לספיידרמן המופלא יש צרות. הצרות של ספיידרמן המופלא הן החברים שלו, גיבורי העל. בלעדיהם הוא היה יכול להיחשב לסרט קיץ לא רע בכלל. לצדם, הוא נראה פשוט סתמי.
הצרה של "ספיידרמן המופלא" היא "סופרמן חוזר". זוכרים את הדבר הזה? זה היה ב-2006, ביים אותו במאי (בראיין סינגר) שהיה אז הבטחה גדולה ("החשוד המיידי", "אקס מן") והיום הוא גבר מת מהלך, והוא היה הצלחה כל כך גדולה עד שבשנה הבאה – בקושי שבע שנים לאחר שסופרמן חזר – הוא כבר יחזור שוב, עם גלימה חדשה.
"ספיידרמן המופלא" הולך בדרכו של "סופרמן חוזר", ומציע ריבוט לסדרה שרק לפני חמש שנים סגרה טרילוגיה. את הסיבה להפקה מחודשת של תולדות איש העכביש אתם יכולים לנחש לבד. רמז: זה לא קשור ליומרות אמנותיות, לתחינות מעריצים או לבקשה מיוחדת של סטן לי. זה קשור לזכויות על מותג משגשג.
לפרויקטים שנולדים בחטא יש נטייה לחיות בחטא. אז זה הרגע לומר: "ספיידרמן המופלא" הוא לא סרט גרוע. הוא גם לא סרט בינוני. הוא סרט מהנה ויצאתי ממנו עם חיוך. אבל קלון אחד אי אפשר להוריד ממנו: הוא מיותר.
המציגים אינם חייל צה"ל ותושב השטחים
הצרה של "ספיידרמן המופלא" היא "ספיידרמן". "ספיידרמן" של סם ריימי מ-2002 הוא הסרט המכונן של תור הזהב של סרטי הקומיקס. הוא הסרט שהפך את הקיצים שלנו במילניום הנוכחי לסיבובי ניצחון של גיבורי על. מתחת לקוריו יצאו כל הבאטמנים, האקסמנים והאיירומנים של הוליווד.
ו"ספיידרמן" היה חתיכת סרט נהדר. "ספיידרמן" (הביקורת שלי על השלישי כאן) היה קליל ומהנה בדיוק כמו הגיבור שלו – ניגוד מוחלט לסופרמן הקורס מרוב פאתוס ולבאטמן המיוסר כגיבור שייקספירי. ספיידרמן הוא הצלע האנושית בטריומוויראט של גיבורי העל, ו"ספיידרמן" היה סרט אקשן סוחף ומלא הומור ורוח נעורים.
ליד "ספיידרמן", "ספיידרמן המופלא" נראה פתאום כמו גרסת הבטא של הסדרה. בגרסה שתופץ לקהל הרחב יחליף טובי מגווייר – ליהוק מצוין לתפקיד שתואם את יכולותיו – את אנדרו גארפילד הלא-מספיק-חנון-לא-מספיק-כריזמטי-יותר-מדי-מעצבן, וקירסטן דאנסט הכה-מרי-ג'יינית תחליף את אמה סטון הפרסונה-משל-עצמה-יותר-מדי-לתפקידה. בגרסה המסחרית סיפור האהבה שלהם ילך רחוק יותר והנשיקה תהיה איקונית. בגרסה הזו הנבל יהיה מרשים יותר, האקשן יהיה סוחף יותר, ההומור יהיה מצחיק יותר (ולא יהיה צורך לחזור על בדיחה פעמיים כמו עם בדיחת הגודזילה). בגרסה הזו ניו יורק תראה טוב יותר, אפילו שיהיו לה רק שני ממדים. ובגרסה הזו הדוד בן יגיד את המשפט שכבר מזמן טבוע בקוד האתי שלי – "עם כוח גדול מגיעה אחריות גדולה".
בגרסת הבטא אין את כל אלה. בגרסת הבטא ישנו סיפור המסגרת – כולל העקיצה מהעכביש הרדיואקטיבי, הרגע המכונן עם מותו של קרוב משפחה והנשיקה עם הבחורה – אבל אין את שאר הרוח.
"ספיידרמן המופלא" מחוויר לא רק לצד קודמו, אלא גם לצד היצירה שהביאה אליו את הבמאי מארק ווב – "500 ימים של סאמר" הנפלא (התאהבותי נטולת הסייגים בסרט ההוא כאן). ברור שההחלטה להביא את ווב השנון והמעודכן לביים את "ספיידרמן המופלא" מצביעה על הרצון להתמקד בפן האנושי של מי שהוא כאמור האנושי שבגיבורי העל הגדולים, אך ווב כושל בכך. נדמה שהוא מתייחס לספיידרמן אפילו בפחיתות כבוד מסוימת, נוטל ממנו את ההדר המיתולוגי המאפיין גיבורי על מסוגו. לראיה, כבר בסרט הראשון בסדרה המתחדשת חושף ספיידרמן את זהותו לא פחות משלוש פעמים – לרבות לעיני זר מוחלט. זו החלטה מעניינת, אבל היא מעקרת חלק מרכזי מהמיתולוגיה של ספיידרמן, שכגיבורי על רבים נאלץ לדלג בין זהויות ולהיקרע בין אהבת ההמון לשנאתו, בין שליחות חברתית לאגואיזם ובין היותו גיבור על להיותו אחד האדם.
וככה המצאתי את הברייקדאנס
הצרה של "ספיידרמן המופלא" היא "האביר האפל". אבל זו לא חוכמה. זו הצרה של כל סרטי הקומיקס. בעצם, זו הצרה של כל סרטי הקולנוע. איזה כיף שהוא תיכף עולה.
בונוס:
סיטואציות שאתה לא רוצה למצוא את עצמך בהן #12:
על גג חניון תל אביבי אחרי הקרנה של "ספיידרמן המופלא".
Twitsonfilms: עוד ספיידרמן? כן, וחבל שכך. סרט קיץ מבדר עם גיבור העל הכי אנושי וקל להזדהות שיש, אבל מי צריך אותו כשיש את ספיידרמן מ-2002 ואביר אפל בדרך? ½***
"ספיידרמן המופלא" (The Amazing Spiderman). בימוי: מארק ווב. תסריט: ג'יימס ונדרבילט, אלווין סרג'נט וסטיב קלובס (על פי הקומיקס מאת סטיב דיטקו וסטן לי). שחקנים: אנדרו גארפילד, אמה סטון, ריס אייפנס, מרטין שין, סאלי פילד, דניס לירי, קמפבל סקוט, אמבת' דווידץ, אירפן קהאן, כריס זילקה, ס. תומאס האוול, סטן לי. 136 דקות.
עין עצלה 