תגית: ארנולד שוורצנגר

גלקטיקוס 2.0 ("בלתי נשכחים 2" – ביקורת)

החדשות הרעות הן שהכנופיה הגריאטרית של סטאלון חוזרת, והיא בדיוק כמו מקודם, רק זקנה בשנתיים.

החדשות הטובות הן שהם כבר בשלים לצחוק על זה וליהנות כל הדרך לדיור המוגן.

סיקוונס הפתיחה של "בלתי נשכחים 2" הוא אקספוזיציה מושלמת, שמסבירה לצופה בדיוק לאיזה סרט הוא נכנס. יש בו משוריין שדוהר לתוך מחנה עמוס בברווזי מטווח אסייאתים בשעטת מנועים ובצרורות קליעים; תותח שעליו מתנוססת הכתובת "נוק-נוק", אולי פרפראזה לאחת הסצנות האהובות עלי באחד הסרטים האהובים עלי, "הטורף" (בכלל, הצוות של סטאלון מזכיר את זה של שוורצנגר, כולל הכושי הגדול, המתאבק, בן המיעוטים והבחורה המסופחת); וארנולד שוורצנגר שמופיע במערכה הראשונה והולך לכסח ישבנים במערכה השלישית. כוכבים מזדקנים ואקשן לפרצוף. "בלתי נשכחים 2" בתרמיל פגז.

על עלילת הסרט אין טעם להתעכב. היא שולית. יש כאן יחידת עלית בפיקודו של ברני רוס (סטאלון) שנשלחת לגנוב איזה קוד ולמנוע גניבת פלוטוניום, או כל קשקוש אחר שיכול למלא 103 דקות בעשן מקלעים. תחכום זה לא הקטע של "בלתי נשכחים 2". למה, למשל, הם הולכים עם כומתות על הראש? כי זה נראה מגניב, זה למה. הסרט הזה הוא כולו פוזה מודעת לעצמה, קריצות וירות. וזה טוב, כן?

"בלתי נשכחים" (ביקורת כאן) היה בעיני גימיק. אחרי "בלתי נשכחים 2", אני מתחיל לחשוב שלסדרה הזו יש תוחלת. הקונספט של חבורת גיבורי אקשן משנות השמונים היה מבריק, אבל בוזבז לחלוטין. הסרט יצא ב-2010 מול הרימייק של "צוות לעניין" ונפל ממנו. עכשיו, אחרי צפייה מענגת בסרט ההמשך, אני חושב שלחבורת גיבורים מזדקנים שמתייחסים למקצוע בהומור יש עוד מקום על המסך שלנו. זה בטח עדיף על 70% מתוצרת האקשן הרגילה של הוליווד, וגם על "צוות לעניין". זה טריפל-איי טים.

כן, זה כובע קסקט ומכנסיים בגזרה גבוהה. יש לך בעיה עם זה?

ההחלטה הכי טובה של סילבסטר סטאלון: להחליף את הבמאי סילבסטר סטאלון. סיימון ווסט לא עשה הרבה דברים חשובים בקריירה, אבל הוא עשה "קון אייר". מאז, הוא עשה בעיקר סרטי אקשן בינוניים כמו "המכונאי" (ופספס לחלוטין עם "טומב ריידר"), אבל "הבלתי נשכחים 2" מראה שדווקא יש לו טאץ' טוב לאקשן שטחי ויעיל. יש לי הרגשה ששלושה עשורים אחורה, סיימון ווסט היה יכול להיות מקצוען הוליוודי עסוק למדי.

ההחלטה השניה הכי טובה של סילבסטר סטאלון: להחליף את התסריטאי דייב קלהאם. קלהאם, שכתב עם סטאלון את הסרט הראשון, לא הצליח לטעון אותו בדבר החשוב ביותר ליצירה נוסטלגית כמעט קאמפית שכזו: הומור עצמי. זה בדיוק מה שהפך סרטים כמו "אחרון גיבורי הפעולה" ו"מת לחיות 4.0" למוצלחים.

קלהאם – תסריטאי שלא עשה שום דבר חשוב בקריירה – פינה את מקומו לריצ'ארד וונק. גם וונק הוא לא תסריטאי מבריק (יש לו בקנה את "16 רחובות" ואת "המכונאי"), אבל יתכן שאפשר לזקוף לזכותו את השחרור שעובר על הגיבורים המיתולוגיים של ילדותנו בסרט ההמשך.  ואם לא לזכותו, אז לזכות התסריטאי-השותף, סטאלון. ב"בלתי נשכחים 2" המוצגים המוזיאליים מתחילים סוף סוף לנפק לצופים קצת יותר מאבק כוכבים במילואים שבאו לעשות סיבוב על המעריצים משנות השמונים.

מתלוצצים עם רופאיהם

בתור התחלה, האדונים ב. וויליס וא. שוורצנגר מואילים בטובם לפנות הפעם את הלו"ז שלהם ולהצטלם לכמה סצנות. וזה אחרי שעם ההופעה הקצרצרה שלהם בסרט הראשון אי אפשר היה לפתוח אפילו סניף של "פלאנט הוליווד". אגב, צ'רץ' וטרנץ' זו ברומדי שכותבת את עצמה.

השנים לא עשו טוב לשוורצנגר (צריך לומר – גם לשוורצנגר), אבל "בלתי נשכחים 2" מזכיר שאף אחד לא מחזיק מקלע כמוהו. וויליס, מצדו, עושה גם היום דברים יותר טובים מ"בלתי נשכחים 2" ("לופר", למשל), אבל הוא לפחות מאזן את מדד הנלעגות כשהוא ניצב בין שני הפריקים המנופחים שכבר בקושי אפשר להבין מה הם אומרים בלי כתוביות.

רציתי רק להוסיף שאני מתנגד לחוקים המקלים על החזקת נשק בארה"ב ומתכוון כמושל להילחם בזה. בתת מקלע.

לנבחרת החלומות שלו מצרף סטאלון שני אייקונים הכרחיים: ז'אן קלוד ואן דאם וצ'אק נוריס. ואן דאם תופס את תפקיד הרע – כי מישהו חייב להיות (והוא מחוזק ע"י כוכב סרטי "אלוף ללא עוררין" סקוט אדקינס המבוזבז לחלוטין). שמו של הנבל – ויליין, כמעט כמו "נבל" באנגלית (Villain) – הוא עוד תזכורת לפשטנות של "בלתי נשכחים", אבל ממילא אנחנו לא מחפשים כאן מורכבות. לפחות עושה רושם שוואן דאם נהנה, וגם זוכה לשחזר את הוולה המפורסם שלו. רק חבל שזה אומר שלא נראה אותו בסרט השלישי. נוריס קפוא למדי, אבל אפילו זה כשלעצמו משעשע, ומרפרר היטב למיתולוגיות "העובדות של צ'אק נוריס".

טוב שנזכרתם להגיע. שעה טחנתם אותי בעמדה. זין אני בא לסרט השלישי.

מסביבם חוזר הצוות הקודם – ג'ייסון סטיית'ם (גלגולו המודרני של ברוס וויליס), טרי קרוס, רנדי קוטור, ודולף לונדגרן, שאחרי הופעה גרוגית בסרט הראשון זוכה לכבוד הראוי לו בשני (פאק יה דולף לונדגרן!). ג'ט לי מופיע רק לרגע ופורש, אבל את תקן האסיאתי תופסת נאן יו הסינית. עוד בצוות: ליאם המסוורת' ("משחקי הרעב") בתפקיד הנער החדש בשיכון הוותיקים.

עם ואן דאם ונוריס, סטאלון כבר מתקרב לנבחרת המושלמת. השמועות אומרות שניקולאס קייג' יופיע בסרט השלישי. כמובן שזה אף פעם לא יהיה מושלם כל עוד סטיבן סיגל בחוץ, והייתי שמח לראות גם שמות כמו קורט ראסל, האריסון פורד, ווסלי סנייפס ואדי מרפי. ואני כבר לא מדבר על להחיות דיגיטלית את ברוס לי. והי, מה עם מיסטר טי? בכל מקרה, יש לפחות כוכב אחד שנראה כרגע מוכן לחלוטין. עושה רושם שקלינט איסטווד איבד את זה בדיוק בזמן.

הפרוייקט הבא?

Twitsonfilms: עוד סיבוב קופות של מכסחי קופות בגמלאות? למה לא? המופע הגריאטרי של סטאלון מעלה הילוך. אקשן אולד סקול, בדגש על אולד. ****

בלתי נשכחים 2 (The Expendables 2). במאי: סיימון ווסט. תסריט: סילבסטר סטאלון וריצ'ארד וונק. שחקנים: סילבסטר סטאלון, ג'ייסון סטיית'ם, דולף לונדגרן, טרי קרוס, רנדי קוטור, נאן יו, ליאם המסוורת', ז'אן קלוד ואן דאם, סקוט אדקינס, צ'אק נוריס, ארנולד שוורצנגר, ברוס וויליס. 103 דקות.

