שום דבר מיוחד לא קרה בראיון המיוחד שהעניק ראש הממשלה לערוצי הטלוויזיה. אף גילוי מרעיש, שום הצהרה מרחיקת לכת. נתניהו אמנם היה בפאניקה כשהפעיל נוהל ראיונות חירום, משל אנו עומדים ערב תקיפת מתקני הגרעין ולא ערב תקיפת הבית היהודי. ואף על פי כן, ראש הממשלה יכול היה לשבת בלשכתו המצטלמת היטב ולדקלם את דף המסרים כאחרון האופיר אקוניסים: ירושלים הנצחית, משרד השיכון, סרבנות. הד הסיסמאות חלף בין הרעיונות כמו ח"כ מקדימה בין מפלגות: "דיור", "ביטחון", "מנהיג חזק". כשאתה מקבל עשר דקות ממלכתיות במהדורת השבת של שלושת הערוצים, אין פלא שהקמפיין המרכזי שלך יכול להסתפק בבובות אצבע.
בנימין נתניהו של סוף 2012 הוא פינייטה שמחכה להתפקע אך איש אינו חובט בה. במקום להסביר איך קדנציה כמעט מלאה בראשות ממשלה מפלצתית מסתיימת בשניים-שלושה הישגי תאנה, יכול היה נתניהו להביט קדימה ולפזר הבטחות ריקות חדשות. כך, למשל, הוא יכול היה להסביר שהוא זקוק לממשלה חזקה, מבלי להידרש לשאלה מה בדיוק היה חלש בממשלה הנוכחית חוץ מעמוד השדרה של העומד בראשה.
צריך לציין לטובה את ערוץ 10. דווקא הוא, שנתון לחסדיהם של רה"מ ושל מיטיבו רון לאודר, פינק את נתניהו בפתיח ביקורתי ("'האשף הכלכלי' שלא ממצמץ לנוכח כישלונו") ועימת אותו שוב ושוב עם עובדות לא מחמיאות. אפס כי גם רביב דרוקר העוקצני ואושרת קוטלר החדה ניגפו כיתושים על חומת ההסברה של ארתור פינקלשטיין.
הראיונות עם נתניהו לא היו שונים באופן מהותי מראיונות אחרים שמלווים את מערכת הבחירות, בין אם מדובר בעגלת הסיסמאות שמטלטל נפתלי בנט בין האולפנים ובין אם מדובר באשליית הטריאומוויראט העולצת של ש"ס. נדירות הפעמים בהן מצליח עיתונאי לתפוס פוליטיקאי לא מנוסה בקלקלתו כפי שברח לנפתלי הבנט אצל ניסים משעל. על פי רוב, עולם כמנהגו מלהג.
ואם אלה הם פני הדברים, בשביל מה אנחנו בכלל צריכים את זה? מה טעם מצאנו בקשקשת ובברברת, בדיוני הסרק ובמפגני הדמגוגיה? ואם ממילא אף אחד לא מצליח לעמת את נתניהו עם הבטחות בחירות שהופרו או לשאול את שלי יחימוביץ' מאיפה היא מתכוונת לממן את תוכניתה הכלכלית הנדיבה, אולי באמת עדיף לראות "מאסטר שף". שם לפחות לומדים משהו.
השר אביגדור ליברמן לא יודע. הוא לא יודע איך השתרבבה חתימתו למסמך העברת כספים, על מה חתם עורך הדין שלו, איך הפך הנהג שלו לאיש עסקים מצליח, ומה למרטין שלאף ולמנסרות עץ באוקראינה. בהתחשב בכך שמדובר באדם שחבר בפורומים הכי חשובים של מדינת ישראל, ליברמן יודע מעט מאוד על מה שקורה לו מתחת לאף.
יכול להיות שאתם יודעים את כל הפרטים האלה. אם כן, אתם כנראה מרכיבים את האחוזים המביכים שגרף בשבוע שעבר תחקירו המרשים של ברוך קרא ב"המקור". על פי נתוני ועדת המדרוג, סביר יותר שאתם לא יודעים את כל זה, אבל אתם לפחות יודעים להכין קינוח.
39:6. זאת התוצאה של "המקור" על ליברמן נגד "מאסטר שף" על מצע של שוקולד מטומפרר, וגם זה אחרי שמעגלים את התוצאות כדי לצמצם הפרשים. במונחים ספורטיביים זאת תבוסה, במונחים טלוויזיוניים זאת מפלה ניצחת. אבל מה עם המונחים הציבוריים? מה זה אומר עלינו?
