תגית: החבובות

יום הולדת שמח, מיסטר דיקנס

אתמול צוינו מאתיים שנים להולדתו של צ'ארלס דיקנס. דיקנס הוא אחד הסופרים החשובים של תרבות המערב, אבל עד לפני כמה שנים הוא כמעט ונעדר ממדפי הספרים בישראל. אפשר היה למצוא בעיקר את התרגומים הישנים של מ. מזרחי ליצירתו ("בית ממכר העתיקות", "שתי ערים") וגרסאות מקוצרות המיועדות לילדים, אבל תרגומים חדשים ומעודכנים – שהם הכרח כאשר מדובר בסופר שפונה גם לבני נוער – לא היו בנמצא.

בשנים האחרונות המצב הזה מתחיל להשתנות. אפשר להגיד שמי שבישרה על כך היא עירית לינור, שהציעה תרגום ל"ניקולאס ניקלבי" ב-2005 (הוצאת אחוזת בית). בעקבותיה הלכו הוצאות נוספות: "שתי ערים" בהוצאת זמורה ביתן (בתרגומה של מרים יחיל וקס), ושני תרגומים שיצאו כמעט במקביל לספרו הידוע ביותר כנראה, "אוליבר טוויסט" – האחד בסדרת "הרפתקה" המעולה של הוצאות מודן ואוקיינוס (בתרגומם של שהם סמיט ואמנון כץ), והשני בהוצאת אלכסנדריה (בתרגומו של טל לאופר). כבר שנים שדיקנס לא זכה לעדנה ישראלית שכזו, וכעת רק נותר לחכות ולראות מי ירים את הכפפה ויוציא שוב "רשומות מועדון הפיקוויקים" (ועדיף בתרגומו של אהרון אמיר מ-1990), לו אני מצפה מאז חזרתי מחנות הספרים ובידי הספר – רק כדי לגלות שזהו הכרך השני, והראשון אזל.

ב"גלריה" של "הארץ" ציינו אתמול את יום ההולדת בפרויקט מיוחד ומעניין. כדאי לקרוא גם את אריאנה מלמד, עירית לינור ויותם שווימר. את כל כתבי דיקנס (באנגלית) אפשר למצוא כאן, ב"פרויקט גוטנברג".

ואני מבקש להוסיף על כך רק זאת: חמישה קטעים של תרבות פופולארית שמצדיעים לדיקנס וליצירתו. להנאתכם.

1.

קיצור תולדות דיקנס (באדיבות ה-BBC)

2.

החבובות מספרות את מעשיית חג המולד

(הסרט במלואו ביוטיוב כאן)

3.

קרול ריד עושה את "אוליבר טוויסט" (תחת השם "אוליבר!). כסף לא גדל על העצים, צריך ארנק או שניים לסחוב.

4.

סאות'פארק מספרים על פיפ בעזרת "תקוות גדולות" (את הפרומו לפרק – בו ניתן לצפות במלואו כאן – הכין מעריץ. עבודה יפה). גם טריי פארקר ומט סטון מודים שזה אחד הפרקים הפחות פופולאריים בסדרה, אבל גם אחד שקרוב ללבם. שווה לצפייה, ולו בזכות מלקולם מקדואל והרובו-קופים. לא רובוקופים – קופים רובוטיים.

הפרק המלא – כאן

5.

הסימפסונס מנסים לכתוב את "בין שתי ערים". מסתבר שגם אלף קופים לא יצליחו בסופו של דבר להגיע לשורה המושלמת הזו.

ועוד שלושה עיבודים לדיקנס שכדאי לצפות בהם (יש אינספור עיבודים לדיקנס – אפשר לקרוא על כמה מהם אצל אורי קליין ב"הארץ" – אבל זו התחלה, ולאו דווקא עם העיבודים הביביסיאניים הצפויים), עם קישורים לצפייה בסרטים המלאים

"תקוות גדולות", דייויד לין, 1946: אל תרתעו משנת ההפקה, ושימו לב, תחת זאת, לבמאי – מדובר באחד העיבודים המעולים שנעשו לדיקנס. נפלתי עליו אי שם בעשור הקודם, בשעת בוקר טלוויזיונית נידחת (בחינוכית 23, אם אינני טועה), מנומנם למחצה, ומצאתי את עצמי מרותק. ג'ון מילס הוא פיפ, ואלרי הובסון היא אסטלה, ג'ין סימונס – שנפטרה בינואר לפני שנתיים בגיל 80, כאן עדיין ילדה – היא אסטלה הצעירה, פינליי קארי המפחיד הוא מגוויץ', מרטיטה האנט – בלוק כלת הרפאים – היא מיס האווישם נפלאה, ואלק גינס בן ה-32 הוא הרברט פוקט.

"סיפורי רפאים: רשומות מועדון הפיקוויקים", 1985: סדרת הטלוויזיה שהיתה ההיכרות הראשונה שלי עם רשומות המועדון.

"דייויד קופרפילד", פיטר מדאק, 2000: מעניין ולו כדי לראות את מייקל ריצ'רדס מנסה להיחלץ מדמותו של קוזמו קריימר. כאן הוא בתפקיד ווילקינס מיקוובר, הוגה הכלל הבא:

Annual income twenty pounds, annual expenditure nineteen pounds nineteen and six, result happiness. Annual income twenty pounds, annual expenditure twenty pounds ought and six, result misery.

דו קרב בצהרי היום: ג'ייסון סיגל נגד ארמי האמר

יומולדת לג'ייסון סיגל (יליד 1980) ועליית "ג'יי. אדגר" עם ארמי האמר היא הזדמנות טובה לעמת ראש בראש שני חבר'ה נאים, גבוהים וחייכנים, שמככבים בשניים מהסרטים הבולטים על המסכים ונמצאים בדרכם למעלה.

ג'ייסון סיגל יגיע לשם קודם. טוב, הוא מבוגר מהאמר בשש שנים. סיגל מככב מאז 2005 ב"איך פגשתי את אמא", שלא עושה סימני גוויעה למרבה הצער, אבל השנה הוא פרץ גם לקולנוע.