אידיבי כאן, IMDB כאן

קולות מן הארכיב: "בלתי נשכחים"

פורסם במקור ב"פרומו" ("מעריב"), 2010

סילבסטר סטאלון, ארנולד שוורצנגר וברוס ויליס נכנסים לכנסיה. נשמע כמו התחלה של בדיחה? לא בדיוק, אבל אתם בכיוון.

מדובר למעשה בסצנה קטנה, חסרת חשיבות אך רבת רושם, בסרטו החדש של סטאלון, "הבלתי נשכחים" (במקור "The Expendables", שמשמעותו כמעט הופכית לתרגום העברי. לא היה עדיף "מבוזבזים", נניח? בדיוק מידת ההומור העצמי שחסרה לסרט). למעשה יש לקרוא לזה הפרויקט החדש של סטאלון. שהרי מדובר בפרויקט לכל דבר, מכרז שנתפר למידותיהם של כוכבים מקשישים, בדיוק כמו פרויקט הגלקטיקוס המקורי של מכבי תל אביב. וכולנו זוכרים איך זה נגמר שם.

לזכות הכוכבים שאסף סטאלון יאמר שגם הם – כמו ג'ובאני רוסו ואייל ברקוביץ' – לא לוקחים את עצמם יותר מדי ברצינות. שוורצנגר זוכה להקנטות כראוי לגיבור אקשן שעבר לעבודה משרדית, ג'ט לי סופג בדיחות מז'אנר הגמדים, וסטאלון חוטף נוק אאוט מסטיב אוסטין (המתאבק, לא האיש השווה מיליונים). אבל מכמה דאחקות על חשבון גיבורים מזדקנים לא עושים סרט. מקסימום חונכים סניף חדש של פלאנט הוליווד.

אני הולך לגמור על קליפורניה, תקראו לי לסיקוול

הרעיון של סטאלון, צריך להודות, מבריק בפשטותו: לאסוף את כוכבי האקשן הגדולים של שנות השמונים והתשעים, וליצור ביחד סרט עתיר פיצוצים שגם יצדיע לשנים הגדולות של האקשן ההוליוודי, וגם יקרוץ לקהל הצעיר, לדור שלא ידע את רמבו, ג'ון מקליין והמחסל. לפחות לא בגרסאותיהם המקוריות.

הביצוע כבר היה מבריק פחות, עוד משלבי טרום ההפקה. אם כבר סרט שכולו מחווה לגיבורי האקשן של האייטיז, אז איפה ואן דאם? סטיבן סיגל? קורט ראסל? ווסלי סנייפס? עם כל הכבוד לאנסמבל שאסף סטאלון – ובאמת שיש הרבה כבוד, מדובר בגיבורי ילדות – דולף לונדגרן הגרוגי, מיקי רורק מינוס סצנות אקשן ושתי דקות של ויליס ושוורצנגר זה לא לגמרי זה. יש לי הרגשה שלא כך דמיין סטאלון את פרויקט הגלקטיקוס שלו.

כשמתפזר העשן מעל השמות המפוצצים, מתגלה סרט אקשן בינוני, שבוודאי לא ממצה את הפוטנציאל הגלום בקאסט. הסיפור הוא בוודאי לא מקור גאוותו של סטאלון: חבורת שכירי חרב בראשותו – המונה גם את ג'ייסון סטאטהאם (תשובת שנות האלפיים לברוס ויליס – גיבור אקשן שמסוגל להקריח ולהישאר סקסי), ג'ט לי, לונדגרן, שחקן הפוטבול טרי קרוס ומתאבק ה-UFC רנדי קוטור – יוצאת למשימה באי בדרום אמריקה הנשלט בידי גנרל עריץ ושותפו האמריקאי המרושע (אריק רוברטס). כמובן שהמשימה מסתבכת, כמובן שיש אישה יפה בעסק, כמובן שהרגשות מתערבים בעסקים, וכמובן שהטובים מנצחים בסוף. יש דברים שלא השתנו מאז שנות השמונים.

שור, שור! אתה לא רואה שאני עושה צללית של שור?

מצד אחד, מאכזב לראות סרט בעל פוטנציאל קאלטי על הנייר מבזבז תחמושת משובחת על עלילה טריוויאלית ואקשן סביר. מצד שני, מה כבר אפשר לצפות מסרט שהתאים עצמו לכוכביו במקום להיפך?

מצד שלישי, כאן היה אמור להיות כוחו של "הבלתי נשכחים". מה שהיה יכול להציל את הסרט – מלבד, כמובן, עלילה מעניינת, דמויות בעלות עומק ושאר מרכיבים שוליים – הם קצת יותר הומור ומודעות עצמית. "אחרון גיבורי הפעולה" השוורצנגרי ידע לעשות זאת. גם ויליס ב"מת לחיות 4.0" ידע לעשות זאת. סטאלון הוכיח כבר ב"ג'ון רמבו" שלגיבורי האקשן שלו אין שום סנטימנטים לעבר, לא כל שכן יכולת לקריצות נוסטלגיות. מפגש הפסגה של פלאנט הוליווד בכנסייה מצליח להיות רבע מרגש, שליש משעשע, ולגמרי מסורבל.

אלמלא שלל השמות שמעטרים את הסרט, ספק אם "הבלתי נשכחים" היה זוכה לתשומת לב רבה. הוא בוודאי נחות מ"צוות לעניין" היוצא כמעט במקביל אליו, ומציג צוות שהוא הרבה יותר – איך לומר? – לעניין.

הרולר (10.2.12)

1.

אוסקר 2012: הספירה לאחור נמשכת. השבוע התכנסו כל המועמדים לצילום המסורתי של האקדמיה. הנה כמה מהתמונות (ועוד תמונות כאן).

קלוני - מאחוריך. דוז'ארדן.

אומרים שהחזה של האוסקר מבוסס על דמותו. פיט

להיות זבוב על הוילון הכחול הזה. ספילברג וסקורסזי

תמונה קבוצתית של כל המועמדים. אין טעם לחפש את וודי אלן.

2.

ומפגש פסגה הוליוודי למפגש פסגה מוסיקלי שקרם סוף סוף עור וגידים: אריק איינשטיין ושלמה ארצי – לטעמי, באופן חד משמעי ובלי להיכנס לקריטריונים איכותיים, שניים משלושת הזמרים הגדולים בתולדות המדינה – חברו לשיר משותף. ובכך גם נסגר משולש עם הצלע השלישית, שלום חנוך, ששיתף פעולה עם השניים.

בעצם, אולי המילה "מפגש" אינה במקום. כפי שמספר אורי זר אביב ב"גלריה", השניים אפילו לא נפגשו באולפן. שלמה שלח שיר, אריק הרים אגודל לאישור, כל אחד הגיע לאולפן, והיידה לתחנות הרדיו המשתוקקות.

צריך לומר שאפו לארצי. הוא יודע שהמעמד שלו בציבור הרחב נמצא כמעט ביחס הפוך למעמדו בקרב מבקרי המוסיקה. הוא לא אריק ולא שלום, וכנראה לעולם לא יהיה (אלא אם יביא אותה בטוויסט ג'וני-קאש-ריק-רובין בסיום הקריירה). אז הוא מנסה לקבל את הלגיטימציה הביקורתית-אליטיסטית דרך החיבור איתם. ההצלחה, בינתיים, חלקית.

ואיך השיר? תשפטו בעצמכם. ותקראו גם את שי להב ב-YNET.

להתראות באיזו הופעה? לא הייתי בונה על זה. יש דברים שאפילו שלמה ארצי הגדול לא יכול להשיג.

הנה הטקסט:

בנקודה שבה הכל מתחיל תגיד לי, האם ליבך בוכה מאושר או כאב? האם אתה זוכר רגעים אינטימיים, בהם אתה פותח את הלב

בנקודה שבה הכל ממשיך יש קושי, תמיד האמנתי שבאמת יהיה רק טוב, ולפעמים כשהופיע רגע אושר, ניסיתי רק לשמור שלא ייעלם בסוף.

פזמון: עומדים על שביל חיים חוזרים הביתה, שנינו נעים בין אהבה לבין בריחה, בנסיעות הארוכות הייתי שר לה, האם על מה שבאמת קרה לך?

עומדים על שביל חיים בתוך החושך, שים לב הטוב מגיע בדממה דקה, כשהרחוב מתחיל להתעורר בבוקר, הרעש הגדול מכסה את השתיקה.

בנקודה שבה הזמן עוצר לרגע, האם פגשת לפעמים את הבדידות? הייתי נעמד לא פעם ומחכה לה, מת להרגיש אצלה האיש הכי אהוב.

פזמון: עומדים על שביל חיים חוזרים הביתה

בנקודה שבה הכל מתחיל בלי רשע, האם אפשר לחיות בתוך בועה? תקשיב לרוח וללב יש צל חומק שם, להתראות באיזו הופעה…".

3.

אז הופעה של אריק ושלמה עדיין לא באופק, אבל זו של מדונה דווקא כן. המדונה תופיע באצטדיון ר"ג ב-29.5, והמחירים שווים לכל נפש שיכולה להרשות לעצמה כרטיס ב-250 ₪. רכישת כרטיסים ב-eventim.co.il, החל מהיום.