את הביקורת הזאת אתם כבר מכירים. היא יוצאת נגד הריאליטי, נגד האסקפיזם ונגד החלטות הצפייה הלקויות של הקהל הישראלי. ההבדל היחיד הוא הטיימינג; חודשיים לפני שעם ישראל מצביע בקלפי, הוא מצביע בשלט ומבהיר: הפרופיל המוסרי הבעייתי של שר החוץ הנוכחי ושר השד-יודע-מה הבא זה חשוב, אבל הפרופיל של מיכל אנסקי מצודד יותר.
"מאסטר שף" היא לא הבעיה. היא מציעה בידור עשוי היטב ולא מעליב, גורמה טלוויזיוני ביחס לאחיותיה לז'אנר. אבל בקרב מול תוכנית תחקירים העוסקת בקופת השרצים של שר מכהן ומועמד לכנסת הבאה, היא פשוט חייבת להפסיד, או לפחות להסתפק בניצחון דחוק.
אפלטון, אחד שידע, טען שאחד מכשלי הדמוקרטיה נעוץ בעובדה שהבוחרים נעדרים הן את היכולת לבחור בתבונה את נציגיהם והן את הרצון לעשות זאת. בשבוע שעבר, מתוך הסלון שהחליף את המערה האפלטונית והקרין צלליות של סירים ומחבתות, הוא נשמע צודק מאי פעם.
למי שאינו גוזר על עצמו ביום כיפור תענית מוחלטת (כולל התנזרות מטלוויזיה) או טיול אופניים מפרך על נחל האספלט של איילון, ניתנת ביום כיפור ההזדמנות להשלים חובות צפייה שנזנחו במרוצת השנה. איך תצלחו את היום הקדוש עם טלוויזיה פתוחה ותרגישו בסדר עם זה? אם לפחות תצפו ביצירות מקור. בשנה האחרונה (פלוס) עלו לא מעט סדרות ישראליות מצוינות על המסך, וזו בדיוק ההזדמנות לכפר על כך שהחמצתן אותן בזמן אמת.
אחת-שתיים-שלוש דג מלוח!
בזמן שראיתם את כל הסדרות האמריקאיות הכי טובות ב-Yesפספסתם את הסדרה הישראלית הכי טובה שנוצרה כאן בשנים האחרונות: "תמרות עשן" (Hot). הסדרה של נוח סטולמן (תסריט) ועודד דוידוף (בימוי), שעוקבת אחר חקירת היעלמותה של כת מסתורית ברמת הגולן, היא בראש ובראשונה סדרה מצוינת בפרמטרים מקצועיים: בימוי מעולה, תסריט מרתק, משחק מצוין.
הבונוס הוא ש"תמרות עשן" היא גם סדרה יוצאת דופן, חריגה בנוף הטלוויזיה הישראלית כמו הכרס של בוקי נאה במסדר הקוביות של "הישרדות VIP". העובדה שסדרה שנודדת לפריפריה ושנוטלת השראה ממערבונים אמריקאיים ומ"טווין פיקס" קיבלה אור ירוק בתעשייה הישראלית, ואז עוד זכתה לעונה שנייה, היא כמעט בלתי נתפסת. סטולמן ודוידוף מפליאים לשלב בין האקס-טריטוריה שיצרו ברמת הגולן לבין המציאות הישראלית, עם היסטוריה תנ"כית, קונפליקטים של דו קיום ונוכחות צבאית בפרופיל גבוה. התוצאה היא חשיפה לצפון שלא הכרתם.
האם אתה מתחרט על "השיר שלנו"?
בזמן שראיתם "CSI: מיאמי/ניו יורק/לאס וגאס/ג'ואריש" ב-Hotפספסתם סדרת אקשן ישראלית שמסתכלת לאמריקאיות בלבן של העיניים: "תא גורדין" (Yes). אפרופו "תמרות עשן" וז'אנרים, גם סדרות ריגול לא ממש נמצאות ברשימת המועדפים של הטלוויזיה הישראלית. זה פחות או יותר מתחיל ב"חדר מלחמה" ונגמר ב"תא גורדין". הסדרה של התסריטאים רון לשם ועמית כהן והבמאי דני סירקין עוסקת במתח הנוצר בין שני מרגלים סובייטים לשעבר (הלנה ירלובה וסלבה ביברגל) לבין המפעיל שלהם (מארק איווניר המעולה), כאשר האחרון חוזר לחייהם ומבקש לגייס את בנם (רן דנקר) לשירות הביון הרוסי.