לא, זה לא מדויק בכלל. הוא כבר פרץ לקולנוע, כחלק מחבורת ג'אד אפאטאו המורחבת ובשלל קומדיות: "קח אותו ליווני" (אותה כתב), "אחי, אני אוהב אותך", "גנוב על הירח", "מסעות גוליבר", ובעיקר "קח את זה כמו גבר" המצוינת, אותה גם כתב. "קח את זה כמו גבר", עם מיוזיקל הבובות הפנימי שלה, הביא אותו גם להגשמת חלומות: עיבוד הקאמבק של החבובות. התוצאה מענגת.

האמר לא יתעכב זמן רב. אחרי הופעתו המרשימה כתאומים ווינקלווס ב"הרשת החברתית" אצל דייויד פינצ'ר הוא לוהק ע"י קלינט איסטווד להחזיק את היד של לאונרדו דיקפריו ב"ג'יי. אדגר". השנה הוא ינצל את המראה המלוקק לתפקיד הנסיך ב"מראה, מראה", העיבוד המודרני לשלגיה של טרזים סינג (לצד ג'וליה רוברטס), וב-2013 יופיע לצד ג'וני דפ בעיבוד ל"The Lone Ragner".

האמר נראה יותר כמו כוכב. סיגל עושה רושם של אדם מוכשר יותר ובעל כישורים מגוונים יותר. אני מהמר על סיגל.

קופים מדברים, ברבורים שחורים וזיקיות עם אקדחים: 2011 בקולנוע

זהו. הגיע הזמן הזה בשנה שכולם מסכמים ובוחרים את הסרטים הכי טובים שלהם. אז בגלל שאני עייף, ובגלל שאף פעם לא הצטיינתי בלהגביל את הבחירות שלי, אני הולך לעשות את זה קצר וקולע, ואת הביקורות המורחבות תוכלו למצוא בקישורים.

יש רק כלל אחד: רק סרטים באורך מלא שהוצגו במהלך שנת 2011 בבתי הקולנוע המסחריים בישראל הועמדו לבחירה. וזה אומר שהסרטים שלא הופצו כאן או שנגאלו רק בזכות סינמטקים ופסטיבלים נותרו בחוץ, ושיש כאן גם סרטים ששייכים באופן רשמי ל-2010, אם לא למטה מכך.

במשפט אחד: היתה שנה קולנועית נפלאה. במיוחד כשמוסיפים לה את השאריות המוצלחות מהשנה שעברה.

עשרת הסרטים הטובים של השנה

1. אומץ אמיתי (2010, אבל הופץ בארץ בפברואר)

2. ברבור שחור (2010, הופץ בארץ בינואר)

3. דרייב

4. כוכב הקופים: המרד

5. מאניבול

6. קר עד העצם (2010, הופץ בארץ בינואר)

7. רנגו

8. מכאן והלאה (2010, הופץ בארץ בינואר)

9. החבובות

10. הרפתקאות טינטין

המספר הנוסף לסרט הישראלי של השנה:

הערת שוליים

העשירייה השניה (ללא סדר חשיבות)

ממלכת החיות (2010, הופץ בארץ בספטמבר)

חייבים לדבר על קווין

127 שעות (2010, הופץ בארץ באפריל)

התפשטות

חצות בפאריס

טטרו (2009, הופץ בארץ בינואר)

הדרך (2010, הופץ בארץ בפבראר)

לוחם

אקס מן: ההתחלה

העור בו אני חי

פרסי משנה

הכי אוברייטד

האנה

בעיקרון האוברייטד המובהק של השנה הוא "העזרה", אבל לי ממילא לא היו ציפיות.

בעיקרון האוברייטד המובהק שלי הוא "נאום המלך", אבל זה קצת לא הוגן, כי הוא לא מאוד גרוע. הוא פשוט לא טוב כמו שאומרים (או כמו שמחלקים לו פרסים).

אז בעיקרון, האוברייטד שלי הוא "האנה" – סרט ששמעתי עליו כל כך הרבה דברים טובים, וכל כך התאכזבתי לגלות סרט שכל כך עסוק בלהיות מגניב, עד שהוא רק רבע מגניב.

עוד באוברייטד: "העזרה", "נאום המלך", "עץ החיים".

האנה: לבת של מתילדה ("לאון") ומוגלי קוראים האנל'ה, יש לה אקדחים במקום שמלת שבת, והיא ילדה מגניבה בסרט שמתאמץ להגניב. ראן האנה ראן. ***

הכי אנדרייטד

ללא גבולות

מבין הסרטים שזכו לכתף ביקורתית קרירה – וכמו תמיד, יש עשרות כאלה – מצא חן בעיני במיוחד הסרט הזה, שאמנם לא ממש עמד ביומרות המועדון-קרביות שלו, אבל לפחות ניסה. בעיני זה היה ניסיון לא רע בכלל.

עוד באנדרייטד: "לוחם", "אלוהי הקטל", "נגד כל הסיכויים".

ללא גבולות: ניסיון יומרני אך לא רע בכלל להיות מועדון קרב של שנות האלפיים. עוד קצת הידוק תסריטאי, קצת חומר אפל וקצת השראה וזה היה קאלט. ½***

הכי אוברייטד-אנדרייטד

סופר 8

בכל שנה יש סרט אחד שמגיע עם ציפיות שמיימיות, מתגלה כרחוק מהן כמו אבי לוזון מהמציאות ומתרסק. השנה זה היה "סופר 8", סרט ספילברגי של ג'יי.ג'יי. אברהמס שאמנם לא היה ספילברג, אבל גם לא היה רע בכלל.

סופר 8: אברמס עושה ספילברג, אי.טי פוגש את קלוברפילד במערה של הגוניס. מאכזב בקנה מידה של אברמס ושל ספילברג, אבל מהנה מחוצה לו. ½***

הכי חבל שלא באתם

ממלכת החיות

קטגוריה חביבה עלי במיוחד בזכות הנבחר הראשון שלה בסיכום השנה שלי ב-NRG ב-2006, "בריק", שהוא פייבוריט נצחי שלי. והזוכה השנה – דרמת פשע אוסטרלית נהדרת מ-2010 שלמרות גב ביקורתי מפרגן עברה פה מתחת לרדאר. הפסד שלכם. אתם עדיין יכולים לתקן, בספריות DVD או בכל מיני אתרים שאני לא יכול להמליץ לכם עליהם באופן רשמי.

