תגית: רוזמונד פייק

תמונות קצרות: קרוז קונטרול ("ג'ק ריצ'ר")

 ג'ק ריצ'ר

1. "יש את הבחור הזה. הוא סוג של שוטר. לפחות היה. הוא לא שם על הוכחות, הוא לא שם על החוק. רק צדק מעניין אותו. הוא יודע מה עשיתי. את לא יכולה להגן עלי. אף אחד לא יכול".

2. ידוע שג'ק ריצ'ר הוא בחור שנושק לשני מטר. ידוע גם שטום קרוז הוא בחור בגובה 1.72 מ'. גם אם תוסיפו לו סטאר קוואליטי לא תגיעו ליותר מ-1.85. על ריצ'ר יש גם 100-115 קילו. על קרוז, לפי גוגל, יש משהו כמו 77 קילו. הי, לפחות בגיל הם קרובים (ריצ'ר נולד ב-1960, קרוז שנתיים אחר כך). ריצ'ר גם בלונדיני, קרוז לא.

ההבדלים הפיזיים בין קרוז לריצ'ר כבר הצליחו לעורר לא מעט ביקורת. בצדק; הגודל של ריצ'ר הוא עניין משמעותי. תחשבו על צ'אק נוריס – עם כל הכבוד המיתולוגי לצ'אק נוריס, ויש כבוד כזה – עושה את הטרמינייטור. זה פשוט לא מסתדר.

3. לכן, אגב, סטיבן סיגל היה יכול להיות ג'ק ריצ'ר לא פחות טוב מקרוז. גם אם הרבה פחות רווחי.

4. לי צ'יילד (הוא ג'ים גרנט) סיכם זאת כך: "המידות של ריצ'ר בספרים הן מטאפורה לכוח בלתי ניתן לעצירה, וקרוז עושה זאת בדרכו שלו". טוב, שילמו לו הרבה כדי להגיד את זה.

5. "ג'ק ריצ'ר הוא רוח רפאים. אתה לא מוצא את הבחור הזה אלא אם הוא רוצה שימצאו אותו"

6. ג'ק ריצ'ר הוא גיבור פעולה כלבבי. הוא גיבור שהוא צאצא ישיר לשושלת של גיבורי על כמו באטמן וגיבורי מערבונים כמו האיש ללא שם, שאיש אינו יודע מאין באו, אבל הם תמיד שם כשצריך אותם. והם מאוד חזקים. ומאוד קולים. ומאוד שנונים.

7. "סנדי עובדת כאן?"

"מי אתה, שוטר? אני צריך שתראה לי תעודה"

"לך תקרא לסנדי"

"אני צריך לראות משהו"

"מה בקשר לבפנים של אמבולנס?"

8. כן, שנינויות רצות על ימין ועל שמאל ב"ג'ק ריצ'ר". אם הסרט הזה מרגיש כמו מותחן אקשן משנות השמונים זה בעיקר בגלל שאין בו דיאלוג שלא הושחז באבן. כן, ג'ק ריצ'ר הוא לא רק בריון מסוקס, אלא גם בדרן חד לשון. הוא בעצם פיליפ מארלו עם ימנית קטלנית.

9. "נולדתי באוקטובר. כשאגיע ליום ההולדת שלי, אירה. אחת, שתיים…"

10. עוד תכונה שג'ק ריצ'ר הביא מהאייטיז: לשמור שורות מנצחות לטיימינג המושלם. למשל, לא לענות בזמן על השאלה מה המספר הסידורי של הרובה של הרוצח. כמו שלימד אותנו בארני סטינסון – Wait for it. ואז זה יהיה לג'נדרי.

11. "אני מתכוון לפרק לך את הצורה ואז לשתות את הדם שלך ממגף"

12. ועוד משהו: כשצריך להסביר משהו, מסבירים. למשל, כשריצ'ר צריך להסביר אם הוא היה באמת הורג אדם עליו איים (ולמעשה, להסביר למה האדם הזה נשבר אחרי שתי שניות), הוא מסביר ("הוא ידע שאני לא מבלף"). כי הלן רודין (רוזמונד פייק) שאלה, כלומר הצופה שאל. כלומר, התסריטאי שאל, כי הוא הבין שזה קצת קלוש ושעדיף לשים את זה על השולחן ולגמור את זה, אפילו במחיר של דיאלוג מטופש. הי, ככה עשו סרטים פעם, deal with it.

13. קראתי ראיון עם צ'יילד שבו הוא ציין את אחת הבעיות בעיבוד של ריצ'ר לקולנוע: "איך מוציאים דברים מתוך הראש שלו ומעבירים אותם אל המסך?". מקווארי בחר לפעמים בדרך הגרועה ביותר: בדיאלוג ישיר. האמת? צריך להיות מאוד פתוח לקולנוע מיושן ב-2013 כדי לקבל את זה. בחיוך.

מה זאת אומרת "אין בסקר את המפלגה של אלדד יניב?"

מה זאת אומרת "אין בסקר את המפלגה של אלדד יניב?"

14. "מה עושה בכלל שוטר צבאי?"