"תא גורדין" משלבת אווירה שלקוחה מספרי ג'ון לה קארה עם קצב של מותחני טום קלנסי ומשחק בניחוח תיאטרון "גשר". מלחמות המרגלים לא מתו עם רייגן וברז'נייב; הן חיות עם סוכנים ישראלים שפורצים לדירות אנשי CIA במציאות, ועם סוכנים רוסים שחודרים למטה מפקד חיל האוויר בטלוויזיה.
זה כלום, נפלתי במדרגות
בזמן שראיתם "האח הגדול" בערוץ 2 פספסתם אקטים קצת יותר מעניינים של חשפנות ב"אלנבי" (ערוץ 10). ארז קו-אל וגדי טאוב עיבדו למסך את ספרו של האחרון, שמתאר את תל אביב באור שונה מזה שבו הטלוויזיה רגילה להראות אותה. זו לא תל אביב של בתי הקפה ההומים, חופי הים השוקקים, התרבות והבוהמה. זו תל אביב של אנשי השוליים, של הזונות ושל הפושעים, של המסוממים ושל השיכורים, של הסקס והשקרים והווידאוטייפ של מצלמות האבטחה.
ארז (אביב אלוש המעולה, שהצטיין ב"תא גורדין" וקפץ מדרגה) הוא בעליו של מועדון סליזי טיפוסי באלנבי, שאל שעריו מתנקזות צרות כמו מיקה (מורן אטיאס) ונוקי (רומי אבולעפיה), צעירות שמחפשות את מקומן בעולם ומוצאות אותו דווקא בתחתית המטונפת של הכרך. טאוב וקו-אל מניחים בפי הדמויות דיאלוגים שכמו הוקלטו במועדוני אלנבי, הבמאי אסף ברנשטיין מטיל על הסדרה צללים אפלים, והקאסט המצוין משדר אמינות מחוספסת. "אלנבי" היא לא סדרה על חשפניות – היא רק סדרה שחושפת.
ווייצמן, אתה חייב להיות מיוחד?
בזמן שראיתם "הישרדות VIP" בערוץ 10 פספסתם את שובם לחיינו של סלבריטאים נשכחים ב"עניין של זמן" המחודשת (רשת). כן, כולם הגיעו לפגישת המחזור: וייצמן והתלתלים (שי קפון), דנה והבלונד (דנה ברגר), מרקוביץ' והאטיטיוד (מוש בן בסט), איתי והבויפרנד (ירון מוטולה). אמנם כמה מהמצליחנים של השכבה הבריזו – נגה (איילת זורר) בהוליווד, אביב (אביב גפן) ב"The Voice" ואלון (אורי גוטליב) מוכר לכם מים מינרליים – אבל הי, אפילו גבאי פה.
עשור ומחצה אחרי הבגרויות, והחבר'ה מי"א 5 השתנו. הנערים החולמניים והאידיאליסטיים הפכו לבורגנים עם צרות של בורגנים. וייצמן עוד מחפש את עצמו, ניר (ניר פרידמן) מתחזק וסגל (תומר שרון) הוא עדיין נון-קונפורמיסט מעצבן, אבל ככלל, רוח הנעורים המרדנית והחצופה שככה. הי – זה בדיוק מה שקרה לנו בין קיץ 2011 לקיץ 2012. הכלכלה מעיקה, המחאה גוססת. מה נשאר לנו חוץ מהנוסטלגיה?
בזמן שראיתם המון דברים מצוינים בערוץ הראשון עדיין לא קרה שום דבר ששווה לכתוב עליו הביתה.
אוסקר 2012: הספירה לאחור נמשכת. השבוע התכנסו כל המועמדים לצילום המסורתי של האקדמיה. הנה כמה מהתמונות (ועוד תמונות כאן).
קלוני - מאחוריך. דוז'ארדן.
אומרים שהחזה של האוסקר מבוסס על דמותו. פיט
להיות זבוב על הוילון הכחול הזה. ספילברג וסקורסזי
תמונה קבוצתית של כל המועמדים. אין טעם לחפש את וודי אלן.
2.
