"מה לעזאזל אני עושה פה?"
(לואיזה ריי)
"ענן אטלס" הוא סרט יומרני כמו ברק אובמה לפני קמפיין בחירות ראשון. יומרות כשלעצמן אינן דבר רע. להיפך – הן מחיות, מכוונות ומעוררות השראה. גם יומרות ללא כיסוי אינן דבר רע – הן דבר טבעי. אבל יומרות שמרחפות כל כך גבוה עד שכבר אינן רואות את הקרקע ושמכתיבות התנהלות נפוחה מחשיבות עצמית ומתחושת עליונות נטולת בסיס – הן דבר רע.
"ענן אטלס" הוא סרט אינטלקטואלי כמו שיחת בית קפה בין סארטר לקאמי. טוב, אולי קצת פחות. זה אמנם קולנוע אינטלקטואלי – כזה שמחייב אותך לחשוב בצאתך מאולם הקולנוע – אבלך הוא הרבה יותר קומוניקטיבי. הוא לא אינטלקטואלי כמו סרט של גודאר, נניח, וגם לא טריפי ומוזר כמו "המעיין" של ארונופסקי. הוא מורכב משישה סגמנטים שמגוללים סיפורים לא מורכבים כשלעצמם, אבל החיבור ביניהם הוא שאמור לתת לסרט את המשמעות. וזה לא ממש עובד. התחושה הראשונה שמעוררת הצפייה ב"ענן אטלס" היא שמדובר בסרט שלא מובן עד סופו מה הוא בדיוק מנסה להגיד, וזה בדיוק הסיבה – רק בסופו, בחיבור הסיפורים, אפשר לזקק מתוכו את האמירה (הלא-גדולה, אגב). התחושה השנייה שמעוררת הצפייה בסרט היא שמדובר בסרט שיכול היה להיות קצר בהרבה. לכן הוא גם נתפס כיומרני – זה הפער שבין הנפח שלו (שלושה במאים, אנסמבל שחקנים, שישה סיפורים, מאות שנים, שלוש שעות ומאה מיליון דולר) לבין המשקל הסגולי שלו. זהו סרט שעל שכמותו נאמר: "השלם גדול מסכום חלקיו". סיפוריו כשלעצמם אינם גדולים ואף אינם אחידים ברמתם. אלא שגם השלם אינו עולה על סכום חלקיו, ובדרך לחוויה האינטלקטואלית נרמסת לחלוטין החוויה הרגשית. יש ב"ענן אטלס" שישה גיבורים (לפחות) שנמצאים במצוקה, אבל לא ממש אכפת לך מאף אחד מהם.
"ענן אטלס" הוא סרט שזקוק לפרשנים. הוא סרט שהמפגש שאחריו בין צופה למבקר תיטיב איתו, תאיר את מעלותיו ותקהה מעט את פגמיו. לפיכך, הנה כמה מפתחות שאולי יכולים לעזור בפענוחו, ומוטב לקרוא אותם רק לאחר הצפייה בו (כאן, אגב, יש חמישה דברים ש-eonline מציעים לדעת לפני הצפייה).
מדריך-נספח לסיפורים, לשחקנים ולדמויות מופיע בסוף מדריך זה. לצורך הקלת ההבנה אני מתייחס לדמויות בצירוף שמות השחקנים המגלמים אותם, ומכנה את הסגמנטים הסיפוריים כך: הספינה (ספינת העבדים באוקיאנוס השקט, 1849); המלחינים (ביתו של מלחין באדינבורו, 1936); הקונספירציה (העיתונאית החוקרת בסן פרנסיסקו, 1973); בית האבות (המו"ל המזדקן בלונדון ובאדינבורו, 2012); ניאו סיאול (המותחן המטריקסי בסיאול העתידנית, 2144); ואחרי הנפילה (השבטים בהוואי הפוסט-אפוקליפטית, 2321).
* הקרדיט לכותרת אינו שלי, אלא של מרלו סטרן מ"הדיילי ביסט". בעברית זה נשמע אפילו יותר טוב, אז לא יכולתי לוותר על זה.
חופש.