4.

בדיוק באותו שבוע בו התבשרנו על הופעתה של מדונה בארץ, קיבלנו גם חתיכת טיזר: מדונה בהופעת המחצית של הסופרבול.

הנה קטע מתוכה, עם M.I.A וניקי מינאז'.

(ההופעה במלואה – כאן)

וכמובן שבלי הפשלה התורנית אי אפשר. הפשלה מוגשת בחסות M.I.A והעורכים הלא ערניים ב-NBC.

5.

ואי אפשר להגיד סופרבול בלי להגיד "3.5 מיליון דולר על חצי דקת פרסומת?!". כן, זה המצב. האם זה שווה רק בשביל לתת לקלינט איסטווד לדברר אותך? מבחינתי התשובה היא כמובן כן.

פוסט הפרסומות המלא כאן.

6.

אפרופו פרסומות: בשעה טובה ובאיחור של שנתיים הגיעה לישראל (ביחד עם המותג עצמו) הפרסומת המפורסמת, הנפלאה והמצליחה של "אולד ספייס".

איזו פרסומת מעולה. מצחיקה אותי בכל פעם מחדש (מאחורי הקלעים שלה – כאן).

מרשים במיוחד אייזיאה מוסטפה, שחקן פוטבול לשעבר שמגלה כאן כישורים קומיים אדירים (וכשנשאל ממה הוא הכי נהנה בקמפיין, ענה בקולו העמוק: "The Ladies").

ויש עוד עשרות סרטונים כאלה, ששווה לבדוק. לא כולל פרודיות.

כל הפרסומות של "אולד ספייס" – כאן.

והנה הפרודיה הישראלית (יוצר: גל ינאי).

7.

אפרופו תגובה מאוחרת: בשעה טובה נוסחה התשובה הישראלית הזו: "דברים שתל אביבים אומרים" (יוצרים: רפי ברבירו ונועה לביא).

זו כמובן תגובה לסרטון המצוין "Shit Girls Say" (והנה פרקים 2 ו-3)

ויש גם שיט שרווקות אומרות, שיט ששיכורות אומרות, שיט ששמנות אומרות וכן הלאה עד הנצח.

הבעיה היא שכמעט כולן לא מתקרבות למקור. באופן מאוד לא מפתיע, דווקא זו שעשעה אותי. זה ישעשע כל גבר, אני מניח:

8.

וואו. אני כבר רגיל לזה ששני סרטים של כוכב קולנוע עולים במקביל: ניקולאס קייג', ראיין גוסלינג, קייט בקינסייל לאחרונה. אבל צ'נינג טייטום? שני סרטים של צ'נינג טייטום? במקביל? זה גדול עלי. דו"חות צפיה ב"בן של אף אחד" ו"לא תשכח" בהמשך השבוע. אולי.

9.

ועוד עלה השבוע: "מלחמת הכוכבים: אימת הפאנטום". בתלת ממד. השד יודע למה אנחנו צריכים את זה. בטח שלא בשביל זה – הטריילר הזה לבדו הצליח לגרום לי לוותר על הצפייה.

10.

זה הרבה יותר טוב – "Star Wars Uncut". זוהי גרסת השיווד האולטימטיבית שיצרו מעריצי הסדרה למיתולוגיה שג'ורג' לוקאס מחריב בהתמדה. מדובר במקטעים בני 15 שניות שיצרו מעריצים מכל רחבי העולם, אשר בראו מחדש את "מלחמת הכוכבים: תקווה חדשה" (באורך מלא, כן?). זה די סמטוחה – היא כוללת כלבים, רובי מים, לגו, מטוסי נייר, שקיות קרטון ומה לא, כשהכל מתערבב בתוך הסצנות – אבל זו סמטוחה משעשעת מאוד.

הנה הטריילר:

11.

אז מה היה לנו השבוע בבלוג? חוץ מהסופרבול, דיברנו גם על סרט גיבורי העל המפתיע "כרוניקה בזמן אמת" ועל גיבורת העל מריל סטריפ ב"אשת הברזל", וציינו 200 שנים להולדת דיקנס. אבל הפוסט הפופולארי ביותר בבלוג בשבוע האחרון היה – ועלי להוסיף כאן "במפתיע" – זה שהביא מבחר קטן מיצירתה של ויסלבה שימבורסקה המנוחה. מסתבר שרבים ביקשו לחשוב רגע קט על גורל שימבורסקה. בימי "האח הגדול", זו מחשבה מנחמת מאוד.

12.

בשעה שבתי קולנוע בתל אביב רק נעלמים, טוב לשמוע גם על אחד שנולד. זה קרה השבוע בבית ציוני אמריקה: "אורלנדו סינמה", בית קולנוע בן שני אולמות שמתכוון להוות אלטרנטיבה לקומפלקסים הגדולים. מה זה אומר? הקרנות בוקר (מהשעה 10:00), למשל, ואפילו במחיר מוזל (לפחות בתקופת ההרצה) – 29 ₪ ליומית. הבעלים, עודד הורביץ-ראובני, מבטיח גם רצועות נושאיות, הזדמנות לסרטים שהדרישות המסחריות סותר את אופיים, וקלאסיקות מהאוצר של סרטי אורלנדו. בקיצור – נדמה שמדובר בקולנוע שבאמת נולד מאהבת סרטים.

בשבועות הקרובים יוקרן ב"אורלנדו סינמה", בין השאר, סרטו המצוין של קמרון קרואו על פרל ג'אם, "20", שזכה בארץ להקרנה חד-פעמית בלבד. זה בהחלט שיבוץ בכיוון הנכון.

13.

דיווחים ממחלקת אבידות:

בשבוע שעבר נפטר איאן אברקומבי – לא מ"אברקומבי אנד פיטץ'", אלא מ"סיינפלד". מיסטר פיט, כמובן.

בשישי שעבר נפטר ממחלת הסרטן בגיל 69 זלמן קינג, שחתום על כמה מהיצירות האירוטיות המפורסמות בתולדות הקולנוע המודרני – ""סחלב פראי", "יומני הנעל האדומה" ו"תשעה וחצי שבועות של שכרון חושים" (אותו הפיק לאדריאן ליין). היה זה אך הולם שאת הבשורה על מותו נשא צ'ארלי שין.

אתמול הלכה לעולמה המשוררת ש. שפרה (שפרה שמואלביץ'), שחתומה בין השאר (לצד פרופ' יעקב קליין) על אנתולוגיית שירת המזרח הקדום המונומנטלית "בימים הרחוקים ההם".

הנה טליה אליאב שרה את "פשוט" שכתבה ש. שפרה (לחן: חיים רחמני).

אבל האבידה שנגעה ללבי יותר מכל התרחשה בדיוק לפני שבוע, כשבגיל 81 הלך לעולמו בן גזארה – מהמעולים שבשחקני הוליווד, שבעיני זכור בראש ובראשונה דווקא כאביו של וינסנט גאלו ב"בפאלו 66".

מכיוון שאת הקטע שבלינק לא ניתן לאמבד, הבאתי לכם במקום קטע מ"רציחתו של סוכן הימורים סיני" של ג'ון קסאווטס, שגזארה נמנה על הלהקה הקבועה שלו (הופיע גם ב"בעלים" וב"ליל הבכורה")

14.

בשבוע הבא יצוין ולנטיינ'ס דיי. ואם אתם מחוסרי עבודה בולנטיין כמוני, אין סיבה שלא תבחרו בדרך הזומבית לציין את היום.

מדובר ברעיון של חובבי זומבים בכלל ו"המתים המהלכים" בפרט, המבקשים לאתגר את יום האהבה הסכריני ולצאת למצעד זומבי בינלאומי ב-11 בפברואר. אתם מוזמנים להצטרף לצעדה התל אביבית, מחר ב-19:00. פרטים נוספים כאן (יום הזומבי-ולנטיין) וכאן (מצעד הזומבים בישראל).

15.

אפרופו "The Walking Dead" – אתם כבר מכירים את ה"The Walken Dead"?

16.

מרצ בחרה מנהיג. הבעיה היא שהיא בחרה בין (זהבה) גלאון ל(אילן) גילאון. הכרעה על קוצו של יוד – זו ממש עילה לתביעה בגין זיופים, לא?

17.

אפרופו תביעות: שבוע מצוין עבר על "עובדה"; זיכוי ראוי בפרשת סגן ר', ותחקיר מקומם ופוקח עיניים על עבודת הלוביסטים בכנסת. שווה צפייה.

18.

אפרופו תחקירים: ברוך קרא פרסם בערוץ 10 תחקיר על הנעשה באגף הפיקוח על הגז במשרד התשתיות. באחד הרגעים בכתבה נשמעת היועצת המשפטית של האגף, אולגה רזניקוב-גבאי, כשהיא מודיעה לבעליה של חברת גז כי האגף השתיל סוכן סמוי בחברתו, ומפלילה את הסוכן במילים "הוא לא עשה בר מצווה". אני נתפס למשפט הזה, כי הוא כל כך מטומטם עד שהוא מצחיק. האם היועצת המשפטית המלומדת באמת חושבת שהמשפט "המעורפל" הזה הוא שיציל אותה מלתת דין על מעשיה?

