תגית: ניקי מינאז'

התחת של ניקי

ניקי מינאז' אנקונדה

ניקי מינאז' עשתה זאת שוב. קצת פחות משנתיים אחרי ששברה את שיא הצפיות ב-24 שעות של vevo בעזרת ג'סטין ביבר, מינאז' חוזרת בגפה אל הכס ומדיחה ממנו את מיילי סיירוס. הקליפ החדש שלה, "אנקונדה", גרף 19.6 מיליון צפיות ביממה הראשונה לחייו היוטיוביים. וכמה הולם שאת הניצחון שלה השיגה מינאז' עם הנשק של סיירוס – טוורקינג.

19 וחצי מיליון צפיות לא באות בלי מחיר. מינאז' ספגה ביקורת חריפה מצד מי שראו בשיר זבל מיזוגני, החפצה עצמית ואפילו פורנו רך. מולם התייצבו תומכיה של מינאז', שלא מצאו כל פסול בכמה ישבנים מקפצים. אליהם הצטרפו, למרבה ההפתעה, לא מעט פמיניסטיות שמצאו ב"אנקונדה" תשובה חתרנית ל"Baby's Got Back", קלאסיקת ההיפ-הופ השוביניסטית ממנה מינאז' מסמפלת בחופשיות. ואולי בצדק: בעוד סר מיקס א-לוט חיפצן נשים להנאתו, "אנקונדה" הוא חגיגה של מיניות נשית בשליטה נשית. "אנקונדה", למעט הופעת האורח הפסיבית של דרייק (שמקבל כתף קרה כשהוא מנסה לשלוח יד), הוא קליפ נטול גברים, ומינאז' נמצאת בו בדומיננטיות מוחלטת, במרכז הבמה ובמרחק בטוח מהמצלמה.

כתב ההגנה הזה – שלא ברור אם הוא משרת נשים עצמאיות או גברים חרמנים – אכן סדור ומרשים. יש בו רק חור ישבן אחד קטן: הוא מנוגד למה שהפך את "אנקונדה" לשיאן צפיות ביוטיוב. במלים אחרות: הוא מתעלם מהטוורקינג, מכישורי הנענוע הבלתי נתפסים של מינאז', ומהסצנה הפרובוקטיבית עם דרייק. את זה הבין אפילו סר מיקס א-לוט, שציוץ התגובה שלו ל"אנקונדה" היה "Damnnnnn" עם שישה סימני קריאה. התגובה הקצרה הזו משקפת את רוב התגובות ביוטיוב.

כן, אפשר למצוא ב"אנקונדה" מסרים פמיניסטיים חבויים היטב בין הלחמניות של מינאז'. אבל אם יש משהו שמינאז' מלמדת את צופות (וצופי) הקליפ האולטרה-סקסי שלה, זה שסקס מוכר. ואם את רוצה שיראו אותך מיליונים ביוטיוב, כדאי שתתחילי להזיז את התחת. פשוטו כמשמעו.

פורסם במקור ב"פנאי פלוס", 27.814

הישרדות: אוקיאנוס הקרח ("עידן הקרח 4" – ביקורת)

תקציר הביקורת הקודמת:

בתוך שבוע עלו בישראל שני סרטי אנימציה – "מדגסקר 3: מקרקסים את אירופה" ו"עידן הקרח 4: יבשות בתנועה" – שהדמיון ביניהם רב. ראשית, שניהם סיקוולים בסדרות מצליחות. ושנית, שניהם משתייכים לז'אנר האנימציה שמוותר על העומק הדרמטי הבלתי ניתן להשגה של פיקסאר, ופשוט בא לעשות חיים. ושלישית – שניהם עושים את זה.