עוד חבל שלא באתם: "ג'יין אייר", "מסיבת הלוויה שלי", "הדרך".

ממלכת החיות: דרמת פשע מחוספסת שלא שוכחת שגם פושעים הם אנשים, גם אם הם קודם כל חיות, והמלכה שלהם היא אלמנה שחורה ובלאדי מאמא. ****

הכי כיף לשמוע

דרייב

פסקול השנה, כל מילה מיותרת.

עוד כיף לשמוע: "חייבים לדבר על קווין", "החבובות", "פרל ג'אם:Twenty", "ג'ורג' הריסון: חיים בעולם חומרני".

דרייב: האיש ללא שם מתיישב מאחורי ההגה? למה לא? מותחן פשע מהפנט, מהורהר ואלים. טוב שההגה בידיים של רפן. ½****

הכי ככה עושים סרט קיץ

כוכב הקופים: המרד

מי אמר שסרטי קיץ חייבים להיות נטולי אינטליגנציה? כנראה שאותו אחד שחושב שקופים חייבים להיות נטולי אינטליגנציה – מה שהופך את הסרט הזה לניצחון כפול. ניצחון הקוף על האדם, וניצחון רופרט וויאט על הוליווד.

עוד סרטי קיץ עשויים כהלכה: "אקס מן: ההתחלה", "משימה בלתי אפשרית: קוד הצללים", "שרלוק הולמס: משחק הצללים".

כוכב הקופים: שיבה נפלאה לכוכב האהוב, בזכות קופים מפעימים שלא הולכים אחרי בני אדם. חוליה אינטליגנטית באבולוציה של הקיץ. משוגע על הקוף. ****

הכי ככה עושים סרט ספורט

מאניבול

דרמת ספורט נפלאה, חכמה ועמוקה, שאומרת כל כך הרבה דברים על ספורט, על תרבות ועל אמריקה. כל האמריקנה בכפפת בייסבול.

מאניבול: סרט מרתק על ספורט שכל מי שלא אמריקאי חושב שהוא משעמם? למה לא? דרמה מנצחת לאוהבי כדורים ולאוהבי מספרים. הום ראן. ½****

הכי ככה לא עושים רימייק

קונאן

אם קונאן היה רואה את העיבוד הבינוני שעשו לו, הוא היה חוזר להיות קונאן המשמיד.

קונאן:עדיין ברברי, עדיין משמיד ועדיין לא נראה כמו מושל לעתיד. קונאן התלת ממדי עדיין כותש, עילג ומעורר געגועים.מכל בחינה אחרת, הוא כישלון. ½**

הכי ככה עושים עיבוד קולנועי

הרפתקאות טינטין

פשוט נפלא. עיבוד כל כך הולם, כל כך מהנה וכל כך כובש. בדיוק החומרים שספילברג צריך להתעסק בהם במקום ב"טרה נובה".

טינטין: טינטין ג'ונס ושודדי תיבת האוצר האבודה? למה לא? חיבור טבעי שעובד נפלא ומחזיר לספילברג את הכבוד שאיבד בממלכת הבדולח.  ****

הכי ככה לא עושים עיבוד קולנועי

מסעות גוליבר

ג'ק בלאק רוקן את ג'ונתן סוויפט מכל העומק הסאטירי של המקור. יצא קטן, הגוליבר הזה.

מסעות גוליבר: ג'ק בלאק עושה צחוק מהסאטירה של סוויפט, ומשאיר ממנה רק גימיק נטול עומק. כך קורה שדווקא בתפקיד גוליבר בלאק יוצא כזה קטן. ***

הכי ככה אולי נביא אוסקר

הערת שוליים

סרט ישראלי בסטנדרט גבוה, שמכוון ישר להוליווד. ככה זה כשתסריט מעולה פוגש במאי מיומן ליצירה אינטליגנטית.

הערת שוליים: יצירה מעמיקה, מלאכת מחשבת תסריטאית, משחק מצוין ועבודת בימוי מיומנת בסרט שהוא כל דבר חוץ מהערת שוליים. ****

הכי התגעגעתי

החבובות

איזה כיף שהן חזרו. איזה כיף שג'ייסון סיגל, ניקולס סטולר וג'יימס בובין אחראים על כך. איזה כיף שהחבובות שוב כאן.

החבובות: קאמבק נוסטלגי? למה לא? תענוג קולנועי תיאטרלי ומוזיקלי צרוף, חכם, משעשע, מרגש ומלא אהבה. It's time to meet the muppets again. ****

הכי התגעגעתי והתאכזבתי

הדרדסים

סרט ילדים שמזניח את המבוגרים. האנק עזריה לא מציל את המצב.

הדרדסים: בדיוק כמו "מכושפת", רק בלי החן, התחכום, ההומור ואיימי אדמס. רצינו שיגדלו איתנו, אבל הם נותרו קטנים ולילדים. ביש גדא. ½**

הכי מטופש

סאקר פאנץ'

זאק סניידר בסרט נטול תוכן.

עוד במטופשים: "רובוטריקים 3", "הפלישה למערב".

הכי הפתעה נעימה

ידידים פלוס

לא ציפיתי, והתענגתי מכל רגע עם מילה וג'סטין.

עוד הפתעות נעימות: "אחינו האידיוט", "טיפש, מטורף, מאוהב".

ידידים פלוס: קומדיה רומנטית חכמה, משוחררת, כיפית ומצחיקה כמו הגיבורים שלה. ניצחון מוחץ למילה קוניס על נטלי פורטמן בקרב הבלרינות הזורמות. ½***

הכי אנימציה

רנגו

פיקסאר פישלו השנה עם סרט בינוני להפתיע (בטח בקנה המידה שלהם), ומזל שדרימוורקס היו שם להרים את הכפפה ולהגיע עם רנגו המבריק.

עוד באנימציה המוצלחת: "נומיאו ויוליה", "תזיזו ת'רגליים 2", "החתול של שרק", "קונג פו פנדה 2".