זו התמה המרכזית של "ענן אטלס". התמה הזאת עולה מכל הסיפורים: מסיפורו של העבד המשתחרר מכבליו על סיפון הספינה באוקיאנוס השקט ומסיפורו של הפרקליט הצעיר המשתחרר מעריצות החברה העסקית והנוגשת בעבדים (באותו סגמנט); מסיפורה של המשרתת המשתחררת מתפקידה בניאו-סיאול; מסיפורו של המלחין הצעיר המשתחרר מרודנותו של פטרונו המבוגר; מסיפורה של העיתונאית המשתחררת מאימתו של איש עסקים עשיר וחושפת מזימה לשואה גרעינית; מסיפורו של בן השבט העתידני שמשתחרר מעריצותה של כנופיית ברברים אלימה; ואפילו מסיפורה של חבורת הזקנים הנמלטת מבית האבות בו היא כלואה.
בכל הסיפורים מופיעה חברה, או מיקרוקוסמוס חברתי, שמגבילה את הפרט: לעתים באמצעות דפוסים חברתיים (הספינה); לעתים באמצעים דכאניים (בית האבות); לעתים במכשירים אלימים (הקונספירציה); לעתים בהתנהגות קניבלית ממש (השבטים, ניאו-סיאול). ובמרכז כל סיפור עומד גיבור שקורא תגר על החברה הזו ועל האופן שבו היא מתנהלת ויוצא לחופשי, ואף למעלה מכך: מניע תהליך הנפרש על פני תולדות האנושות, תהליך של יציאה מעבדות לחירות.
זהויות.
"ענן אטלס" נשען על קאסט גרעיני של עשרה שחקנים שחולקים ביניהם כמה עשרות תפקידים (ראה הנספח שבסוף מדריך זה). חלק מהתפקידים האלה רחוקים מלהיות מובנים מאליהם. ג'ים סטארג'ס מגלם לוחם חופש קוריאני; דונה ביי מגלמת אישה ג'ינג'ית; בן ווישו מגלם אישה; יו גרנט מגלם זקן; האלי ברי מגלמת רופא קוריאני; הוגו וויבינג מגלם אחות בלונדינית. ככה זה ב"ענן אטלס": אין גזעים, אין מינים, אין גילים. זאת לא רק אמירה דרמטית (שחקנים טובים יכולים לגלם כל תפקיד); זאת אמירה חברתית שמבקשת לטשטש את ההבדלים. וכשנזכרים בפרט מטא-קולנועי כמו זהותו של אחד מהאחים וושאובסקי – לארי שהפך ללנה – מבינים במידה מסוימת גם מהיכן זה הגיע.
אגב: זאת נקודה מעניינת שבה נבדל הסרט מהספר עליו הוא מבוסס – שהרי בספר כל דמות עומדת בפני עצמה, ואילו בסרט העובדה ששחקן מגלם מספר דמויות קושרת ביניהן.
גלגולים.
ובכל זאת, יש מרכיב אינדיבידואלי חזק ב"ענן אטלס", והוא מובע היטב לא רק בסיפוריהם של גיבוריו אלא גם בעובדה שסיפורי הדמויות מתגלגלים מסיפור לסיפור דרך השחקנים המגלמים אותן. זיהוי השחקנים (מלאכת צפייה מהנה כשלעצמה) יכול לשמש כמפתח להבנת הסיפורים, אבל לא תמיד.
טום הנקס, למשל – בסרטו הטוב ביותר מזה שנים, סוף סוף נראה שהוא נהנה מעבודתו – מגלם רופא חמדן (על הספינה) וסופר בריטי תאב פרסום (בסגמנט בית האבות), אבל גם רועה צאן מוג לב שמתגבר על פחדיו ועומד מול רוצחי עמו (השבטים) ופיזיקאי שעוזר לעיתונאית לחשוף שחיתויות במפעל בו הוא עובד (בסגמנט הקונספירציה).
כמוהו גם ג'ים ברודבנט הנפלא (שתמיד נותן לי את התחושה הנעימה שאני צופה בפרק של "וואלאס וגרומיט"). הוא קברניט נוקשה (הספינה) ומלחין קשה עורף (המלחינים), אבל גם מו"ל שמתעשר בפתאומיות, נקלע דווקא אז לקשיים כלכליים ולאיומים, ומוצא תאוות חיים חדשה מתוך זיכרון עבר ואפיזודת הווה משעשעת (בית האבות).
הוגו וויבינג, לעומתו, הוא סמלה האכזרי של החברה בכל הסיפורים: הוא אב נוקשה וסוחר עבדים (הספינה), הוא נאצי (המלחינים); הוא אחות מרשעת (בית האבות); הוא רוצח (קונספירציה) והוא שד דמיוני וחורש רעה (השבטים). כשמזהים את וויבינג על המסך, יודעים שזה לא יכול להיות טוב.