כאן דיברתי על "מדגסקר 3". והנה מגיע "עידן הקרח 4", ומה הוא אם לא "מדגסקר 3" בתחפושת פרה-היסטורית? שימו ממותה (ריי רומאנו) במקום היפופוטם, נמר שיני חרב (דניס לירי) במקום אריה, עצלן מטורלל (ג'ון לאגיזמו) במקום זברה מטורלל ויצור פרוותי אילם וביש מזל אחד (כריס הודג') במקום יצור פרוותי אילם וביש מזל שני, וקיבלתם את "עידן הקרח". זה לא שמי מהם מחקה את משנהו, כמו ששניהם נשענים על אותה מסורת מצליחה, מוכחת וכמעט עצלנית של שילוב בין גיבורים חד ממדיים (סקראט ומורט הם ההקצנה של אי-פיתוח הדמויות הזה), עלילת הרפתקאות סוחפת ואנסמבל כוכבים שיגיע לפרמיירה. לשניהם זה עובד.

לעומת החבר'ה המפונקים מגן החיות הניו יורקי, לבני עידן הקרח באמת קשה בחיים. סכנה רודפת סכנה, ולא צריך להיות סנאי אובססיבי כמו סקראט כדי למצוא את עצמך שוב ושוב בסכנת הכחדה (שכמו שאנחנו יודעים, חכמים בדיעבד שכמונו, בוא תבוא). הפעם התמוטטות קרחונים מפרידה בין השבט ההולך ומתרחב של משפחת "עידן הקרח", ושלושת הגיבורים המקוריים של הסדרה מוצאים את עצמם מרוחקים מהיבשה ומבודדים מכור מחצבתם, על פיסת אדמה עלובה בדרך לשומקום.

אמרו לך פעם שיש לך משהו עצוב בשיניים?

"עידן הקרח" – אולי בגלל מיקומה ההיסטורי – עולה בהמצאותיה התסריטאיות על "מדגסקר", וכך גם הפעם. בדרכם של שלושת האמיגוס – והסבתא של סיד, בקול שלא ניתן לטעות בו של וונדה סייקס – בחזרה ליבשה עומדת ספינת-קרחון פיראטים בפיקודו של קפטן גאט (פיטר דינקלייג'), קוף מרושע המוביל חבורת שודדי ים מוזרה, שעליהם נמנים נמרת שיני חרב (ג'ניפר לופז), פיל ים נבוב (ניק פרוסט), ארנבון אנרגטי (עזיז אנסרי) וסמור המתפקד כדגל פיראטים לעת מצוא (קונאל נאיאר).

במקביל להרפתקאות הימיות מתנהלת גם העלילה היבשתית, המשעממת למדי, בכיכובם של ניצולי תאונת הקרחון: אלי (קווין לטיפה), בת זוגו של מאני; בתם המתבגרת פיצ'ס (קקה פאלמר); ידידה הקיפודי הפחדן לואי (ג'וש גאד); צמד הדודנים הדבילים אדי (ג'וש פק) וקראש (שון וויליאם סקוט); וחבורת הממותות הצעירות (ביניהם ניקי מינאז'). אלו הרגעים הדלים והחלשים של הסרט. ברגעים הטובים מתנהל מאבק איתנים בין ממותה לקוף, שני סמילודונים מנהלים יחסי אהבה-שנאה שברור לאן הם הולכים, עצלן ופיל ים מתחרים זה בזה ברמות האינטליגנציה הנמוכה ואין מנצח חד משמעי, וסנאי אחד ממשיך להתיק יבשות ממקומן. אין מנוחה בעידן הקרח.

אוקיי, אז המשאלה הראשונה שלי היא שהעידן הזה לא יגמר לעולם

כמו ב"מדגסקר 3", גם ב"עידן הקרח 4" רצף מבדר של הרפתקאות סוחפות ומהנות שוטף החוצה את החומרים החסרים כמו דמויות מורכבות או סיפורים מעניינים. בעניינים המשפחתיים והאישיוז האישיים של מאני, דייגו וסיד כבר מזמן איבדנו עניין. אז בסדר, יש כאן בת מתבגרת ואבא שמתקשה להשלים עם כך (פיהוק), גבר קשוח שמתרכך ומתקשה להשלים עם כך (פיהוק), ולוזר שמתקשה להשלים עם כך (פיהוק אחרון ולמיטה). נאמר כבר הכל, סופר כבר הכל, נראה כבר הכל. למרבה המזל, הסיפורים החלשים האלה, כמו גם סיפורי היבשה של השבט החד הורי של אלי, נשטפים מפני זרם ההרפתקאות הכביר שסוחף את "עידן הקרח 4" למחוזות משעשעים של בידור קיצי כיפי ונטול יומרות. חייבים להודות שיחסית לחיות בסכנת הכחדה, החבר'ה האלה יודעים לעשות חיים.