רנגו: ממערבוני ספגטי, פחד ותיעוב וצ'יינהטאון, יוצאת זיקית צבעונית וחריפת לשון. נווה מדבר בשממה הפוסט-אוסקרית. אנימציה לא למבוגרים בלבד. ****

הכי זר

העור בו אני חי

לא שנה מדהימה בקולנוע הזר, אבל בכל זאת היו בה כמה סרטים מצוינים. בראשם, אגב, סרט כמעט מופתי – "היו זמנים באנטוליה" של נורי בילג' סיילאן – אבל מכיוון שהוא לא הופץ כאן מסחרית, אני הולך עם "העור בו אני חי" שהחזיר את אלמודובר למקורות.

עוד בזרים: "האישה ששרה". ומה לגבי "חצות בפאריס" ו"טטרו"? תופס?

העור בו אני חי:כמו בי מובי מסוגנן, כמו היצ'קוק עם חוש אופנה מפותח, כמו פדרו אלמודובר של פעם. סרט אימה עוכר שלווה בו אלמודובר חוזר לסורו. ****

הכי גיבור העל של השנה

מגנטו (אקס מן: ההתחלה)

בסרט הקומיקס הטוב של השנה (שנה שאין בה אביר אפל, כמובן), מגנטו נצץ מעל ליתר החבורה המצוינת בזכות מייקל פסבנדר.

עוד גיבור על מצטיין: "ת'ור".

אקסמן – ההתחלה: הקומדיה הרומנטית "כשאריק פגש את צ'ארלי", קומדיית הקולג' "מוטאנט צעיר" והספין-אוף של ג'יימס בונד מתחברים למוטאציה מעולה. ****

הכי גיבור העל המאכזב של השנה

גרין לנטרן

התלבטתי בין שני גיבורי על שעלו כאן במקביל – גרין לנטרן וקפטן אמריקה – ובחרתי בירוק מביניהם, בעיקר כי ממנו ציפיתי ליותר מאשר לקפטן האובר-פטריוטי.

גרין לנטרן: אולד-פשן להחריד, כאילו דרדביל מעולם לא נכשל. החן של ראיין ריינולדס והגוף של בלייק לייבלי מצילים את העולם, אבל לא את הסרט. ***

הכי "בשביל זה אספתם כל כך הרבה כוכבים?"

סילבסטר בניו יורק

כל מילה מיותרת.

עוד בזבז כסף יקר לשווא: "קומפני מן".

סילבסטר בניו יורק: מהאנשים שהביאו לכם את 'יום האהבה'? בהחלט כן. וזה אמור להגיד לכם הכל, לטוב ולרע.קיטש עתיר כוכבים שיסתדר גם בלי אלה שלי. ½**

הכי מכות

לוחם

אחד מסרטי האקשן הטובים והמפוספסים של השנה. זה לא "פייטר", אבל זה לא רחוק.

עוד מכות: "פלדה אמיתית".

לוחם: 'פייטר' של ה-MMA? למה לא? גם לו מגיע סרט מכונן, ואו'קונור מציע מתחרה ראוי – מלהיב, עוצמתי ואלים. אחים, ודם. ****

סרט הניקולאס קייג' הגרוע של השנה

עונת המכשפה

זו תמיד בחירה קשה, אבל ליד "עונת המכשפה" העלוב אפילו "הסגת גבול", "רודף צדק" ובטח "מרדף עצבני" נראים כמו סרטי אוסקר.

עונת המכשפה:קלוש כמו הרעיון של צלבנים עם מבטא אמריקאי.רעיון סביר בביצוע בינוני.אם כבר קייג' אצל דומיניק סנה, היה עדיף שיעלם תוך 60 שניות. ***

הכי בדרך להיות ניקולאס קייג'

ריצ'ארד גיר

תראו את "דאבל". לא, אל תראו את "דאבל". תבהו שעה וחצי בקיר במקום.

דאבל: 'החפרפרת' לעניים? אפילו לא זה. מותחן ריגול קלוש, ועוד כתם בקריירה של ריצ'רד גיר, שעוד רגע ויהיה לניקולס קייג'. ½**

הכי גבר

ראיין גוסלינג

שחקן השנה בלי תחרות ("משחקי שלטון", "טיפש, מטורף, מאוהב", "דרייב", "בלו ולנטיין"). ויהיה שחקן השנה עוד הרבה שנים.

טיפש, מטורף, מאוהב: מצחיק כמו סטיב קארל, כריזמטי כמו ראיין גוסלינג, אינטליגנטי כמו ג'וליאן מור ושנון כמו אמה סטון. חכם, שפוי, מקסים. ½***

הכי גבירה

זואי סלדנה ומילה קוניס

בעיקרון, התואר השנה מגיע לאמה סטון. אבל מכיוון שאני לא מחפש פה צדק, אלא העדפות אישיות, אני מחלק אותו בין שתיים שעשו לי את זה השנה באופן מיוחד: מילה, שנתנה פייט לנטלי ב"ברבור שחור" וניצחה אותה ב"ידידים פלוס" נגד "קשר לא מחייב"; וזואי, שעשתה רק את "קולומביאנה", אבל זה מספיק מבחינתי.

קולומביאנה: זו מתילדה? זו ניקיטה? לא, זו זואי סלדנה בגופיה ותחתונים.וזה הדבר הכי טוב שאפשר לומר על הקשקוש הקולומביאני.אבל זה דבר טוב מאוד. ½**

הכי נערת השער

רוזי הנטינגטון וויטלי

על תואר "התחלתי לראות ממך קצת השנה ואני מצפה לעוד" התחרו השנה מספר מנערות השער של הבלוג (בלטה לטובה: גבריאלה וויילד) ועוד כמה שהיו כאן עוד לפני שנפתחו הרשימות. "נערת השער" המועדפת עלי היא אוונג'לין לילי, אבל מכיוון שלמרות גיחתה המבורכת לקולנוע היא לא ממש עומדת בקריטריונים של תגלית, החלטתי ללכת על מישהי שעושה את צעדיה הראשונים בעולם המשחק, ואני מקווה שלא תחדל מללכת בו.

וכך נפלה הבחירה על רוזי הנטינגטון וויטלי המלכותית. לא בדיוק אלמונית, אבל חדשה על המסך בתפקיד הצמודה של סם וויטוויקי בר המזל. המשיכי כך.

