למצולם אין קשר למשחק
1.
אני מבין את ההיתלות של ערוץ 10 בנכס היקר מפז של מכבי תל אביב. באמת שאני מבין. אבל זה לא מצדיק את הפרומואים המביכים האלה.
לא את זה שנפרד מג'ורדן פארמר – חודשיים בקבוצה! – כאילו היה מדובר במיקי ברקוביץ', ועוד משתמש בפריים של שמעון מזרחי מזיל דמעה.
ולא את זה שבו גיא פניני מבקש לצפות במכבי תל אביב בערוץ 10, אבל עושה את העשר עם האצבעות הפוך. שזו סתם פאדיחה.
2.
איזה חמוד אמארה סטודמאייר. השבוע הוא הגיע ללמד עברית ב"רחוב סומסום". ומתי הוא עושה עלייה? אז אולי אני אוכל לקבל את הפרומואים המתייפחים.
3.
זה גובל במבריק: ארנולד שוורצנגר מציע פירוש חדש למושג "קומנטרי" ב-DVD של "זיכרון גורלי".
והאיש הזה ניהל מדינה. גוד בלס אמריקה.
(אגב: שוורצנגר היה הבחירה של רלף קליין לגלם את דמותו ב"פלייאוף". מה שאומר שקליין הוא גאון כדורסל, אבל בקולנוע עוד יש לו מה ללמוד)
4.
בין הקומנטרי של שוורצנגר, הצרות של סטיבן סיגל והתוכניות של סילבסטר סטאלון לעשות מ"רוקי" מחזמר – ואפילו השטויות של אל פאצ'ינו אצל אדם סנדלר, הקומדיה הרומנטית של רוברט דה נירו והפרישה מהנחיית טקס האוסקר של אדי מרפי – אני לא יכול שלא לתהות בקול זעקה: מה לעזאזל עובר על גיבורי שנות השמונים?
חדשות כאלה, אגב – אסון על סט "בלתי נשכחים 2" – לא עוזרות.
אבל יש למה לחכות. תראו את הפוסטר הזה ותתחילו לרייר.
לפחות לברוס וויליס הולך לא רע, עכשיו כשאשטון ודמי כבר לא.
והנה חדשות קצת יותר טובות משנות השמונים – צ'אק נוריס:
5.
עם כל צעקות ה"יאללה, יאללה!", כנסיית "The Shekhina Fellowship" (אחוות השכינה) ומחנות הפליטים, אפשר להרגיש ב"נשק של תקווה" כמו בבית.
6.
אפרופו "נשק של תקווה":
התפקיד של ניקולאס קייג' ב"רודף צדק" מזכיר את זה של ג'רארד באטלר, שמככב ב"נשק של תקווה", ב"אזרח שומר חוק". שאגב, אל תתבלבלו בינו לבין "שומר חוק", סרטו של ג'ון מייקל מקדונה. שהוא אינו מרטין מקדונה, אלא אחיו. אותו מרטין מקדונה שביים את "ברוז'". שבו מככב ברנדן גליסון. שמככב גם ב"שומר חוק". שהוא אינו "אזרח שומר חוק", כאמור, שבו כיכב ג'רארד באטלר. שמככב עכשיו ב"נשק של תקווה".
אזרח רודף צדק
אזרח שומר חוק
שמן שומר חוק
בכל מקרה, כמו שכבר אמרתי בפוסט אחר, "Machine Gun Preacher" הוא השם הקולי של השנה, אחרי "Hobo with a Shotgun". אני אוהב שסרטים אומרים לך בדיוק מה תקבל. ושהשם שלהם נשמע כמו בי-מובי.
7.
אני לא מבין (א)
אני לא מבין את הזעקה הגברית נגד הפרסומת של "עלמה" שמציגה גברים בתור גורילות. מילא השוביניסטיות שכועסות עליה. הן לפחות עקביות. אבל גברים? מה נסגר אתכם? אתם לא מסוגלים לקבל בדיחה (לא מבריקה במיוחד, אבל בדיחה)? עוד רגע תבכו שמחפצנים אתכם.
בחייכם. Men up!
גילוי נאות:
א. אני אוהב מאוד את מסטיק "עלמה".
ב. אני זן של גורילה.
(דעתי המורחבת כאן)
המציג אינו גבר. מתוך הפרסומת
8.
אני לא מבין (ב)
אני לא מבין את מחאת הזמזמים. רשת "קפה קפה" פתחה בפיילוט ונתנה למלצריה צמידים אלקטרוניים, באמצעותם יכולים הלקוחות לקרוא למלצר. יושבי בתי קפה רבים החליטו שזו השפלה, החתימו עצומה, והביאו לביטול הפיילוט.
בעיני זו צדקנות וצביעות לשמה. לקרוא לדיילת במטוס באמצעות לחצן זה בסדר. ללחוץ על פעמון בדלפק הקבלה בבית המלון זה לא "פבלובי". אבל לזמזם למלצר שאתה זקוק לשירותיו? חס וחלילה.