Twitsonfilms: שוב החיות בסכנת הכחדה? למה לא? הן הרי תמיד יודעות להוציא מעצמן את המיטב עם הגב לקיר. משב קפוא של בידור קיצי מהנה. ****

"עידן הקרח 4: יבשות בתנועה" (Ice Age: Continental Drift). בימוי: סטיב מרטינו ומייק ט'רמייר. תסריט: ג'ייסון פוקס ומייקל ברג. שחקנים: ריי רומאנו, דניס לירי, ג'ון לאגיזמו, כריס וודג', פיטר דינקלייג', ג'ניפר לופז, קווין לטיפה, וונדה סייקס, קקה פאלמר, ג'וש פק, שון וויליאם סקוט, ג'וש גאד, ניק פרוסט, עזיז אנסרי, אלן שאבאט, רבל ווילסון, ניקי מינאז', הת'ר מוריס, אוברי גרהאם, ג'ייסון פריצ'יון, אלן טודיק, פטריק סטיוארט, סיימון פג. 94 דקות.

אידיבי כאן, IMDB כאן

הרולר (10.2.12)

1.

אוסקר 2012: הספירה לאחור נמשכת. השבוע התכנסו כל המועמדים לצילום המסורתי של האקדמיה. הנה כמה מהתמונות (ועוד תמונות כאן).

קלוני - מאחוריך. דוז'ארדן.

אומרים שהחזה של האוסקר מבוסס על דמותו. פיט

להיות זבוב על הוילון הכחול הזה. ספילברג וסקורסזי

תמונה קבוצתית של כל המועמדים. אין טעם לחפש את וודי אלן.

2.

ומפגש פסגה הוליוודי למפגש פסגה מוסיקלי שקרם סוף סוף עור וגידים: אריק איינשטיין ושלמה ארצי – לטעמי, באופן חד משמעי ובלי להיכנס לקריטריונים איכותיים, שניים משלושת הזמרים הגדולים בתולדות המדינה – חברו לשיר משותף. ובכך גם נסגר משולש עם הצלע השלישית, שלום חנוך, ששיתף פעולה עם השניים.

בעצם, אולי המילה "מפגש" אינה במקום. כפי שמספר אורי זר אביב ב"גלריה", השניים אפילו לא נפגשו באולפן. שלמה שלח שיר, אריק הרים אגודל לאישור, כל אחד הגיע לאולפן, והיידה לתחנות הרדיו המשתוקקות.

צריך לומר שאפו לארצי. הוא יודע שהמעמד שלו בציבור הרחב נמצא כמעט ביחס הפוך למעמדו בקרב מבקרי המוסיקה. הוא לא אריק ולא שלום, וכנראה לעולם לא יהיה (אלא אם יביא אותה בטוויסט ג'וני-קאש-ריק-רובין בסיום הקריירה). אז הוא מנסה לקבל את הלגיטימציה הביקורתית-אליטיסטית דרך החיבור איתם. ההצלחה, בינתיים, חלקית.

ואיך השיר? תשפטו בעצמכם. ותקראו גם את שי להב ב-YNET.

להתראות באיזו הופעה? לא הייתי בונה על זה. יש דברים שאפילו שלמה ארצי הגדול לא יכול להשיג.

הנה הטקסט:

בנקודה שבה הכל מתחיל תגיד לי, האם ליבך בוכה מאושר או כאב? האם אתה זוכר רגעים אינטימיים, בהם אתה פותח את הלב

בנקודה שבה הכל ממשיך יש קושי, תמיד האמנתי שבאמת יהיה רק טוב, ולפעמים כשהופיע רגע אושר, ניסיתי רק לשמור שלא ייעלם בסוף.