רובוטריקים 3: בשביל מה דמויות קרטון צריכות שלושה ממדים? ההתעללות בגיבורי ילדותי נמשכת. אכזבת אותי שוב, מייקל ביי. ***

הכי פספס ברגע האחרון את 2011 אבל תזכירו לי אותו בשנה הבאה כי הוא נפלא

הארטיסט

קליפ פרידה

הרולר (16.12.12)

1.

נתחיל בזה, כי לעומתו – הכל מתגמד: פרולוג בן שש דקות ל"עלייתו של האביר האפל" נחשף בפני עיתונאים ברי מזל בהקרנת איימקס. נכון לשעת כתיבת שורות אלו, טרם דלף החומר לרשת. אבל הדיווחים נרגשים כצפוי. MTV: "יפיל לכם את הלסת". "בוסטון הראלד": "A Knight to Remember". "וול סטריט ג'ורנל": "לא הבנתי מה טום הארדי אומר". מקורות המקורבים להפקה: "אלון אבוטבול שוב גונב את ההצגה".

האם יש דבר כזה - "פוסטר רע של האביר האפל"?

זה לא הפרולוג. זה "סתם" טריילר.

האם יש דבר כזה – "סתם טריילר של האביר האפל"?

2.

ומסתבר שלא רק האביר האפל עולה. גם כמה אמני קומיקס גדולים עולים. השמימה. למשל ג'רי רובינסון, האיש שאחראי (בין אחרים) להצמדת רובין לבאטמן, ושיזכר יותר מכל בזכות הגיית הארכי-נבל האולטימטיבי של גיבורי העל – הג'וקר.

ולא הרבה אחריו הלך לעולמו גם ג'ו סיימון, יוצר הגיבור הכל-אמריקאי "קפטן אמריקה". אולי הוא הספיק לראות את הסרט הבינוני שנעשה מהקומיקס שלו, אולי לא.

כך או אחרת, השמיים קיבלו קצת צבע השבוע.

(Luxords (devian art

3.

כן לציטוט? (1)

"הבית שימוש פה לא נמצא במלון דן"

(ראש עיריית פתח תקווה איציק אוחיון מתרגש לרגל פתיחת איצטדיון המושבה)

4.

כן לציטוט? (2)

"תשאלו כל תושב בעיר והוא יגיד שמשה אבוטבול חולה על אתיופים"

(ראש עיריית בית שמש משה אבוטבול מסביר את הגטו שפתח בעיר)

5.

כן לציטוט? (3)

"הם כמו דגים באקווריום שצריך להגן עליהם מדגים טורפים"

(ראש עיריית בית שמש משה אבוטבול מסביר את הגטו שפתח בעיר – טייק 2)

6.

כן לציטוט? (4)

"הוא צדק בכל מילה"

(אופיר אקוניס נזכר שמקארתי צדק)

7.

כן לציטוט? (5)

"קוקסינלים", "צ'יוואוות", "מי שלא מכבד אותי – אני יזיין את אמא שלו"

(המופע של פרוספר אזגי)

פרוספר משחרר נפיחות בציבור

[גם ב-103FM]

8.

בשעה שבתי קולנוע בתל אביב ממשיכים להיסגר, טוב להיתקל בחדשות כאלה: מתחם קולנוע חדש שעתיד להיפתח בנמל תל אביב. רוב הפרטים עדיין מעורפלים, אבל הכיוון הכללי מעודד. אפילו רעיון האסקימו לימון. אפילו אם יודל'ה יעבוד במזנון, מומו ימזמז בחורות בשורה האחרונה. ויאנוש? יאנוש ימכור נקניקיות. חצי נקניקיות.

9.

פרס האב הקולנועי הלא מתפקד של חודש דצמבר הולך לג'ון סי. ריילי, שמצליח לגדל שני ילדים עם בעיות אלימות, ואחראי באופן עקיף להפרדתם של שני אוגרים אומללים מהאדוניות הצעירות שלהן.

מה אתה מבסוט? ג'וני סי. מימין - "חייבים לדבר על קווין". משמאל - "אלוהי הקטל". ביניהם - אלוהים ישמור.

10.

ולעומת זאת – זה חודש טוב לג'ון הארט. רב מרגלים ב"החפרפרת", קשיש חכם ב"בני אלמוות" ואב הולל ב"מלנכוליה".

בשבילי הוא תמיד יהיה האיש עם הכלב.

11.

אפרופו ג'ים הנסון – כבר הצטרפתם לחגיגת החבובות שלי?

אחת (ביקורת)

שתיים (טריילרים)

שלוש (קלאסיקות)

עזבו את זה – כבר ראיתם את "החבובות"? מה זאת אומרת "לא"? החבובות כבר כאן!

12.

אני מבין שהשיר הזה, "Ai se eu te pego" של מישל טלו, משגע את כולם. הוא קליט וכיפי (לפחות עד שהטחינה שלו תעבור את גבול הטעם הטוב לכיוון גבול הטעם הגלגלצי). אני רק מקווה שהילדות שלומדות את התנועות שלו בלהיטות, לא טרחו לרדת לעומקו של הטקסט, שהוא, נדמה לי – כמו במקרים רבים בהם נפגשים ברזיל וסקס – לא ממש תמים. אם זה לא ברור מהתנועות של "מה שאני אעשה לך אם תיפלי לי בידיים".

כאן מופיע השיר המדבק הזה עם תרגום שהוא, נדמה לי, מעודן יחסית.

13.

אני מבטיח לכתוב (1)

זיר"ה סגרו לכם את אתרי ההורדות, אני יודע. אבל ביוטיוב מחכים לכם סרטים נפלאים, מלאים, שרק תלחצו עליהם. ב-Buzzfeed הכינו לכם יופי של רשימה לנבור בה. למי שמחפש המלצות, אני מבטיח לדאוג לכמה בשבוע הבא.

14.

אני מבטיח לכתוב (2)

השבוע התפרסמה "הרשימה השחורה" של הוליווד. אתם מכירים את הרשימה השחורה? זו רשימת תסריטים שמתפרסמת מדי שנה על ידי הסוכנים ההוליוודיים, ובה מדורגים התסריטים שהכי מצאו חן ביניהם ב-2011 וטרם הגיעו לשלבי הצילומים. זו תמיד רשימה מסקרנת (בעצם, השנה פחות), ואני מבטיח להתייחס אליה קצת יותר בהרחבה בשבוע הבא. בינתיים, הנה היא לעיונכם.