אני מבין את הבעייתיות שבהצמדת צמיד אלקטרוני לעובד, ובכל זאת חושב שעברנו את גבול ה-PC הטוב. לו בביפר עסקינן, הכל היה עובר בשלום. צמיד אלקטרוני הוא בחירה בעייתית, אבל לא כזו שמצדיקה את הזעקה (הפבלובית?), ועוד מבלי לבחון את השפעת הרעיון על העובדים (אולי הם מרוצים? אולי קל להם יותר לעבוד כך, להיענות ללקוחות על פי קריאה? אולי הטיפים גבוהים יותר?). הרצון להגן על העובדים הוא חשוב ומבורך. אבל לפעמים הוא גם נמהר. מוטב לחכות רגע לפני שמזמזמים בהיסטריה.
גילוי נאות:
א. אינני נוהג לשבת בבתי קפה.
ב. מעולם לא ענדתי צמיד אלקטרוני. אבל אני מכיר הרבה גברים שכן.
(דעתי המורחבת – גם כאן)
מלצריות שובתות. CC License: CWA District 6 Photos
9.
אפרופו עסקים כלכליים: מתן חודורוב – השילוב הכי מפעים בין רובוט לילד פלא מאז ויקי לאוסון – ממשיך להפתיע. אחרי שכבר גילינו אותו משתגע בהופעה של שלמה ארצי כמו אחרונת הדודות:
מסתבר שהילד לא טמן ידו בצלחת עוד כשהיה רק עולל פלא. לא תתקשו לזהות.
טוב, האמת היא שאין כמו ויקי.
פסגה טכנולוגית של עשייה טלוויזיונית.
ויקי (טיפאני בריסט) גדלה להיות נערה חמודה, בסך הכל. לא מבריקה כמו מתן חודורוב, אבל חמודה.
טלוויזיה היא כבר לא עושה, אבל אם תתאשפזו בבית חולים בבולדר, קולורדו, כנראה שתמצאו אותה שם במדי אחות. קינקי.
11.
ובנימה יותר קודרת: קן ראסל, אחד מהבמאים הכי מעניינים בקולנוע, נפטר. אורי קליין סופד לו כאן.
הנה סצנת ההיאבקות המפורסמת מתוך "נשים אוהבות". זהירות – אין כאן נשים אוהבות בכלל.
והנה קטע מ"Mindbender", הביופיק מ-1996 של ראסל על אורי גלר, בכיכובו של ישי גולן. עוד בתמונה: עידן אלתרמן.
12.
אפרופו גיבורים מתים: הניו יורק טיימס מציין 48 שנים להתנקשות בג'ון קנדי בעזרתו של ארול מוריס. מוריס מביא כאן, בסרטון קצר בן שש דקות, עוד זווית על ההתנקשות ובעיקר על התיאוריות הפורחות סביבו. והפעם – "איש המטריה", אדם מסתורי שבחר להסתובב עם מטריה פתוחה באותו יום שטוף שמש בדאלאס. גיבור הסרטון הוא טינק תומפסון, סיפור מדהים בפני עצמו על מרצה לפילוסופיה שעזב את משרתו והפך לבלש פרטי. הוא חיבר ספר בשם "שש שניות בדאלאס" על סרט ההתנקשות המפורסם של אברהם זאפרודר. עוד על הסרט בדברי המבוא של מוריס.
טוב, אי אפשר לדבר על הסרט של זאפרודר בלי הדבר המבריק הזה, נכון? (גרסת "סיינפלד")
13.
הנה עוד סרט קצר ומעניין: "Webcam". סרט אימה דל תקציב וטורד שלווה על מה שמסתתר מהצד השני של מצלמת הרשת. יוצרים: סטיבן הברקמפ, ג'אן ג'וורסקי, ברנדן קריימר וטום קרופ. ויה "חורים ברשת".
14.
את הדוקומנטרי המדובר של PBS על וודי אלן כבר ראיתם? חפשו אותו כאן.
מייק הייל מהניו יורק טיימס כותב עליו כאן (מתורגם לעברית, מתוך "הארץ").
15.
אוקיי, אני רגיל לקבל את הפניות האישיות מאנשי וויקיפדיה, אבל הבחור הזה פשוט מפחיד אותי.
אני אשלם כמה שתגידו.
16.
דברים שגיליתי השבוע דרך רון פרסלר במוסף "הארץ": "דג עם שלוש עיניים נלכד באגם ליד תחנת כוח גרעינית בארגנטינה".
מה חדש פה? הרי הדג הזה נלכד באגם בספרינגפילד כבר לפני שנים!
17.
ולסיום – המלצת החודש: "עין הדג" מארגנים הקרנה חגיגית של טרילוגיית "שר הטבעות", בפילם, לכבוד עשור לצאת הסרט הראשון בסדרה. זה יקרה ב-29 בדצמבר בסינמטק חולון. ב-19:00 יתחיל המפגש, ב-20:00 יפתח האירוע, ב-20:30 יעלה ויבוא גנדלף האפור, ומתי שהוא עם אור השחר תושמד הטבעת (ספוילר?). המחירים: 35 ₪ לכרטיס, 84 ₪ למרתון, והנחות למי שאומר שהגיע דרך "עין הדג". עוד פרטים באתר "עין הדג" ובפייסבוק.
עין עצלה 