19.

ובחזרה לכנסת: חברת הכנסת אורית זוארץ מקדמת חקיקה נגד משלמים על שירותי מין. מבלי להיכנס לסוגיה המורכבת, צריך לגנות את מי שבחר להלחם בה באמצעות הפצת כרטיסי ביקור עם המספר שלה בתל אביב, במתכונת המוכרת לכל מי שחנה בתל אביב אי פעם ומצא את הכרטיס המבטיח צמוד לשמשה. כמה נמוך.

20.

ועוד מהכנסת: החוק המטומטם שחייב את ערוץ 10 לשדר את מהדורת החדשות שלו מירושלים יצר מצב אבסורדי שבו המהדורה המרכזית מתנהלת כשהמגיש באולפן, וכל הכתבים והפרשנים נמצאים מגבעתיים. אז מה בדיוק הרוויחו מהחוק? האם יעקב אילון ותמר איש שלום העתיקו את מגוריהם לבירה? מובן שלא. הוא שאמרתי – טמטום.

21.

השבוע שמעתי את יעל דן מראיינת ברדיו את יובל בן עמי. לפני הראיון היא הקדימה וסיפרה על החשיפה הגדולה של חייו. שתי מחשבות עלו בי. הראשונה: די. עד מתי תתואר כל יציאה של סלבריטאי מהארון כ"חשיפה" מרעישה?

השניה היתה רעיון: אנחנו כבר לא מתרגשים מהומואים, לסביות ואפילו טרנסג'נדרים שיוצאים מהארון, אבל מה בדבר יציאה מהארון של טרנסווסטיט או קרוסדרסר? זה יהיה חדש. זה יהיה מעניין.

בום. דקות מאוחר יותר, ומסתבר שזו בדיוק החשיפה האמיצה להדהים של בן עמי: בלילות הוא מגלח רגליים, שם בלונים עם מים בחזייה, לובש שמלה אדומה ויוצא לכבוש את תל אביב בדמותה של אנה לולו.

הסיפור המלא והנועז בראיון של בן עמי עם יגאל סרנה, לרגל יציאת ספרו האוטוביוגרפי "הקומדיה התל אביבית".

22.

לידיעת קוראי מה שאלון עידן מכנה "נייר העמדה היומי של ראש הממשלה" ("ישראל היום").

23.

"אפרת" – העמותה המתנגדת להפלות – מתחילה להסעיר את הזירה הציבורית. השבוע נתקלתי לראשונה בתשדיר הרדיו שלה.

הבעיה עם התשדירים של "אפרת" היא לא שהעמותה מעודדת נשים לא לבצע הפלות. הבעיה היא שהיא לא אומרת את זה. הבעיה היא שבתשדיר היא פשוט מזמינה נשים ששוקלות לעבור הפלה להתקשר, במסווה של ייעוץ – כשבעצם יש כאן אג'נדה ברורה ומוצהרת. אני דווקא בעד פרישה של התמונה המלאה, ולא להגיד אוטומטית "כן להפלות!", אבל אני בספק אם זה מה שקורה ב"אפרת". וזה בטח לא מה שעולה מהקמפיין המעורפל שלה.

24.

הנה נשים שבאמת זקוקות לעזרה: האחיות סנגלי מהודו.

הן סובלות מתסמונת נדירה המכונה "תסמונת איש הזאב". אני לא חושב שצריך להכביר מילים. הדוקומנטריסט סנה גופטה מבקש כעת ליצור סרט אודותיהן, כדי לסייע במימון ניתוחי לייזר יקרים שיגאלו את הבנות. הסיפור המלא כאן.

25.

חדשות נפלאות: כתביו התיאולוגיים של אייזיק ניוטון עלו לאתר הספריה הלאומית. מי שמכיר את ניוטון בעיקר כפיזיקאי דגול – כלומר כולנו – יופתע לגלות את ניוטון התיאולוג הסקרן, עם פרשנויות מקראיות ונבואה לגבי אחרית הימים (2060, אם אתם צריכים להתכונן). מרתק.

26.

ברכות למנהלי הרדיו החדשים: מיקי מירו, שמינויו למנהל קול ישראל אושרר, וירון דקל, המפקד המפתיע של גל"צ. עם שניהם יהיה לכל הפחות מעניין – מירו כבר הצליח לעורר תסיסה בקול ישראל, ודקל הוא עיתונאי פוליטי אסרטיבי שיהיה מעניין לראות את חותמו על התחנה הנתונה למרותו של שר הביטחון המושמץ. שיהיה בהצלחה.

27.

ובטלוויזיה: "עבודה ערבית" חזרה לעונה שלישית, אמנון לוי פגש את אליקו כהן. כתבתי על שניהם (הלינקים בפנים).

28.

יאיר רוה מבקש ליצור מאגר תסריטים ישראלי. אם יש בידיכם כאלה, אתם מוזמנים להצטרף.

29.

"האלבומים" בערוץ 8 מגיע לסיומה בשבת עם הפרק על "פלונטר" של רמי פורטיס. השבוע גם התבשרנו בשמחה שהיא תזכה לעונה שניה (ובוואלה גם הציעו אלבומים חדשים לעסוק בהם).

הנה רצועה חביבה עלי במיוחד מ"פלונטר".

30.

תראו מי נפגשו בבית החולים.

זה מה שקורה כשמשחקים גיבורי אקשן אחרי גיל 60.

ועל כך כבר אמר רבנו דגלובר:

 31.

טריילר לשבת

ספיידרמן מתקרב. אני מאוד פסימי לגביו.

נערת השער: ג'נסיס רודריגז

"ילדה – את יצירת אמנות מהלכת"

כך אומר ג'יימי בל לנערתו ג'נסיס רודריגז במותחן החדש "אדם על הקצה", ומה אומר? צודק הילד המחוצ'קן.

ג'נסיס היא שחקנית טלנובלות ואופרות סבון קלאסית – אבל גם סופיה ורגרה היתה כזו פעם. שלא תטעו בה – אמנם קוראים לה ג'נסיס רודריגז, אבל היא אמריקאית ילידת מיאמי, בתו של השחקן והזמר הונצואליאני חוזה לואיס רודריגז.

ואחרי שנים של אופרות סבון כמו "Prisonera" ו"ימי חיינו" (והופעה קטנה ב"הפמליה" – כמו ורגרה), יש לה גם סרטי קולנוע ברזומה. אמנם זה במותחן העלוב "אדם על הקצה", אבל כל אחד צריך להתחיל מאיפשהו. ובעתיד שלה מופיעים כבר הקומדיה "Casa de mi Padre" של מט פיידמונט (תסריטאי ב"סאטרדיי נייט לייב" ו"Funny or Die") בכיכובו של וויל פארל; הקומדיה עתירת הכוכבות של קירק ג'ונס ("נני מקפי") "What you expect when you expecting" (בין השאר: קמרון דיאז, ג'ניפר לופז, ברוקלין דקר, אנה קנדריק ושותפתה ל"אדם על הקצה" אליזבת' בנקס); וסרט האקשן ההוליוודי של ג'י וון קים ("הטוב, הרע והמוזר") "Last Stand", בכיכובו של ארנולד שוורצנגר. יש עתיד לילדה.

קופים מדברים, ברבורים שחורים וזיקיות עם אקדחים: 2011 בקולנוע

זהו. הגיע הזמן הזה בשנה שכולם מסכמים ובוחרים את הסרטים הכי טובים שלהם. אז בגלל שאני עייף, ובגלל שאף פעם לא הצטיינתי בלהגביל את הבחירות שלי, אני הולך לעשות את זה קצר וקולע, ואת הביקורות המורחבות תוכלו למצוא בקישורים.

יש רק כלל אחד: רק סרטים באורך מלא שהוצגו במהלך שנת 2011 בבתי הקולנוע המסחריים בישראל הועמדו לבחירה. וזה אומר שהסרטים שלא הופצו כאן או שנגאלו רק בזכות סינמטקים ופסטיבלים נותרו בחוץ, ושיש כאן גם סרטים ששייכים באופן רשמי ל-2010, אם לא למטה מכך.

במשפט אחד: היתה שנה קולנועית נפלאה. במיוחד כשמוסיפים לה את השאריות המוצלחות מהשנה שעברה.

עשרת הסרטים הטובים של השנה

1. אומץ אמיתי (2010, אבל הופץ בארץ בפברואר)

2. ברבור שחור (2010, הופץ בארץ בינואר)

3. דרייב

4. כוכב הקופים: המרד

5. מאניבול

6. קר עד העצם (2010, הופץ בארץ בינואר)

7. רנגו

8. מכאן והלאה (2010, הופץ בארץ בינואר)

9. החבובות

10. הרפתקאות טינטין

המספר הנוסף לסרט הישראלי של השנה:

הערת שוליים

העשירייה השניה (ללא סדר חשיבות)

ממלכת החיות (2010, הופץ בארץ בספטמבר)

חייבים לדבר על קווין

127 שעות (2010, הופץ בארץ באפריל)

התפשטות

חצות בפאריס

טטרו (2009, הופץ בארץ בינואר)

הדרך (2010, הופץ בארץ בפבראר)

לוחם

אקס מן: ההתחלה

העור בו אני חי

פרסי משנה

הכי אוברייטד

האנה

בעיקרון האוברייטד המובהק של השנה הוא "העזרה", אבל לי ממילא לא היו ציפיות.