15.

אני מבטיח לכתוב (3)

העונה הרביעית של "שובר שורות" הלכה השבוע (בארץ) לעולמה בפיצוץ. בסדרה הזו, שהיא על סף המופתית באופן כללי, הביאה אותה בפינאלה כפול שהוא מופתי באופן ספציפי. אחרי פרק 12 שנראה כמו פרק סיום מעולה, הגיע פרק 13 שהיה פרק סיום מעולה והפוך לחלוטין. לכאורה, הוא סגר את הבאסטה, והחזיר את וולטר ווייט לנקודת האפס, משוחרר מברון הסמים המעיק שמעליו, שהלך לעולמו כמו היה הטרמינייטור. למעשה, וולטר ווייט לא חזר לנקודת האפס. הוא חזר להיות הייזנברג. הייזנברג בריבוע.

בשבוע הבא אני מבטיח להביא כאן את הטקסט שכתבתי על "שובר שורות" ב"בלייזר" של אוגוסט, לרגל עליית העונה הרביעית. בינתיים, אני מציע לכם לקרוא את נטלי דוברזן ב"סופרבלוב", שעקבה במסירות, באהבה ובחקרנות אין קץ אחרי העונה הזו, וחגגה את סיום הסדרה בפוסט משולש. תתחילו כאן.

ואייל רוב מסכם עונה בוואלה.

מחווה לסעיף 1

16.

מה שמזכיר לי שהשבוע היו לי שני פלאשבקים של מחסלים.

הראשון ב"שובר שורות"

והשני ב"משימה בלתי אפשרית 4"

אתם מודעים לעניין הזה של טום קרוז עם ריצות, כן?

17.

בין "משימה בלתי אפשרית 4: קוד הצללים" לבין "שרלוק הולמס: משחק הצללים", הולך להיות דצמבר אפל בקולנוע.

18.

אפרופו "משימה בלתי אפשרית" – אני לא יודע אם המלחמה הקרה באמת חוזרת כמו שמזהירים אותנו, אבל אין ספק שבין "החפרפרת", "דאבל" ו"משימה בלתי אפשרית 4", הוליווד לגמרי מנסה לחמם את האווירה.

19.

אפרופו המלחמה הקרה, שמותנעת מחדש על גלי הבחירות הדמוקרטיות לעילא ברוסיה, כפי שמדווח משקיפנו לענייני דמוקרטיה וטוהר מידות אביגדור ליברמן: את הטאמבלר החדש "האמת של איווט" כבר בדקתם? יש לו גם פייסבוק, לפייסבוק יש זקן.

20.

רגע, חזרה לטרמינייטור ולשוורצנגר, כי אם כבר הראינו את ארני – מה בקשר לטריילר של "בלתי נשכחים 2"? אבק של כוכבים. כמו "סילבסטר בניו יורק", רק עם פוטנציאל. ועם סילבסטר.

21.

מה שמזכיר לי – נובאק ג'וקוביץ' קיבל תפקיד ב"בלתי נשכחים 2". סחטיין עליו.

ב-Tennis.fm, בתגובה, העלו עוד כמה הצעות חביבות:

רוג'ר פדרר בתפקיד מר דארסי ב"גאווה ודעה קדומה".

רפאל נדאל בטלנובלה שתאלץ אותו ללבוש חולצות ללא שרוולים, להעביר אצבעות בשיער ולהגיד כל הזמן "How you say?".

סרינה וויליאמס בתפקיד הנשי הראשי בסרט הבא של טרנטינו.

אנדי רודיק כמיזנטרופ סרקסטי בסרט הבא של ג'ייסון רייטמן ודיאבלו קודי.

ויקטוריה אזרנקה נגד לינדזי לוהאן בסיקוול של "ילדות רעות".

פרנצ'סקה סקיאבונה כבלשית מתוחכמת בגרסה האירופאית של "חוק וסדר".

וגולת הכותרת – מריה שראפובה בתפקיד נערת בונד החדשה: איוואנה דאבלפולט.

(ויה אלעד זאבי ב"ספורט הארץ")

מריה ושני עיגולים. שמה את ה-00 ב-007.

אל תזלזלו ביכולות המשחק של נובה

22.

טריילר לשבת

החבובות – בונוס פוסט (2)

ארבעים קטעים מוזיקליים (הגבלתי את עצמי למוזיקליים כדי שמשהו יעצור אותי) נפלאים מתוך "החבובות" (בגלל שתוך כדי כתיבת הביקורת פשוט לא יכולתי להתאפק)

רפסודיה בוהמית. או, כמו שאנימל קורא לזה: "מאמא"

כשזוט פגש את מנה מנה. סלח לי, צ'ארלי פארקר, כי חטאתי.

אחד הקטעים החביבים עלי מכולם – אנימל מלחיץ את ריטה מורנו

פוזי מפריע להארי בלפונטה

ג'וני קאש הגדול מגיע לחווה ומחליף את ג'ון קרטר במיס פיגי. דיר גוד.

כשג'ון קליז מסרב לשתף פעולה

פיטר סלרס האגדי

אלטון ג'ון נולד להשתתף בחבובות

ביקר שר "הבנרה"

"ואלס הדנובה הכחולה", גונזו-סטייל

Fifty ways to love your leaver

שירת הקונדור עם האף הגדול

בפאלו ספרינגפילד וחברים

בנאדם או חבובה – העיקר להישאר בחיים

הציפורים היפות כבר עפו

גרסת החרקים ל"She loves you"

מי נכנס לקרב בנג'ואים עם קרמיט? רק סטיב מרטין

השטן ירד לג'ורג'יה, והוא נראה כמו חבובה

רועה העיזים הבודד משגע את ג'ולי אנדרוז

ליים בקוקוס. מה כל כך מסובך בזה?