"מה שאתה עושה, בהבדל אחד – כל חשוד הוא רוצח מאומן"

15. יש סיפור. תמיד יש סיפור. הפעם (כי יהיו עוד פעמים), בסיפור המבוסס על "הצלף", ג'ק ריצ'ר מגיע לעבוד עם פרקליטה שמתגייסת להגן על צלף מטורף שהרג חמישה עוברי אורח תמימים. ומובן שמה שנראה כמו תיק סגור מתגלה כתיק מאוד פתוח.

16. האמת? סיפור לא רע.

17. טרם קראתי ספר של ג'ק ריצ'ר. סביר להניח שזה בגלל שלכל חמשת הראשונים שבספריו קוראים (בעברית) "משהו קטלני". האמת? עכשיו אני אתחיל.

18. אם בשביל זה עזב טום קרוז את סדרת "משימה בלתי אפשרית", אז זה בסדר מבחינתי. בעיקר בגלל שאני שמח שג'רמי רנר יקבל את "משימה בלתי אפשרית", אבל גם בגלל שאני רוצה לראות עוד ג'ק ריצ'רים.

19. וחוץ מזה, קרוז הוא עדיין אית'ן האנט, רק אחרי שהפשיטו אותו מכל הטכנולוגיה וזרקו אותו לבד בשטח. הי, הוא בכלל הסמוראי האחרון! או שזה הנוסע?…

20. לטום קרוז יש שני סרטים. האחד זה "אהבה בשחקים", השני זה "הסמוראי האחרון". כל השאר זה ואריאציות.

21. לכן קרוז תמיד עובד כמו על אוטומט, משחק ללא מאמץ. נוסע על קרוז קונטרול.

אוקיי, ברגע שהיא יוצאת, תירה בה. ואז אני רץ, תופס את סורי ובורח.

אוקיי, ברגע שהיא יוצאת, תירה בה. ואז אני רץ, תופס את סורי ובורח.

22. כריסטופר מקווארי כתב את "החשוד המיידי". בעיני זה מספיק כדי שאראה כל סרט שהוא מעורב בו.

23. מה שמזכיר לי – לאן נעלם בראיין סינגר?

24. אה, ל"ג'ק קוטל הענקים". אני כל כך מתפלל למענו. אני כל כך לא אופטימי.

25. רוזמונד פייק, נערת בונד לרגע, לא מצליחה לפרוץ להוליווד. זה לא קרה עד עכשיו, וזה גם לא יקרה. צוננת מדי. אני נותן לה חודשים ספורים לפני שהיא חותכת לטלוויזיה.

26. וורנר הרצוג, לעומת זאת – וואו. אני תמיד נהנה לראות במאי מפציע לתפקיד בסרט. אני שמח במיוחד כשזה מישהו כמו וורנר הרצוג. מישהו שחנך את קלאוס קינסקי. אני חושב שאם קינסקי היה חי, הוא היה גאה היום בהרצוג.

27. גם רוברט דובאל וריצ'ארד ג'נקינס פה. הם מצוינים, כצפוי, רק שקצת מפתיע למצוא כל כך הרבה שחקנים טובים בסרט אקשן שהיה שגרתי כבר לפני עשרים שנה.

28. אלקסיה פאסט. נערה בשער.

29. האמת? סתם סרט.

30. האמת? נהניתי לאללה.

31. "אתה חושב שאני גיבור? אני לא גיבור. אני נווד שאין לו מה להפסיד. ואם אתה חכם, זה מפחיד אותך. כי אני אהיה בשטח המת שלך, ואין לי שום דבר אחר לעשות".

Twitsonfilms: טום קרוז בתפקיד בלש בריון בגובה שני מטר? למה לא? אולד סקול אקשן שעושה את העבודה כמו שקרוז עושה אותה בדר"כ. ½***

"ג'ק ריצ'ר" (Jack Reacher). בימוי: סטיבן מקווארי. תסריט: סטיבן מקווארי (על פי "הצלף" מאת לי צ'יילד). שחקנים: טום קרוז, רוזמונד פייק, ריצ'רד ג'נקינס, דייויד אויילוו, ג'יי קורטני, ג'וזף סיקורה, ורנר הרצוג, רוברט דובאל, ולדימיר סיזוב, אלקסיה פאסט, ג'וש הלמן. 130 דקות.

IMDB כאן

http://www.imdb.com/title/tt0790724/

מי הנערה הזאת?

פורסם במקור ב"פרומו" של "מעריב", נובמבר 2008

"קוונטום של נחמה" ממשיך לפשוט את ג'יימס בונד מנכסיו – כבר אין גאדג'טים, אין Q, אין מאניפני – אבל דבר אחד מסרב בונד לשחרר מזרועותיו החסונות: את נערת בונד התורנית. אלא שהתפקיד הנחשק צופן גם סכנה – סכנת הכחדה. כפי ששחקנים רבים (יואן מקגרגור וקולין פארל, למשל) נרתעו מגילום דמותו של הסוכן החשאי, מחשש שלא יוכלו בהמשך לגלם דמויות אחרות, עתיד מעורפל ולא מבטיח מרחף גם מעל ראשיהן של נערות בונד. כפי שהתבטאה בעבר בריט אקלנד – מרי גודנייט ב"האיש בעל אקדח הזהב" – "זה אחד התפקידים המהנים ביותר שעשיתי… אך הוא לא עזר במאומה לקריירה שלי".

