – היא הגיבורה והכוכבת – אבל זה לא אומר שהוא עמוק, מורכב או מעניין יותר.

10. טוב, ממילא אני חושב של"מלחמת האופל" מעולם לא היו אמביציות שחרגו מ"להראות את קייט בקינסייל בבגדי עור צמודים".

What you see is what you get

11. ואם היו אמביציות גבוהות יותר, נדמה שב"מלחמת האופל: התעוררות" הן נעלמות. שימו בצד את העלילה המיותרת (משהו עם ילדה היברידית שצריך להציל), ותקבלו אקשן ברמה מספקת, עם לא מעט רגעי Gore ראויים לשמם. "מלחמת האופל: התעוררות" רידד את עצמו באופן סופי לרמה של משחק וידאו, ולא מהמשובחים שבהם, אבל לפחות יש בו כמה סיקוונסים של אקשן שמצדיקים את עצמם.

12. וככל שעובר הזמן וחולפים הפרקים, "מלחמת האופל" הופכת יותר ויותר לגרסת הפנטזיה של "האויב שבפנים": עלילה חסרת משמעות (ערפדים נגד אנשי זאב – שום דבר מהותי לא השתנה בחלוף ארבעה סרטים), אקשן ופצצה קטלנית בבגדים צמודים.

13. ואם על "האויב שבפנים 4" כתבתי שהשורה התחתונה היא "מילה ג'ובוביץ' בשלושה ממדים", אין סיבה שאכתוב משהו אחר על "מלחמת האופל 4".

קייט ומילה: מצא את ההבדלים. רגע, מה היתה השאלה?...

14. חוץ מעניין הממדים. כי "מלחמת האופל: התעוררות" מציג את עצמו כתלת ממד ומחלק משקפיים לא נוחים בכניסה, אבל מכל בחינה אחרת – מהעומק הויזואלי ועד לעומק הדמויות – לא ברור להיכן נעלם הממד השלישי.

15. אולי לישבן של קייט בקינסייל.

לא, ברצינות, יש לי פה שלוש תמונות של קייט בקינסייל בעור צמוד, אני לא זוכר על מה דיברנו...

16. בחזרה ל"המבריח":

17. דייויד או'הרה הוא שחקן לא מנוצל. שמישהו יתפוס אותו ויעשה ממנו ריי ווינסטון (שניהם שיחקו ב"השתולים". וגם וולברג)

אני רוצה תפקיד גדול. עכשיו.

18. מזמן לא ראיתי בקולנוע את גיבור רע מוכה כמו ג'ובאני ריביסי.

19. גם בן פוסטר חוטף מכות. ובאחד הרגעים הקומיים שראיתי בקולנוע לאחרונה, הוא חוטף מכות רצח, ואז – תוך כדי המכות – נכנס קולגה לחדר ושואל אותו: "אתה בסדר?".

20. ואני מתפלא איך לא שמתי לב עד היום לדמיון בין ריביסי לבן פוסטר. הרי לשניהם יש פרצוף מוכה.

חשבנו לעשות את "אחים" עם סוזן בייר, אבל לא התקבלנו אז הלכנו על "המבריח"

21. למארק וולברג, לעומת זאת, יש פרצוף מכה. זה מה שאני אוהב במארק וולברג. אתה יודע בדיוק מה תקבל ממנו.

22. מכות.

רוצה מכות?

Twitsonfilms (המבריח): 'הג'וב הפנמי' החדש של וולברג? לא ממש. כמו הג'וב האיטלקי, רק בהילוך ראשון. וולברג עושה שודים כאלה בעיניים עצומות. ***

Twitsonfilms (מלחמת האופל: התעוררות): קייט בקינסייל בבגדי עור צמודים? למה לא? יש פה גם סרט, אקשן, Gore, ערפדים נגד אנשי זאב. הכל תפאורה למידות היפות של קייט. ***

המבריח (Contraband). בימוי: בלתזאר קורמאקור. תסריט: ארון גוזיקובסקי (לפי התסריט המקורי ל"רייקיאויק-רוטרדם" מאת אמלדור אינדריואסן ואוסקר יונאסון). שחקנים: מארק וולברג, קייט בקינסייל, ג'ובאני ריביסי, בן פוסטר, קיילב לנדרי ג'ונס, ג'יי.קיי. סימונס, לוקאס האס, דייגו לונה, דייויד או'הרה, וויליאם לאקינג. 110 דקות.