יו גרנט, בליהוק הפוך-על-הפוך מצוין, נבל אף הוא: בעל מפעל בעל תוכניות זדוניות (קונספירציה); מנהל מסעדה קוריאני ששוכב עם העובדות שלו (ניאו-סיאול); זקן שמאשפז בכפייה את אחיו (בית האבות); מנהיג כנופיית רוצחים (השבטים). לרוב הוא נראה בתחילה כאדם הגון וחביב, אך מתחת למסכה מתגלה הלב הקר.
הצד השני הוא דונה ביי, שמגלמת תמיד את האישה המשוחררת, בין אם היא רעייה סקוטית שמתייצבת לצד בעלה ונגד אביה (הספינה); אישה מקסיקנית שמשיבה לגבר שהורג את הכלב שלה כגמולו; או משרתת שהופכת למנהיגת מרד (ניאו-סיאול).
כשבוחנים את "ענן אטלס" דרך השחקנים והתפקידים שהם מתגלגלים ביניהם, אפשר להבין טוב יותר את התמאטיקה ואת הרעיונות שחוזרים על עצמם. כמו השחקנים, הרעיון האנושיים האוניברסאליים האלה חוצים גזעים, מינים וגילים. זה לא מבריק, זה פשוט שימוש חכם בכלי הדרמטי שנקרא שחקן.
(קיימת כמובן גם האפשרות שזאת פשוט דרך לחסוך בתקציב. אני רוצה להאמין שלא, וכך או כך – זה משרת את הסרט)
כתם לידה.
המקבילה הספרותית המסוימת של השימוש בשחקנים לגילום מספר דמויות הוא כתם הלידה. בספר (שאותו לא קראתי, אך כך קראתי על אודותיו) משמש כתם הלידה לזיהוי הנפש המתגלגלת בין הדורות.
מיהם הנפשות "המסומנות" בסרט? רועה הצאן הנקס (אחרי הנפילה); עורך הדין הצעיר סטארג'ס (הספינה); המלחין הצעיר ווישואו (המלחינים); העיתונאית ברי (הקונספירציה); המוציא לאור ברודבנט (בית האבות); והמשרתת ביי (ניאו-סיאול). קל לזהות את המשותף לכולן, תמטית ודרמטית. הן מגולמות על ידי כל השחקנים (למעט שני הנבלים, וויבינג וגרנט; וד'ארסי ודייויד, שהינם גיבור-משנה); נפרשות על פני כל הסיפורים; והן גיבורות סיפורן.
נקל להבין מכך שזו אותה הנשמה המתגלגלת מסיפור לסיפור. ומיהי אותה נשמה? "פרי ספיריט", נשמה חופשית, זו שיוצאת כנגד החברה שבה היא חיה, חושפת את הרע שבה ומובילה את המרד נגדה. אלו הם ששת הגיבורים המגלים התנגדות והקוראים לחופש. קו ישיר נמתח מהפרקליט הצעיר המתריס כנגד העבדות אל המשרתת שהופכת לנביאת החופש של חברת העתיד.
ובל נשכח מהי צורתו של כתם הלידה – כוכב שביט. גרם שמיים עצמאי, סוליסט ברקיע, נע בחופשיות בין האורות הרחוקים העומדים כסדרם. אות של חופש.
ז'אנרים.
זו אחת החולשות הבולטות של "ענן אטלס", סרט שנע לא רק בין סיפורים, אלא גם בין ז'אנרים: מותחן קונספירציה מהסבנטיז, מותחן סייברפאנקי סטייל "מטריקס", דרמת עבדים היסטורית, דרמת מד"ב שבכלל נראית כמו סרט אקשן היסטורי, קומדיית בריחה מהכלא בריטית קלילה. זה חוסר אחידות סגנונית שמשתקף למרבה הצער גם בחוסר אחידות איכותית. זה כבר עניין קולנועי. הבעיה העמוקה יותר היא שהסיפורים מלכתחילה אינם שווי ערך, כך שהצגתם זה לצד זה (ליתר דיוק, זה בתוך זה) לא עושה חסד עם הסיפור הגדול. איך יכול להיות שקומדיית הקשישים החביבה בכיכובו של דרבונט דרה לצד האפוס המשיחי בכיכובם של הנקס וברי, למשל?