בעיקרון האוברייטד המובהק שלי הוא "נאום המלך", אבל זה קצת לא הוגן, כי הוא לא מאוד גרוע. הוא פשוט לא טוב כמו שאומרים (או כמו שמחלקים לו פרסים).

אז בעיקרון, האוברייטד שלי הוא "האנה" – סרט ששמעתי עליו כל כך הרבה דברים טובים, וכל כך התאכזבתי לגלות סרט שכל כך עסוק בלהיות מגניב, עד שהוא רק רבע מגניב.

עוד באוברייטד: "העזרה", "נאום המלך", "עץ החיים".

האנה: לבת של מתילדה ("לאון") ומוגלי קוראים האנל'ה, יש לה אקדחים במקום שמלת שבת, והיא ילדה מגניבה בסרט שמתאמץ להגניב. ראן האנה ראן. ***

הכי אנדרייטד

ללא גבולות

מבין הסרטים שזכו לכתף ביקורתית קרירה – וכמו תמיד, יש עשרות כאלה – מצא חן בעיני במיוחד הסרט הזה, שאמנם לא ממש עמד ביומרות המועדון-קרביות שלו, אבל לפחות ניסה. בעיני זה היה ניסיון לא רע בכלל.

עוד באנדרייטד: "לוחם", "אלוהי הקטל", "נגד כל הסיכויים".

ללא גבולות: ניסיון יומרני אך לא רע בכלל להיות מועדון קרב של שנות האלפיים. עוד קצת הידוק תסריטאי, קצת חומר אפל וקצת השראה וזה היה קאלט. ½***

הכי אוברייטד-אנדרייטד

סופר 8

בכל שנה יש סרט אחד שמגיע עם ציפיות שמיימיות, מתגלה כרחוק מהן כמו אבי לוזון מהמציאות ומתרסק. השנה זה היה "סופר 8", סרט ספילברגי של ג'יי.ג'יי. אברהמס שאמנם לא היה ספילברג, אבל גם לא היה רע בכלל.

סופר 8: אברמס עושה ספילברג, אי.טי פוגש את קלוברפילד במערה של הגוניס. מאכזב בקנה מידה של אברמס ושל ספילברג, אבל מהנה מחוצה לו. ½***

הכי חבל שלא באתם

ממלכת החיות

קטגוריה חביבה עלי במיוחד בזכות הנבחר הראשון שלה בסיכום השנה שלי ב-NRG ב-2006, "בריק", שהוא פייבוריט נצחי שלי. והזוכה השנה – דרמת פשע אוסטרלית נהדרת מ-2010 שלמרות גב ביקורתי מפרגן עברה פה מתחת לרדאר. הפסד שלכם. אתם עדיין יכולים לתקן, בספריות DVD או בכל מיני אתרים שאני לא יכול להמליץ לכם עליהם באופן רשמי.

עוד חבל שלא באתם: "ג'יין אייר", "מסיבת הלוויה שלי", "הדרך".

ממלכת החיות: דרמת פשע מחוספסת שלא שוכחת שגם פושעים הם אנשים, גם אם הם קודם כל חיות, והמלכה שלהם היא אלמנה שחורה ובלאדי מאמא. ****

הכי כיף לשמוע

דרייב

פסקול השנה, כל מילה מיותרת.

עוד כיף לשמוע: "חייבים לדבר על קווין", "החבובות", "פרל ג'אם:Twenty", "ג'ורג' הריסון: חיים בעולם חומרני".

דרייב: האיש ללא שם מתיישב מאחורי ההגה? למה לא? מותחן פשע מהפנט, מהורהר ואלים. טוב שההגה בידיים של רפן. ½****

הכי ככה עושים סרט קיץ

כוכב הקופים: המרד

מי אמר שסרטי קיץ חייבים להיות נטולי אינטליגנציה? כנראה שאותו אחד שחושב שקופים חייבים להיות נטולי אינטליגנציה – מה שהופך את הסרט הזה לניצחון כפול. ניצחון הקוף על האדם, וניצחון רופרט וויאט על הוליווד.

עוד סרטי קיץ עשויים כהלכה: "אקס מן: ההתחלה", "משימה בלתי אפשרית: קוד הצללים", "שרלוק הולמס: משחק הצללים".

כוכב הקופים: שיבה נפלאה לכוכב האהוב, בזכות קופים מפעימים שלא הולכים אחרי בני אדם. חוליה אינטליגנטית באבולוציה של הקיץ. משוגע על הקוף. ****

הכי ככה עושים סרט ספורט

מאניבול

דרמת ספורט נפלאה, חכמה ועמוקה, שאומרת כל כך הרבה דברים על ספורט, על תרבות ועל אמריקה. כל האמריקנה בכפפת בייסבול.

מאניבול: סרט מרתק על ספורט שכל מי שלא אמריקאי חושב שהוא משעמם? למה לא? דרמה מנצחת לאוהבי כדורים ולאוהבי מספרים. הום ראן. ½****

הכי ככה לא עושים רימייק

קונאן

אם קונאן היה רואה את העיבוד הבינוני שעשו לו, הוא היה חוזר להיות קונאן המשמיד.

קונאן:עדיין ברברי, עדיין משמיד ועדיין לא נראה כמו מושל לעתיד. קונאן התלת ממדי עדיין כותש, עילג ומעורר געגועים.מכל בחינה אחרת, הוא כישלון. ½**

הכי ככה עושים עיבוד קולנועי

הרפתקאות טינטין

פשוט נפלא. עיבוד כל כך הולם, כל כך מהנה וכל כך כובש. בדיוק החומרים שספילברג צריך להתעסק בהם במקום ב"טרה נובה".

טינטין: טינטין ג'ונס ושודדי תיבת האוצר האבודה? למה לא? חיבור טבעי שעובד נפלא ומחזיר לספילברג את הכבוד שאיבד בממלכת הבדולח.  ****

הכי ככה לא עושים עיבוד קולנועי

מסעות גוליבר

ג'ק בלאק רוקן את ג'ונתן סוויפט מכל העומק הסאטירי של המקור. יצא קטן, הגוליבר הזה.

מסעות גוליבר: ג'ק בלאק עושה צחוק מהסאטירה של סוויפט, ומשאיר ממנה רק גימיק נטול עומק. כך קורה שדווקא בתפקיד גוליבר בלאק יוצא כזה קטן. ***

הכי ככה אולי נביא אוסקר

הערת שוליים

סרט ישראלי בסטנדרט גבוה, שמכוון ישר להוליווד. ככה זה כשתסריט מעולה פוגש במאי מיומן ליצירה אינטליגנטית.

הערת שוליים: יצירה מעמיקה, מלאכת מחשבת תסריטאית, משחק מצוין ועבודת בימוי מיומנת בסרט שהוא כל דבר חוץ מהערת שוליים. ****

הכי התגעגעתי

החבובות

איזה כיף שהן חזרו. איזה כיף שג'ייסון סיגל, ניקולס סטולר וג'יימס בובין אחראים על כך. איזה כיף שהחבובות שוב כאן.

החבובות: קאמבק נוסטלגי? למה לא? תענוג קולנועי תיאטרלי ומוזיקלי צרוף, חכם, משעשע, מרגש ומלא אהבה. It's time to meet the muppets again. ****

הכי התגעגעתי והתאכזבתי

הדרדסים

סרט ילדים שמזניח את המבוגרים. האנק עזריה לא מציל את המצב.

הדרדסים: בדיוק כמו "מכושפת", רק בלי החן, התחכום, ההומור ואיימי אדמס. רצינו שיגדלו איתנו, אבל הם נותרו קטנים ולילדים. ביש גדא. ½**

הכי מטופש

סאקר פאנץ'

זאק סניידר בסרט נטול תוכן.

עוד במטופשים: "רובוטריקים 3", "הפלישה למערב".

הכי הפתעה נעימה

ידידים פלוס

לא ציפיתי, והתענגתי מכל רגע עם מילה וג'סטין.

עוד הפתעות נעימות: "אחינו האידיוט", "טיפש, מטורף, מאוהב".

ידידים פלוס: קומדיה רומנטית חכמה, משוחררת, כיפית ומצחיקה כמו הגיבורים שלה. ניצחון מוחץ למילה קוניס על נטלי פורטמן בקרב הבלרינות הזורמות. ½***

הכי אנימציה

רנגו

פיקסאר פישלו השנה עם סרט בינוני להפתיע (בטח בקנה המידה שלהם), ומזל שדרימוורקס היו שם להרים את הכפפה ולהגיע עם רנגו המבריק.

