תגית: ערוץ 1

האם מונדיאל 2014 הוא סוף דרכו של יורם ארבל?

(צילום מסך)

(צילום מסך)

מי חווה את המונדיאל הגרוע ביותר עד כה? ספרד הקורסת או אנגליה הלוזרית? פורטוגל הכושלת או קמרון המתפרקת? ברזיל המקרטעת או ארגנטינה המגמגמת? שכחו מכל אלה. על אף אחת מהן לא עובר טורניר גרוע מזה שעובר על יורם ארבל. רק חודש עבר מאז פדיחת הפיינל פור ("דווין סמית' כל הדרך"), וארבל כמנהגו נוהג. השדר מספר 1 פתח את המונדיאל בצרור טעויות, ומאז לא הוריד את הרגל מהגז בעודו מדרדר את ניידת השידור אל התהום. לרגעים נדמה שארבל לא עובד עבור רשות השידור, אלא עבור דפי פייסבוק סאטיריים ומחאתיים כמו "יורם ארבל – הביתה", "יורם ארבל נמאס" ו"יורם ארבל הללללויה". קשה להסביר את מקרה ארבל. אין עוד תופעה שחוצצת באופן כה מובהק בין האנשים שעושים טלוויזיה לבין האנשים שצורכים טלוויזיה. ברשתות השידור רואים בו מותג שמעמדו האייקוני מצדיק את מחירו היקר. בקרב הצופים, לעומת זאת, קיים קונצנזוס נדיר: ככה לא בונים שידור. יורם ארבל מונדיאל 2014 עשוי להיות קו פרשת המים בקריירה של בכיר שדרי ישראל. אולי זו החשיפה הגבוהה לקהל רחב מהרגיל; אולי רצף הטעויות הקולוסאלי; אולי זה פשוט בולט על הרקע האפור של דני נוימן. כך או כך, ישנה תחושה שהפעם ארבל שבר את גב הצופים. ישנה תחושה שהפעם פרנסי הטלוויזיה לא יוכלו להמשיך ולהתעלם מהביקורת הציבורית והתקשורתית הגורפת. אבל הם ימשיכו. ארבל לא ילך לשום מקום. הוא שרד את השרוכים של איתן טיבי, את מגן הזיעה של טייריס רייס, את כל השחקנים שחורי העור שדומים בעיניו לטוואטחה. מה פתאום שילך הביתה בגלל חילופי זהויות בין פדרו לקאסורלה, או בגלל שאדוארדו דה סילבה החליט להתאזרח בקרואטיה, או בגלל שקוסטה ריקה זימנה רק בראיין רואיז אחד? היחיד שעשוי לשלוח את יורם ארבל הביתה הוא יורם ארבל, והתרחיש הזה אפילו יותר בדיוני מזכייה של הונדורס במונדיאל. מי שצריך ללכת עד למשחק השרוכים ב-1998 כדי למצוא פגם קל בהתנהלותו המקצועית בוודאי לא חושב שהגיעה שעתו לרדת מעל מסך הטלוויזיה שלנו. במשחק בין ארגנטינה לבוסניה אמר ארבל לנוימן כי "יבוא יום, דני, נשב לנו בעמדת שידור. אולי ברוסיה, אולי בקטאר. מתאים לנו החמסינים בקטאר". תקשיבו טוב לארבל. לפחות בעניין הזה הוא לא טועה.

פורסם במקור ב"פנאי פלוס" (25.6.14)

בשירות הוד מלכותו: הראיונות המיוחדים של ראש הממשלה

נתניהו ראיון לערוץ 10.JPG (2)

פורסם במקור ב"פנאי פלוס" (25.12.12)

שום דבר מיוחד לא קרה בראיון המיוחד שהעניק ראש הממשלה לערוצי הטלוויזיה. אף גילוי מרעיש, שום הצהרה מרחיקת לכת. נתניהו אמנם היה בפאניקה כשהפעיל נוהל ראיונות חירום, משל אנו עומדים ערב תקיפת מתקני הגרעין ולא ערב תקיפת הבית היהודי. ואף על פי כן, ראש הממשלה יכול היה לשבת בלשכתו המצטלמת היטב ולדקלם את דף המסרים כאחרון האופיר אקוניסים: ירושלים הנצחית, משרד השיכון, סרבנות. הד הסיסמאות חלף בין הרעיונות כמו ח"כ מקדימה בין מפלגות: "דיור", "ביטחון", "מנהיג חזק". כשאתה מקבל עשר דקות ממלכתיות במהדורת השבת של שלושת הערוצים, אין פלא שהקמפיין המרכזי שלך יכול להסתפק בבובות אצבע.

בנימין נתניהו של סוף 2012 הוא פינייטה שמחכה להתפקע אך איש אינו חובט בה. במקום להסביר איך קדנציה כמעט מלאה בראשות ממשלה מפלצתית מסתיימת בשניים-שלושה הישגי תאנה, יכול היה נתניהו להביט קדימה ולפזר הבטחות ריקות חדשות. כך, למשל, הוא יכול היה להסביר שהוא זקוק לממשלה חזקה, מבלי להידרש לשאלה מה בדיוק היה חלש בממשלה הנוכחית חוץ מעמוד השדרה של העומד בראשה.