פזמון: עומדים על שביל חיים חוזרים הביתה, שנינו נעים בין אהבה לבין בריחה, בנסיעות הארוכות הייתי שר לה, האם על מה שבאמת קרה לך?

עומדים על שביל חיים בתוך החושך, שים לב הטוב מגיע בדממה דקה, כשהרחוב מתחיל להתעורר בבוקר, הרעש הגדול מכסה את השתיקה.

בנקודה שבה הזמן עוצר לרגע, האם פגשת לפעמים את הבדידות? הייתי נעמד לא פעם ומחכה לה, מת להרגיש אצלה האיש הכי אהוב.

פזמון: עומדים על שביל חיים חוזרים הביתה

בנקודה שבה הכל מתחיל בלי רשע, האם אפשר לחיות בתוך בועה? תקשיב לרוח וללב יש צל חומק שם, להתראות באיזו הופעה…".

3.

אז הופעה של אריק ושלמה עדיין לא באופק, אבל זו של מדונה דווקא כן. המדונה תופיע באצטדיון ר"ג ב-29.5, והמחירים שווים לכל נפש שיכולה להרשות לעצמה כרטיס ב-250 ₪. רכישת כרטיסים ב-eventim.co.il, החל מהיום.

4.

בדיוק באותו שבוע בו התבשרנו על הופעתה של מדונה בארץ, קיבלנו גם חתיכת טיזר: מדונה בהופעת המחצית של הסופרבול.

הנה קטע מתוכה, עם M.I.A וניקי מינאז'.

(ההופעה במלואה – כאן)

וכמובן שבלי הפשלה התורנית אי אפשר. הפשלה מוגשת בחסות M.I.A והעורכים הלא ערניים ב-NBC.

5.

ואי אפשר להגיד סופרבול בלי להגיד "3.5 מיליון דולר על חצי דקת פרסומת?!". כן, זה המצב. האם זה שווה רק בשביל לתת לקלינט איסטווד לדברר אותך? מבחינתי התשובה היא כמובן כן.

פוסט הפרסומות המלא כאן.

6.

אפרופו פרסומות: בשעה טובה ובאיחור של שנתיים הגיעה לישראל (ביחד עם המותג עצמו) הפרסומת המפורסמת, הנפלאה והמצליחה של "אולד ספייס".

איזו פרסומת מעולה. מצחיקה אותי בכל פעם מחדש (מאחורי הקלעים שלה – כאן).

מרשים במיוחד אייזיאה מוסטפה, שחקן פוטבול לשעבר שמגלה כאן כישורים קומיים אדירים (וכשנשאל ממה הוא הכי נהנה בקמפיין, ענה בקולו העמוק: "The Ladies").

ויש עוד עשרות סרטונים כאלה, ששווה לבדוק. לא כולל פרודיות.

כל הפרסומות של "אולד ספייס" – כאן.

והנה הפרודיה הישראלית (יוצר: גל ינאי).

7.

אפרופו תגובה מאוחרת: בשעה טובה נוסחה התשובה הישראלית הזו: "דברים שתל אביבים אומרים" (יוצרים: רפי ברבירו ונועה לביא).

זו כמובן תגובה לסרטון המצוין "Shit Girls Say" (והנה פרקים 2 ו-3)

ויש גם שיט שרווקות אומרות, שיט ששיכורות אומרות, שיט ששמנות אומרות וכן הלאה עד הנצח.

הבעיה היא שכמעט כולן לא מתקרבות למקור. באופן מאוד לא מפתיע, דווקא זו שעשעה אותי. זה ישעשע כל גבר, אני מניח:

8.

וואו. אני כבר רגיל לזה ששני סרטים של כוכב קולנוע עולים במקביל: ניקולאס קייג', ראיין גוסלינג, קייט בקינסייל לאחרונה. אבל צ'נינג טייטום? שני סרטים של צ'נינג טייטום? במקביל? זה גדול עלי. דו"חות צפיה ב"בן של אף אחד" ו"לא תשכח" בהמשך השבוע. אולי.