עוד באנימציה המוצלחת: "נומיאו ויוליה", "תזיזו ת'רגליים 2", "החתול של שרק", "קונג פו פנדה 2".

רנגו: ממערבוני ספגטי, פחד ותיעוב וצ'יינהטאון, יוצאת זיקית צבעונית וחריפת לשון. נווה מדבר בשממה הפוסט-אוסקרית. אנימציה לא למבוגרים בלבד. ****

הכי זר

העור בו אני חי

לא שנה מדהימה בקולנוע הזר, אבל בכל זאת היו בה כמה סרטים מצוינים. בראשם, אגב, סרט כמעט מופתי – "היו זמנים באנטוליה" של נורי בילג' סיילאן – אבל מכיוון שהוא לא הופץ כאן מסחרית, אני הולך עם "העור בו אני חי" שהחזיר את אלמודובר למקורות.

עוד בזרים: "האישה ששרה". ומה לגבי "חצות בפאריס" ו"טטרו"? תופס?

העור בו אני חי:כמו בי מובי מסוגנן, כמו היצ'קוק עם חוש אופנה מפותח, כמו פדרו אלמודובר של פעם. סרט אימה עוכר שלווה בו אלמודובר חוזר לסורו. ****

הכי גיבור העל של השנה

מגנטו (אקס מן: ההתחלה)

בסרט הקומיקס הטוב של השנה (שנה שאין בה אביר אפל, כמובן), מגנטו נצץ מעל ליתר החבורה המצוינת בזכות מייקל פסבנדר.

עוד גיבור על מצטיין: "ת'ור".

אקסמן – ההתחלה: הקומדיה הרומנטית "כשאריק פגש את צ'ארלי", קומדיית הקולג' "מוטאנט צעיר" והספין-אוף של ג'יימס בונד מתחברים למוטאציה מעולה. ****

הכי גיבור העל המאכזב של השנה

גרין לנטרן

התלבטתי בין שני גיבורי על שעלו כאן במקביל – גרין לנטרן וקפטן אמריקה – ובחרתי בירוק מביניהם, בעיקר כי ממנו ציפיתי ליותר מאשר לקפטן האובר-פטריוטי.

גרין לנטרן: אולד-פשן להחריד, כאילו דרדביל מעולם לא נכשל. החן של ראיין ריינולדס והגוף של בלייק לייבלי מצילים את העולם, אבל לא את הסרט. ***

הכי "בשביל זה אספתם כל כך הרבה כוכבים?"

סילבסטר בניו יורק

כל מילה מיותרת.

עוד בזבז כסף יקר לשווא: "קומפני מן".

סילבסטר בניו יורק: מהאנשים שהביאו לכם את 'יום האהבה'? בהחלט כן. וזה אמור להגיד לכם הכל, לטוב ולרע.קיטש עתיר כוכבים שיסתדר גם בלי אלה שלי. ½**

הכי מכות

לוחם

אחד מסרטי האקשן הטובים והמפוספסים של השנה. זה לא "פייטר", אבל זה לא רחוק.

עוד מכות: "פלדה אמיתית".

לוחם: 'פייטר' של ה-MMA? למה לא? גם לו מגיע סרט מכונן, ואו'קונור מציע מתחרה ראוי – מלהיב, עוצמתי ואלים. אחים, ודם. ****

סרט הניקולאס קייג' הגרוע של השנה

עונת המכשפה

זו תמיד בחירה קשה, אבל ליד "עונת המכשפה" העלוב אפילו "הסגת גבול", "רודף צדק" ובטח "מרדף עצבני" נראים כמו סרטי אוסקר.

עונת המכשפה:קלוש כמו הרעיון של צלבנים עם מבטא אמריקאי.רעיון סביר בביצוע בינוני.אם כבר קייג' אצל דומיניק סנה, היה עדיף שיעלם תוך 60 שניות. ***

הכי בדרך להיות ניקולאס קייג'

ריצ'ארד גיר

תראו את "דאבל". לא, אל תראו את "דאבל". תבהו שעה וחצי בקיר במקום.

דאבל: 'החפרפרת' לעניים? אפילו לא זה. מותחן ריגול קלוש, ועוד כתם בקריירה של ריצ'רד גיר, שעוד רגע ויהיה לניקולס קייג'. ½**

הכי גבר

ראיין גוסלינג

שחקן השנה בלי תחרות ("משחקי שלטון", "טיפש, מטורף, מאוהב", "דרייב", "בלו ולנטיין"). ויהיה שחקן השנה עוד הרבה שנים.

טיפש, מטורף, מאוהב: מצחיק כמו סטיב קארל, כריזמטי כמו ראיין גוסלינג, אינטליגנטי כמו ג'וליאן מור ושנון כמו אמה סטון. חכם, שפוי, מקסים. ½***

הכי גבירה

זואי סלדנה ומילה קוניס

בעיקרון, התואר השנה מגיע לאמה סטון. אבל מכיוון שאני לא מחפש פה צדק, אלא העדפות אישיות, אני מחלק אותו בין שתיים שעשו לי את זה השנה באופן מיוחד: מילה, שנתנה פייט לנטלי ב"ברבור שחור" וניצחה אותה ב"ידידים פלוס" נגד "קשר לא מחייב"; וזואי, שעשתה רק את "קולומביאנה", אבל זה מספיק מבחינתי.

קולומביאנה: זו מתילדה? זו ניקיטה? לא, זו זואי סלדנה בגופיה ותחתונים.וזה הדבר הכי טוב שאפשר לומר על הקשקוש הקולומביאני.אבל זה דבר טוב מאוד. ½**

הכי נערת השער

רוזי הנטינגטון וויטלי

על תואר "התחלתי לראות ממך קצת השנה ואני מצפה לעוד" התחרו השנה מספר מנערות השער של הבלוג (בלטה לטובה: גבריאלה וויילד) ועוד כמה שהיו כאן עוד לפני שנפתחו הרשימות. "נערת השער" המועדפת עלי היא אוונג'לין לילי, אבל מכיוון שלמרות גיחתה המבורכת לקולנוע היא לא ממש עומדת בקריטריונים של תגלית, החלטתי ללכת על מישהי שעושה את צעדיה הראשונים בעולם המשחק, ואני מקווה שלא תחדל מללכת בו.

וכך נפלה הבחירה על רוזי הנטינגטון וויטלי המלכותית. לא בדיוק אלמונית, אבל חדשה על המסך בתפקיד הצמודה של סם וויטוויקי בר המזל. המשיכי כך.

רובוטריקים 3: בשביל מה דמויות קרטון צריכות שלושה ממדים? ההתעללות בגיבורי ילדותי נמשכת. אכזבת אותי שוב, מייקל ביי. ***

הכי פספס ברגע האחרון את 2011 אבל תזכירו לי אותו בשנה הבאה כי הוא נפלא

הארטיסט

קליפ פרידה

הרולר (16.12.12)

1.

נתחיל בזה, כי לעומתו – הכל מתגמד: פרולוג בן שש דקות ל"עלייתו של האביר האפל" נחשף בפני עיתונאים ברי מזל בהקרנת איימקס. נכון לשעת כתיבת שורות אלו, טרם דלף החומר לרשת. אבל הדיווחים נרגשים כצפוי. MTV: "יפיל לכם את הלסת". "בוסטון הראלד": "A Knight to Remember". "וול סטריט ג'ורנל": "לא הבנתי מה טום הארדי אומר". מקורות המקורבים להפקה: "אלון אבוטבול שוב גונב את ההצגה".

האם יש דבר כזה - "פוסטר רע של האביר האפל"?

זה לא הפרולוג. זה "סתם" טריילר.

האם יש דבר כזה – "סתם טריילר של האביר האפל"?

2.

ומסתבר שלא רק האביר האפל עולה. גם כמה אמני קומיקס גדולים עולים. השמימה. למשל ג'רי רובינסון, האיש שאחראי (בין אחרים) להצמדת רובין לבאטמן, ושיזכר יותר מכל בזכות הגיית הארכי-נבל האולטימטיבי של גיבורי העל – הג'וקר.

ולא הרבה אחריו הלך לעולמו גם ג'ו סיימון, יוצר הגיבור הכל-אמריקאי "קפטן אמריקה". אולי הוא הספיק לראות את הסרט הבינוני שנעשה מהקומיקס שלו, אולי לא.

כך או אחרת, השמיים קיבלו קצת צבע השבוע.

(Luxords (devian art

3.

כן לציטוט? (1)

"הבית שימוש פה לא נמצא במלון דן"

(ראש עיריית פתח תקווה איציק אוחיון מתרגש לרגל פתיחת איצטדיון המושבה)

4.

כן לציטוט? (2)

"תשאלו כל תושב בעיר והוא יגיד שמשה אבוטבול חולה על אתיופים"

(ראש עיריית בית שמש משה אבוטבול מסביר את הגטו שפתח בעיר)

5.

כן לציטוט? (3)

"הם כמו דגים באקווריום שצריך להגן עליהם מדגים טורפים"

(ראש עיריית בית שמש משה אבוטבול מסביר את הגטו שפתח בעיר – טייק 2)

6.