צריך לציין לטובה את ערוץ 10. דווקא הוא, שנתון לחסדיהם של רה"מ ושל מיטיבו רון לאודר, פינק את נתניהו בפתיח ביקורתי ("'האשף הכלכלי' שלא ממצמץ לנוכח כישלונו") ועימת אותו שוב ושוב עם עובדות לא מחמיאות. אפס כי גם רביב דרוקר העוקצני ואושרת קוטלר החדה ניגפו כיתושים על חומת ההסברה של ארתור פינקלשטיין.

הראיונות עם נתניהו לא היו שונים באופן מהותי מראיונות אחרים שמלווים את מערכת הבחירות, בין אם מדובר בעגלת הסיסמאות שמטלטל נפתלי בנט בין האולפנים ובין אם מדובר באשליית הטריאומוויראט העולצת של ש"ס. נדירות הפעמים בהן מצליח עיתונאי לתפוס פוליטיקאי לא מנוסה בקלקלתו כפי שברח לנפתלי הבנט אצל ניסים משעל. על פי רוב, עולם כמנהגו מלהג.

ואם אלה הם פני הדברים, בשביל מה אנחנו בכלל צריכים את זה? מה טעם מצאנו בקשקשת ובברברת, בדיוני הסרק ובמפגני הדמגוגיה? ואם ממילא אף אחד לא מצליח לעמת את נתניהו עם הבטחות בחירות שהופרו או לשאול את שלי יחימוביץ' מאיפה היא מתכוונת לממן את תוכניתה הכלכלית הנדיבה, אולי באמת עדיף לראות "מאסטר שף". שם לפחות לומדים משהו.

הרולר (23.12.12)

תמונת מסך. הסרטון המלא בקליק

1.

וכמו בשבוע שעבר – חדשות מתהליך עלייתו המתמשך של האביר האפל תחילה.

טריילר חדש. You have my permission to die.

מסקנות חפוזות:

א. הרבה שחקנים – איך יהיה מקום לכולם?

ב. אן האת'אוויי היא בחירה איומה לתפקיד קאטוומן. וזו לא מסקנה מהטריילר, זו מסקנה מאן האת'אוויי.

ג. הדיווחים על הקושי להבין את ביין היו נכונים.

ד. זה לא מעניין אותי.

2.

טוב, אם כל הכבוד לאלון אבוטבול וללהקת הסטטיסטים סביבו, השבוע חגגנו כמובן את חג החנופה. או, בשמה המוכר: הפאדיחה התורנית של בנימין נתניהו. ההתנהלות התקשורתית של ביבי – שאמור להיות אשף תקשורת בסגנון אמריקאי – נשגבת מבינתי. במיוחד נשגבת מבינתי הלשכה המקיפה אותו, אנשי תקשורת שדיבורם אמונתם, שמצליחים להפיל אותו שוב ושוב בפחים המביכים האלה. וכך, "הראשון שחזה את האירוע" רודף את ה"ביבי-גאמפ".

כתבתי על כך, ביתר פירוט, כאן (וגם כאן).

"ארץ נהדרת" מיהרה להגיב, ובעקבותיה הגיעה גם הגרסה הזו (ויה טייכר וזרחוביץ'):

3.

ומשמש עמים אחת לאחרת: קים ז'ונג-איל מת.

אחרי שהורדנו את הדגל לחצי התורן, אפשר להתפנות להספדו של דיקטטור עמית, האדמירל ג'נרל אלאדין – הלא הוא סשה ברון כהן, שבהחלט יכול לגזור קופון או שניים על חשבון הרודן המנוח.

וזה לשון ההספד, בתרגום חופשי:

הודעה רשמית מהוד מעלתו האדמירל גנרל אלאדין – המנהיג העליון, הגנרל עטור התהילה ורופא העיניים הראשי של הרפובליקה העממית של וואדיה

צר לי לשמוע על פטירתו של ידידי היקר קים ז'ונג-איל. מחשבותינו עם אשתו ו-813 ילדיו. "K-Jo" היה מנהיג דגול, חבר טוב ובן זוג בינוני למשחקי בדמינטון זוגות. הוא מת כפי שחי, בנעלי פלטפורמה של 3 אינץ'. איש יוצא דופן, הוא עשה רבות על מנת להפיץ חמלה, חוכמה ואורניום ברחבי תבל.

בשם עצמי ובשם אחמדינג'אד, צ'אבז וניוט גינגריץ', אנו מבקשים לקבל בברכה את בנו, קים ז'ונג-און, אל "ציר הרשע".

4.

ובחזרה לשליט הנערץ שלנו. אחרי שסיימו במשרד ראש הממשלה לחפור את הקבר של ערוץ 10, הם פנו להכין את חבל ההצלה של הערוץ הראשון. הסיפור בפשטות, למי שלא עקב: לערוץ 10 לא מוכנה מדינת ישראל לדחות חובות. לערוץ הראשון מוכנה מדינת ישראל למחוק חובות.