9.

ועוד עלה השבוע: "מלחמת הכוכבים: אימת הפאנטום". בתלת ממד. השד יודע למה אנחנו צריכים את זה. בטח שלא בשביל זה – הטריילר הזה לבדו הצליח לגרום לי לוותר על הצפייה.

10.

זה הרבה יותר טוב – "Star Wars Uncut". זוהי גרסת השיווד האולטימטיבית שיצרו מעריצי הסדרה למיתולוגיה שג'ורג' לוקאס מחריב בהתמדה. מדובר במקטעים בני 15 שניות שיצרו מעריצים מכל רחבי העולם, אשר בראו מחדש את "מלחמת הכוכבים: תקווה חדשה" (באורך מלא, כן?). זה די סמטוחה – היא כוללת כלבים, רובי מים, לגו, מטוסי נייר, שקיות קרטון ומה לא, כשהכל מתערבב בתוך הסצנות – אבל זו סמטוחה משעשעת מאוד.

הנה הטריילר:

11.

אז מה היה לנו השבוע בבלוג? חוץ מהסופרבול, דיברנו גם על סרט גיבורי העל המפתיע "כרוניקה בזמן אמת" ועל גיבורת העל מריל סטריפ ב"אשת הברזל", וציינו 200 שנים להולדת דיקנס. אבל הפוסט הפופולארי ביותר בבלוג בשבוע האחרון היה – ועלי להוסיף כאן "במפתיע" – זה שהביא מבחר קטן מיצירתה של ויסלבה שימבורסקה המנוחה. מסתבר שרבים ביקשו לחשוב רגע קט על גורל שימבורסקה. בימי "האח הגדול", זו מחשבה מנחמת מאוד.

12.

בשעה שבתי קולנוע בתל אביב רק נעלמים, טוב לשמוע גם על אחד שנולד. זה קרה השבוע בבית ציוני אמריקה: "אורלנדו סינמה", בית קולנוע בן שני אולמות שמתכוון להוות אלטרנטיבה לקומפלקסים הגדולים. מה זה אומר? הקרנות בוקר (מהשעה 10:00), למשל, ואפילו במחיר מוזל (לפחות בתקופת ההרצה) – 29 ₪ ליומית. הבעלים, עודד הורביץ-ראובני, מבטיח גם רצועות נושאיות, הזדמנות לסרטים שהדרישות המסחריות סותר את אופיים, וקלאסיקות מהאוצר של סרטי אורלנדו. בקיצור – נדמה שמדובר בקולנוע שבאמת נולד מאהבת סרטים.

בשבועות הקרובים יוקרן ב"אורלנדו סינמה", בין השאר, סרטו המצוין של קמרון קרואו על פרל ג'אם, "20", שזכה בארץ להקרנה חד-פעמית בלבד. זה בהחלט שיבוץ בכיוון הנכון.

13.

דיווחים ממחלקת אבידות:

בשבוע שעבר נפטר איאן אברקומבי – לא מ"אברקומבי אנד פיטץ'", אלא מ"סיינפלד". מיסטר פיט, כמובן.

בשישי שעבר נפטר ממחלת הסרטן בגיל 69 זלמן קינג, שחתום על כמה מהיצירות האירוטיות המפורסמות בתולדות הקולנוע המודרני – ""סחלב פראי", "יומני הנעל האדומה" ו"תשעה וחצי שבועות של שכרון חושים" (אותו הפיק לאדריאן ליין). היה זה אך הולם שאת הבשורה על מותו נשא צ'ארלי שין.

אתמול הלכה לעולמה המשוררת ש. שפרה (שפרה שמואלביץ'), שחתומה בין השאר (לצד פרופ' יעקב קליין) על אנתולוגיית שירת המזרח הקדום המונומנטלית "בימים הרחוקים ההם".

הנה טליה אליאב שרה את "פשוט" שכתבה ש. שפרה (לחן: חיים רחמני).