כן לציטוט? (4)

"הוא צדק בכל מילה"

(אופיר אקוניס נזכר שמקארתי צדק)

7.

כן לציטוט? (5)

"קוקסינלים", "צ'יוואוות", "מי שלא מכבד אותי – אני יזיין את אמא שלו"

(המופע של פרוספר אזגי)

פרוספר משחרר נפיחות בציבור

[גם ב-103FM]

8.

בשעה שבתי קולנוע בתל אביב ממשיכים להיסגר, טוב להיתקל בחדשות כאלה: מתחם קולנוע חדש שעתיד להיפתח בנמל תל אביב. רוב הפרטים עדיין מעורפלים, אבל הכיוון הכללי מעודד. אפילו רעיון האסקימו לימון. אפילו אם יודל'ה יעבוד במזנון, מומו ימזמז בחורות בשורה האחרונה. ויאנוש? יאנוש ימכור נקניקיות. חצי נקניקיות.

9.

פרס האב הקולנועי הלא מתפקד של חודש דצמבר הולך לג'ון סי. ריילי, שמצליח לגדל שני ילדים עם בעיות אלימות, ואחראי באופן עקיף להפרדתם של שני אוגרים אומללים מהאדוניות הצעירות שלהן.

מה אתה מבסוט? ג'וני סי. מימין - "חייבים לדבר על קווין". משמאל - "אלוהי הקטל". ביניהם - אלוהים ישמור.

10.

ולעומת זאת – זה חודש טוב לג'ון הארט. רב מרגלים ב"החפרפרת", קשיש חכם ב"בני אלמוות" ואב הולל ב"מלנכוליה".

בשבילי הוא תמיד יהיה האיש עם הכלב.

11.

אפרופו ג'ים הנסון – כבר הצטרפתם לחגיגת החבובות שלי?

אחת (ביקורת)

שתיים (טריילרים)

שלוש (קלאסיקות)

עזבו את זה – כבר ראיתם את "החבובות"? מה זאת אומרת "לא"? החבובות כבר כאן!

12.

אני מבין שהשיר הזה, "Ai se eu te pego" של מישל טלו, משגע את כולם. הוא קליט וכיפי (לפחות עד שהטחינה שלו תעבור את גבול הטעם הטוב לכיוון גבול הטעם הגלגלצי). אני רק מקווה שהילדות שלומדות את התנועות שלו בלהיטות, לא טרחו לרדת לעומקו של הטקסט, שהוא, נדמה לי – כמו במקרים רבים בהם נפגשים ברזיל וסקס – לא ממש תמים. אם זה לא ברור מהתנועות של "מה שאני אעשה לך אם תיפלי לי בידיים".

כאן מופיע השיר המדבק הזה עם תרגום שהוא, נדמה לי, מעודן יחסית.

13.

אני מבטיח לכתוב (1)

זיר"ה סגרו לכם את אתרי ההורדות, אני יודע. אבל ביוטיוב מחכים לכם סרטים נפלאים, מלאים, שרק תלחצו עליהם. ב-Buzzfeed הכינו לכם יופי של רשימה לנבור בה. למי שמחפש המלצות, אני מבטיח לדאוג לכמה בשבוע הבא.

14.

אני מבטיח לכתוב (2)

השבוע התפרסמה "הרשימה השחורה" של הוליווד. אתם מכירים את הרשימה השחורה? זו רשימת תסריטים שמתפרסמת מדי שנה על ידי הסוכנים ההוליוודיים, ובה מדורגים התסריטים שהכי מצאו חן ביניהם ב-2011 וטרם הגיעו לשלבי הצילומים. זו תמיד רשימה מסקרנת (בעצם, השנה פחות), ואני מבטיח להתייחס אליה קצת יותר בהרחבה בשבוע הבא. בינתיים, הנה היא לעיונכם.

15.

אני מבטיח לכתוב (3)

העונה הרביעית של "שובר שורות" הלכה השבוע (בארץ) לעולמה בפיצוץ. בסדרה הזו, שהיא על סף המופתית באופן כללי, הביאה אותה בפינאלה כפול שהוא מופתי באופן ספציפי. אחרי פרק 12 שנראה כמו פרק סיום מעולה, הגיע פרק 13 שהיה פרק סיום מעולה והפוך לחלוטין. לכאורה, הוא סגר את הבאסטה, והחזיר את וולטר ווייט לנקודת האפס, משוחרר מברון הסמים המעיק שמעליו, שהלך לעולמו כמו היה הטרמינייטור. למעשה, וולטר ווייט לא חזר לנקודת האפס. הוא חזר להיות הייזנברג. הייזנברג בריבוע.

בשבוע הבא אני מבטיח להביא כאן את הטקסט שכתבתי על "שובר שורות" ב"בלייזר" של אוגוסט, לרגל עליית העונה הרביעית. בינתיים, אני מציע לכם לקרוא את נטלי דוברזן ב"סופרבלוב", שעקבה במסירות, באהבה ובחקרנות אין קץ אחרי העונה הזו, וחגגה את סיום הסדרה בפוסט משולש. תתחילו כאן.

ואייל רוב מסכם עונה בוואלה.

מחווה לסעיף 1

16.

מה שמזכיר לי שהשבוע היו לי שני פלאשבקים של מחסלים.

הראשון ב"שובר שורות"

והשני ב"משימה בלתי אפשרית 4"

אתם מודעים לעניין הזה של טום קרוז עם ריצות, כן?

17.

בין "משימה בלתי אפשרית 4: קוד הצללים" לבין "שרלוק הולמס: משחק הצללים", הולך להיות דצמבר אפל בקולנוע.

18.

אפרופו "משימה בלתי אפשרית" – אני לא יודע אם המלחמה הקרה באמת חוזרת כמו שמזהירים אותנו, אבל אין ספק שבין "החפרפרת", "דאבל" ו"משימה בלתי אפשרית 4", הוליווד לגמרי מנסה לחמם את האווירה.

19.

אפרופו המלחמה הקרה, שמותנעת מחדש על גלי הבחירות הדמוקרטיות לעילא ברוסיה, כפי שמדווח משקיפנו לענייני דמוקרטיה וטוהר מידות אביגדור ליברמן: את הטאמבלר החדש "האמת של איווט" כבר בדקתם? יש לו גם פייסבוק, לפייסבוק יש זקן.

20.

רגע, חזרה לטרמינייטור ולשוורצנגר, כי אם כבר הראינו את ארני – מה בקשר לטריילר של "בלתי נשכחים 2"? אבק של כוכבים. כמו "סילבסטר בניו יורק", רק עם פוטנציאל. ועם סילבסטר.

21.

מה שמזכיר לי – נובאק ג'וקוביץ' קיבל תפקיד ב"בלתי נשכחים 2". סחטיין עליו.

ב-Tennis.fm, בתגובה, העלו עוד כמה הצעות חביבות:

רוג'ר פדרר בתפקיד מר דארסי ב"גאווה ודעה קדומה".

רפאל נדאל בטלנובלה שתאלץ אותו ללבוש חולצות ללא שרוולים, להעביר אצבעות בשיער ולהגיד כל הזמן "How you say?".

סרינה וויליאמס בתפקיד הנשי הראשי בסרט הבא של טרנטינו.

אנדי רודיק כמיזנטרופ סרקסטי בסרט הבא של ג'ייסון רייטמן ודיאבלו קודי.

ויקטוריה אזרנקה נגד לינדזי לוהאן בסיקוול של "ילדות רעות".

פרנצ'סקה סקיאבונה כבלשית מתוחכמת בגרסה האירופאית של "חוק וסדר".

וגולת הכותרת – מריה שראפובה בתפקיד נערת בונד החדשה: איוואנה דאבלפולט.

(ויה אלעד זאבי ב"ספורט הארץ")

מריה ושני עיגולים. שמה את ה-00 ב-007.

אל תזלזלו ביכולות המשחק של נובה

22.

טריילר לשבת

הרולר (3.12.11)

למצולם אין קשר למשחק

1.

אני מבין את ההיתלות של ערוץ 10 בנכס היקר מפז של מכבי תל אביב. באמת שאני מבין. אבל זה לא מצדיק את הפרומואים המביכים האלה.

לא את זה שנפרד מג'ורדן פארמר – חודשיים בקבוצה! – כאילו היה מדובר במיקי ברקוביץ', ועוד משתמש בפריים של שמעון מזרחי מזיל דמעה.

ולא את זה שבו גיא פניני מבקש לצפות במכבי תל אביב בערוץ 10, אבל עושה את העשר עם האצבעות הפוך. שזו סתם פאדיחה.

2.

איזה חמוד אמארה סטודמאייר. השבוע הוא הגיע ללמד עברית ב"רחוב סומסום". ומתי הוא עושה עלייה? אז אולי אני אוכל לקבל את הפרומואים המתייפחים.

3.

זה גובל במבריק: ארנולד שוורצנגר מציע פירוש חדש למושג "קומנטרי" ב-DVD של "זיכרון גורלי".

והאיש הזה ניהל מדינה. גוד בלס אמריקה.