האריה מנסה לישון בג'ונגל הלילה

כך עושים פופקורן בשבדית

מה קורה לארנבים גדולים כשיורד החושך

קרן שמש מאוחרת

שיר המכוערים

הפכים נמשכים – פאולה עבדול וקליפורד, למשל

נשמות אבודות

יהלומים ומיס פיגי. חיבור מסוכן

המפפון

דר'ס נו וואן בננה און דה שלף

שירם של הקופ בליברפול

שיר שיכורים גרמני

דיסקו צפרדעים

גברים הם חזירים

גרסת הג'יבריש ל"דני בוי"

גבר מדבר על רגשות. בערך

מרכבות מתוקות שלוקחות את דיזי גילספי למעלה

סיפור האהבה הגדול מכולם. הם בלי ספק צריכים לעשות את "Bad Romance"

מנה אחרונה

וקינוח

החבובות – בונוס פוסט (1)

לשימוש עצמי: כל הטריילרים של החבובות 2011, שעושים היטב את מה שהחבובות עשו תמיד – קאברים פארודיים – ברצף

החבובה שבאדם תנצח: "החבובות" (ביקורת)

ראשית – שיר פתיחה.

מצד אחד, יש את "הדרדסים". גיבורי ילדות משנות השמונים, שזכו לתחייה קולנועית מאוחרת במה שניתן לכנות, במקרה הטוב וברוחב לב נדיב, כסרט ילדים בינוני, בעזרתו (ובעיקר בלעדיה) של כוכב "איך פגשתי את אמא" ניל פטריק האריס.

מצד שני, יש את "החבובות". גיבורי ילדות משנות השמונים, שזכו לקאמבק קולנועי מאוחר במה שניתן לכנות, ללא כחל ושרק, עונג צרוף של נוסטלגיה מתפרצת, בעזרתו האדיבה של כוכב "איך פגשתי את אמא" ג'ייסון סיגל.

מה המסקנה?

א. סדרת ילדים משנות השמונים הופכת לסרט ילדים בשנות האלפיים. סדרת ילדים למבוגרים משנות השמונים הופכת לסרט ילדים למבוגרים בשנות האלפיים.

ב. אני מניח שזה אומר שג'וש רדנור עובד על "הזרבובים", ואליסון האניגן על "הקטקטים". לא רעיונות רעים.

אנחנו מצפים שהקולנוע יתבגר איתנו. שמי שהיה הגיבור שלנו באייטיז, ישאר הגיבור שלנו גם שניים-שלושה עשורים מאוחר יותר. בניגוד אלינו, הוא הרי גיבור בדיוני. הוא לא צריך להתבגר, לגדל כרס, לאבד שיער, להוליד ילדים ולהיכנס לאובר-דראפט. הוא יכול להישאר ילד לנצח.

הבעיה היא שלפעמים זה כל כך נכון, שהגיבור הזה באמת לא מתבגר ביום. ואז, כמו במקרה של דרדסבא וצאצאיו, הוא נשאר לא רק גיבור ילדות, אלא גם גיבור של ילדים. האכזבה העצומה מהעיבוד הקולנועי של "הדרדסים" היתה בעיקר מהבחירה של יוצריו להשאיר את הננסים הכחולים נחלתם של ילדים, תוך ויתור כמעט מוחלט על הקהל המבוגר שגדל עליהם, וכעת גרר את ילדיו שלו לראות אותם.

עם החבובות, תודה לאל, זה לא קורה. אולי מכיוון שהם מעולם לא היו גיבורי ילדות של ילדים בלבד. "רחוב סומסום" החבובותי אמנם היתה תוכנית ילדים חינוכית, אבל "מופע החבובות" היה מופע למבוגרים. הוא שודר בשעת ערב, אירח אמנים מוכרים והיה פרוע באופן יחסי. זה היה לייט נייט. לייט נייט מענג.

הסרט "החבובות", שמחזיר את גיבורי הבד אל הבד אחרי שני עשורים של שתיקה קולנועית (ושני סרטי טלוויזיה זניחים למדי), שומר על "החבובות" ככאלה. הוא שומר עליהם כעל גיבורי ילדים למבוגרים – כאלה שיודעים לדבר שתי השפות, אבי נמני סטייל – ובעיקר שומר על מלוא הכבוד לצופים שגדלו על החבובות והתגעגעו אליהם כל כך. להתפתלויות של קרמיט, למניירות של מיס פיגי, לבדיחות הקרש של פוזי ולהתרסקויות הספקטקולאריות של גונזו.

הסיבה לכך היא שיוצר "החבובות" בא מאהבה, ולפעמים זה כל מה שצריך (עדיף שזה יבוא עם כישרון, כמובן – וזו הסיבה השניה להצלחת הסרט, מן הסתם). ג'ייסון סיגל הוא ילד אייטיז אמיתי, אחד שגדל על "החבובות", וההזדמנות להפיק את סרט הקאמבק שלהם היא זכייה בלוטו מבחינתו. אפשר רק לקנא בו על כך.

סיגל, באחד משלביו הכושלים בקריירה (כפי שסיפר בעבר דייב איצקוף ב"ניו יורק טיימס"), כתב מיוזיקל בובות אודות דרקולה. המיוזיקל הזה לא זכה (עדיין?) לעלות על הבמה, אבל הוא כן קיבל את הספוט שלו ב"קח את זה כמו גבר", סרטם הראשון של סיגל (כתסריטאי) וחברו ניקולס סטולר (כבמאי). "קינתו של דרקולה", שירו של הרוזן-ערפד המופיע בסרט, זכה מאז לביצועים רבים של סיגל (אחד מהם, אגב, ביחד עם ג'ק בלאק, אותו הביאו סיגל וסטולר, שעבד עם בלאק ב"מסעי גוליבר", גם ל"החבובות").

בגרסת אנימציה לפי הביצוע המקורי

בקטע אחר ב"קח את זה כמו גבר" מציע סיגל גם את גרסתו העגומה לשיר הנושא הבלתי נשכח.

התוצאה היתה שסיגל וסטולר (שביים מאז גם את "Get him to the greek" הנהדר, וכתב גם את "יסמן" המצוין של ג'ים קארי) זכו בקבלת המפתחות מדיסני להשבת החבובות לחיים. והשניים, מתוך אהבה, הכרה והוקרה, צעדו בדיוק בנתיב הנכון לעיבוד קולנועי שכזה – שמירה על המסורת (הסרט עובד על מתכונת סרטי החבובות הקלאסית של איחוד הלהקה לקראת מופע), קריצות מתוחכמות (בדיחות שנות השמונים שיעופו לילדי המילניום החדש מעל לראש), שירים וריקודים. הבה נגילה.