אבל האבידה שנגעה ללבי יותר מכל התרחשה בדיוק לפני שבוע, כשבגיל 81 הלך לעולמו בן גזארה – מהמעולים שבשחקני הוליווד, שבעיני זכור בראש ובראשונה דווקא כאביו של וינסנט גאלו ב"בפאלו 66".

מכיוון שאת הקטע שבלינק לא ניתן לאמבד, הבאתי לכם במקום קטע מ"רציחתו של סוכן הימורים סיני" של ג'ון קסאווטס, שגזארה נמנה על הלהקה הקבועה שלו (הופיע גם ב"בעלים" וב"ליל הבכורה")

14.

בשבוע הבא יצוין ולנטיינ'ס דיי. ואם אתם מחוסרי עבודה בולנטיין כמוני, אין סיבה שלא תבחרו בדרך הזומבית לציין את היום.

מדובר ברעיון של חובבי זומבים בכלל ו"המתים המהלכים" בפרט, המבקשים לאתגר את יום האהבה הסכריני ולצאת למצעד זומבי בינלאומי ב-11 בפברואר. אתם מוזמנים להצטרף לצעדה התל אביבית, מחר ב-19:00. פרטים נוספים כאן (יום הזומבי-ולנטיין) וכאן (מצעד הזומבים בישראל).

15.

אפרופו "The Walking Dead" – אתם כבר מכירים את ה"The Walken Dead"?

16.

מרצ בחרה מנהיג. הבעיה היא שהיא בחרה בין (זהבה) גלאון ל(אילן) גילאון. הכרעה על קוצו של יוד – זו ממש עילה לתביעה בגין זיופים, לא?

17.

אפרופו תביעות: שבוע מצוין עבר על "עובדה"; זיכוי ראוי בפרשת סגן ר', ותחקיר מקומם ופוקח עיניים על עבודת הלוביסטים בכנסת. שווה צפייה.

18.

אפרופו תחקירים: ברוך קרא פרסם בערוץ 10 תחקיר על הנעשה באגף הפיקוח על הגז במשרד התשתיות. באחד הרגעים בכתבה נשמעת היועצת המשפטית של האגף, אולגה רזניקוב-גבאי, כשהיא מודיעה לבעליה של חברת גז כי האגף השתיל סוכן סמוי בחברתו, ומפלילה את הסוכן במילים "הוא לא עשה בר מצווה". אני נתפס למשפט הזה, כי הוא כל כך מטומטם עד שהוא מצחיק. האם היועצת המשפטית המלומדת באמת חושבת שהמשפט "המעורפל" הזה הוא שיציל אותה מלתת דין על מעשיה?

19.

ובחזרה לכנסת: חברת הכנסת אורית זוארץ מקדמת חקיקה נגד משלמים על שירותי מין. מבלי להיכנס לסוגיה המורכבת, צריך לגנות את מי שבחר להלחם בה באמצעות הפצת כרטיסי ביקור עם המספר שלה בתל אביב, במתכונת המוכרת לכל מי שחנה בתל אביב אי פעם ומצא את הכרטיס המבטיח צמוד לשמשה. כמה נמוך.

20.

ועוד מהכנסת: החוק המטומטם שחייב את ערוץ 10 לשדר את מהדורת החדשות שלו מירושלים יצר מצב אבסורדי שבו המהדורה המרכזית מתנהלת כשהמגיש באולפן, וכל הכתבים והפרשנים נמצאים מגבעתיים. אז מה בדיוק הרוויחו מהחוק? האם יעקב אילון ותמר איש שלום העתיקו את מגוריהם לבירה? מובן שלא. הוא שאמרתי – טמטום.

21.

השבוע שמעתי את יעל דן מראיינת ברדיו את יובל בן עמי. לפני הראיון היא הקדימה וסיפרה על החשיפה הגדולה של חייו. שתי מחשבות עלו בי. הראשונה: די. עד מתי תתואר כל יציאה של סלבריטאי מהארון כ"חשיפה" מרעישה?

השניה היתה רעיון: אנחנו כבר לא מתרגשים מהומואים, לסביות ואפילו טרנסג'נדרים שיוצאים מהארון, אבל מה בדבר יציאה מהארון של טרנסווסטיט או קרוסדרסר? זה יהיה חדש. זה יהיה מעניין.