ומפגש פסגה הוליוודי למפגש פסגה מוסיקלי שקרם סוף סוף עור וגידים: אריק איינשטיין ושלמה ארצי – לטעמי, באופן חד משמעי ובלי להיכנס לקריטריונים איכותיים, שניים משלושת הזמרים הגדולים בתולדות המדינה – חברו לשיר משותף. ובכך גם נסגר משולש עם הצלע השלישית, שלום חנוך, ששיתף פעולה עם השניים.
בעצם, אולי המילה "מפגש" אינה במקום. כפי שמספר אורי זר אביב ב"גלריה", השניים אפילו לא נפגשו באולפן. שלמה שלח שיר, אריק הרים אגודל לאישור, כל אחד הגיע לאולפן, והיידה לתחנות הרדיו המשתוקקות.
צריך לומר שאפו לארצי. הוא יודע שהמעמד שלו בציבור הרחב נמצא כמעט ביחס הפוך למעמדו בקרב מבקרי המוסיקה. הוא לא אריק ולא שלום, וכנראה לעולם לא יהיה (אלא אם יביא אותה בטוויסט ג'וני-קאש-ריק-רובין בסיום הקריירה). אז הוא מנסה לקבל את הלגיטימציה הביקורתית-אליטיסטית דרך החיבור איתם. ההצלחה, בינתיים, חלקית.
ואיך השיר? תשפטו בעצמכם. ותקראו גם את שי להב ב-YNET.
להתראות באיזו הופעה? לא הייתי בונה על זה. יש דברים שאפילו שלמה ארצי הגדול לא יכול להשיג.
הנה הטקסט:
בנקודה שבה הכל מתחיל תגיד לי, האם ליבך בוכה מאושר או כאב? האם אתה זוכר רגעים אינטימיים, בהם אתה פותח את הלב
בנקודה שבה הכל ממשיך יש קושי, תמיד האמנתי שבאמת יהיה רק טוב, ולפעמים כשהופיע רגע אושר, ניסיתי רק לשמור שלא ייעלם בסוף.
פזמון:עומדים על שביל חיים חוזרים הביתה, שנינו נעים בין אהבה לבין בריחה, בנסיעות הארוכות הייתי שר לה, האם על מה שבאמת קרה לך?
עומדים על שביל חיים בתוך החושך, שים לב הטוב מגיע בדממה דקה, כשהרחוב מתחיל להתעורר בבוקר, הרעש הגדול מכסה את השתיקה.
בנקודה שבה הזמן עוצר לרגע, האם פגשת לפעמים את הבדידות? הייתי נעמד לא פעם ומחכה לה, מת להרגיש אצלה האיש הכי אהוב.
פזמון:עומדים על שביל חיים חוזרים הביתה…
בנקודה שבה הכל מתחיל בלי רשע, האם אפשר לחיות בתוך בועה? תקשיב לרוח וללב יש צל חומק שם, להתראות באיזו הופעה…".
3.
אז הופעה של אריק ושלמה עדיין לא באופק, אבל זו של מדונה דווקא כן. המדונה תופיע באצטדיון ר"ג ב-29.5, והמחירים שווים לכל נפש שיכולה להרשות לעצמה כרטיס ב-250 ₪. רכישת כרטיסים ב-eventim.co.il, החל מהיום.
4.
בדיוק באותו שבוע בו התבשרנו על הופעתה של מדונה בארץ, קיבלנו גם חתיכת טיזר: מדונה בהופעת המחצית של הסופרבול.
וכמובן שבלי הפשלה התורנית אי אפשר. הפשלה מוגשת בחסות M.I.A והעורכים הלא ערניים ב-NBC.
5.
ואי אפשר להגיד סופרבול בלי להגיד "3.5 מיליון דולר על חצי דקת פרסומת?!". כן, זה המצב. האם זה שווה רק בשביל לתת לקלינט איסטווד לדברר אותך? מבחינתי התשובה היא כמובן כן.
הבעיה היא שכמעט כולן לא מתקרבות למקור. באופן מאוד לא מפתיע, דווקא זו שעשעה אותי. זה ישעשע כל גבר, אני מניח:
8.
וואו. אני כבר רגיל לזה ששני סרטים של כוכב קולנוע עולים במקביל: ניקולאס קייג', ראיין גוסלינג, קייט בקינסייל לאחרונה. אבל צ'נינג טייטום? שני סרטים של צ'נינג טייטום? במקביל? זה גדול עלי. דו"חות צפיה ב"בן של אף אחד" ו"לא תשכח" בהמשך השבוע. אולי.