(אגב: שוורצנגר היה הבחירה של רלף קליין לגלם את דמותו ב"פלייאוף". מה שאומר שקליין הוא גאון כדורסל, אבל בקולנוע עוד יש לו מה ללמוד)

4.

בין הקומנטרי של שוורצנגר, הצרות של סטיבן סיגל והתוכניות של סילבסטר סטאלון לעשות מ"רוקי" מחזמר – ואפילו השטויות של אל פאצ'ינו אצל אדם סנדלר, הקומדיה הרומנטית של רוברט דה נירו והפרישה מהנחיית טקס האוסקר של אדי מרפי – אני לא יכול שלא לתהות בקול זעקה: מה לעזאזל עובר על גיבורי שנות השמונים?

חדשות כאלה, אגב – אסון על סט "בלתי נשכחים 2" – לא עוזרות.

אבל יש למה לחכות. תראו את הפוסטר הזה ותתחילו לרייר.

לפחות לברוס וויליס הולך לא רע, עכשיו כשאשטון ודמי כבר לא.

והנה חדשות קצת יותר טובות משנות השמונים – צ'אק נוריס:

5.

עם כל צעקות ה"יאללה, יאללה!", כנסיית "The Shekhina Fellowship" (אחוות השכינה) ומחנות הפליטים, אפשר להרגיש ב"נשק של תקווה" כמו בבית.

6.

אפרופו "נשק של תקווה":

התפקיד של ניקולאס קייג' ב"רודף צדק" מזכיר את זה של ג'רארד באטלר, שמככב ב"נשק של תקווה", ב"אזרח שומר חוק". שאגב, אל תתבלבלו בינו לבין "שומר חוק", סרטו של ג'ון מייקל מקדונה. שהוא אינו מרטין מקדונה, אלא אחיו. אותו מרטין מקדונה שביים את "ברוז'". שבו מככב ברנדן גליסון. שמככב גם ב"שומר חוק". שהוא אינו "אזרח שומר חוק", כאמור, שבו כיכב ג'רארד באטלר. שמככב עכשיו ב"נשק של תקווה".

אזרח רודף צדק

אזרח שומר חוק

שמן שומר חוק

בכל מקרה, כמו שכבר אמרתי בפוסט אחר, "Machine Gun Preacher" הוא השם הקולי של השנה, אחרי "Hobo with a Shotgun". אני אוהב שסרטים אומרים לך בדיוק מה תקבל. ושהשם שלהם נשמע כמו בי-מובי.

7.

אני לא מבין (א)

אני לא מבין את הזעקה הגברית נגד הפרסומת של "עלמה" שמציגה גברים בתור גורילות. מילא השוביניסטיות שכועסות עליה. הן לפחות עקביות. אבל גברים? מה נסגר אתכם? אתם לא מסוגלים לקבל בדיחה (לא מבריקה במיוחד, אבל בדיחה)? עוד רגע תבכו שמחפצנים אתכם.

בחייכם. Men up!

גילוי נאות:

א. אני אוהב מאוד את מסטיק "עלמה".

ב. אני זן של גורילה.

(דעתי המורחבת כאן)

המציג אינו גבר. מתוך הפרסומת

8.

אני לא מבין (ב)

אני לא מבין את מחאת הזמזמים. רשת "קפה קפה" פתחה בפיילוט ונתנה למלצריה צמידים אלקטרוניים, באמצעותם יכולים הלקוחות לקרוא למלצר. יושבי בתי קפה רבים החליטו שזו השפלה, החתימו עצומה, והביאו לביטול הפיילוט.

בעיני זו צדקנות וצביעות לשמה. לקרוא לדיילת במטוס באמצעות לחצן זה בסדר. ללחוץ על פעמון בדלפק הקבלה בבית המלון זה לא "פבלובי". אבל לזמזם למלצר שאתה זקוק לשירותיו? חס וחלילה.

אני מבין את הבעייתיות שבהצמדת צמיד אלקטרוני לעובד, ובכל זאת חושב שעברנו את גבול ה-PC הטוב. לו בביפר עסקינן, הכל היה עובר בשלום. צמיד אלקטרוני הוא בחירה בעייתית, אבל לא כזו שמצדיקה את הזעקה (הפבלובית?), ועוד מבלי לבחון את השפעת הרעיון על העובדים (אולי הם מרוצים? אולי קל להם יותר לעבוד כך, להיענות ללקוחות על פי קריאה? אולי הטיפים גבוהים יותר?). הרצון להגן על העובדים הוא חשוב ומבורך. אבל לפעמים הוא גם נמהר. מוטב לחכות רגע לפני שמזמזמים בהיסטריה.

גילוי נאות:

א. אינני נוהג לשבת בבתי קפה.

ב. מעולם לא ענדתי צמיד אלקטרוני. אבל אני מכיר הרבה גברים שכן.

(דעתי המורחבת – גם כאן)

מלצריות שובתות. CC License: CWA District 6 Photos

9.

אפרופו עסקים כלכליים: מתן חודורוב – השילוב הכי מפעים בין רובוט לילד פלא מאז ויקי לאוסון – ממשיך להפתיע. אחרי שכבר גילינו אותו משתגע בהופעה של שלמה ארצי כמו אחרונת הדודות:

מסתבר שהילד לא טמן ידו בצלחת עוד כשהיה רק עולל פלא. לא תתקשו לזהות.

טוב, האמת היא שאין כמו ויקי.

פסגה טכנולוגית של עשייה טלוויזיונית.

ויקי (טיפאני בריסט) גדלה להיות נערה חמודה, בסך הכל. לא מבריקה כמו מתן חודורוב, אבל חמודה.

טלוויזיה היא כבר לא עושה, אבל אם תתאשפזו בבית חולים בבולדר, קולורדו, כנראה שתמצאו אותה שם במדי אחות. קינקי.

11.

ובנימה יותר קודרת: קן ראסל, אחד מהבמאים הכי מעניינים בקולנוע, נפטר. אורי קליין סופד לו כאן.

הנה סצנת ההיאבקות המפורסמת מתוך "נשים אוהבות". זהירות – אין כאן נשים אוהבות בכלל.

והנה קטע מ"Mindbender", הביופיק מ-1996 של ראסל על אורי גלר, בכיכובו של ישי גולן. עוד בתמונה: עידן אלתרמן.

12.

אפרופו גיבורים מתים: הניו יורק טיימס מציין 48 שנים להתנקשות בג'ון קנדי בעזרתו של ארול מוריס. מוריס מביא כאן, בסרטון קצר בן שש דקות, עוד זווית על ההתנקשות ובעיקר על התיאוריות הפורחות סביבו. והפעם – "איש המטריה", אדם מסתורי שבחר להסתובב עם מטריה פתוחה באותו יום שטוף שמש בדאלאס. גיבור הסרטון הוא טינק תומפסון, סיפור מדהים בפני עצמו על מרצה לפילוסופיה שעזב את משרתו והפך לבלש פרטי. הוא חיבר ספר בשם "שש שניות בדאלאס" על סרט ההתנקשות המפורסם של אברהם זאפרודר. עוד על הסרט בדברי המבוא של מוריס.

טוב, אי אפשר לדבר על הסרט של זאפרודר בלי הדבר המבריק הזה, נכון? (גרסת "סיינפלד")

13.

הנה עוד סרט קצר ומעניין: "Webcam". סרט אימה דל תקציב וטורד שלווה על מה שמסתתר מהצד השני של מצלמת הרשת. יוצרים: סטיבן הברקמפ, ג'אן ג'וורסקי, ברנדן קריימר וטום קרופ. ויה "חורים ברשת".

14.

את הדוקומנטרי המדובר של PBS על וודי אלן כבר ראיתם? חפשו אותו כאן.

מייק הייל מהניו יורק טיימס כותב עליו כאן (מתורגם לעברית, מתוך "הארץ").

15.

אוקיי, אני רגיל לקבל את הפניות האישיות מאנשי וויקיפדיה, אבל הבחור הזה פשוט מפחיד אותי.

אני אשלם כמה שתגידו.

16.

דברים שגיליתי השבוע דרך רון פרסלר במוסף "הארץ": "דג עם שלוש עיניים נלכד באגם ליד תחנת כוח גרעינית בארגנטינה".

מה חדש פה? הרי הדג הזה נלכד באגם בספרינגפילד כבר לפני שנים!

17.

ולסיום – המלצת החודש: "עין הדג" מארגנים הקרנה חגיגית של טרילוגיית "שר הטבעות", בפילם, לכבוד עשור לצאת הסרט הראשון בסדרה. זה יקרה ב-29 בדצמבר בסינמטק חולון. ב-19:00 יתחיל המפגש, ב-20:00 יפתח האירוע, ב-20:30 יעלה ויבוא גנדלף האפור, ומתי שהוא עם אור השחר תושמד הטבעת (ספוילר?). המחירים: 35 ₪ לכרטיס, 84 ₪ למרתון, והנחות למי שאומר שהגיע דרך "עין הדג". עוד פרטים באתר "עין הדג" ובפייסבוק.