סקירה של הקריירות שפיתחו לעצמן נערות בונד לאחר מה שהיתה אמורה להיות "הפריצה הגדולה" עבורן, לא תעודד את נערת בונד הנוכחית, אולגה קורילנקו. כמו קורילנקו, רבות מהנערות נשלפו מתוך אלמוניות יחסית, אך רבות מהן גם שבו אליה. אורסולה אנדרס, אם כל הנערות, תיזכר לעד כהאני ריידר העולה כוונוס ממימי האוקיאנוס, נוטפת מים וסקס, ב"ד"ר נו". היא עוד הספיקה לשחק עם אלביס פרסלי, פרנק סינטרה ולורנס אוליבייה, אך לא עשתה הרבה מעבר לקטיפת תארים סקסיים. לצדה של אנדרס, אגב, שיחקה זינה מרשל כמיס טארו. אם השם לא אומר לכם דבר – זה אומר הכל.

על מי אמרת נעלמה? אורסולה אנדרס

קריירת המשחק של דניאלה ביאנצ'י ("מרוסיה מאהבה") הסתיימה כעבור עשר שנים, כשהישג השיא שלה הוא פיסת טריוויה אזוטרית: היא שיחקה בסרט לצדו של אחיו של שון קונרי, ניל. שירלי איטון סיימה את דרכה ב"גולדפינגר" כגופה מוזהבת, באקט שנראה היום כנבואה מטאפורית שהתגשמה. בסופו של דבר, היא פרשה כדי להתמסר למשפחתה – בדיוק כפי שעשתה ברברה באך ("המרגלת שאהבה אותי"), שנישאה לרינגו סטאר. אבל יש משפחות שבונד רק חירב: אלו של מוד אדאמס ("האיש בעל אקדח הזהב"), ג'יין סימור ("חיה ותן למות"), קארין דור ("אתה חי רק פעמיים") ולויס צ'יילס ("מונרייקר") – כולן נטשו את בעליהן בשנה שלאחר צאת הסרט.

גורלה של צ'יילס היה כה מר, עד שאפילו מהפרודיה הבונדית "אוסטין פאוארס", בו הגיחה להופעת אורח, נחתך תפקידה (בגרסה שהופצה בארה"ב). אולי היכרותה עם קוונטין טרנטינו, שכבר ליהק אותה לפרק שביים ל"CSI", עוד תציל אותה.

אדאמס, אגב, חזרה לבונד כאוקטופוסי בסרט בשם זה (למעשה, היא גם היתה ניצבת ב"רצח בעיניים"). היא סיימה את הקריירה כמנחת טלוויזיה בשבדיה. גם ג'יל סט. ג'ון ("יהלומים לנצח") מצאה עצמה בטלוויזיה, מבשלת בתוכנית הבוקר "בוקר טוב אמריקה". הישגה הגדול היו נישואיה לרוברט ואגנר, כפי שלקארי לאוול ("רישיון להרוג") אין במה להתפאר מלבד הבעל ריצ'ארד גיר.

ורשימת הכשלונות נמשכת: הונור בלקמן (פוסי גאלור ב"גולדפינגר"), מרים ד'אבו ("007 באזור המסוכן"), לין הולי ג'ונסון ("לעיניך בלבד").

הן כולן נעלמות? אתה רציני? דניס ריצ'ארדס

ויש גם מעט ניצולות. ג'יין סימור היתה ל"ד"ר קווין, רופאה במערב", לפני שנמוגה לאלמוניות; דיאנה ריג ("בשירות הוד מלכותה") המשיכה לקריירת תיאטרון מצליחה, וזכתה לתואר "דיים"; טרי האצ'ר ("מחר לנצח") עושה חיל ב"עקרות בית נואשות"; פמקה ג'נסן ("גולדנאיי") זכתה להצלחה בזכות סרטי "אקסמן", כמו גם האלי ברי ("למות ביום אחר"), אחת השחקניות המצליחות והיקרות בהוליווד היום; גם מיני דרייבר ("גולדנאיי"), מישל יאו ("מחר לנצח"), סופי מרסו ודניס ריצ'ארדס ("העולם אינו מספיק") עדיין בסביבה. מצד שני, אווה גרין ("קזינו רויאל") עדיין בשלב ההוכחות, והפעם האחרונה ששמענו על רוזמונד פייק ("למות ביום אחר") היתה כששיחקה ב"הארץ המובטחת" של עמוס גיתאי. מישהו מוכן להתחייב על כך ש"קירות" של דני לרנר לא תהיה הפעם האחרונה בה נשמע על אולגה קורילנקו?

צדקת, גודאמט. אולגה קורילנקו

בונוסים:

1. נערות בונד עם השמות הכי מצחיקים

2. הטאמבלר המופלא "פאק יה בונד גירלס"