9.
ועוד עלה השבוע: "מלחמת הכוכבים: אימת הפאנטום". בתלת ממד. השד יודע למה אנחנו צריכים את זה. בטח שלא בשביל זה – הטריילר הזה לבדו הצליח לגרום לי לוותר על הצפייה.
10.
זה הרבה יותר טוב – "Star Wars Uncut". זוהי גרסת השיווד האולטימטיבית שיצרו מעריצי הסדרה למיתולוגיה שג'ורג' לוקאס מחריב בהתמדה. מדובר במקטעים בני 15 שניות שיצרו מעריצים מכל רחבי העולם, אשר בראו מחדש את "מלחמת הכוכבים: תקווה חדשה" (באורך מלא, כן?). זה די סמטוחה – היא כוללת כלבים, רובי מים, לגו, מטוסי נייר, שקיות קרטון ומה לא, כשהכל מתערבב בתוך הסצנות – אבל זו סמטוחה משעשעת מאוד.
הנה הטריילר:
11.
אז מה היה לנו השבוע בבלוג? חוץ מהסופרבול, דיברנו גם על סרט גיבורי העל המפתיע "כרוניקה בזמן אמת" ועל גיבורת העל מריל סטריפ ב"אשת הברזל", וציינו 200 שנים להולדת דיקנס. אבל הפוסט הפופולארי ביותר בבלוג בשבוע האחרון היה – ועלי להוסיף כאן "במפתיע" – זה שהביא מבחר קטן מיצירתה של ויסלבה שימבורסקה המנוחה. מסתבר שרבים ביקשו לחשוב רגע קט על גורל שימבורסקה. בימי "האח הגדול", זו מחשבה מנחמת מאוד.
12.
בשעה שבתי קולנוע בתל אביב רק נעלמים, טוב לשמוע גם על אחד שנולד. זה קרה השבוע בבית ציוני אמריקה: "אורלנדו סינמה", בית קולנוע בן שני אולמות שמתכוון להוות אלטרנטיבה לקומפלקסים הגדולים. מה זה אומר? הקרנות בוקר (מהשעה 10:00), למשל, ואפילו במחיר מוזל (לפחות בתקופת ההרצה) – 29 ₪ ליומית. הבעלים, עודד הורביץ-ראובני, מבטיח גם רצועות נושאיות, הזדמנות לסרטים שהדרישות המסחריות סותר את אופיים, וקלאסיקות מהאוצר של סרטי אורלנדו. בקיצור – נדמה שמדובר בקולנוע שבאמת נולד מאהבת סרטים.
בשבועות הקרובים יוקרן ב"אורלנדו סינמה", בין השאר, סרטו המצוין של קמרון קרואו על פרל ג'אם, "20", שזכה בארץ להקרנה חד-פעמית בלבד. זה בהחלט שיבוץ בכיוון הנכון.
13.
דיווחים ממחלקת אבידות:
בשבוע שעבר נפטר איאן אברקומבי – לא מ"אברקומבי אנד פיטץ'", אלא מ"סיינפלד". מיסטר פיט, כמובן.
בשישי שעבר נפטר ממחלת הסרטן בגיל 69 זלמן קינג, שחתום על כמה מהיצירות האירוטיות המפורסמות בתולדות הקולנוע המודרני – ""סחלב פראי", "יומני הנעל האדומה" ו"תשעה וחצי שבועות של שכרון חושים" (אותו הפיק לאדריאן ליין). היה זה אך הולם שאת הבשורה על מותו נשא צ'ארלי שין.
אתמול הלכה לעולמה המשוררת ש. שפרה (שפרה שמואלביץ'), שחתומה בין השאר (לצד פרופ' יעקב קליין) על אנתולוגיית שירת המזרח הקדום המונומנטלית "בימים הרחוקים ההם".
הנה טליה אליאב שרה את "פשוט" שכתבה ש. שפרה (לחן: חיים רחמני).
אבל האבידה שנגעה ללבי יותר מכל התרחשה בדיוק לפני שבוע, כשבגיל 81 הלך לעולמו בן גזארה – מהמעולים שבשחקני הוליווד, שבעיני זכור בראש ובראשונה דווקא כאביו של וינסנט גאלו ב"בפאלו 66".