ערבוב הז'אנרים מקביל לערבוב הדמויות והשחקנים כדי לייצר את אותה אמירה המבטלת גבולות. רק שבמקרה הזה הוא אינו תורם לה.
ענן אטלס.
הגיע הזמן לשאול על פירוש שמו של הסרט (שהוא גם שם הספר עליו הוא מבוסס). מקור השם, בסרט, ב"שישיית ענן אטלס" – יצירת המופת שעליה שוקד המלחין פרובישר-ווישואו, ושאת הקרדיט עליה מבקש לעצמו גם פטרונו איירס-ברודבנט (אגב: את היצירה המוזיקלית הלחין לצרכי הסרט טום טיקוור עצמו, ביחד עם ג'וני קלימק וריינהולד הייל).
מה בין הקונצ'רטו לבין התמאטיקה של הסרט שנקרא בשמו? זוהי יצירת מופת, המגנום אופוס של המלחין הצעיר. למעשה, זו יצירתו (לפחות המשמעותית) הראשונה. למעשה, זו גם יצירתו האחרונה. אבל כוחה איתן, הזמן לא יכול לה. זו כוחה של יצירה, והוא כמו מהדהד את כוחה של הנשמה החוצה את הדורות והזמנים בסרט. גם כשהגופים האנושיים מתים, נרקבים ומתחלפים זה בזה, ענן אטלס ממשיך לרחף ממעל.
"ענן אטלס" הוא גם שמה של התחנה אליה עושים דרכם זאכרי-הנקס ומרונים-ברי (אחרי הנפילה). מתחנה זו יוצרת מרונים קשר עם האנשים שנטשו את כדור הארץ, ובתחנה זו נחשף זכארי למסרי החופש החתרניים (נגיד. בינינו, מדובר בקלישאות) של סונמי-ביי (ניאו-סיאול). זוהי הנקודה הרחוקה ביותר בסגמנט הרחוק ביותר (בכרונולוגיה ההיסטורית של הסרט), זו שחותמת את מסעה של הנפש שהתגלגלה לבסוף אל זאכרי. כל מה שהוטבע בנשמה בחלוף הסיפורים מובא כאן לכדי העצמה והערה עד שזכארי חוזר לכפרו ומשתחרר מאימת הכובש הברברי קונה-גרנט. זהו, לפיכך, שיאו של התהליך. וזהו גם מפגש בין-דורי של אותה הנשמה, כשזאכרי צופה בגלגולה הקודם של נשמתו בגופה של סונמי. אף זהו שיאו של תהליך: הרפלקציה של הנפש.
ומה פירוש ענן אטלס? אטלס במיתולוגיה היה הטיטאן שנשא על כתפיו את העולם. נדמה שכמוהו מנסה הסרט היומרני כאמור לשאת בחובו סיפור אנושי אוניברסאלי עמוק ועשיר (ועושה זאת בהצלחה חלקית בלבד). אבל יש פה גם ענן, צבר מים שמרחף מעל העולם. השילוב הזה, שהוא ממש ניגוד פיזי (האחד למטה, השני למעלה), כמו עוטף את העולם כולו. למצער, הוא הולם את יומרותיו של הסרט.
בעולם הזה, בכדור הכחול, מביט זאכרי הזקן בסיומו של הסרט. כמו ענן אטלס הוא מתבונן בו ממרחק, עוטף אותו במבטו שאנו כבר יודעים שמתגלמים בו כל הזמנים כולם. מהמרחק הזה, מכוכב אחר, לא רואים שום אטלס שנושא את הכדור, וגם לא ענן שמעיב עליו. אולי אין עוד תקווה לעולם הזה, אבל יש עוד תקווה לאנושות שחיה בו.