להגנתו סיפר יו"ר הקנוניה – סליחה, יו"ר הקואליציה – זאב אלקין, כי כדי לשלם את חובותיו של הערוץ הראשון יהיה צורך בהעלאת האגרה. בערוץ 10, לעומת זאת, מדובר בידיים פרטיות, ולכן על הבעלים לשלם.

הבנתם? אתם הבעלים של הערוץ הראשון. אתם ממנים את המנהלים שלו ומכתיבים את דרכם. לכן, אתם אחראים על כך שהוא לא עמד במחויבויותיו. ולכן גם אתם צריכים לשלם על כך (או להעלים עין).

עקום ככל שיהיה ההיגיון של אלקין, אני מוכן ללכת איתו. אני רק מבקש שרשות השידור תעבור באמת לידי הציבור. רשות השידור כולה – קול ישראל, החינוכית, "עושים סדר", קרן נויבך. כולם. כי אליבא דאלקין, רשות השידור באמת שייכת לציבור. טוב לדעת. סוף סוף יש תמורה בעד האגרה.

5.

בינתיים בערוץ הספורט

6.

אז מה היה לנו השבוע ב"עין עצלה"? בעיקר "משימה בלתי אפשרית: קוד הצללים". ביקורת, והרבה דם. ג'רמי רנר נגד בארי פפר (רנר בנוקאאוט), כריסטוף וולץ נגד מיכאל ניקויסט (וולץ בנוקאאוט), וג'וש הולוויי (וסטיבן מויר) נגד אלכס סקארסגארד (סקארסגארד בנקודות).

מהפכה סלולארית בתחת שלי. אף פעם אין קליטה כשצריך.

(והיה גם "טרמיי" – שזה נהדר – ו"סילבסטר בניו יורק" – שזה מיותר)

7.

חדשות אינדי ישראלי (איזה משפט כיפי):

א. יש לכם עוד כמה הזדמנויות, בחודשיים הקרובים, לתפוס את "מורעלים", סרט הזומבים הצה"לי הנהדר של דידי לובצקי, בהקרנות השישי-בחצות הסינמטקיות שלו. כתבתי עליו בעבר כאן.

ב. יש לכם עכשיו הרבה הזדמנויות לתפוס את "ג'ו+בל", קומדיית הפשע הנשית של רוני קידר. היא הגיעה ל-VOD. לא הספקתי לצערי לכתוב עליה (וחבל – מגיע לה. אולי עכשיו), אבל אחרים כן. אז תקראו – נניח, את פבלו אוטין ב"רייטינג" – ותלכו להזמין.

הטריילר החדש

http://www.nrg.co.il/online/47/ART2/269/279.html

8.

מה שהרגיז השבוע את הנוצרים בארה"ב היה המערכון הזה של "סאטרדיי נייט לייב" על טים טיבו:

כי בדיוק כמו עם מוחמד של המוסלמים, עם טים טיבו לא מתעסקים.

(אגב, בדיוק כמו שישו חזה – גם הוא לא הצליח לעצור את הפטריוטס)

איור: דן לייסי

9.

מטים טיבו מנעו פעם לכתוב פסוקים מהתנ"ך מתחת לעיניים. כן, ככה היה בן האלוהים מסתובב בקולג':

חבל שאף אחד לא עצר את אורי כהן ממכבי תל אביב לפני שהוא עשה מעשה קצת פחות הפיך.

עוד שגיאות כתיב מקועקעות לנצח כאן.

10.

יובל זמיר נפטר השבוע. הקריירה שלו עמדה בצל הפרשה הפלילית שבה הורשע (ריצה עונש מאסר על ביצוע מעשים מגונים), אבל אי אפשר היה להתעלם מהשחקן הזה ומהנוכחות הזו. הזדמן לי לראות אותו באחת מהופעותיו אחרונות, רק לפני שבועיים ב"קברט" – תפקיד קטן שמוציא את המקסימום במינימום זמן מהנוכחות הזו. "בכנר על הגג", עם תפקיד בעל נפח, הוא הרשים אותי יותר. כזה היה יובל זמיר הגדול, עם הקול הגדול – שחקן מרשים.

11.

מחר (שבת) תשודר בגלי צה"ל תוכנית מיוחדת של אחת התוכניות הכי מענגות ברדיו – "ציפורי לילה מתגעגעות". מדי שבוע מתגעגעים שחר סגל ורועי בר נתן לאושיית תרבות ישראלית, נוברים אותה במעמקי יוטיוב וחוזרים עם אוצרות. מחר, לרגל מאתיים תוכנית, הם יתארחו בתוכניתם-הם על ידי קובי מידן (שאחראי בעצמו על פנינת רדיו אחרת, "אנשים בלילה").

תוכניות קודמות אפשר למצוא ב-ICast. עכשיו שם – התוכנית הנהדרת עם יוני רכטר.

מומלצות במיוחד – כל התוכניות. ובכל זאת – ציפי שביט, רבקה מיכאלי, מחווה לתרנגולים ועשרים שנה לצעירי תל אביב (עם שיר גוטליב האלוהית!).

12.

טריילר (מרגש) לשבת

13.

חג חנוכה שמח!