מכיוון שאת הקטע שבלינק לא ניתן לאמבד, הבאתי לכם במקום קטע מ"רציחתו של סוכן הימורים סיני" של ג'ון קסאווטס, שגזארה נמנה על הלהקה הקבועה שלו (הופיע גם ב"בעלים" וב"ליל הבכורה")
14.
בשבוע הבא יצוין ולנטיינ'ס דיי. ואם אתם מחוסרי עבודה בולנטיין כמוני, אין סיבה שלא תבחרו בדרך הזומבית לציין את היום.
מדובר ברעיון של חובבי זומבים בכלל ו"המתים המהלכים" בפרט, המבקשים לאתגר את יום האהבה הסכריני ולצאת למצעד זומבי בינלאומי ב-11 בפברואר. אתם מוזמנים להצטרף לצעדה התל אביבית, מחר ב-19:00. פרטים נוספים כאן (יום הזומבי-ולנטיין) וכאן (מצעד הזומבים בישראל).
15.
אפרופו "The Walking Dead" – אתם כבר מכירים את ה"The Walken Dead"?
16.
מרצ בחרה מנהיג. הבעיה היא שהיא בחרה בין (זהבה) גלאון ל(אילן) גילאון. הכרעה על קוצו של יוד – זו ממש עילה לתביעה בגין זיופים, לא?
17.
אפרופו תביעות: שבוע מצוין עבר על "עובדה"; זיכוי ראוי בפרשת סגן ר', ותחקיר מקומם ופוקח עיניים על עבודת הלוביסטים בכנסת. שווה צפייה.
18.
אפרופו תחקירים: ברוך קרא פרסם בערוץ 10 תחקיר על הנעשה באגף הפיקוח על הגז במשרד התשתיות. באחד הרגעים בכתבה נשמעת היועצת המשפטית של האגף, אולגה רזניקוב-גבאי, כשהיא מודיעה לבעליה של חברת גז כי האגף השתיל סוכן סמוי בחברתו, ומפלילה את הסוכן במילים "הוא לא עשה בר מצווה". אני נתפס למשפט הזה, כי הוא כל כך מטומטם עד שהוא מצחיק. האם היועצת המשפטית המלומדת באמת חושבת שהמשפט "המעורפל" הזה הוא שיציל אותה מלתת דין על מעשיה?
19.
ובחזרה לכנסת: חברת הכנסת אורית זוארץ מקדמת חקיקה נגד משלמים על שירותי מין. מבלי להיכנס לסוגיה המורכבת, צריך לגנות את מי שבחר להלחם בה באמצעות הפצת כרטיסי ביקור עם המספר שלה בתל אביב, במתכונת המוכרת לכל מי שחנה בתל אביב אי פעם ומצא את הכרטיס המבטיח צמוד לשמשה. כמה נמוך.
20.
ועוד מהכנסת: החוק המטומטם שחייב את ערוץ 10 לשדר את מהדורת החדשות שלו מירושלים יצר מצב אבסורדי שבו המהדורה המרכזית מתנהלת כשהמגיש באולפן, וכל הכתבים והפרשנים נמצאים מגבעתיים. אז מה בדיוק הרוויחו מהחוק? האם יעקב אילון ותמר איש שלום העתיקו את מגוריהם לבירה? מובן שלא. הוא שאמרתי – טמטום.
21.
השבוע שמעתי את יעל דן מראיינת ברדיו את יובל בן עמי. לפני הראיון היא הקדימה וסיפרה על החשיפה הגדולה של חייו. שתי מחשבות עלו בי. הראשונה: די. עד מתי תתואר כל יציאה של סלבריטאי מהארון כ"חשיפה" מרעישה?
השניה היתה רעיון: אנחנו כבר לא מתרגשים מהומואים, לסביות ואפילו טרנסג'נדרים שיוצאים מהארון, אבל מה בדבר יציאה מהארון של טרנסווסטיט או קרוסדרסר? זה יהיה חדש. זה יהיה מעניין.
בום. דקות מאוחר יותר, ומסתבר שזו בדיוק החשיפה האמיצה להדהים של בן עמי: בלילות הוא מגלח רגליים, שם בלונים עם מים בחזייה, לובש שמלה אדומה ויוצא לכבוש את תל אביב בדמותה של אנה לולו.
לידיעת קוראי מה שאלון עידן מכנה "נייר העמדה היומי של ראש הממשלה" ("ישראל היום").