אידיבי כאן, IMDB כאן

מלחמת האופל: התעוררות (Underworld: Awakening). בימוי: מאנס מרלינד וביורן סטיין. תסריט: לן ווייזמן, טום רוזנברג, גארי לוצ'סי וריצ'ארד רייט. שחקנים: קייט בקינסייל, סטיבן ריאה, ת'יאו ג'יימס, צ'ארלס דאנס, אינדיה אייסלי, מייקל אילי, כריס הולדן ריד. 84 דקות.

אידיבי כאן, IMDB כאן

תמונות קצרות: "המבצר האחרון"

1. לא אכפת לי כמה זמן ארך המצור על טירת רוצ'סטר (כמעט חודשיים, אגב) – אין לזה שום הצדקה ל-121 דקות קולנועיות.

2. יחסית לסרט שמוגדר כאינדי, "המבצר האחרון" מפתיע לטובה.

3. יחסית לסרט בתקציב של 25 מיליון דולר ועם קאסט מרשים למדי, "המבצר האחרון" מאכזב.

4. למען האמת, רוב הקאסט נראה כמו "תוכנית ב'" של ההפקה: אין לנו את קלייב אואן, אז ניקח את ג'יימס פיורפוי; אין את פול בטאני, אז ניקח את ג'ייסון פלמינג; אין את אלייז'ה ווד, אז ניקח את אניורין ברנרד; אין את ג'ק בלאק, אז ניקח את ג'יימי פורמן; אין את זאק גליפיאנאקיס, אז ניקח את רייס פרי ג'ונס; אין את בן פוסטר, אז ניקח את מקנזי קרוק; אין את דולף לונדגרן, אז ניקח את ולדימיר קוליץ'; אין את איימי אדאמס, אז ניקח את קייט מארה.

5. ומצד שני – פול ג'יאמטי, דרק ג'קובי, בראיין קוקס וצ'ארלס דאנס. מכובד.

6. אפרופו קייט מארה – הבחירה המקורית לתפקיד נסיכת המבצר היתה מייגן פוקס. מייגן פוקס. נסיכה. ממש בטוב טעם.

7. אפרופו קייט מארה (2) – אני מחבב אותה. תמיד חשבתי שאי מ"הפמליה" צריך ללכת איתה.

8. אפרופו קייט מארה (3) – לא לבלבל עם רוני מארה. הן אחיות. את שתיהן אני אוהב.

9. בואו נדבר רגע על השם (העברי). "המבצר האחרון". רק לי זה נשמע כמו סרט של כריסטופר לאמברט משנות השמונים?

10. או שזו בכלל מחווה לתוכנית הבריטית ממלחה"ע השניה להגן על מדינת ישראל מהנאצים (בתפקיד המבצר האחרון: אנחנו)?

11. אוקיי, אז דרמה היסטורית זו לא ממש. ראשית, היא לא מקפידה על דיוק היסטורי; ושנית, היא לא מראה עניין רב בסיפור ההיסטורי. מה שכן יש לנו כאן זה אקשן בניחוח היסטורי: שריון, חומות ובליסטראות.

12. זה לא רע. האקשן סביר ואפילו גולש ל-Gore כשצריך, פול ג'יאמטי נהנה, קוקס-ג'קובי-דאנס לוקחים את עצמם ברצינות ושאר הלוחמים עושים את העבודה.

13. זה לא משנה את העובדה שבסופו של דבר, מדובר ב"עונת המכשפה" של פול ג'יאמטי.

למי קראת ניקולאס קייג'?!

 Twitsonfilms: ה'אייבנהו' של פול ג'יאמטי? לא ממש. יותר 'עונת המכשפה' שלו. אקשן מבדר הוא השריון של דמויות ריקות ומצור ארוך, ארוך מדי. ***

"המבצר האחרון" (Ironclad). בימוי: ג'ונתן אינגליש. תסריט: אריק קסטל, סטיבן מק'דול וג'ונתן אינגליש. שחקנים: פול ג'יאמטי, בראיין קוקס, ג'יימס פיורפוי, דרק ג'קובי, קייט מארה, ג'ייסון פלמינג, צ'ארלס דאנס, אניורין ברנרד, ג'יימי פורמן, רייס פרי ג'ונס, מקנזי קרוק, ולדימיר קוליץ'. 121 דקות.

אידיבי כאן, IMDB כאן