כך, למשל, נשמרה הטבעיות הלא-טבעית של תפקוד החבובות בחיי היומיום האנושיים. גיבור הסרט לצד גרי (סיגל) הוא אחיו וולטר, חבובה קטן ומקסים שכמו כל ילד אייטיז מגלה את החבובות דרך המרקע ומתאהב בהן עד כלות.

"החבובות" שומר בתחילתו על מראית עין מושלמת, פסטורלית ואולטרה-אופטימית, מציג מין אמריקה קפואה בזמן (כלומר, בשנות החמישים) סטייל "פלזנטוויל". וולטר וגרי גרים ביחד, גרי וחברתו מרי (איימי אדאמס – גיבורת דיסני קלאסית מאז "מכושפת" וליהוק מושלם) ישנים במיטות נפרדות במלון, ילדים אוהבים את בית הספר ומתבאסים מהצלצול, הלבוש מסודר, המין נעדר וכולם חיים במיוזיקל. הכל משדר תמימות. עד שמגיעות החבובות, כמובן – אנימל הפרוע, השף השבדי המקצץ בבשר החי, גונזו החי על הקצה – ומתחיל הבלגן.

הקטע האהוב עלי בסרט (מצטער על האיכות. בהמשך – אותו הקטע, רק באודיו ובאיכות טובה)

"החבובות" הוא סרט על נוסטלגיה. המודעות העצמית הגבוהה שלו אינה באה לידי ביטוי רק בבדיחות פנים-קולנועיות (אור אחורי ושירת מקהלה מתגלים כאורות אוטובוס של מקהלת כנסייה מזמרת, ובדיחת "We're gonna need a montage" המוכרת כבר מטריי פארקר ומט סטון) ובקריצות שנות השמונים הרבות (רובוט שנות השמונים, שמותיהם של ג'ימי קרטר ומולי רינגוולד בפנקס של קרמיט ושלל התייחסויות מוזיקליות), אלא גם בהצבת הנוסטלגיה כתמה המרכזית שלו. "החבובות" עוסק בחבורה של כוכבי טלוויזיה נשכחים (לא ברור מדוע, אגב) שמחפשים עדנה מחודשת, וזוכים לה (זה לא ממש ספויילר, נכון?). הוא מספר על גיבורים שהתבגרו – ושהמציאות זרקה אותם ממסלול חייהם המבטיח. קרמיט נותר בודד באחוזת ענק מאובקת, פוזי הדרדר למופעים עלובים ברינו, גונזו נהיה איל-אינסטלציה. מעטים הצליחו לפתח קריירה – סקוטר בגוגל, ד"ר באנסן וביקר בסרן, וכמובן פיגי האמביציוזית, עורכת משנה ב"ווג" הצרפתי. אבל לקסם של החבובות עדיין יש קונים – אם יהיה שם מישהו עם אמונה שידע למכור. וולטר, שמשדך את החבובות שוב לטלוויזיה, מבין את זה. הוא כנראה צופה טלוויזיה אדוק, ויודע שעם כל כך הרבה זבל, חייב להיות מקום לחבובות.

(ובחיבור הולם לסרט – סרטון "צעצוע של סיפור" שמקדים את "החבובות" עוסק בדיוק בכך – צעצועים שנזנחו)

גם הבחירה של סיגל, סטולר והבמאי ג'יימס בובין ("טיסת הקונקורד" – עוד החלטה נהדרת של ההפקה) להשאיר את החבובות גם בגרסתם הקולנועית בשדה הטלוויזיוני ראויה לציון. החבובות מעלים מופע חבובותרום המשודר בטלוויזיה, והסרט מארח שורה ארוכה של כוכבי טלוויזיה מהעבר ומההווה – כמו מזהיר אותם, שתהילתם עלולה להיות בת חלוף אם לא ילמדו להתייחס בכבוד למורשת. הבנת את זה, סלינה גומז?

התמה השניה והבולטת של "החבובות", שאף היא מלאת מודעות עצמית, היא זו של סרט התבגרות. "החבובות" מלווה תהליך התבגרות כפול – זה של גרי, וזה של וולטר. האיש והחבוב. האחד מבין שעליו להתקדם בחייו האישיים עם בת זוגו (שמגיעה איתו להוליווד כדי לציין יום חגיגי במערכת היחסים שלהם), השני מבין שעליו להתקדם בחייו האישיים כחבובה. שניהם מבינים כי עליהם להיפרד, במובן הפיזי של המושג. שניהם מבינים מי הם. שניהם מבינים – כמו באחד השירים הנפלאים בסרט – שהם איש וחבובה בגוף אחד. ילד ומבוגר. ומה זה להיות גבר אם לא להכיר בעובדה שאתה גוף מבוגר שמאכלס בנשמתו ניצוץ תמידי של ילד? כזה שתמיד יתרגש לשמוע ש"הגיע זמן תזמורת", ושיעלה דמעה כשיבשרו לו שמופע החבובות כבר כאן?

וואקה וואקה וואקה, ביצ'ס.

רצועות בונוס:

1. הטריילרים

2. הקלאסיקות

Twitsonfilms: קאמבק נוסטלגי? למה לא? תענוג קולנועי תיאטרלי ומוזיקלי צרוף, חכם, משעשע, מרגש ומלא אהבה. It's time to meet the muppets again. ****

"החבובות" (The Muppets). במאי: ג'יימס בובין. תסריט: ג'ייסון סיגל וניקולס סטולר. שחקנים: ג'ייסון סיגל, פיטר לינז (וולטר), איימי אדאמס, סטיב וויטמייר (קרמיט, ריזו ועוד), אריק ג'ייקובסון (מיס פיגי, פוזי, אנימל ועוד), דייב גואלז (גונזו, ד"ר באנסן ועוד), ביל ברטה (רולף השף השבדי ועוד), דייויד רודמן (סקוטר, ג'אניס ועוד), מט ווגל (סרג'נט פלויד פפר, רובוט שנות השמונים ועוד), ג'ק בלאק, ראשידה ג'ונס, כריס קופר והמון שחקני טלוויזיה בהופעות אורח קטנות. 103 דקות.

אידיבי כאן, IMDB כאן