23.
"אפרת" – העמותה המתנגדת להפלות – מתחילה להסעיר את הזירה הציבורית. השבוע נתקלתי לראשונה בתשדיר הרדיו שלה.
הבעיה עם התשדירים של "אפרת" היא לא שהעמותה מעודדת נשים לא לבצע הפלות. הבעיה היא שהיא לא אומרת את זה. הבעיה היא שבתשדיר היא פשוט מזמינה נשים ששוקלות לעבור הפלה להתקשר, במסווה של ייעוץ – כשבעצם יש כאן אג'נדה ברורה ומוצהרת. אני דווקא בעד פרישה של התמונה המלאה, ולא להגיד אוטומטית "כן להפלות!", אבל אני בספק אם זה מה שקורה ב"אפרת". וזה בטח לא מה שעולה מהקמפיין המעורפל שלה.
24.
הנה נשים שבאמת זקוקות לעזרה: האחיות סנגלי מהודו.
הן סובלות מתסמונת נדירה המכונה "תסמונת איש הזאב". אני לא חושב שצריך להכביר מילים. הדוקומנטריסט סנה גופטה מבקש כעת ליצור סרט אודותיהן, כדי לסייע במימון ניתוחי לייזר יקרים שיגאלו את הבנות. הסיפור המלא כאן.
25.
חדשות נפלאות: כתביו התיאולוגיים של אייזיק ניוטון עלו לאתר הספריה הלאומית. מי שמכיר את ניוטון בעיקר כפיזיקאי דגול – כלומר כולנו – יופתע לגלות את ניוטון התיאולוג הסקרן, עם פרשנויות מקראיות ונבואה לגבי אחרית הימים (2060, אם אתם צריכים להתכונן). מרתק.
26.
ברכות למנהלי הרדיו החדשים: מיקי מירו, שמינויו למנהל קול ישראל אושרר, וירון דקל, המפקד המפתיע של גל"צ. עם שניהם יהיה לכל הפחות מעניין – מירו כבר הצליח לעורר תסיסה בקול ישראל, ודקל הוא עיתונאי פוליטי אסרטיבי שיהיה מעניין לראות את חותמו על התחנה הנתונה למרותו של שר הביטחון המושמץ. שיהיה בהצלחה.
27.
ובטלוויזיה: "עבודה ערבית" חזרה לעונה שלישית, אמנון לוי פגש את אליקו כהן. כתבתי על שניהם (הלינקים בפנים).
28.
יאיר רוה מבקש ליצור מאגר תסריטים ישראלי. אם יש בידיכם כאלה, אתם מוזמנים להצטרף.
וכמו בשבוע שעבר – חדשות מתהליך עלייתו המתמשך של האביר האפל תחילה.
טריילר חדש. You have my permission to die.
מסקנות חפוזות:
א. הרבה שחקנים – איך יהיה מקום לכולם?
ב. אן האת'אוויי היא בחירה איומה לתפקיד קאטוומן. וזו לא מסקנה מהטריילר, זו מסקנה מאן האת'אוויי.
ג. הדיווחים על הקושי להבין את ביין היו נכונים.
ד. זה לא מעניין אותי.
2.
טוב, אם כל הכבוד לאלון אבוטבול וללהקת הסטטיסטים סביבו, השבוע חגגנו כמובן את חג החנופה. או, בשמה המוכר: הפאדיחה התורנית של בנימין נתניהו. ההתנהלות התקשורתית של ביבי – שאמור להיות אשף תקשורת בסגנון אמריקאי – נשגבת מבינתי. במיוחד נשגבת מבינתי הלשכה המקיפה אותו, אנשי תקשורת שדיבורם אמונתם, שמצליחים להפיל אותו שוב ושוב בפחים המביכים האלה. וכך, "הראשון שחזה את האירוע" רודף את ה"ביבי-גאמפ".
אחרי שהורדנו את הדגל לחצי התורן, אפשר להתפנות להספדו של דיקטטור עמית, האדמירל ג'נרל אלאדין – הלא הוא סשה ברון כהן, שבהחלט יכול לגזור קופון או שניים על חשבון הרודן המנוח.
