(מתוך "אנטריקוט מפרות קדושות")
1. יאיר לפיד העיד על עצמו שהוא לא מבין בכלכלה. אז הוא יהיה שר האוצר. איווט ליברמן מסוכסך עם חצי מהכדור. אז הוא יהיה שר החוץ. ביבי לא מסוגל לקבל החלטה. אז הוא יהיה ראש הממשלה.
2. בוגי יעלון שר הביטחון ודני דנון סגן שר הביטחון. יאללה מלחמה.
(ויה סטטוסים מרושעים)
3. כבר אמרתי פעם: דני דנון הוא פרצופה של המדינה בחליפה. ועכשיו זה רשמי.
4. אני עדיין לא יודע מה יהיה יריב לוין. אני רק יודע שזה מדאיג אותי.
5. בין בנט בתמ"ת, אורי אריאל בשיכון וניסן סלומיאנסקי בועדת הכספים אפשר לעשות המון דברים לטובת מעמד הביניים. או לטובת המתנחלים. מעניין.
6. נדמה לי שזאת הממשלה עם הכי מעט גנרלים שראינו כאן בשנים האחרונות. יהיה מעניין.
7. מצד שני, זאת ממשלה עם ציפי לבני, לימור לבנת, סופה לנדבר, יעל גרמן ו… זהו. זאת לא ארץ לנשים.
8. בצד אחד אורית סטרוק, בצד השני – יעל גרמן. זה אומר דבר אחד: הממשלה הזאת לא הולכת לשום תהליך מדיני. ובכלל, עם כל הבנטים והדנונים והאקוניסים, זה די מביך להיות כרגע ציפי לבני.
9. בעצם, זה אומר שני דברים: ששעון החול של ש"ס והחרדים התהפך. כניסה שלהם לממשלה היא לא שאלה של "האם", אלא של "מתי". קודם כל, ביבי רוצה להיות ראש ממשלה. שותפים קואליציוניים אפשר להחליף במרוצת הדרך.
10. אגב: אני אמנם רחוק מלהיות מרוצה מהממשלה החדשה – אני חושב שהיא מייצגת בעיקר את מות התהליך המדיני, התעלמות מסוגיית המתנחלים (שמבחינה כלכלית יקרה בהרבה מהחרדים) ופספוס של הזדמנות גדולה להפיל את ביבי – אבל אני לא יכול להסתיר את שביעות רצוני מכך שהחרדים בחוץ. וגם את הנאתי. משעשע, וכן, אפילו מענג, לראות את קולות הנהי שמפיקים עסקנים שנותקו מהשד הציבורי כמו תינוקות שנותקו משד אימותיהם (קרדיט למאיר שלו על האנלוגיה המדוייקת). אבל מה שמשעשע במיוחד הוא הצביעות. הו, הצביעות.
(רונן דורפן)
11. ואגב, בלי ששמנו לב, שאול מופז בחוץ. בהתחשב בגודל הסיעה, בלהיטות שלו להצטרף לממשלה, ואפילו בצעד החכם אך פתטי שלו לרכוב כנמלה על גב הפילים בנט-לפיד – זה די סנסציה.
12. כולם גומרים את ההלל על הברית של לפיד ובנט, שעשו לביבי קרקס. זאת רק חצי האמת. החצי השני הוא לשאול האם מצביעי לפיד היו מצביעים גם לאיחוד היפותטי של לפיד-בנט, ולתהות: אם כבר ברית, למה לא ברית עם ציפי ושלי?
13. ההישג הגדול של יאיר לפיד היה צמצום גודל הממשלה. ברכות: בממשלה הקרובה יהיו שמונה סגני שרים. כולל סגן השר לתיאום בין הכנסת לממשלה אופיר אקוניס, שיתחלף באמצע הקדנציה עם צחי הנגבי, כדי שכולם יהיו מבסוטים.
14. ומי צריך שרים בלי תיק כשאפשר להמציא תיקים כמו הגמלאים ופיתוח הנגב והגליל.
(מתוך "ארץ נהדרת פיד")
15. ואפרופו הנגב והגליל: סילבן שלום הוא הדוד לוי החדש-ישן. לפני כל חלוקת תיקים נעלב סילבן ומכריז כי לא יהיה שר אם לא תהיה לו בכירות ומשמעות. אחרי כל חלוקת תיקים מתברר שסילבן הוא שר: לשיתוף פעולה אזורי, או לפיתוח הנגב והגליל, או לפרויקט תעלת הימים או ווטאבר. סילבן שלום הוא שר בממשלות ישראל, עם שתי הפסקות קלות להתרעננות באופוזיציה, מאז 1998. תמיד אפשר לבנות עליו כמי שיתרצה בתמורה לאיזה תואר נטול סמכות (סגן ראש הממשלה) או חברות בקבינט. יש אנשים שהישבן שלהם פשוט כבר לא יכול לשבת על כורסה שאיננה מעור צבי.
16. ואפרופו תארים מופרכים, קבלו את זה של השר גלעד ארדן (ויה הארץ, לא נגעתי): "השר להגנת העורף, האחראי לדיאלוג האסטרטגי עם ארה"ב, חבר בקבינט המדיני-ביטחוני ושר התקשורת – שיורחב ויכלול את רשות השידור ולשכת הפרסום הממשלתית". לאור תפקודו המוצלח של ארדן כשכפ"ץ של ביבי בקדנציה הקודמת שלא במסגרת תפקידו כשר להגנת הסביבה, אפשר היה פשוט לקרוא לו השר להגנת סביבת ראש הממשלה ולגמור עם זה.
17. אני מצטער, אבל זה פשוט לא אותו דבר בלי שלום שמחון.
(מתוך "גלובס")
עין עצלה 