Twitsonfilms: ניאו-מטריקס? לא ממש. יצירת אינדי מגלומנית ושלם שאמור להיות גדול מסכום חלקיו אך קטן ממנו. ובכל זאת – מאתגר ומעניין. true-true. ***
<div style="background-color:#000000;width:520px;"><div style="padding:4px;"><p style="text-align:left;background-color:#FFFFFF;padding:4px;margin-top:4px;margin-bottom:0px;font-family:Arial, Helvetica, sans-serif;font-size:12px;">Get More: <p class="nextmovie_seo_wrapper" style="color:white;"><a href="http://www.nextmovie.com/?xrs=vrl_player">NextMovie.com</a>: <a href="http://www.nextmovie.com/video/featured/?xrs=vrl_player">More Videos</a> | <a href="http://www.film.com/trailers/?xrs=vrl_player">Trailers</a> | <a href="http://www.nextmovie.com/category/blog/?xrs=vrl_player">Movie News</a> | <a href="http://www.nextmovie.com/dvd/?xrs=vrl_player">New on DVD & Blu-Ray</a></p></p></div></div>
"ענן אטלס" (Cloud Atlas). בימוי: אנדי וושובסקי, לאנה וושובסקי וטום טיקוור. תסריט: אנדי וושובסקי, לאנה וושובסקי וטום טיקוור (על פי ספרו של דייויד מיצ'ל). שחקנים: טום הנקס, האלי ברי, דונה ביי, ג'ים סטארג'ס, ג'ים ברודבנט, בן ווישואו, ג'יימס ד'ארסי, יו גרנט, הוגו וויבינג, סוזן סרנדון, דייויד קית', דייויד ג'יאסי, ז'או שון, ברודי ניקולאס לי, רוברט פייף, מרטין ווטקה. 172 דקות.
נספח: מדריך דמויות, שחקנים וזמנים
|
שחקן |
הספינה (1849) |
המלחינים (1936) |
הקונספירציה (1973) |
בית האבות (2012) |
ניאו-סיאול (2144) |
אחרי הנפילה (2321) |
|
טום הנקס |
ד"ר הנרי גוס (רופא) |
מנהל מלון |
אייזיק סאקס (עובד במפעל הגרעיני) |
דרמוט הוגינס (סופר) |
שחקן המגלם את קבנדיש בסרט |
זאכרי (רועה צאן) |
|
האלי ברי |
שפחה אבוריג'ינית |
ג'וקסטה איירס (אשתו של המלחין ויויאן) |
לואיזה ריי (עיתונאית) |
אורחת היפית במסיבה |
אוביד (רופא) |
מרונים (נוסעת מתרבות מתקדמת) |
|
ג'ים ברודבנט |
קפטן מולינקס (רב חובל) |
ויויאן איירס (מלחין) |
טימות'י קאבנדיש (מו"ל) |
מוזיקאי קוריאני |
חוזה |
|
|
הוגו וויבינג |
האסקל מור (חותנו של יואינג) |
תדאוס קסלרינג (נאצי) |
ביל סמוק (מתנקש) |
האחות נוקס |
בורדמן מפי (סמכות עליונה שרודפת אחרי סונמי) |
אולד ג'ורג'י (שד) |
|
ג'ים סטארג'ס |
אדם יואינג (עו"ד) |
אורח במלון |
אב |
אוהד כדורגל |
היי ג'ו צ'אנג (לוחם חופש) |
אדם (גיסו של זאכרי) |
|
דונה ביי |
טילדה יואינג (אשתו של אדם) |
אם/אישה מקסיקנית |
סונמי (מלצרית-רפליקנטית) |
|||
|
בן ווישואו |
נער סיפון |
רוברט פרובישר (מלחין צעיר) |
מוכר בחנות תקליטים |
ג'ורג'ט (אשתו של דנהולם) |
בן שבט |
|
|
ג'יימס ד'ארסי |
רופוס סיקסמית' הצעיר (מאהבו של פרובישר) |
רופוס סיקסמית' המבוגר (פיזיקאי במפעל) |
האח ג'יימס (מטפל בבית האבות) |
הארכיבאי |
||
|
קית' דייויד |
קופאקה (עבד) |
נפייר (מנהל אבטחה במפעל) |
אן-קור אפיס (מנהיג המורדים) |
חוזה |
||
|
ז'או שון |
מנהלת מלון |
יונה (מלצרית-רפליקנטית) |
רוז (גיסתו של זאכרי) |
|||
|
דייויד ג'יאסי |
אאוטאה (עבד) |
לסטר ריי (אביה של לואיזה) |
דאופיסייט (אחד החוזים) |
|||
|
סוזן סרנדון |
מדאם הורוקס (אשתו של הכומר) |
אורסולה (אהובת נעוריו של קאבנדיש) |
יוסוף סולימן (פיזיקאי המופיע בוידאו) |
הכוהנת הגדולה |
||
|
יו גרנט |
ג'יילס הורוקס (כומר) |
לויד הוקס (בעל המפעל) |
דנהולם קאבנדיש (אחיו של טימות'י) |
סיר רי (בעל המסעדה) |
קונה (מנהיג הברברים) |
ויה Cinemablend
עין עצלה 