וזה לשון ההספד, בתרגום חופשי:
הודעה רשמית מהוד מעלתו האדמירל גנרל אלאדין – המנהיג העליון, הגנרל עטור התהילה ורופא העיניים הראשי של הרפובליקה העממית של וואדיה
צר לי לשמוע על פטירתו של ידידי היקר קים ז'ונג-איל. מחשבותינו עם אשתו ו-813 ילדיו. "K-Jo" היה מנהיג דגול, חבר טוב ובן זוג בינוני למשחקי בדמינטון זוגות. הוא מת כפי שחי, בנעלי פלטפורמה של 3 אינץ'. איש יוצא דופן, הוא עשה רבות על מנת להפיץ חמלה, חוכמה ואורניום ברחבי תבל.
בשם עצמי ובשם אחמדינג'אד, צ'אבז וניוט גינגריץ', אנו מבקשים לקבל בברכה את בנו, קים ז'ונג-און, אל "ציר הרשע".
4.
ובחזרה לשליט הנערץ שלנו. אחרי שסיימו במשרד ראש הממשלה לחפור את הקבר של ערוץ 10, הם פנו להכין את חבל ההצלה של הערוץ הראשון. הסיפור בפשטות, למי שלא עקב: לערוץ 10 לא מוכנה מדינת ישראל לדחות חובות. לערוץ הראשון מוכנה מדינת ישראל למחוק חובות.
להגנתו סיפר יו"ר הקנוניה – סליחה, יו"ר הקואליציה – זאב אלקין, כי כדי לשלם את חובותיו של הערוץ הראשון יהיה צורך בהעלאת האגרה. בערוץ 10, לעומת זאת, מדובר בידיים פרטיות, ולכן על הבעלים לשלם.
הבנתם? אתם הבעלים של הערוץ הראשון. אתם ממנים את המנהלים שלו ומכתיבים את דרכם. לכן, אתם אחראים על כך שהוא לא עמד במחויבויותיו. ולכן גם אתם צריכים לשלם על כך (או להעלים עין).
עקום ככל שיהיה ההיגיון של אלקין, אני מוכן ללכת איתו. אני רק מבקש שרשות השידור תעבור באמת לידי הציבור. רשות השידור כולה – קול ישראל, החינוכית, "עושים סדר", קרן נויבך. כולם. כי אליבא דאלקין, רשות השידור באמת שייכת לציבור. טוב לדעת. סוף סוף יש תמורה בעד האגרה.
א. יש לכם עוד כמה הזדמנויות, בחודשיים הקרובים, לתפוס את "מורעלים", סרט הזומבים הצה"לי הנהדר של דידי לובצקי, בהקרנות השישי-בחצות הסינמטקיות שלו. כתבתי עליו בעבר כאן.
ב. יש לכם עכשיו הרבה הזדמנויות לתפוס את "ג'ו+בל", קומדיית הפשע הנשית של רוני קידר. היא הגיעה ל-VOD. לא הספקתי לצערי לכתוב עליה (וחבל – מגיע לה. אולי עכשיו), אבל אחרים כן. אז תקראו – נניח, את פבלו אוטין ב"רייטינג" – ותלכו להזמין.
יובל זמיר נפטר השבוע. הקריירה שלו עמדה בצל הפרשה הפלילית שבה הורשע (ריצה עונש מאסר על ביצוע מעשים מגונים), אבל אי אפשר היה להתעלם מהשחקן הזה ומהנוכחות הזו. הזדמן לי לראות אותו באחת מהופעותיו אחרונות, רק לפני שבועיים ב"קברט" – תפקיד קטן שמוציא את המקסימום במינימום זמן מהנוכחות הזו. "בכנר על הגג", עם תפקיד בעל נפח, הוא הרשים אותי יותר. כזה היה יובל זמיר הגדול, עם הקול הגדול – שחקן מרשים.
11.
מחר (שבת) תשודר בגלי צה"ל תוכנית מיוחדת של אחת התוכניות הכי מענגות ברדיו – "ציפורי לילה מתגעגעות". מדי שבוע מתגעגעים שחר סגל ורועי בר נתן לאושיית תרבות ישראלית, נוברים אותה במעמקי יוטיוב וחוזרים עם אוצרות. מחר, לרגל מאתיים תוכנית, הם יתארחו בתוכניתם-הם על ידי קובי מידן (שאחראי בעצמו על פנינת רדיו אחרת, "אנשים בלילה").
תוכניות קודמות אפשר למצוא ב-ICast. עכשיו שם – התוכנית הנהדרת עם יוני רכטר.
עין עצלה 