בום. דקות מאוחר יותר, ומסתבר שזו בדיוק החשיפה האמיצה להדהים של בן עמי: בלילות הוא מגלח רגליים, שם בלונים עם מים בחזייה, לובש שמלה אדומה ויוצא לכבוש את תל אביב בדמותה של אנה לולו.

הסיפור המלא והנועז בראיון של בן עמי עם יגאל סרנה, לרגל יציאת ספרו האוטוביוגרפי "הקומדיה התל אביבית".

22.

לידיעת קוראי מה שאלון עידן מכנה "נייר העמדה היומי של ראש הממשלה" ("ישראל היום").

23.

"אפרת" – העמותה המתנגדת להפלות – מתחילה להסעיר את הזירה הציבורית. השבוע נתקלתי לראשונה בתשדיר הרדיו שלה.

הבעיה עם התשדירים של "אפרת" היא לא שהעמותה מעודדת נשים לא לבצע הפלות. הבעיה היא שהיא לא אומרת את זה. הבעיה היא שבתשדיר היא פשוט מזמינה נשים ששוקלות לעבור הפלה להתקשר, במסווה של ייעוץ – כשבעצם יש כאן אג'נדה ברורה ומוצהרת. אני דווקא בעד פרישה של התמונה המלאה, ולא להגיד אוטומטית "כן להפלות!", אבל אני בספק אם זה מה שקורה ב"אפרת". וזה בטח לא מה שעולה מהקמפיין המעורפל שלה.

24.

הנה נשים שבאמת זקוקות לעזרה: האחיות סנגלי מהודו.

הן סובלות מתסמונת נדירה המכונה "תסמונת איש הזאב". אני לא חושב שצריך להכביר מילים. הדוקומנטריסט סנה גופטה מבקש כעת ליצור סרט אודותיהן, כדי לסייע במימון ניתוחי לייזר יקרים שיגאלו את הבנות. הסיפור המלא כאן.

25.

חדשות נפלאות: כתביו התיאולוגיים של אייזיק ניוטון עלו לאתר הספריה הלאומית. מי שמכיר את ניוטון בעיקר כפיזיקאי דגול – כלומר כולנו – יופתע לגלות את ניוטון התיאולוג הסקרן, עם פרשנויות מקראיות ונבואה לגבי אחרית הימים (2060, אם אתם צריכים להתכונן). מרתק.

26.

ברכות למנהלי הרדיו החדשים: מיקי מירו, שמינויו למנהל קול ישראל אושרר, וירון דקל, המפקד המפתיע של גל"צ. עם שניהם יהיה לכל הפחות מעניין – מירו כבר הצליח לעורר תסיסה בקול ישראל, ודקל הוא עיתונאי פוליטי אסרטיבי שיהיה מעניין לראות את חותמו על התחנה הנתונה למרותו של שר הביטחון המושמץ. שיהיה בהצלחה.

27.

ובטלוויזיה: "עבודה ערבית" חזרה לעונה שלישית, אמנון לוי פגש את אליקו כהן. כתבתי על שניהם (הלינקים בפנים).

28.

יאיר רוה מבקש ליצור מאגר תסריטים ישראלי. אם יש בידיכם כאלה, אתם מוזמנים להצטרף.

29.

"האלבומים" בערוץ 8 מגיע לסיומה בשבת עם הפרק על "פלונטר" של רמי פורטיס. השבוע גם התבשרנו בשמחה שהיא תזכה לעונה שניה (ובוואלה גם הציעו אלבומים חדשים לעסוק בהם).

הנה רצועה חביבה עלי במיוחד מ"פלונטר".

30.

תראו מי נפגשו בבית החולים.

זה מה שקורה כשמשחקים גיבורי אקשן אחרי גיל 60.

ועל כך כבר אמר רבנו דגלובר:

 31.

טריילר לשבת

ספיידרמן מתקרב. אני מאוד פסימי לגביו.